אגודת אזוב מדברי קלג

בספק נחמד בענין חליצה אי הוה דרך הקנאה ובעי' כונת הקנאה וכיון דחולץ המומר ברצון אין חוששין לדברים שבלב כמו בכל הקנאות דברים שבלב לאו דברים נינהו או דבעי' כונת מצוה וכעין נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע לא יצא וכו' ובודאי אחר כונת הלב הן הן הדברים עיי"ש וביבום בביאה א' צ"ע. ועי' בס' בית מאיר א"ע (סי' קנ"ד)

סימן טז בדבר האשה געלא בת ר' צבי מסאמפאלניא אשר ישבה תחת בעלה איזה חדשים בשלום ובשלוה והנה בעלה ר' מענדל פיאלקאסקי מסאמפאלני נקרא לאנשי הצבא וברח מסאמפאלני עם אחיו הצעיר בחברת איש ואשה משם עד האמבורג ע"ד לנסוע ללאנדאן ואחר שעבר זמן רב שלא נשמע מביאתם ללאנדאן כי אם יצא הקול שנטבעו בספינה בין האמבורג ובין הולל. נסעה האשה משם עם ר' דוד סופר להאמבורג כדי לחקור על בעלה ור' דוד נסע משם להולל וללאנדאן והביא בידו גב"ע כאשר הועתק להלן. והאשה בבואה לביתה ספרה שבהיותה בהאמבורג סיפר לה ר' עלים משרת בפאליצייא היהודים שם שהוא הלך בעש"ק עם ר' מענדיל פיאלקאסקי וליוהו עד שנכנס לספינת מארשאלל. גם הביאו כתב מרביעי לחודש אפריל תרי"ב וז"ל היר מיט ווירד פאן דעם אונטער צייכענטען אמטליך בעצייגט דאס צו פאלגע דער בייא דער היזיגען פאליצייא אונד פרעמדען בעהערדע בעפינדליכען רעגיסטער דיא ברודער מענדיל אונד פרץ פיאלקאסקי אויס סאמפאלני זיך אונטער דעם אין נאיועמבער פאהריגעס יאהר אויף דעם צווישען האמבורג אונד הולל פעראונגליקטען דאמפף שיף פאססאשירען במפינדען האבען אורקינדליך דער געמיינדע זיעגעלס אונד מיינער אייגנע אונטער שריפט סעקרעטער דער דייטשע איזרעאליטישע געחיינדע ור' דוד כשבא להולל ואחרי החקירה והדרישה לא היה יכול לברר יותר כי אם אמתת טביעת ספינת מארשאלל באשר נמצא אח"כ סמוך להולל קרש אחד שהיה כתוב עליו "שיף מארשאלל" ושמע שם שבלאנדאן יהיה מקום לחקור יותר עבר בים עד לאנדאן ובר"ח ניסן תרי"ד נצטרף עם ר' מיכאל יוסף מסלעשין שו"ב בשעפעלד ור' אריה ליב בהרב מוהר"י שפירא שהיו אז ג"כ בלאנדאן וקבלו עדות מהבחור שמואל חיים במוה' אברהם צבי הירש ש"ץ דק"ק יאראטשין שהעיד שבליל כ"ח נאוועמבער [אור ליום ב' או ליום ג'] היה הוא ואחותו הכלה חיה שרה על ספינה המכונה עמא והיה חושך גדול' בנסעם בים אומבלער סמוך להולל והלכה אז גם ספינת מארשאלל ופגעו הספינות זו בזו ונשבר מה בספינה של מארשאלל ושמעו קולו' מהיהודי' אשר צעקו שמע ישראל וראו שלא ניצול מהם אף אחד לספינת עמא. ובבוקר ראו התורן מן הספינה שטבעה בים וגם אחותו הכלה הגידה כך והוסיפה דאף הקאפיטען והמאטראזין של מארשאלל לא ניצולו ושלא ראו בשחרית מן התורן רק מעט וגם אמרו שניהם שקודם שנשברה הספינה מארשאלל ראו מרחוק הנרות דולקות על הלאמפפען של ספינת מארשאלל וכאשר באה הטביעה פתאום לא נראה עוד שום נר דולק ופתאום נחשכו כל מאורי הנרות וע"ז חתמו העדים שמואל חיים וחיה שרה ושני האנשים אשר קבלו העדות היינו ר' מיכאל יוסף ור' אריה ליב ואמנם התחלת דבריהם במותב תלתא אנחנו ח"מ בפנינו באו העדי' כשרים ונאמנים הח"מ. עוד כתבו מה שהעיד אבי העדי' הנ"ל שכשבאו אליו ילדיו הנ"ל להולל סיפרו הם והקאפיטען של ספינת עמא שכשפגעו הספינות בהכאה יחד שמעו קולות מיהודים וגם הספינה שלהם נתקלקלה ע"י הפגיעה אך הם ניצולו והיה המעשה קרוב לחצי הלילה ובאותה הלילה עדיין באו הם לאנקיר ובשחרית ראו למקום הטביעה ולא ראו רק קצה מן השארין שטיין של ספינת מארשאלל למעלה מן המים אבער קיינע זעלע פאן דער שיף מארשאלל האבען זיך רעטטען קאנען ווייל דיא מארשאלל אויס אייזען גוסס וואר געבויעט אין דאס ליכט פון דער מארשאלל גינג זעהר שנעלל אונטער אין מאן הערטע אויך ניעמאנד וויינען אדער שרייען מעהר. מיינע ביידע קינדער אונד דער שיף קאפיטען האבין מיר ערצעהלט דאם זיא אויך יהודים שטימע גיהערט האבען שרייען אבער וואס גיוועזען איזט וויססען זיא ניכט פיר גראס דיסטער דיזעס האט ער גיהערט פאן דעם שיף קאפיטען אונד זיינע ביידע קינדער איינער נאהמענס שמואל חיים אלט 20 יאהר אונד הכלה חי' שרה אלט 17 יאהר וחתם עצמו אברהם צבי שו"ב דק"ק יאראטשין וגם ע"ז חתמו ר' ארי' ליב ור' מיכאל יוסף שגבו העדות מאתו. ור' דוד אומר שהוא הי' מן השלשה שקבלו העדות אלא שלא בא אז עה"ח כי היה בלבו שיחתום אח"כ ויצא מלבו ולא חתם עצמו. ושמעתי מה"ב פייבוש בן מ' יוסף שהיה אז בהאמבורג שר' מענדל ואחיו עם האיש והאשה יחד כולם עזבו העיר שם ע"ד לנסוע ללאנדאן וכשבא בעש"ק למלונם לא השיגם להפטר מהם שכבר ירדו אל החוף

