אגודת אזוב מדברי קכג

סברו דבמים שאין להם סוף איכא רובא דנטבעים ולכן לא הוה בצ"מ תרי קלא עכ"ד עיי"ש. ובאמת לא אדע מה קאמר דהיתכן לומר דבמים שאין להם סוף ליכא רובא להתיר דא"כ אמאי בדיעבד לא תצא הא בזה איכא איסור תורה כיון דליתא רובא להיתרא ואית לן חזקת איסור ודבריו צ"ע אמנם לענ"ד יש לקיים עיקר חילוקו דתרי רובי מהני להשיא אותה אפי' לכתחלה

וראי' לזה מסוגי' דיבמות (דף ק"ך ע"ב) דפריך הגמ' ומי מצית לאוקמא כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בערסיא באחד ששילשלו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא וכתב הרשב"א בסוגיא וז"ל מסתברא דהכי קא פריך דאילו לרשב"א מן הארכובה ולמעלה אינו סי' טרפה וכדאי' ר"פ אלו טרפות וכו' והיינו דקא פריך הכא ממעשה דערסיא דבשלמא לרבנן כיון דמארכובה ולמעלה טרפה היינו דהתירו את אשתו לינשא ואיכא למימר דלאחר י"ב חודש התירוה דנותנים לו שהות כדי טרפה וכדאיתא בירושלמי אלא אי אמרת רשב"א הוא למה התירוה להנשא והא אינו סימן טרפה עכ"ל וכן קיימ"ל להלכה (בסי' י"ז סעי' ל"ט) אם נפל לים והעלה רגלו מן ארכובה ולמעלה תנשא לאחר י"ב חודש

ומבואר מזה דדוקא היכא דאיכא תרווייהו דנפל לים וגם העלו רגלו מן הארכובה ולמעלה הוא דמשיאין אותה לאחר י"ב חודש הא אם לא נפל לים אלא אם מעידין דיודעים שנחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה בזה לחודא אין מתירין אותה לאחר י"ב חודש ולכאורה אמאי כיון דטרפה אינו חי' יותר מי"ב חודש אמאי לא נתיר אותה לאחר י"ב חודש ויהי' ראי' מזה למ"ש המהרש"ל דהא דטרפה אינו חי' י"ב חודש אינו ודאי אלא הוא בכלל רוב דברוב פעמים טרפה אינו חי' י"ב חודש אבל עכ"פ איכא מיעוט דחי' יותר מי"ב חודש ולכן באיסור אשת איש דלא מהני רוב ממילא אף אם מעיד עליו דנעשה טרפה אין מתירין אותה לאחר י"ב חודש דדלמא הוא מהמיעוט דחי' ודוקא בצירוף תרווייהו דנפל לים וגם העלו רגלו מארכובה ולמעלה דאיכא תרי רובי להתיר רוב הנטבעים ורוב טריפות דאינם חיים י"ב חודש בזה מתירין אותה לאחר י"ב חודש לכתחלה אבל לא בחד רוב. וכיון דבהעלו רגלו מהארכובה ולמעלה מבואר במתני' ובש"ע דמתירין אותה לאחר י"ב חודש להנשא לכתחלה מבואר מזה כדברי הבית יעקב דתרי רובי מהני וכמ"ש הב"י וטעם הדבר כמו דמצינו ביוחסין דהחמירו דלא מהני רוב אפ"ה בתרי רובי מעלין ליוחסין ה"ה במים שאין להם סוף בתרי רובי משיאין אותה לכתחלה

ומה דקשה ע"ז מהא דאין משיאין אותה לכתחלה אף בצ"מ דאיכא תרי רובי. יש ליישב ע"פ דברי מוהרא"י בפסקיו (בסי' קל"ט) דכתב דהא דלא אזלינן בתר רובא בצ"מ לומר אם איתא דסליק קלא אית לי' משום דלא חלקו רבנן בגזרותם לכתחלה ובארו המחברים דהשוו מדותיהם שלא לחלק בין האישים בין צ"מ לאינש דעלמא אבל בדיעבד שפיר מחלקי' בין צ"מ לאינש דעלמא עכ"ד וכאשר הארכתי בזה ואולי י"ל דזה הוא הכונה בגמ' דקאמר על דברי ר' אשי ולא היא ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא דיעבד אין לכתחלה לא ועמדתי על סיום דברי הגמ' דלא שייך לכאן אבל לדברי מהרא"י אפשר לומר דזה נכלל בדברי הגמ' במה דקאמר ולא היא ל"ש צ"מ ול"ש אינש בעלמא: ע"ז קאמר דיעבד אין היינו בדיעבד הוא דמחלקי' בין צ"מ לאינש דעלמא אבל לכתחלה לא מחלקינן ביניהם כי לא חלקו בגזרותם בין האישים והשוו צ"מ לאינש דעלמא ולפ"ז ממילא י"ל בכל מקום ודאי מהני תרי רובי אף להנשא לכתחלה והא דלא מהני בצ"מ אף דאיכא תרי רובי הוא משום דהשוו מדותיהם שלא לחלק בין האישים הנטבעים אם הוא צ"מ או אינש דעלמא משא"כ בעלמא היכא דאיכא תרי רובי זה מהני בכל האדם שפיר מתירין אותה להנשא אפי' לכתחלה

