אגודת אזוב מדברי קכו

שתצא נפשו. ולפ"ז שם היה המעשה דהספינה נטבע לא שייך בדדמי כלל דבאמת לא צריכין להעיד דשהו עליו ואין לחוש לבדדמי אלא למשקר כיון דאשה לא דייקא אם נטבעה או נשברה. מכ"ז נראה לענ"ד ברור דהיכא דנטבע בים והעד מעיד שהיה בתוך הים ולא ניצול על הספינה לכ"ע הוה בזה דין מים שאין להם סוף אפי' אם אינו אומר דשהה עליו כן נלענ"ד ברור

ולענין להתירה להנשא לכתחלה נ"ל להוסיף עוד עפ"י עדים המסל"ת כי נשרף על הספינה שאחזו האש כשהלך להציל חפציו. והנה הרשב"א דף קכ"א ע"ב כתב הא דתני' נפל לתוך כבשן האש מעידין עליו מסתברא בתוך שאינו יכול לעלות ממנו כגון שהוא עמוק הא לתוך מדורה אין מעידין עליו שמא יצא משם לשעה. וא"נ לתוך מדורה והוא ששהה עליו כדי שישרף עכ"ל וכ"כ הנמו"י והה"מ בפי"ג מהל' גירושין והב"ש הביאו דבריהם מבואר היכא דמעיד עליו דשהה אצלו עד השיעור שישרף מותרת להנשא אף לכתחלה ואף דבגמ' בר"פ הא"ש מדמה שרפה למלחמה בהא דפשט מהא דעשינו עלינו הבית וא"כ גבי העד ניחוש ג"כ דאומר בדדמי ולא תנשא לכתחלה אמנם זה אינו דהא במים שיש להם סוף והעד מעיד דשהה עליו עד שתצא נפשו מתירין אותה להנשא אפי' לכתחלה. והטעם מבואר בחי' הרמב"ן והרשב"א והרא"ש בסוגיא דדוקא במים שאל"ס דלא יכול לעמוד על בירור הענין כיון דאפי' אם ישהה עליו עד שתצא נפשו ואפ"ה אם יהי' ספק דלמא יצא מתחת המים לחוץ בזה יש לחוש דאומר בדדמי משא"כ במים שיש להם סוף דיכול לעמוד על בירור הענין בודאי עומד שם ושהה עליו עד שתצא נפשו למען ידע בבירור דמית ולכן לא שייך בדדמי ובמים שיש להם סוף מותרת להנשא אפי' לכתחלה: ומעתה כמו כן גבי אש אם מעיד דנפל לתוך האש ושהה אצלו עד שתצא נפשו וראה דלא נמלט ממקום שהיה שם מותרת להנשא אפי' לכתחלה דאינו אומר בדדמי כיון דיכול לעמוד על בירור הענין

וזה הוא הטעם שכתב הט"ז הביאו הב"ש (בסי' י"ז ס"ק ק"ז) אם מעיד סתם דנטבע במשאל"ס ולא העיד דשהה אצלו עד שת"נ אזלי' לחומרא דבמים שאל"ס סתמא אינו עומד עליו עד שת"נ משא"כ אם מעיד דנטבע במים שיל"ס אפשר דלא שהה עד שת"נ אזלי' לקולא כיון דבזה יכול לעמוד על הבירור מסתמא שוהה עליו עד שת"נ ולפ"ז ממילא דגם אם מעיד דראה אותו נפל לתוך אש והוא ספק אם שהה עליו עד שיעור שתצא נפשו בזה אמרי' דודאי שהה עליו שיעור זה למען ידע בירור הענין ולפ"ז בנ"ד דהעיד דאחזו האש סתמא עמד עליו לראות אם ניצול מאש. ואף דבנ"ד אמר דאף אם נמלט מהאש הי' נטבע במים אעפ"כ משגיח עליו למען ידע בירור הדבר בכיון ואם נפל למים לא יוכל לידע בירור הדברים ובעדות זה יש סניף להתירה אפי' לכתחלה ועי' בהירושלמי הביאו הרמב"ן והרשב"א בסוגי'

ועוד דעכ"פ ע"פ עדות האלו המעידים דנשרף על הספינה אפי' אם נימא דאעפ"כ יכול להיות דנמלט עכ"פ בודאי דהי' בסכנה כ"כ על הספינה אשר רובם כיוצא בזה נשרפו ואף אם לא נתירה לכתחלה משום דבא"א חיישי' למיעוטא עכ"פ כיון דאיכא רובא די"ל דנשרף על הספינה ממילא הוה תרי רובי רוב אחד דנשרף ואף אם נמלט למים רוב נטבעים למיתה ובתרי רובי י"ל דמתירין אף לכתחלה כנ"ל במכתבי הראשון

עוד נזכרתי כי יש אתי פלפול נחמד על דברי הפ"י דכתב לדחות דברי הרשב"א וגדולי הפוסקים דסמכו להקל באשת איש מטעם ספק ספיקא. וחפשתי תוך מעט הכתבים הנשארים לי מהשרפה ומצאתי כי בארתי שם ליישב קו' הפ"י וכעת גם הזמן אין אתי גם לחואפתי ל"ע לא אוכל להאריך בזה ממילא בנ"ד יש היתר מטעם ס"ס דלמא נשרף על הספינה ואת"ל דניצול מאש ונפל למים דלמא נטבע ואף דהוא משם אחד בנ"ד לא שייך זה כיון דידעי' ע"פ העדים דהי' על הספינה בתוך האש ואז אם לא ניצול בודאי היה נשרף. ואנו באים לאוסרה מטעם דלמא ניצול בזה ע"כ צריכין לדון גם ע"ז. ובאופן כזה לכ"ע אמרינן ס"ס אף אם הוא משם אחד וכמבואר למעיין בש"ך בס"ס ק"י בכללי ס"ס יע"ש ובחו"ד ובקו' הנוב"י ממעשה דאסיא דאף אם הוא ספק אם הוא רגלו יהיה מותר ג"כ מטעם ס"ס יש לדון כיון דמחמת דנעשה טרפה לא נוכל להתיר אותה עד לאחר י"ב חודש ובתוך י"ב חודש צריכין לאסרה מספק והוא כודאי איסור כמו ספק אחד בגוף ספק השני בתערובות כיון דקודם י"ב ודש היינו מחליטים לודאי איסור וכעת אסיים. יעקב שמחה רעהפיש

סימן יד לאשר בתשובתי לעיל (סי' ח) כתבתי שגם אאמ"ו הגאון זצ"ל עשה סניף להקל והגאון רבינו חמדת שלמה זצ"ל הסכים על ידו ע"כ אעתיק בזה דברי אאמ"ו הגאון זצ"ל הנמצאים אתי וז"ל

ע"ד השאלה בשלשה אנשים שנסעו על הספינה ופתאום החל רוח סערה גדול ונורא מאוד ונשבר התורן ונפל הוילון הפרוס ונהפכה הספינה ונפלו למים ואחד עמד על שפת הנהר וראה אותן נופלים לתחת המים וראה דאס זייא חאפין זיך ארויף אין מאטערען זיך להשליך מעליהם המלבושים ושוב נפלו למים ושוב האבין זייא זיך ארויף גיחאפט והשליכו המלבושים וצעקו להצילם ושוב נפלו למים ולא עלו ושהה עליהם, ערך שעה והביט לכל הצדדים ולא ראה אותם ועוד אחד רץ לאורך המים ערך ב' ווייארסט אולי יראה אותם ולא ראה. וא' רץ על סוס לאורך המים שעה קלה והביט לאורך ורוחב המים ולא ראה אותם ותיכף אח"כ נשלחו מכתבים. מאת הרב אבד"ק זאקראטשין לכל העיירות הסמוכות לנהר ווייסל לחקור ולדרוש וכ"כ נשלחו מכתבים מהאדון הגדול הומענדאנט טוויערדזי נאווי יעאגאריע ומהראש עצה דק"ק זאקראטשין אל כל העיירות וכפרים גבולי הווייסל שכל מי שימצא אחד מהן הן צף על המים הן מונח על גבולי הווייסל ולא יאספהו ולא יודיע ידע שיהיה פאד סאנד וואינע כי יש כתבים וחשבונו' אצלם שהם נוגעים למלכות יר"ה ולא נשמע שום דבר והמעש' היה תוך שבט ואחד מהם נמצא בחג העצרת שני ווייארסט ממקום הטביעה ומעשה זו היא יותר משלשה שנים

וע"ד איש אחד שהלך על הספינה על המים וביום ה' שלח לביתו זו אשתו שתכין על שבת ותדע שבוא יבוא וגם שלח מעות לאשתו שיהיה לה במה להכין ואח"ז בבואו סמוך לזאקראטשין על המים נטבע גאליר עם לבנים ולאשר היה אומן לשוט תחת המים ירד לתוך הווייסל להעלות הלבנים ועשה כן כמה פעמים ירד והעלה לבנים. ואח"ז ירד וראוהו העומדים על שפת הנהר שזה ר' ישראל בר אריה אשר ירד אל תוך המים להעלות הלבנים יורד כדרך הנטבעים אין חאפט זיך ארויף אין שרייט צו ראטעווין וירד ועלה ושוב ירד ועלה וראה שהכתונת שלו האט זיך אריבער גיחאפט ארום קאפף אין אריבער גישלעפט ושוב לא עלה ועד אחד עמד שם ורץ תיכף לאחר הטביעה איזה רגעים לאורך הווייסל וואסיר אראפ והביט לכל הצדדים ערך שעה קלה ולא ראה שום דבר. גם שני אנשי' עמדו על הספינה וראו הטביעה ועמדו והביטו לכל הצדדים ערך שעה קלה ואחר איזה רגעים נסעו עם הספינה ממקום הטביעה עד וישיגראד ונסעו על המים ערך ששה שעות והביטו לאורך ורוחב הווייסל ולא ראו שום דבר גם בהכפרים העומדים על שפת הנהר שאלו וחקרו ודרשו ולא נמצא שום דבר וכל הולכי ספינות אומרים שאי אפשר לאדם לנשב רוחו תחת המים אם הכתונת הוא על פניו כי ע"י המים נתהפך הכתונת על ראשו ופניו בהידוק היטב וא"א