א הנה במה שחשש ידידי הרב המאה"ג מוה' מרדכי אבד"ק סאמפאלני דשמא ר' מענדיל ואחיו בהיותם על חוף הים בהאמבורג נחמו מנסוע ללאנדאן ולקחו דרכם למדינה אחרת ולא היו כלל בספינת מארשאלל כשנפגעה. לענ"ד אין לחוש לזה כיון שיציאתם מסאמפאלני היה ע"ד לנסוע ללאנדאן. ומ"ש דלשיטת הרמב"ן לא מהני ידיעתינו שהלך מכאן למקום שמת שם איש בשם זה דא"כ למה לי עדים שיצא יצחק ר"ג מקורטבא (ביבמות דף קי"ד) וכתב שכן הוא ברמב"ן בפי'. לענ"ד אין לזה שים הכרע די"ל דלא ידעו להיכן הלך יצחק ר"ג מקורטבא ואי הוה ידעי גם אביי הוה מודה ולפי שלא ידעו את דעתו והוצרכו לבוא לטעם כאן נמצאו וכאן היו מכח יציאתו מקורטבא פליג אביי והכריח הרמב"ן דבהכי הוה עובדא מדמייתי לה אפלוגתא דשומשמי אי חיישינן לשמא פינן וראיתי בחי' הר"ן גטין שהביא דברי הרמב"ן בסגנון זה וז"ל דפלוגתייהו דאביי ורבא התם אי אמרינן כ"נ וכ"ה אי לא משום דכיון דידעינן ודאי דיצחק ר"ג שכיב באורחא דמקורטבא לאסמפמיא ס"ל לרבא דאמרינן שזה שידענו שהיה הולך מקורטבא לאספמיא הוא שמת ולא חיישינן לאחר עכ"ל ומבואר עכ"פ דלפי הלכה מהני ידיעתינו בלבד אלא דאביי פליג בזה ולא קיי"ל כוותיה וניחזי מאן גברא דקא מסהיד עלה בשם הרמב"ן אף שאין כל לשון זה ברמב"ן ז"ל במלחמות ורשב"א ונ"י בשמו וראיתי בשו"ת ס' יהושע (סי' פ"ו) שהביא כן בשם צ"צ (סי' נ"ח)

עוד נלענ"ד דיש לחלק דבשכבר בא למקום שהלך בראשונה אין לסמוך על הידיעה שהלך למקום זה די"ל שאח"כ יצא משם למקום אחר והמת איש אחר הוא אבל כשמת בדרך קודם שבא לשם ל"ח דאזיל לעלמא טרם שבא למחוז חפצו דחזקה כיון שגמר בדעתו וגלה רצונו לילך למקום ידוע. ומכ"ש בנ"ד שנשאר בדעה זו עד שיצא מהאמבורג ודאי תו לא הדר בי' וכעין זה כתב המבי"ט לענין מה שהי' נראה מהיושבים בחדר שאין רצונם לצאת מתוכו וששם תהיה קבורתם דמוקמינן להו אחזקה ובפרט נ"ד שכל הבורחים נוסעים לענגעלאנד ולאמעריקא והוצאות הנסיעה לאמעריקא מרובין מאוד ודאי דיש לסמוך ע"ז שנשאר בדעתו גם במ"ש דכיון דבהאמבורג שכיחו נוסעים על הים יש לחוש שהחזירו להם דמיהם שהוציאו על הנסיעה ללאנדאן מהאמבורג והחשש הזה שייך בכל בני החבורה. ולענ"ד כיון שבני החבורה היו ארבעה לא מיסתבר לומר דאיתרמי להו ארבעה שלא שלמו עדיין שכרם ולחוש שנזדמן אחד או שנים. ונתפרדו הבעל והיבם נמי אין לנו דלענ"ד י"ל דגם הרמב"ם שחושש לשמא נתפרד מהחבורה ומצריך לומר שיצא מכאן עמי לא קאמר אלא בנתלוה עם א"י דלוייתו קשה לישראל מכמה טעמים. אבל מתלוה עם ישראל אין לחוש שנתפרד מבני החבורה.