אגודת אזוב מדברי קכד

תרי צדדים להתיר ממילא גם היכא דנשתקע שמו איזה שנים מה"ת לא נימא דבזה כיון דיכול להיות דמת אח"כ חשיב שני צדדים להתיר ומשיאין אותה אפי' לכתחלה דדוקא בנפל למים שאין להם סוף דמדינא אסורה דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ורק החכמים הקילו משום עיגונא בזה לא הקילו אלא בדיעבד משא"כ היכא דנשתקע איזה שנים בזה מותרת מדינא כיון דהיא מיעוטא דמיעוטא. ומותרת להנשא אפי' לכתחלה] והא דלא אמרי' דבצ"מ מותרת אפי' לכתחלה כיון דבזה הוא מיעוטא דמיעוטא דאי סליק קלא אית לי' הוא כמ"ש דמ"מ אינו מיעוטא דמיעוטא כיון דאינו אלא צד אחד דנמלט ואף אם הוא צד רחוק אפי' אחד מני אלפים אפ"ה אינו בגדר מיעוטא דמיעוטא

ולפ"ז שפיר י"ל דגם במים שאין להם. סוף מהני תרי רובי כמו ביוחסין והא דלא מהני הרוב בצ"מ דאי סליק קלא אית לי' דהא זה לא הוה רוב בפ"ע ואינו אלא הוכחה דנטבע במים שאין להם סוף. ולכן לא חשיב אלא חדא רובא משא"כ היכא דהוי תרי רובי להתיר כמו בנפל למים שאל"ס והעלו רגלו מן הארכובה ולמעלה בזה משיאין אותה אפי' לכתחלה לא מיבעי' אי אמרת כתי' א' דהמרדכי דבמים שאל"ס ליכא מיעוטא דמיעוטא בודאי י"ל דבתרי רובי כיון דאיכא בגדר מיעוטא דמיעוטא משיאין אותה אפי' לכתחלה אלא אפי' לתי' השני בהמרדכי והוא כדברי התוס' בכורות דגם במשאל"ס איכא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה אסורה לכתחלה ז"א אלא היכא דליכא אלא חד רובא. רק דהמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא בזה מחמרינן לכתחלה משא"כ היכא דאיכא תרי רובי בזה לא מחמרינן אפי' לכתחלה וראי' לזה ממתני' דנפל למים והעלו רגלו מארכובה ולמעלה משיאין אותה אפי' לכתחלה

והנה הריב"ש דהחמיר דבעי' במשאל"ס ששהו אצלו שיעור שתצא נפשו ומדברי הריב"ש נראה דבלאו שהו אצלו היא אסורה להנשא מה"ת דכיון דבזה אינו מיעוטא דמיעוטא לא מהני הרוב כיון דאיכא שני חזקות חזקת אשת איש וחזקת חי וכמ"ש הריב"ש דגם בהני תלתא דר"א בן פרטא השנוי במס' גטין רובם לאיבוד אלא דהרוב לא מהני נגד תרי חזקה וכיון דעיקר הטעם דלא אזלינן בתר הרוב הוא דרוב לא עדיף משני חזקות ממילא היכא דאיכא תרי. רובי כיון דרוב עדיף מחזקה ממילא דתרי רובי עדיפי משני חזקות בזה י"ל דמותרת להנשא אפי' לשיטת הריב"ש

והנה מהא דהעלו רגלו מארכובה ולמעלה דמשיאין אותה לכתחלה בזה ליכא ראי' להשיא אלא היכא דאיכא תרי רובי וכל המיעוט מהתרי רובי הוא מיעוטא דלא שכיח כגון הכא דהמיעוט דמשאל"ס הוא מיעוטא דלא שכיח וגם המיעוט טרפות דחי' י"ב חודש הוא ג"כ מיעוטא דלא שכיח משא"כ אם בתרי רובי איכא שני מיעוטי דשכיח ליכא ראי' ממתני' להתיר מ"מ בנידון דהבית יעקב היה ג"כ מיעוט דשכיח דשם התרי רובי היו דהמסל"ת העיד כי נפל למים והחזיק עצמו בו להצילו עד כי נחלש מאוד והניח אותו וצידד לומר דבזה איכא תרי רובי חדא דהי' בכלל גוסס דרוב גוססין למיתה וגם הרוב דנטבעים במשאל"ס ובעובדא דהבית יעקב לא העיד ג"כ דשהה אצלו עד שתצא נפשו יע"ש ואפ"ה מתיר מתרי רובי ולטעמא דהריב"ש דרוב לא מהני כיון דאיכא שני חזקות ממילא בכל ענין תרי רובי מהני וכ"כ י"ל לדידן כיון דאיכא תרי רובי להתיר ברוב הראשון אמרי' דלא מהני מטעם סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ ממילא דחזקה כמאן דליתא ושוב מהני הרוב השני אף אינו מיעוטא דלא שכיח

