אגודת אזוב מדברי קלה

אתי עלה והרא"ש ז"ל פי' הסוגיא בדרך אחר וכמש"כ בביאור הסוגיא בעזהשי"ת אלא דכ"ז שלא בא למחוז חפצו יש מקום לומר כן גם בשיטת הרא"ש מטעם חזקה וכמש"ל אות א'. ועי' בשו"ת בני משה (סי' ס"ד) במ"ש ה"ר אליעזר בן שנגבי ז"ל ומה שצירף הרב הנ"ל נ"י דברי הרב מוורדין לדברי המבי"ט הוא קצת דוחק לענ"ד דאם באנו לחוש י"ל שכל בני החבורה אזלי לעלמא וכולם מתו רק בעל האשה זו נשאר בחיים ולפי שכולם מתו אחר דאזלי לעלמא לא נשמע מהם דבר ומה שלא נשמע מבעל אשה זו אע"ג דחיישינן שהוא חי הוא משום שעל אדם פרטי באמת נחלקו חכמי הדור על הר"א מוורדאן

אמנם דברי המבי"ט הם בתוס' בב"מ (דף כ:) ד"ה איסורא מממונא בתי' הב'. ולכאורה הי' נ"ל שהתי' השני עיקר דבמקום אחר כתבתי שנראה דלענין איסור יבמה לשוק לא החמירו כולי האי לענין משאל"ס כיון דלא הוה איסור כרת וא"כ צ"ע מה השיב רבה שטרי חליצה ומיאון תנן דהא בשטר חליצה י"ל דגבי יבמה לשוק לא החמירו כולי האי וכן בשטרי מיאון לא החמירו כל כך כיון דקידושי קטנה דרבנן אמנם לתי' הב' א"ש אולם הפוסקים חולקים בזה על דברי התוס' וכמ"ש בס' קהלת יעקב

גם לענ"ד צ"ע מסוגיא דביצה (דף י) בזימן שחורי' ולבני' חיישינן דהנהו אזלי לעלמא ואע"ג דמוקצה דרבנן חיישינן משמע קצת דהוה חששא דאורייתא ועי' פסחים (דף מ"ז מ"ח) בענין מוקצה דרבנן וצ"ל דכל חומר משאל"ס שייך לענין יבום ג"כ דלא כמ"ש. וגם ידידי הגאון מוהר"י שמחה רעפפיש נ"י האריך בזה ומש"כ דכשידעינן בבירור שהיה שם י"ל אין ספק מוציא מידי ודאי לענ"ד ליתא דבס' קהלת יעקב הקשה ע"ד הנמו"י דכי היכא דלא אמרינן כאן נמצא כאן היו להוציא ממון מחזקה ה"נ להוציא האשה מחזקת אשת איש. וביאר דברי הרמב"ן מצד אין ספק מוציא מידי ודאי ואפ"ה בעינן דוקא שלא הוחזקו בשיירות אחד בשם זה וא"כ קשה לחלק בין אין ספק מוציא מידי ודאי הליכה למקום ידוע ובין אין ספק מוציא מידי ודאי היותו במקום ידוע דבשניהם י"ל אין ספק מוציא מידי ודאי והדין שוה בשניהם דבעי' לא הוחזקו וגם דבנ"ד ליכא ידיעה ברורה כי אם על ודאי היותו בהאמבורג ועל חוף הים ולא על היותו במקום הטביעה והו"ל רק בנידון של הקהלת יעקב עפ"ד הרמב"ן שמצריך לא הוחזקו. אמנם הביא שם שהסכמת האחרונים להתיר כשיטת הרא"ש בידוע שאחד הלך לאותו מקום אע"פ שהוחזקו ב' או שהספק על כל העולם

ודע שהדינים שבאהע"ז (סעיף יז וסעיף יח) לא בחדא גוני נינהו (דבסעיף יז) לא היה בירור לאיזה מקום הלך היהודי עם הא"י ואי נמי ידעי' המקום שהלך לא ידעינן אם מת בהליכה או מת בחזרה ומש"ה להרמב"ם חיישינן דאזיל לעלמא ואחר נתלוה עם הא"י ומת ולהרא"ש לא חיישינן שנתפרד מבעל לוי' שלו וכ"כ בנידון דמוהרי"בל כיון שהג' יהודים נכנסו לספינה לא חיישינן שנתפרדו מן הנוסעים בספינה זו ומש"ה גם לפרידת כל הג' אין לחוש ודלא כמ"ש הרב הנ"ל נ"י (ובסעיף י"ח) ידעינן שהלך למקו' ידוע והגיע לשם אלא שיש לחוש שאח"כ אזיל משם לעלמא ובזה תלי בדברי הרא"ש והרמב"ן אי בחד ריעותא חיישינן לאחר אי לא חיישינן עד דליהוי ב' לריעותא הוחזקו ושכיחי שיירתא והני עובדא דיצחק ר"ג והה"נ בדלא ידעי בקורטבא להיכן הלך ועם מי נתלוה ותדע דהא המהריב"ל בח"ג סי' צ) כתב דתשובת הרא"ש בענין מכלוף בן מלול לאו דסמכא הוא ובהא דק"ע (סי' י"א) פסק כהרא"ש וע"כ דתרי טעמי נינהו

