אגודת אזוב מדברי קכה

דלא שהה עליו לא הוה אפי' רובא יע"ש ולא אדע הא מבואר במס' ב"ב (דף קנג) דגם בספינה הנאבדה בים איכא רוב יע"ש ובתוס'

אמנם בגוף הדין בנ"ד נראה לענ"ד ברור דלכל הפוסקי' לא בעי' שיעידו ששהה עליו ובכל ענין לא תצא בדיעבד. דז"ל הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין הל' י"ו כיצד ראוהו שנפל לים אפי' טבע בים הגדול אין מעידין עליו שמת כו' ובהל' י"ט ע"א אומר ראיתי שמת במלחמה כו' או שטבע בים הגדול ומת אם אמר קברתיו נאמן ותנשא ג"כ ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא עכ"ל וביאור דבריו כיון דבראוהו שנפל לים הגדול אין מעידין עליו שמת ע"כ דהעד האומר דטבע בים ומת היינו דראוהו דמת ממש דפלטו הים ליבשה וראהו מת: ולכן לכתחלה לא תנשא משום דחיישינן שאומר בדדמי כמבואר בסוגיא דר"פ האשה שהלכה אבל בדיעבד לא תצא והה"מ כתב וז"ל ומתבאר מדבריו ג"כ שמשאל"ס שא"א לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שת"נ ול"ח דאמר בדדמי וזה שכתב רבינו או שטבע בים הגדול ויע"ש בכ"מ במה שהביא דברי המגיהים שמים שיל"ס שאפשר לעמוד על בוריו ובכ"מ דחה דבריו אמנם כן מבואר בהדיא בהרשב"א בסוגיא וכונתו דאם נימא דגם במשאל"ס שייך בדדמי למה נקט הרמב"ם דוקא במים שאל"ס יע"ש ברשב"א ויש לקיים הנוסחא כמו שהיא בהה"מ דהנה במ"ש הרמב"ם בדין זה בהעיד שטבע במים שאל"ס ומת אם נישאת ל"ת אינו מדין מים שאל"ס דקיי"ל אם נישאת ל"ת דהא בזה בעי' דוקא דתנשא ע"פ הוראת חכם ובל"ז ס"ל להרבה פוסקים דתצא ובל"ז מנדין אותה ובהל' א' כתב הרמב"ם סתמא אם נשאת לא תצא. והוא אפי' בשנישאת בלא הוראת חכם אע"כ הטעם כיון דהעד אמר דטבע ומת ע"כ דכונתו דראהו מת ממש על היבשה ולכתחלה לא תנשא משום דחיישינן דאומר בדדמי אמנם בדיעבד ל"ת ול"ח דאומר בדדמי רק כיון דאומר מת ידע בבירור שמת (ובזה צע"ג על הכ"מ והלח"מ דנראה מדבריה' דיש לפרש לא תנשא משום משאל"ס) ומעתה בשלמא אם אמרינן בעד שמעיד סתמא דטבע בים כונתו דטבע ושהה עליו עד שתצא נפשו אמרינן שפיר כיון דהוא הוסיף לומר דטבע ומת ע"כ דכונתו דראהו מת ממש על היבשה דאין לומר דהוסיף לומר מת למען נדע דשהה עליו עד שתצא נפשו הא בל"ז אמרינן סתמא הוא כן משא"כ אם נימא באומר סתם שטבע לא נכלל אלא דראה אותו נפל לים אבל לא דשהה עליו. א"כ הא י"ל דמש"ה הוסיף דטבע ומת להודיע דשהה עליו. וא"כ נהי דגם בזה לא תצא מדין מים שאל"ס מ"מ הא בעי' דוקא שתהי' נישאת ע"פ היתר חכם. ולפ"ז יהיה הדין באומר סתם דטבע הוה כאילו העיד דשהה עליו אמנם דזה יש לדחות

