אגודת אזוב מדברי קלד

שלא נחלק הרמב"ם על הרא"ש בגוף הסברא דלא נתפרד מבני הלוי' שיש לו מקור בגמ' חולין (דף ז') ודוקא בנתלוה עם א"י חייש הרמב"ם שנתפרד ונידון דמוהר"י בן לב תליא שפיר בדברי הרמב"ם ורא"ש אי חיישינן שהג' יהודי' נתפרדו מהרגליים א"י שנסעו בספינה זו ותו דעל חוף הים לא שכיחי נוסעים שלא שילמו עדיין שכר הספינה. כי היורדים לחוף הים ע"ד לנסוע כבר שילמו שכר הספינה בהאמבורג. ועי' תשו' הרא"ש הובא בשו"ת חכ"צ (סי' קלד) שהקיל דלא חיישינן שהרוצחים הוליכו מהדרך למקום מחבואיהם ובמקום דשכיחי שיירות נפלו בידי שודדים כי אם תלי' שמעצמם נטו מהדרך למקום הרוצחים והיה מחו' דלא שכיחי שיירתא ומכ"ש בנ"ד שהיו בודאי על חוף הים וידוע דלא שכיחי שיירתא התם שלא שלמו שכר ספינה ובפרט ארבעה שלא שלמו [כי לחוש שנתפרדו גם דעת הרב הנ"ל נוטה דאין לחוש]

והנה הרב נ"י השתמש ג"כ בסברא זו אלא נקט לה טעמא משום שהלכה הספינה ביום והיה אפשר לשלם שכרה בעיר והו"ל לא שכיחי שיירתא. ולענ"ד אפי' כשהלכה בלילה הו"ל לא שכיחי שיירתא כיון שירדו כבר לחוף הים. והנה עפמש"כ להרא"ש ודאי ל"ח בכה"ג אמנם נלע"ד דגם להרמב"ן דבהוחזקו חיישינן ואע"ג דלא שכיחי שיירתא מ"מ בנ"ד לא חיישינן ומש"כ הרב דכיון שיכול למכור זכותו לאחרים ואין מדקדקין בשמות הו"ל כהוחזקו שנים נלע"ד דגם לשיטה זו בעי' שיהיה ריעותא ברורה בגוף הדבר. או שכיחי שירתא או שאין ביאור יותר כי אם שמת יוסף בן שמעון והוחזקו שני יוסף בן שמעון או במקום שיש לחוש על כל העולם ואין שום צד הוכתה שיה' זה יותר מזה והספק על שניהם או על כל העולם בשוה דאיכא הוכחה כל ריעותא אבל בנ"ד דאין שום צד הוכחה על הריעותא מהיכא תיתי לחוש נגד מה שידעינן שנסע מביפו ע"ד לנסוע לענגלאנד ונשאר בדיעה זו מד היותו בהאמבורג וכרגע ישוב וינחם בדעתו ויעשה מעשה למכור זכותו לאחרים ובפרט שכל בני החבורה. יתנחמו כן או שהוא יתפרד מהם

ויש להביא ראיה לזה דהנה הרא"ש בגטין ובב"מ כ' דכיון דקיי"ל כלישנא בתרא דר' זירא דבשיירות מצויות ולא הוחזקו חיישינן כ"ש בהוחזקו לבד ולא שכיחי שיירות דחיישינן ולכאורה צ"ע דהרשב"א גטין הקשה דמי הזקיקם לומר דר' זירא פליג אדרבה ותי' דדברי רבה הוקשה להם כיון דבלא שכיחי שיירתא אפי' בהוחזקו ל"ח ע"כ דלנפילה דיחיד לא חיישינן א"כ בשיירות מצויות נמי לא חשיב אלא נפילה דיחיד ומש"ה ס"ל דהכל תלוי בנפיל' דרבי' ומש"ה בשיירות מצויות אפי' בלא הוחזקו לא מהדרינן דהשיירות מביאין גטין מיוסף בן שמעון רבים ונפילה דרבים הוא ועי' בס' קהלת יעקב ד"ה עוד הקשה השב שמעתתא על התוס' מ"ש לתרץ קו' הרשב"א דאין שיירות מצויות הוה ב' לטיבותא ובשיירות מצויות לא הוה אלא חדא לטיבותא נפילה דיחיד: וא"כ קשה על דברי הרא"ש דמנ"ל לחוש באין שיירות מצויות היכא דהוחזקו דהא נפילה דיחיד הוא והוה ב' לטיבותא ועכצ"ל כיון דהוחזקו ועיקר ריעותא בגופיה עכ"פ מצד הוחזקו חיישינן לנפילה דיחיד ג"כ וכ"ז ניחא היכא דאיכא ריעותא עכ"פ שהוחזקו שני יוסף בן שמעון אבל בלא ריעותא בגופיה אין לחוש אע"ג שיש להסתפק בכל העולם כיון שאין זה אלא מקרה למי שלא שילם שכר הספינה במקום שכל הנוסעים משלמים ומש"ה בכה"ג נפילה דיחיד הוא ול"ח לה ותו כיון שדרך קהל האמבורג להוזיל שכר הספינה נגד הבורחים ודאי זר לומר שנזדמנו לו אנשים אשר נתנו לו שכר הספינה במילואה ולחוש שגם הוא פיחת להם כפי מה שהוזילו לו נלע"ד דאין לנו לחוש לפי שהוא ירא לנפשו אולי יכירוהו ולא יפחתו לו שנית ומכ"ש ארבעה אנשים וביניהם אשה אחת דנוח להכירם משום דמנין הוה סימן דלכ"ע יש סי' הכרה ע"י מנין ולחוש שנתיישבו לנסוע ביבשה למחוז אחר וע"כ מכרו זכותם בנסיעת הספינה ואפי' בזול. גם זה אין לחוש דהנסיעה ביבשה במדינות שם קשה מאוד מצד השגחת הממשלה וגודל ההוצאה בשגם אין מקום לפרנסה כל כך כמו בענגלאנד. ובנ"ד יש לדון מצד קורבה שבמקומה שכתב בספר שב שמעתתא לקצות החושן ז"ל ודברי הנחלת יעקב לא שייכי הכא שאין מצוי בחוף הים אנשים שלא שלמו שכר הספינה ותו דלכמה רבוותא למכירה ומתנה לא חיישינן לפי שצריך שיצאו החפצים מחזקת בעליהן וכמו שהובא בשו"ת חמדת שלמה (סי' ל"ט) ואין לחוש כלל שמכר זכותו לאחר דנהי דהשטר לראיה בעלמא הוא מ"מ הבעלים מוחזקים בו וע"ע בחמדת שלמה (סוף סי' ל"ט) שהביא בשם מהרח"ש והגאון מווילנא דהמקיל שלא לחוש לשאלה לא הפסיד דחשש שאלה לא הוה אלא לא הוחזק ויש להקל בין להרא"ש בין להרמב"ן ומה שהביא ראיה דיש לחוש בנ"ד מדחיישינן בנפל לגוב אריות וכבשן אש דאזיל לעלמא. הנני יוסף להפליא מזה על עיקר דברי הרא"ש דלא חייש להא דאזיל לעלמא. והנה בנתלוה עם א"י יש ליישב דס"ל דאמרינן לא נתפרד מבני לויה שלו. אמנם בהא דיצחק ר"ג ועובדא דמכלוף בן מלול לכאורה צ"ע האמנם היה אפשר לדחות דשאני התם שלא נמצא אדם מת לפנינו ואיכא חזקת חי מש"ה חיישינן דאזיל לעלמא משא"כ בנמצא אחד מת לפנינו וה"ה בנ"ד [אם לא מצד משאל"ס] דאיתרע חזקת חי וכמ"ש בשו"ת ב"ש אחרון (חאה"ע סי' ד') ושו"ת רע"ק איגר (סי' ק"ח). אלא שהרבה מחברים חולקים ע"ז משום דעכ"פ חזקת חי של זה האיש לא אתרע ונוציא מזה דלהרא"ש בכה"ג איתרע לה חזקת חי וצ"ע

