אגודת אזוב מדברי קכז

בשום אופן דאס העמד אראפ צו נעהמין ווען דאס וואסיר דרייטעס ארום אים קאפף בפרט אחרי אשר נחלש מכח הטביע' גם לשוט וואסיר אויף א"א כלל ואף לבריא אי אפשר לשוט וואסיר אויף רק ערך עשרים אמות ותחת המים א"א כלל וזה האיש לא קיים מצות פו"ר ע"פ הדין המבואר באה"ע (סי' א' וסי' ע"ו סעי' וי"ו) ומעשה זו היא יותר משמנה שנים

תשובה ביבמות (דף קכ"א) איתא במשנה נפל למים כו' עד סוף הסוגיא וקיימ"ל כחכמים דמים שיש להם סוף אשתו מותרת ומים שאין להם סוף אשתו אסורה וארבעה טעמים בדבר דמשאל"ס אסורה: (א) פירש"י במשנה ד"ה מערה שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו משמע דחיישינן שמא יודע לשוט למרחוק וכ"ה בפוסקים: (ב) כתבו התוס' בד"ה אין מזכירין מעשה שיש לתלות בדף של ספינה: (ג) וגל טורד וכ"ה לשון התוספתא יבמות פי"ד שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה: (ד) יש לחוש למחילה של דגים דמשמע בגמ' דמחילה של דגים שכיחים במים שאל"ס וכ"ה בריב"ש (סי' שע"ט) והב"ח בתשו' (סי' ע"ט וסי' ק"ד) ובתשו' ב"ח החדשות (סי' ע"ג וסי' ע"ד) ביאר היטב שלשה טעמים גבי נפל למים בקרח וגליד. גם זאת לדעת שהתוס' יבמות (דף לו:) ד"ה הא לא שהה כתבו הטעם דמשאל"ס דאשתו אסורה דחיישינן למיעוט המצוי והרא"ש הביא זה הטעם בפ' החולץ (סי' ה') והוא מדרבנן ובפ"ק דחולין (סי' י"ו) כתב שהוא משום חומר עריות ועמד הבית מאיר (סי' י"ז סעי' ל"ב) על סתירה זו וניחזי בעובדא דידן בשאלה הראשונה קשה לתלות לחומרא ששט בדעת ובכונה כי מי פתי ישוט בדעת ובכונה למרחוק בחודש שבט שעת הקור ורוח סער' יותר הי"ל לשוט בדעת ובכונה לצדדי הווייסל מכש"כ אם לא הפשיטו מעליהם כל המלבושים ונשאר עליהם קצת מלבושי' המכבידים ומעכבים תנועת ההשטה ויותר יש לתלו' שנטבעו ולא ניצולו וביו"ד (סי' נ"ג) איתא וכ"ה במג"א (סי' תס"ז ס"ק י"ח) דכל דבר הרגיל אינו בגדר ספק וה"נ כל המציל א"ע בכונה מן שיבולת המים יתור לעצמו מקום קרוב לשוט ולא לשוט למרחוק מיהו אכתי יש לחוש שהמים בלבלו אותם ושטו למרחוק בלי דעת ובלי כונה וחיישינן להכי מדרבנן או משום חומר עריות וצ"ע על המבי"ט שבתשו' ב"י גבי ספינה שנטבעה שלא הביא הטעם שמא גל טורדו. גם צ"ע דאפי' לטעם הא' שמא שט תחת המים אין הכונה ששט לדעת אלא שהמים מגיעים ומשיטים את הנטבע שלא מדעתו ורצונו. גם במש"כ המבי"ט שם שנראה מכונתם של אותם שבחדר שדעתם שיהיה החדר קבורתם והביא ראיה לדבריו מעלה לראש הגג ונפל בגטין (ס"ו) ולפע"ד יש לחלק בשלמא מי שרוצה להשליך א"ע מן הגג אמרי' כיון שנמצא מושלך הפיל א"ע מדעת ולא תלינן שחזר אלא שנפל שלא מדעת אבל בלא נמצא מושלך הכי נאמר שעשה כאשר זמם אתמהה ועוד י"ל בנפל מן הגג לא הרגיש שום צער אבל מים החונקים אותו לאט לאט י"ל כיון שראה ושיער בנפשו כאב וצער מיתה פירש א"ע והדר מדיבורי' קמא דרבים הבוחרים לעצמם מות מחיים ובהגיעם עד שערי מות או חרב פיפיות בגרונם ינזרו בבושת וחרפות. ואינו דומה הפלה מן הגג הבא פתאום בקפיצה ובפסיעה אחת לבין החונק א"ע וקופץ למים וכשהמים באים עד הנפש תוהה על קפיצתו כנ"ל. והנה לסברת המבי"ט שכתב שמעמידין אותן שבחדר על כונתם הראשונה י"ל בשאלה השניה דכיון ששלח לביתו מעות להכין על צורכי שבת והודיע לאשתו כי בוא יבוא אילו היה חי היה בא ולא חזר בו מדעתו הראשונה ואפי' נימא כמ"ש הנוב"י (סי' מ"ג) ובשו"ת זכרון יוסף (סי' ה' אות ז) ד"ה ועד ארבעה לו אשיבנו דהמים עשו לו מום ומיכסף לבוא אפ"ה לא אמרינן שיבטל כונתו מחמת כיסופא ויש לעיין בהא דאמרינן דמחמת כיסופא ערק דבשלמא בשאר וכסות י"ל דאינו בא לביתו ושאין לו במקום שהוא על שאר וכסות וכל מה שיש לו בביתו רוטש ועוזב מחמת כסופא כמ"ש הנוב"י (סי' מ"ג) אבל עונה דאיתא באהע"ז (סי' ע"ו סעי' י"א) ובבאה"ט (ס"ק ט"ז) וכ"ה בריב"ש (סי' קנט) דהוה צער כמכהו הכאה שאין בה שו"פ היאך יצערנה בשביל כיסופא ודוחק לתלות דחיישינן שהמים החלישוהו עד שנפטר מחיוב עונה מכח חולשה. גם דוחק לומר שסומך על שמוחלת לו אפי' אם חי הוא דמחילה בטעות הוא דכסבורה היא שנטבע במשאל"ס דהא רוב הנטבעים למיתה, וצ"ל דמשום חומר עריות הוא דחיישינן ובזה יש לפרש במתניתן דנקט אשתו אסורה דקמ"ל לא מיבעיא ארוסה דלא הוה אשתו גמורה ואין חייב בעונתה דאסורה. אלא אפי' אשתו דחייב לקיים בה עונה אפ"ה אסורה במשאל"ס ולפ"ז כיון שזה האיש לא קיים מצות פו"ר דחמירא טובא כמ"ש בתשו' ב"י (סי' י"ד) י"ל דאין לחוש שבשביל כיסופא יבטל מפו"ר. ועוד דקשה וחמיר שני גופי איסורים שני לאוין או לאו ועשה מאיסור אחד וי"ל אע"ג דבשביל חומר עריות חיישינן לביטול עונה מ"מ לביטול מצות פו"ר בהדה ביטול עונה ל"ח שיבטלם בשביל כיסופא. ותו שי"ל שבימי הש"ס היה אפשר לומר שנשא אשה אחרת במקום שהוא ולא כן בימינו שנתפשט חרמו של רבינו גרשון מאוה"ג שע"כ צריך לבטל פו"ר ואין לחוש לכיסופא בימינו. וצ"ע בסומא שנטבע במשאל"ס שי"ל דבסומא לא שייך טעם מחילה של דגים שי"ל דרק היכא דשייכא רוב הד' טעמים מחמרינן משום חומר עריות ולא היכא דל"ש אלא מקצתם ובסומא א"א שיכיר פתחו של מחילה ואינו שט לדעת. ולכאורה בנ"ד בשאלה השני' הוה כסומא שאינו יכול לראות דרך נקבי הכתונת שנשרו ונבלעו ממים. איברא דנהי שאין לומר ששט לדעת דזה הוה ממש כסומא מ"מ כבר כתבתי דסגי בחשש שהמים שטוהו שלא לדעת ולצד הכרת פתחה של מחילה ל"ד לסומא שי"ל שבמחילה הסיר כתנתו מעל ראשו והכיר פתחה אח"כ

