אגודת אזוב מדברי קמב

במה שבא האב להתיר ואין להביא ראי' מדבריו לנ"ד

והנה אחר שהארכתי עד כה נלע"ד ברור דלכל המחמירים יצאה אשה זו מאיסור תורה ואם נישאת לא תצא שהרי כבר ביארתי שדברי הרמב"ן והריב"ש מתפרשים שפיר דלא הוה אלא איסור דרבנן אלא דאם נשאת תצא כשלא שהה כדי שת"נ. ודברי הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין לשיטת הה"מ והכ"מ ג"כ יש לפרש כן וגם הרדב"ז שקאי בשיטת המפורשים דברי הרמב"ן והריב"ש המחמירים איכפל ותני דלא הוה ודאי איסור תורה אלא ספקא דאורייתא וס"ל דבצירוף אומדנא לא הוה אלא מדרבנן להרשב"א והריב"ש ובפרט שהבאתי דברי הר"מ בן חביב ויצאתי לחלק עוד בה' חילוקים דבנ"ד לכולהו רבוותא לא הוי אלא איסור דרבנן ולקצת חילוקים מצאתי סניף ראי'. מ"מ בהצטרף ב' טעמים ומכ"ש מג' עד ה' וששה טעמים לא מצאתי שום סתירה. ובפרט שלצד שנחלש כתב המוהר"מ אלשקאר להתיר לכתחלה. והאוסרים בענין משה קלאפטי בשו"ת תומת ישרים (סי' קמ"ז קמ"ח קמ"ט) לא העירו מסברא זו לדחותה. וכדאי הוא לסמוך עליו עכ"פ בדיעבד

גם הבאתי דברי הקהלת יעקב והגאונים שהחזיקו דבריו דאם נטבע רחוק מיבשה יצאה מאיסור תורה ואפי' נחוש שלא הי' רחוק כל כך מ"מ לענין שיעור שיטה טבעיית הי' רחוק יותר משיעור שיטה ג' שעות ובזה לכ"ע יצאה מאיסור תורה ולענ"ד נקל מכח כל מש"כ וביותר ע"פ מה שנראה מדברי מוהרי"ט (סי' ל"א) בתחלת דבריו דבכעין נ"ד מודה הריב"ש דליכא איסור תורה לבוא לדין ולהתירה גם לכתחלה כמ"ש הרדב"ז דנחית חד דרגא דאם יצאה מאיסור תורה בצירוף ענין אחר תנשא לכתחלה. וה"נ כבר איכפלו ואיצטרפו סברות רבות מאוד להקל ומטעם נחלש לבד התיר הר"מ אלשקיר ז"ל ותו דהוה שעת הדחק שא"א להתברר יותר ע"י אחרים

אולם לחומר הנושא וליראת ההוראה לקוצר השנתי ובפרט שכבר בענין החשש שלא הי' כלל בספינה זו ולחשש בדדמי עשיתי סניפין דלשיטת כל הפוסקים לא הוה אלא דרבנן ובצירוף טעמים הקילו והרי אאמ"ו הגאון ז"ל הביא ראיה לדברי הרע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) דבתרי שבותים גזרו ביהש"מ מנזיר (דף כט:) ודלמא שא"ה דמיחזי כתרין איסורין מדרבנן דב' איסורין דרבנן הו"ל כעין איסור תורה וה"נ י"ל דלשיטת שום מחמיר הוה דרבנן מחשש שלא היה בספינה או בדדמי וכן למחמיר א' הוה דרבנן ע"י משאל"ס ובצירוף שניהם הוה כעין איסור תורה ואם יצאנו גם מזה לריבוי הטעמים להיתר מ"מ אולי ישאר קצת איסור לכתחלה ע"כ ראיתי לצרף בנ"ד עוד איזה סניפים אשר כבר השתמשתי בקצתם במק"א וקצתם העירותים בנ"ד ולא זכרתים עוד עד הנה שבצירוף כולם לענ"ד יהיה מקום להתיר לשיטת כל הפוסקים ואני תפלה לאל ינחני בדרך אמת בתוה"ק ויצילני משגיאות יאר פניו אתי בתוה"ק בזכות אבותי