ובעיקרא דמילתא לא ידעתי מה פחד הרב הנ"ל נ"י הנה הגאבד"ק גרידיטץ נ"י כתב ז"ל ופשיטא יהיה לכל מעיין שהאידנא אף לדעת הרמב"ם אין לחוש שמא הנכנסים יצאו ויהודים אחרים היו בספינה או באים אחרים אח"כ דזה הוה חשש בבלתי אפשר פשיטא כפי דברי ר' עלזוס שהמתין עד שנכנסו דאין חשש שיצאו דזה הוה חשש בבלתי אפשר אלא אף רק כפי הנמצא בספרי פאליצייא שלא נכנסו יהודים רק אלו [ר"ל שנרשמו אצלם] דאין חשש שידעינן בבירור שאין יוצא ואין בא מבלי שמציינין שמו בפאליצייא ועכ"פ הנכנסין אינם יוצאים אף אם יש מציאות מתגנב לספינה בלי ידיעת הפאליצייא עכ"פ אותן שנכנסו אין מתגנבין לצאת ואין חשש באופן זה ומדלא חלק עליו הרב מוורעשנא שיצא לסתור כל דבריו באין ספק ידוע הוא גם לו שכנים הדברים שא"א להתגנב ולצאת ומה שאמר לי הרב נ"י ששמע שכבר היה מעשה כזו אין ראיה שזה היה בידיעת הפאליצייא וגם לא נכנס לספינה כי אם נרשם אצל הפאליצייא שנסע. וכ"ז כתב הגאבד"ק גרידיץ נ"י רק להשוות גם לדעת הרמב"ם אבל הגדולים חולקים עליו ואין אנו צריכים לכ"ז אולם הב"ש (ס"ק נ"ג) הביא שהט"ז פוסק כהרמב"ם

והנה בנ"ד דליכא עדות ששהה כדי שתצא נפשו הוא מחלוקת הפוסקים הרבה פוסקים ס"ל דמה"ת אסורה ואם נישאת תצא ולכמה פוסקים נהי דאם נישאת תצא לא מיתסרה אלא מדרבנן ולכמה פוסקים נהי אפי' לא שהה אם נישאת לא תצא ועי' בשו"ת בני משה (סי' כ"ז) שפלפל בזה הרבה (ובסי' מ"ה) תפס דעת הר"ב אשכנזי עיקר ולהלכה העלו האחרונים דהוה ספקא דדינא

ואין להביא ראיה דבלא שהה אסורה מה"ת מדחיישינן דקאמר העד בדדמי וכמש"ל די"ל דחשש בדדמי הוה שמא היה צף ע"פ המים ולא נטבע כלל ומצאתי בספר ספרדי משחא דרבוותא שהביא בשם הר"ם בן חביב הביאו הר"א הלוי (דף לב) דלאחר שעברה שנה אחת לא בעינן שיעור דשהה עליו כדי שת"נ דאם איתא שיצא חי היה נודע ואף שדחה דברי הר"מ בן חביב מ"מ כתב שיש לצרפם לסניף

והנה אין לחוש בנ"ד שהעדים אומרים בדדמי דעל עיקר הטביעה ליכא חשש בדדמי בין שמעיד על טביעת אדם פרטי בין שמעיד על טביעת ספינה ודאמרינן והא מים כמלחמה דמי היינו אע"ג שמעיד שטבע י"ל דלא שהה בכדי שתצא נפשו או שלא דקדק לראות אם אינו צף ע"פ המים ומשום הכי אין לחוש בנידון דידן שמעידין בדדמי על טביעת הספינה בפתע ובפתאום ועל כיבוי הנרות והשקטת הקולות שכל זה מורה שהספינה עם כל אשר בה מאנשים וכלים נטבעו כרגע. וגם שיש לצרף דעת הפוסקים דשני עדים אפי' פסולים לא אמרי בדדמי

והנה לפענ"ד נראה א) דדוקא היכא שי"ל ששט תחת המים או על המים לדעת או שנטבע בשפת הנהר שי"ל שניצול ע"י מחילה של דגים תיכף כשנטבע בעינן שישהה כדי שתצא נפשו ובלא"ה לא יצאה מכלל איסור תורה ועכ"פ אם נישאת תצא אבל היכא שאין לומר שניצול רק ע"י דף של ספינה או השפלת גלים אפי' בלא שהה בכדי שתצא נפשו יצאה מאיסור תורה ואם נישאת לא תצא וכעין זה כתב בס' קהלת יעקב הבאתי דבריו לקמן דמהיכי תיתי יהיה בין הפוסקים פלוגתא רחוקה כל כך ובנ"ד שהיה רחוק מהחוף והיה בלילה ונוסף ע"ז חושך ואפלה מנודח דאין לומר ששט לדעת על המים או מתחת למים דאימה דמשכה מבלבלתו. ובפרט דאם היה שט לדעת היה צועק להצילו לספינת עמא הסמוכה שההצלה בה בטוחה הרבה יותר. לכ"ע לא בעי' שישהה בכדי שת"נ ויש להביא ראיה לזה דהנה המבי"ט נראה שמסכים לדברי הב"י דבלא שהה בכדי שתצא נפשו עדיין לא יצאה מאיסור תורה אלא דהחפזת העד לא מגרע עדותו ועכ"ז כתב בתשו' אחרת הובא בק"ע (סי' רל"ה) אני ופלוני היינו בספינה ביום ובלילה נטרפה הספינה הרי יצאה מאיסור תורה ואם נישאת לא תצא וקשה דהא לא העיד ששהה בכדי שתצא נפשו ולשיטת