ומעובדא דהבית יעקב הי' אפשר לומר דמטעם אחר לא בעי' שיהי' מעיד דשהה אצלו עד שת"נ דהנה רש"י ביבמות (דף ק"כ) כתב וז"ל מן הארכובה למטה ל"ת דחי' ואי משום טביעה הואיל ומשאל"ס חי' שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו וכו' עכ"ל וביאור דברי רש"י נ"ל דס"ל ג"כ דבעי' שיעיד ששהה אצלו עד שתצא נפשו והנה תמה מה מהני במים שאל"ס אם שהו אצלו עד שתצא נפשו אולי יצא והעלה ראשו מן המים קודם שיעור שת"נ מרחוק דהי' שט תחת המים או שהמים הוליכו אותו עד המקום שאין העין שולטת לראות ושם עלה מן המים וביאר הריב"ש (בסי' שע"ט) דל"ח לזה לדלמא הי' שט תחת המים עד מקום שאין העין שולטת ויצא וכתבו הטעם דסתמא אם הי' שט תחת המים עד המקום שאין העין שולטת ודאי נחלש עי"ז עד כי אין כחו להציל את נפשו אח"כ כשעלה חוץ למים. וזה כונת דברי רש"י הא דמים שאל"ס אשתו אסורה אמאי לא נימא כיון דשהו אצלו עד שתצא נפשו אמאי תהי' אסורה ולזה כתב רש"י דלכתחלה אסורה משום דחיישי' שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר וכונתו דעלה במקום שאין שולטת שם העין מ"מ מוכח היכא דנחלש ע"י השיטה שתחת המים ל"ח דיהי', נמלט אח"כ כשיצא מהמים ברחוק פרסה במקום שאין העין שולטת לאסרה בדיעבד ולכן בכזה בדיעבד אם נישאת לא תצא וכ"כ י"ל בחולה שנפל למשאל"ס אפי' אם לא שהו אצלו כדי שת"נ מותרת ג"כ בדיעבד דאמרי' דמחמת החולה נחלש ולא יכול תו להציל נפשו [ובאמת בעובדא דהבית יעקב לא היו משאל"ס כי אם משני רוחות ובזה ודאי בעי' דשהה אצלו כיון דמשני רוחות יש לו סוף ודבריו צ"ע]

ויש להאריך עוד בזה די"ל דגם מדברי רש"י ליכא ראי' דבעי' דוקא שיהיו שהו אצלו עד שת"נ די"ל דס"ל ג"כ כשיטת הפוסקים דלא בעי'. ורק באו ליישב דהיכא דמעידין ששהו אצלו עד שת"נ בזה תהי' מותרת להנשא אפי' לכתחלה ולזה כתבו דגם בזה חיישי' דלמא עלה ברחוק מן המים [וכמדומה שראיתי בכתבי הגאבד"ק גרידיץ שהביא דברי רש"י אלו וכמדומה ביאר דברי רש"י דחיישי' דעלה ליבשה להוליד מזה דבאמצע הים ל"ח אמנם זה אינו והדבר ברור ברש"י כמ"ש] ובזה י"ל דאפי' אם, רש"י ס"ל כשיטת הפוסקים דבעי' דוקא ששהו אצלו ולא עלה בשיעור שתצא נפשו מ"מ בהעלו רגלו מן הארכובה ולמעלה בודאי לא בעי' שהו אצלו כיון דגם בלא שהו אצלו עד שעלה איכא עכ"פ רובא דנטבעים אלא דבזה המיעוט דנמלטים אינו בכלל מיעוטא דל"ש. ובזה מותר מטעם תרי רובי ורש"י לא כתב כן אלא מארכובה ולמטה לא תנשא אפילו בשהו אצלו עד שת"נ דאפ"ה אסורה להנשא לכתחלה

ומעתה יש מקום להקל בתרי רובי כאשר כבר הורה זקן בעל בית יעקב ועבד עובדא להתירה להנשא לכתחלה בתרי רובי ובעל ישועת יעקב הביא ג"כ ראי' לדבריו מקו' הגמ' ומי מצית אמרת אבל לא כמ"ש ורק דחה דבריו מהא דצ"מ אבל לפמ"ש אין זה קו' כלל ומסברא בלא ראי' י"ל דאין לנו להחמיר יותר ממה דמצינו בגמ' דכל עיקר מים שאין להם סוף הוא רק חומרא בעלמא ומנ"ל להחמיר בתרי רובי ומעתה כמו כן בנ"ד דאיכא תרי רובי דע"י המסל"ת דנשרף ידעינן עכ"פ דבכיוצא בזה רובי נשרפי' וממילא דאיכא רובא דנשרפין ורובא דנטבעין ואף דלא שהה אצלו עכ"פ הוה רובא כמבואר בהריב"ש ובזה האופן יש להתירה אפי' לכתחלה ולענ"ד הוא היתר נכון וסניף גדול להתירה לכתחלה וההיתר דאיתתא זו ברור וצלול בעזה"י יעקב שמחה רעהפיש

סימן יג והוסיף עוד יד קדשו ביום כ"א אדר תרי"ז לכתוב בזה"ל

במ"ש דבנפל למשאל"ס אף בלא שהה עליו עד שת"נ לדעת כל הפוסקים אמרינן גם בזה דעכ"פ איכא הובא להתיר אלא דאינו בגדר מיעוטא דמיעוטא ולכן תצא אפי' בדיעבד אמנם זה אינו אלא מדרבנן דהחמירו דלא ניזיל בתר רוב היכא דאיכא חזקה נגדו. וראיתי בנוב"י מהדו"ק כמדומה בסי' מ"ג או מ"ה דכתב בפשיטו' דהיכא