והנה הריב"ש (בסי' שע"ט) כתב בטעם חומר משאל"ס משום חזקת אשת איש וחזקת חי וקשיא לי היכא חיישי' לכיסופא ע"י מום והא איכא חזקת אדם שאינו בע"מ ובמה עדיפא חזקת חיים מחזקה זו ואדרבה סוף אדם למות כמ"ש הרמב"ן ובנ"ד שי"ל שאילו שט לרצונו הניצולים היה לו מקום קרוב להצלתו לצדי הנהר ווייסל ובעי' לומר שאבד חושיו וכחו וא"כ שוב הו"ל נגד חזקה שנשאר בחושיו וכחו ע"כ ודאי שהעיקר רק בשביל חזקת אשת איש וחומר עריות. גם בתשו' מהר"מ בר ברוך מרוטענבערג (סי' תתקע"א) משמע דמשום חומר עריות ל"פ רבנן במשאל"ס אמנם אין כל האומדנות המוכיחו' שוות: והן אמת שע"ד הב"ח בתשו' (סי' ע"ט וק"ד) הוה קשי' לי דניחוש למחילה של דגים וכן מצאתי בשו"ת חמדת שלמה שעמד ע"ז בשם הנוב"י. וראיתי בשו"ת ב"ח החדשות (בסי' ע"ג וע"ד) דמשמע שאילו קשרו ידיו ורגליו בענין שאינו יכול לשוט מתירין את אשתו וצ"ע דהא עדיין י"ל דגלים הוציאוהו לחוץ איברא דלפ"מ שכתבתי לעיל דהיכא דלא שייכי רק מקצת הד' טעמים לא מחמרינן לחוש לכיסופא י"ל דבקשרו ידיו ורגליו דלא שייך טעם שט לדעת וטעם מחילה של דגים אין להחמיר ונ"ל דמ"ש המהר"י בן לב בספר ג' (סי' נ"א) דבנשתברו זרועותיו אשתו אסורה שהטעם הוא שמא שט ברגליו או שהגלים טרדוהו או משום ל"פ כמ"ש המוהר"מ בר ברוך וס"ל דבמילתא דלא שכיח נמי אמרינן לא פלוג רבנן ואמנם דבר זה הוא פלוגתא במחברים אי במילתא דלא שכיח אמרינן ל"פ רבנן ויש לי ראיה בב"מ (דף מז.) דהא במעות אינם קונות אמרינן לא פלוג רבנן כמ"ש בס' פני יהושע רפ"ד דמציעא במשנה דהזהב קונה את הכסף ובמילתא דלא שכיח קנה ולא אמרינן לא פלוג רבנן וה"ה במשאל"ס י"ל במילתא דשכיח אמרינן ל"פ רבנן