א מקרה זו הי' בחורף תרי"ד זה יותר מארבעה שנים ונשכח ואבד זכר הספינה ולכל האנשים שהיו בה מן המלחים ורב החובל והיורדים בה מהאמבורג ללאנדאן כ"ו או כ"ח יהודים ולהבדיל א"י רבים לא ידענו מספרם שלא נשמע מהצלת שום א' מהם דבר עד היום יש לצרף אולי הלכה כר"א מוורדאן שבמרדכי שלהי יבמות דאיסור משאל"ס לא הוה איסור עולם. ומש"כ הב"י (סי' י"ז) שאין להקל מכח דבריו י"ל דלא קאי אלא שלא להתיר מה"ט בלבד אבל לצרף דבריו י"ל דגם הב"י מודה וגם בכמה מחברים צירפו דבריו ובפרט שע"פ דבריו מיושב מה דבעי ירושלמי שקעה ספינתו בים דלענין איסור עולם קאי גם האיר ה' עיני ומצאתי בשאילתות דר' אחאי קצת סמך משמעות לדבריו שכ' בפ' בא (אות קנט) שאילתא דאילו גברא דאזיל למדינת הים אסורה לה לדביתהו למיהוי לגברא לעלם [והרמב"ן במלחמות בפ' בתרא דיבמות העתיק עד לעולם] וכן גברא דטבע במשאל"ס אשתו אסורה ומדשינה וכתב באזיל למדה"י לעולם ובמשאל"ס כתב אסורה סתם משמע דלאו לעולם קאמר שהרי בדברי השאילתות אין לדחות כדברי המשנה כמו שדחה הראב"י שבמרדכי שם. וי"ל דהר"א מוורדאן שכ' המרדכי שמצא עילה להתיר דמשמע דלדינא ולמעשה לא התירו כמ"ש הב"י בתשו' וחכמי דורו שנחלקו עליו אילו ראו דברי השאילתות היו מתירין דעיקר דחיית דברי הר"א ז"ל הי' מכח תשו' הראב"י כמ"ש הרדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) ואף ע"ג שדברי הרמב"ם שכ' ואבד זכרו ונשתכח שמו נראין שלא כדברי הר"א ז"ל כמ"ש הרדב"ז שם י"ל שהיו פוסקים כמשמעות השאילתות דר' אחאי גאון ז"ל [ואולי גם הרמב"ם ז"ל לא ראה דבריו שלא הי' הספר בנמצא כ"כ] וגם שי"ל שאבד זכרו ונשתכח שמו הוה בשנה אחת עי' בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קטו) אבל לזמן דהר"א מוורדאן י"ל דמודה הרמב"ם ועכ"פ יש לצרף דבריו עם טעמים אחרים כמו בנ"ד דיש לצרף עוד דעת הר"א ממיץ שבק"ע (סי' רכ"ו) שהתיר אשת ר"ש מודינא שנטבע בספינה ולא בא ממנו שום עדות אך מחמת סברות ואומדנות התירה וכתשו' הגאונים שמשיאין ע"פ קול הברה וכבר הובאה בק"ע (סי' רכ"ב) תשובה זו וכדברי ר"י אביו של הראב"י. והנה מדאיכפל רבינו החמ"ח להביא תשו' הגאונים (בסימן רכ"ב רכ"ו) ע"כ רצ"ל דכי היכא דבשעת הדחק ובמקום סניפים אחרים נסמוך עליהם ודלא כמ"ש בחמ"ח (ס"ק ל"א) לענין דברי המקילין דא"כ למה זה הביא דבריהם בק"ע שני פעמים ובנ"ד נמי איכא אומדנא שלא בא להולל שלשם נסע מהאמבורג גם ללאנדאן שע"ד כן התרחק מביתו לנסוע לשם לא בא ולא נודע מביאתו למקום אחר בהתרחקו בפעם הראשון מביתו זו אשתו בשלום ואהבה שמכל האומדנות בצירוף דברי הר"א מוורדאן ז"ל יש מקום להקל

ב שמא י"ל דבימינו כ"ע אי הוה סלקא קלא אית לי' ל"ג רבנן ובמק"א הרחבתי קצת בזה

ג שמא יש להקל מכח דברי השבות יעקב (ח"ג סימן ק"י) שהקיל מצד שהאשה רכה בשנים דזה הוה שעת הדחק וחשיב כדיעבד

ד אולי י"ל דמצרפין להקל מצד שהי' בספינה של ברזל ונתברר שנטבעה ברגע בחצי הלילה ממה שלא נראו הנרות דולקות שנראה מקודם הפגיעה ונשקטו הקולו' שנשמעו בעת הפגיעה שכ"ז מורה ששקעה בפתע ובפתאום די"ל כיון שנראה דחומרא אחמרו רבנן בשביל חומר, א"א ותיקנו בזה נגד הכלל דמשום עיגונא אקילו רבנן ואף ע"ג דבתחלה לא הקילו מ"מ לא הי' לחז"ל להחמיר כולי האי אם לא שמעשה באה לידם ומש"ה אחמרו רבנן ובאמת אירע אח"כ לרבנן עוד שני מעשיות כאלו וכיון שלא נמצאו שהי' בימי חכז"ל ספינת ברזל שלא נמצא בזה בספרים. י"ל דלא גזרו אלא כעין מעשה שהי' בימיהם כדאמרי' ביבמות (דף קטז) ונהי דהתם לא קיימ"ל כרחב"ע כמבואר ברמב"ם (פ"י ה"ב) מפרה. מ"מ בחגיגה (דף כג.) קיימ"ל דלא גזרו אלא כעין מעשה שהי' וכרחב"ע מתוקמי לה וצ"ע ובשבת (דף ס:) קאמר גמ' ואפי' לרחב"ע צ"ע לענ"ד דלרבנן תענית ציבור דאיכא כנופיא אף על גב דלא הוה כנופיא דאיסורא כמעשה שהי' לתסר ומשמע דקיי"ל כרחב"ע מש"ה אמרינן דבשבת ויו"ט כי הדדי נינהו והו"ל כמעשה שהי'. ועכ"פ מתבאר מזה דבכמה עניינים ס"ל דבעי' כעין מעשה שהי' וי"ל דבשאר ספינות שאין טבען לשקוע לרדת למצולה בכרגע גזרו ואחמרו רבנן ואפי' איתרמי ששקעה כרגע לא פלוג רבנן כיון שעכ"פ מעשה בא לידם.. אבל ספינה של ברזל ששוקעת עד התהום בכרגע ולא הוה כמעשה שהי' ל"ג בה רבנן וצ"ע לברר עיקר זה דלא גזרו אלא כעין מעשה שהי' וכעת אין פנאי עד שיאר ה' נרי בתוה"ק

ה יש להעיר אולי יש סניף להקל עפמש"כ במק"א דהיכא שסומכים על עדות שאינו מדין תורה י"ל כיון דבעי' לדין מכח הפקעת קידושין ממילא ליכא איסורא דרבנן עוד דהא כבר הופקעו הקידושין ובנ"ד עדות האב הוה מפי