ועוד י"ל ע"פ דברי המרדכי סוף חולין בשם תשובת רבינו משולם דכה"ג לאחד מני אלף שימצא כן לאו מיעוטא דמיעוטא הוא עד דאיכא שני צדדים דאל"כ בקטן וקטנה נמי נימא הכי והכונה דהא דאמרי' דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן הוא מיעוטא דמיעוטא היינו דרוב הן מומחין ואף אי שחט אותו אינו מומחה הא יכול להיות ג"כ דשחט שפיר וכ"כ הא דאמרינן ריש גטין רוב ספרי דדייני מומחין הן חשיב ג"כ מיעוטא דמיעוטא כי גם אם כותבו שאינו בקי יכול להיות ג"כ דכתבו לשמה ובזה בארתי בהקונטרס הא דכתבו תוס' דבמים שאין להם סוף הוא מיעוטא שאינו מצוי היינו דאינו מצוי אבל מ"מ אינו בכלל מיעוטא דמיעוטא כיון דאינו אלא צד אחד דרובא נטבעים ואינו אלא מיעוטא דאינו מצוי דלא שכיח כלל שיהי' נמלט ובארתי ג"כ סיום דברי הגמ' אלא ל"ש בין צ"מ בין אינש דעלמא דיעבד אין לכתחלה לא דהיינו מזה איכא ראי' דלא מחלק בין צ"מ לאינש דעלמא כיון דבדיעבד. מתירין בכל אדם. וע"כ דמים שאין להם סוף הוא בכלל מיעוטא דלא שכיח וכמ"ש תוס' בבכורות וא"כ מה יהי' מהני רוב דצ"מ דאית להו קול מזה אינו אלא ראי' דלא נמלט והוה מיעוטא דלא שכיח והא בלא זה הוא גם כן מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה מחמרי' במים שאין להם סוף. ומה יוסיף הא דרובא בצ"מ דאי סליק קלא אית ליה דזה אינו אלא הוכחה דנטבע אבל מ"מ הוא עדיין בכלל מיעוט דנמלטים

ובזה ישבתי דברי המרדכי בשלהי יבמות דכתב בתי' הא' הא דלא אמרינן במים שאין להם סוף סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקה וגם בדיעבד תצא ותי' דמשום עיגונא אקילו דלא תצא בדיעבד וע"כ דס"ל בתי' זה דלא הוה בגדר מיעוטא דלא שכיח ושם בקונטרס עמדתי על דבריו דא"כ בכל הנהו דקתני דכתב הריב"ש דאפי' בדיעבד תצא קשה ג"כ אמאי לא הקילו משום עיגונא בשלמא על הא דאין מעידין על הגוסס י"ל דלא שייך עיגונא כיון דבקל תוכל למצוא עדים דמת דדוקא במים שאין להם סוף דיכול להיות דישתקע תוך המים ולעולם לא יהיו עדים להתירה. אבל מ"מ עדיין קשה בהא דנפל לגוב אריות אם באמת מת לעולם תהי' נשארת עגונה ואמאי לא הקילו גם בזה אמנם כעת נתיישבתי בדבר כיון דלתי' זה במים שאין להם סוף מדינא אסורה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה ורק מתקנות חכמים הקילו בזה משום עיגונא ולכן דוקא בנפל למים שאל"ס דהוא מילתא דשכיח טובא דנטבעים בני אדם במים שאין להם סוף בזה חשו שלא תתעגנו והקילו. משא"כ נפל לגוב אריות דהוא מילתא דלא שכיח טובא דיזדמן כן או דכוותי' ולכן לא חשו בי' רבנן להקל כיון דמדינא אסורה מ"מ זה מבואר בתי' זה בהמרדכי דמים שאל"ס אינו בכלל מיעוטא דמיעוטא והוא מטעם שכתב המרדכי סוף חולין כיון דליכא שני צדדים ל"ח מיעוטא דמיעוטא [ויש אתי הרהורי דברים בהר"א מוורדין דכתב במים שאין להם סוף אם נשתקע שמו איזה שנים יש להתיר די"ל דס"ל כתי' הא' דהמרדכי דבמים שאין להם סוף ל"ח מיעוטא דמיעוטא כיון דליכא אלא צד אחד דנטבע ולכן לא חשיב מיעוטא דמיעוטא ולכן אם נשתקע שמו איזה שנים בזה יש לנו ג"כ שני צדדים רוב הנטבעים ואת"ל דאינו נטבע והוא מהמיעוט דנמלטים מ"מ כיון דנשתקע שמו איזה שנים יכול להיות דמת אח"כ וראי' לזה כיון דנשתקע שמו ואם היה חי בודאי הי' נשמע ממנו ובזה הוא דומי' להא דאמרינן רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן וכתב הרשב"א בתוה"ב דבזה איכא שני צדדים להתיר חדא דרוב הם מומחין ואף אם נשחט מאינו מומחה יכול להיות ג"כ דשחט שפיר יע"ש ואף דבאינו מומחה אמרי' רוב מעשהו מקולקלין אפ"ה צ"ל כיון דאיכא עכ"פ מיעוטא דשחט שפיר חשיב כאילו הם