אגודת אזוב מדברי קלח

חאהע"ז (סי' ד') ור"ע איגר (בסי' ק"ח) בהג"ה. וכבר עמדו בזה המחברים ז"ל והנה ממש"כ בתשו' רעק"א (סי' ק"ז) ליישב קו' החמ"ח על הב"ח במה שחילק בין לא ראו הטביעה דבעי' לאלתר ובין ראו שנטבע דלא בעי' לאלתר וכ' שהחילוק דבראו שטבע דלא הוה אלא מדרבנן לא בעי' לאלתר להטור. נראה דס"ל ג"כ דכל שראו הטביעה אע"ג דלא שהו שיעור שת"נ לא הוה אלא מדרבנן ולפ"ז חולק על הריב"ש דאע"ג דבלא שהה מדרבנן עכ"פ תצא בדיעבד אפ"ה לא בעי' לאלתר ומקילין בספק אישתהי. אולם הרב הגאון מוהר"י שמחה נ"י הביא בשם ס' מראות הצובאות דלהטור לא בעי' כלל שהה כדי שת"נ ואין להביא ראי' לשיטת המצריכים שהה כדי שת"נ מדברי הטור

וראיתי בחוט המשולש שעם התשב"ץ (סי' מ"א) שהביא תשו' מוהר"א עוזיאל ועמו חתומים כל חכמי ורבני דורו ז"ל שכ' כש"כ בנ"ד שאין כאן איסורא דאורייתא שהטובע במשאל"ס אשתו היא מותרת מה"ת ואינה אסורה אלא מדרבנן ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת בדיעבד לא תצא עכ"ל דלכאורה משמע מזה דס"ל דלא בעי' שישהה כדי שת"נ אלא שצ"ע מי העיד על עיקר הטביעה שיצאה עי"כ מאיסור תורה זולת זה המסל"ת וי"ל דשמואל אלענבי לא נטבע כלל והנמצא אחר הוא שנשתנה ונדמה לו איברא דשם היה עוד עד מפי מסל"ת שהמים נכנסו לספינה וצפו על ראש שמואל ובאו בקרבו לצבות בטן וראהו מת בספינה ושם רגליו על חזהו עד שידע שכל רוח אין בו ולפ"ז שפיר יצאה האשה מאיסור תורה וי"ל דלעולם ס"ל ג"כ דבעי' שהה בכדי שת"נ והכא כיון דנחלש עכ"פ כ"כ יצאה מאיסור תורה ובנשאת לא תצא כמש"ל (אות ד') ואין לומר דשא"ה שאין מעידין שבאו מים בקרבו לצבות בטן דהאחרונים לא כתבו אלא במים חונקין אותו וזה לא נזכר אלא שנראה דבראשונה לא צירף כלל עדות השני

גם במה שצירף אח"כ ב' העדיות דבעדות שראהו מת בספינה שי"ל שנתעלף כיון שחסר קברתיו הרי אמר הא' הכרתיו וקברתיו ומה שחסר בראשון חזיוהו בשעתי' הרי העיד הב' שראהו מת בספינה צע"ג כיון שעל עדות הב' י"ל נתעלף קבורת הא' לא יועיל שי"ל דאישתהי ונדמה לשמואל. ולענ"ד לכאורה אין להעלות ארוכה לדברים אלו כי אם עפ"ד הב"ש אחרון ור"ע איגר ושו"ת נו"ב דאם נמצא מת אזיל לי' חזקת חי כיון שאחד עכ"פ מת. אולם צווחו עליהן ככרוכיא בשו"ת חמד"ש (סי' כ"ג) והגאון מליסא (שם סי' כ"ד) וכבר הבאתי לעיל דמדברי הריב"ש (בסי' שע"ט) נראה שלא כדבריהם ז"ל איברא דכיון דעכ"פ ע"י עדות הב' יצאה מאיסור תורה ע"י שנחלש כ"כ ואם נישאת לא תצא ס"ל דמקילין בספק אישתהי כמ"ש הריב"ש (סי' שע"ט)

שוב ראיתי שם (בסי' נג) ופתח דברי הגאון שהאשה מותרת מה"ת ואם נישאת לא תצא כיון שהעיד שראהו מת ע"פ המים ונשמה. לא נותרה בו ואח"כ צלל במצולה ושוב הועד בשמו שראוהו שוקע בים פעמים ושלש כדרך הנטבעים ואח"כ ירד במצולה ולא עלה עוד ושהוא שהה עליו לראותו ולא יסף להראות עוד ומש"ה אם יש ספק עוד הו"ל ספק מדרבנן והביא ע"ז דברי הרמב"ן והריב"ש דבשהה הוה דרבנן ואם נישאת ל"ת וכ' דבנ"ד שהעיד שטבע וראוהו מת ע"פ המים ושצלל במצולה ועמד עליו ושהה לדקדק בראייתו ולא ראהו ובעדות שנתקבלה בשמו הוא אומר ודקדק לראותו ולא ראהו עוד [וצ"ל דאף על גב דבראשונה לא אמר שדקדק לראותו ולא ראהו עכ"ז הרכיב דבריו הראשונים עם מה שהועד בשמו וצ"ע] הנה העדות מבוררת יותר ממה שהתנו הרמב"ן והריב"ש דלא הזכירו אלא שהה עליו שיעור שת"נ ובנ"ד הזכיר שראהו מת מוטל ע"פ המים ואחר זה ראהו צלל במצולה ולא יסף להראות עוד אליו לאחר ששהה עליו וחזר וכתב ואין לומר דמהיכי אתי' לי' לההוא גברא ההוא סהדותא ואולי עדיין חי הוא ואמר מת בדדמי כי רחוק הוא שיוכר האדם שהוא מת מוטל ע"פ המים