אולם במה שהביא מדברי הב"ש (ס"ק צ"ח) בנטבע בבגדים ונמצא אחד מת באותן הבגדים לא נתיישב לי. ולכאורה י"ל דהנה במה שהב"ש (ס"ק צ"א) חוכך להחמיר בנפל לגוב אריות וכבשן אש אפי' בנמצאו עצמות דלא כדברי הב"ח נתבאר בס' קהלת יעקב להגאון מליסא דע"פ מסקנת הפוסקים הט"ז והח"מ בשיטת הרא"ש דברי הב"ח נכונים ולפ"ז י"ל דגם בדין נטבע בבגדים ע"פ מסקנתם בשיטת הרא"ש לא חיישינן ומש"ה לא הביא הקהלת יעקב מדברי הב"ש (ס"ק צ"ח) שדבריו אלו עם דבריו (בס"ק צ"א) הולכים אל מקום אחד להחולקים ע"ד הרא"ש איברא שצ"ע על הח"מ דמסיק כהרא"ש (ובס"ק ס) נסתפק בדין נטבע בבגדים

והנה דברי הרב הנ"ל נ"י נראים נכונים דכיון שדרך המים והאש להוליד מום חיישינן דמחמת כיסופא ערק. ועפ"ד נתיישב ג"כ הא דקיימ"ל בשלשלוהו לים והעלו רגלו דבעי' סי' ברגל או בבגדים שעמד ע"ז בס' קהלת יעקב משא"כ בנ"ד ובהא דיצחק ר"ג ועובדא דמכלוף בן מלול שלא היה דבר המוליד מום לא חיישינן דאזיל לעלמא אמנם לענ"ד יש להעיר בעיקר חשש שאלה או סי' דרבנן שצ"ל דחיישינן דהאי גברא אזיל לעלמא שלא יהיה סתירה מזה לדברי הרא"ש

וליישב כ"ז נלע"ד דהנה בס' קהלת יעקב כתב בטעמא דבשלשלוהו לים והעלו רגל בעי' סי' ברגל או בבגדי' דכיון שיש הרבה נטבעים הו"ל כשיירות מצויות ולפ"ז י"ל דגם בנטבע בבגדים והוכרו כיון שיש נטבעים הרבה בכל העולם ובכל יום ויום וגם משעה שנטבע זה עד שעת המציאה נטבעו הרבה בני אדם בעולם הוה בכלל שיירות מצויות. ומש"ה על הכרת הבגדים אין לסמוך דחיישינן לשאלה או סימנין דרבנן ועל אבידת האיש חיישינן דאזיל לעלמא כיון דמצד שיש הרבה נטבעים הו"ל כשיירות מצויות ואם אמנם שיש בזה קצת דוחק מוכרח אני לומר כן כדי ליישב ע"פ שיטת הרא"ש עיקר חשש שאלה וסימנין דרבנן המבואר בגמ' גם נלע"ד עפמ"ש דהיכא שלא גילה דעתו שילך למקום ידוע חיישינן דאזיל לעלמא משא"כ בנ"ד וכמו שהבאתי דברי חי' הר"ן גטין בשם הרמב"ן ז"ל אלא דבשיטת הרא"ש קשה קצת לומר כן דהא החי' הר"ן מטעם כאן נמצא כאן היה