והנה הרמב"ם שם בהל' ך' כתב וז"ל וכן האשה שהעיד לה ע"א שטבע בעלה בים או במשאל"ס ולא עלה וכו' ואפי' היה נכרי מסל"ת ואמר טבע פלוני בים וכו' וכתב הכ"מ דמ"ש ולא עלה כונתו דשהה עליו עד שתצא נפשו ואע"ג דבסיפא במסל"ת שאמר טבע פלוני בים לא נקט ולא עלה הוא משום דסמוך על רישא וזה הוא דוחק לכן נ"ל בכונת דבריו דהנה כבר ביאר הריב"ש הא דמהני במים שאל"ס שהה עליו עד שתצא נפשו הא יש לחוש אולי יצא למרחוק בטרם שתצא נפשו במקום שאין העין שולטת דהא דעיקר החשש דבעינן דמעיד דשהה עליו הוא רק דניצול במקומו או הסמוך למקום שנטבע משא"כ ליחוש דלמא שט תחת המים למקום רחוק עד שאין העין שולטת ושם יצא זה ל"ח משום דזהו מיעוטא דמיעוטא שיהיה ניצול במקום רחוק דעיקר החשש אינו אלא היכא דלא שהה עליו עד שת"נ יש לחוש דלמא ניצול במקומו דוקא או סמוך לו ולפ"ז נראה באחד שנפל לים או למשאל"ס בכל הד' רוחות אם מעיד עליו אחד שהיה אתו בספינה דראה אותו דנפל לים וידע דלא ניצול בספינה זו שהיה עליה אשר ממנה נפל לים. וזה ודאי לא בעי' שיעיד עליו דשהה כדי שת"נ כיון דהיא מעיד דלא ניצול במקומו על הספינה ובמקום קרוב לא היה לו מקום ג"כ להיות ניצול ואם ניצול ע"כ היה ע"י הגל או דף של ספינה שנזדמן לו ולזה ל"ח בדיעבד כיון דזה הוא מיעוטא דמיעוטא ולכן באופן כזה אם מעיד העד שהיה אתו בים הגדול אשר אין לו מקום להציל כי אם על הספינה שהיה עליו והוא מעיד דלא ניצול בזה לדעת כל הפוסקים לא בעי' שיאמר דשהה עליו עד שת"נ אלא אם לא העיד העד ע"ז דלא ניצול בספינה שהיה עליה או דראה אותו אחר שהיה בספינה אחרת דנפל ממנה לים ולא יכול להעיד דנא ניצול בספינה זו בזה בעי' דוקא שיעיד דשהה עליו עד שת"נ דבל"ז חיישינן דלמא ניצול על הספינה

אמנם אם מעיד דנטבע במשאל"ס משתי רוחות אבל יש להם סוף ברוחב באופן דאפי' אם לא ניצול על הספינה שהיה עליו יש לחוש דלמא ניצול על שפת המים במקום שיש להם סוף בזה ודאי צריך דשהה עליו עד שתצא נפשו דבל"ז יש לדחות דלמא ניצול אח"כ על היבשה. ובזה מדוייק היטב הרמב"ם דגבי טבע בים לא נקט ולא עלה וגבי משאל"ס נקט דמעיד ולא עלה הוא דסתם ים אין לו סוף מד' רוחות וסתמא דמילתא המעיד עליו היה אתו בספינה וידע דלא ניצול לתוכה רק דיש לחוש לדלמא ניצול ע"י דף או גל ולזה ל"ח בדיעבד. משא"כ במשאל"ס סתמא דברוחב יש להם סוף דבזה צריך להעיד דלא עלה דבל"ז יש לחוש דניצול במקום קרוב על שפת המים ולכן צריך להעיד דשהה עוד. ולכן במסלפ"ת נקט הרמב"ם דהסיח לפ"ת דטבע בים בזה לא צריך להעיד דלא עלה כיון דבים אין לו מקום להיות ניצול כי אם בספינה. והוא מקור הדין דמסיח לפ"ת הוא מעובדא דחסא ושם לא אמר אלא דטבע חסא וי"ל דהעובדא דשם היה נודע דהנכרי היה עם חסא בספינה על הים והעיד עליו דטבע בזה לא צריך לומר דלא עלה כנ"ל נכון בדברי הרמב"ם

ובזה מיושב היטב קו' המחברים הובא בס' חמדת שלמה בסי' כ"ג מעובדא דגמ' אר"ג פ"א ראיתי ספינה אחת שנשברה בים והייתי מצטער וכו' עד באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו משאל"ס אשתו אסורה ולשיטת הסוברים דבעי' שיעידו דשהה אצלו ולא עלה קשה הא ר"ג לא ראה אותו דלא עלה יע"ש ובתשובה כ"ד בתשובת הגאון בעל חו"ד כתב דבתשובת לחם רב מיישב קו' האלו ואין ספר זה תח"י אמנם לפמ"ש כיון דעיקר הטעם דצריך להעיד דשהה עליו הוא דבל"ז חיישינן דניצול אח"כ במקומו על הספינה או קרוב לו על היבשה ולכן בעובדא דר"ג דהשיב לו דלא ניצול במקומו רק ע"י דף של ספינה או גל אמר שפיר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו משאל"ס אשתו אסורה דחיישינן דלמא יצא במקום רחוק וניצול ע"י גל או ספינה

ולפ"ז יש מקום לומר דהיכא דמעיד העד דראה הספינ' טבעה בים דבזה אין לחוש כלל לדילמא ניצול על הספינה כיון דגם הספינה טבעה בזה בודאי בכל ענין מהני עדותו אפי' אם הוא לא היה על אותו הספינה כיון דגם אם עלה מתחת המים מהספינה אין לו ג"כ מקום להיות ניצול כי אם ע"י דף או גל ולזה ל"ח בדיעבד. ובזה י"ל דברי הרי"ף בר"פ האשה שלום דס"ל דהאיבעיא דגמ' אינו אלא באומר קברתי דבל"ז אפי' שני עדים אינם נאמנים משום דחיישינן דאומרים בדדמי ותמהו עליו ממעשה דשני ת"ח שהיו בספינה וטבעה והא מים כמלחמה דמי' ונשי' אפי' מאה כע"א דמיא דמבואר דשני עדים היו נאמנים די"ל לפי מש"כ המחברים דעיקר הדבר דיש לחוש במי' שאין להם סוף לבדדמי הוא דלמא לא שהו עליו בשיעור גמור