ולכאורה צ"ע כיון דהשתא קאי לענין שהאשה מותרת מה"ת אפי' נימא שעדות שראהו מת קאמר בדדמי מ"מ יצאה האשה מאיסור תורה דהא שהה עליו ולא ראהו וצ"ל כיון שלא פי' ששהה עליו שיעור ב' או ג' שעות ואולי גם כשיעור חניקה לא שהה עליו ומש"ה אם ניחוש בעדות שראהו מת לבדדמי לא יצאה האשה מאיסור תורה וע"ז כ' וי"ל דאפשר דידע בי' דמת ודאי ול"א בדדמי כי האדם המת המוטל ע"פ המים יוכר לפי תנועותיו ולפי עניינו וזה העד שהי' שוחה עמו בים וקרוב אליו אם הוא [חסר אומר] שדקדק בראייתו וראהו מת וצלל ולא עלה עוד איך אנו אומרים בדדמי קאמר ולפ"ז אני אומר דגם מדרבנן אשה זו מותרת להנשא לכתחלה

שוב ה"ר מדברי ר' מנחם ור"א ור' קלונימוס שבא"ז הביאם הרא"מ בעכו"ם מסלפ"ת שראהו צף ע"פ המים והכירוהו. וצ"ע לענ"ד די"ל בלא ראו הטביעה דלא שייך בדדמי סמכו הני רבוותא אהכרה שע"פ המים ולא בראה הטביעה כמו (בסי' נ"ג). ותו דלכמה מרבוותא בעד חיישי' דקאמר בדדמי ולא בא"י מסל"ת כמו שהביא לבסוף דברי הרא"מ בשם הגדולים ההם. ותו דאינהו בעד שלא נבהל (ובסי' נ"ג) הי' העד נבהל שמש"ה להב"י אפי' אמר ששהא כדי שת"נ אסורה מה"ת ע"פ שיטתו כרמב"ן וריב"ש ולפמש"ל בשיטתם עכ"פ אם נשאת תצא

והנה להלכה העלה דלשיטת הפוסקים דלא בעי' קברתיו אין לחוש כאן דבדדמי קאמר ולענ"ד כ"ז הוא צירוף קולות רבות לסלק חשש בדדמי ע"י שאפשר להכיר המת ע"י תנועותיו ע"פ המים ומכ"ש להקל לכתחלה בעד הנבהל ונחפז. גם במה שחזר והביא שע"פ הרי"ף והרמב"ם דמצרכי קברתיו האשה אסורה אלא דלא הוה מה"ת עפי"ד המ"מ וכמו שביאר המורי"ק והנה נראה דס"ל דלהרי"ף והרמב"ם בלא שהה מה"ת אסורה מש"ה הוצרך לדברי המ"מ דמסתמא אינו מעיד במשאל"ס אא"כ שהה עליו וה"ה לא העיד אא"כ דקדק יפה. ולענ"ד לולא דברי המ"מ ומוהרי"ק הי' אפשר לפרש בדברי הרמב"ם דרצ"ל טבע בים והכירו מת ביבשה יצאה מאיסור תורה או בפי' ששהה עליו כדין. וגם לפ"מ שפי' המ"מ י"ל דוקא כשי"ל ששהו עליו כדין לאחר הטביעה. אבל מה שראוהו מת צף ע"פ המים לא מהני אפי' לצירוף שי"ל נתעלף ונדמה למת וכשאין עדות ששהה לאחר הטביעה לא יצאה להרמב"ם מאיסור תורה ע"פ שיטתו ז"ל גם מה שצירף עדות המסל"ת שמצאו מת על החוף גם בזה בעי' קברתיו אפי' בודאי אישתהי ומכ"ש בספק אישתהי ומ"ש דהריב"ש שמצריך קברתיו כרי"ף ורמב"ם וחושש לספק אישתהי בשני נשים קאי. המעיין בריב"ש יראה דבאשה אחת קאמר לה

איברא דהיכא שיצאה מדין נישאת תצא גם להריב"ש מקילין בספק אישתהי ולענ"ד אם שלמעלה כתבתי דלצד שצלל במצולה לא הקיל כלל בתשו' זו עדיין י"ל דהשתמש בסברא זו ג"כ. ומש"ה איכפל למינקט בכל פעם שהעיד שצלל במצולה ונשתקע שקיעה רבה דעי"כ יש ספק להקל קצת לומר דתו לא חיי ולא בעי' כדי שת"נ. ומש"ה מקילין בספק אישתהי להתירה לגמרי והנה הרואה יראה כמה קולות צירף הגאון ז"ל והתיר האשה מכיון שהאשה יצאה מאיסור תורה ע"י עדות "אברהם בן סעיד". אע"ג דלא שהה כדין לאחר הטביעה וגם הי' בהול על נפשו ולענ"ד ע"פ שיטתו דאדם המת יוכר ע"י תנועותיו יש להקל בראוהו מת צף ע"פ המים שבזה יוכר ע"י התנועה יותר משיש להקל בראהו מת ביבשה דליכא שום תנועה וי"ל שנתעלף וי"ל דהרמב"ם בטבע בים והכירו מת ביבשה מצריך קברתיו לכתחלה אבל בראהו מת צף ע"פ המים מודה ומכ"ז קשה קצת להקל לכתחלה: