אגודת אזוב מדברי קכב

להם סוף לא שייך דייקא ואפ"ה מתירין אותה כמו כן יש היתר בנ"ד דאף דעכשיו לא שייך דייקא הא לא צריכים לדייקא כלל ולשמא שכרה אותו לא שייך כיון דבשעה שהעידו עדותן במסיח לפ"ת עדיין לא הי' לה החולי וזה הוא נכון לענ"ד

גם לפמ"ש דיש היתר בנ"ד על דיעבד מכח האומדנות דמוכח טובא דהקול דיצא עליו שמת הוא אמת וכמ"ש פסקי מוהרא"י והרמ"א בסי' י"ז הנ"ל ודאי מתירין אותה בלא סברת דייקא כיון דאנן מחזיקין דודאי מת מכח האומדנות וחשיב אצלינו כידיעה בלא ראי' דמת ואנן סהדי בדבר דמת. וממילא דלא צריכין לדייקא שלה דהוה כאילו מעידים שני עדים דמת. ובנ"ז גם זאת היא אצלינו ידיעה בלא ראי' דודאי לא שכרה את האנשים האלו אשר הוציאו עליו קול דמת. ובלא"ה הוגד לי כי הסתירו לפני' דברי הרופאים שלא לצער אותה גם בזה. ומעתה שוב אין לפקפק בשביל זה להחמיר בנ"ד

ומעתה דברי הרבנים שהסכימו להתיר בנ"ד מטעמיהם נכונים ונראה לענ"ד להוסיף עוד ע"ז כיון דקיי"ל דבאיסורי דרבנן מותר להתרפאות בהם אפי חול שאין בו סכנה והוא מדברי הר"ן בפרק כל שעה וכן סתם הרמ"א ביו"ד (בסי' קנ"ה) ואף דמבואר ובלבד שלא יאכל וישתה מ"מ זה אינו אלא בחולי שאין בו סכנה אבל אם יש בו אפי' סכנת אבר מבואר דמותר להתרפאות אף ע"י אכילה ושתיה ובחולה שיש בו סכנה מותר להתרפאות אף מאיסורי תורה כמבואר בש"ע שם ומעתה כיון דכל ענין מים שאין להם סוף אינו אלא איסור דרבנן דמה"ת היא מותרת מחמת הרוב דנטבעים ורק רבנן גזרו לחוש על המיעוט אף דהיא מיעוטא דלא שכיח והיא איסור קל ולכן בדיעבד לא תצא ולכן אמאי לא נתירה להנשא אף לכתחלה כיון שהיא לרפואתה ותוכל לבוא לידי סכנה אם לא תנשא בזה מן הדין נראה דיש להתירה אף לכתחלה להנשא כיון דאינו אלא איסור דרבנן ואין לומר דמ"מ הבעל יעבור על דברי הרבנן דכיון דהותרה להנשא אין בזה איסור אף עליו. דבמתני קתני נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה וממילא במקום דהותרה להנשא אין בזה איסור כלל

ובזה הי' מקום לצדד ולומר סניף להקל בנ"ד אף לשיטת הרשב"א והריב"ש הנ"ל דס"ל דאם מעיד דטבע ולא שהה אצלו שיעור שתצא נפשו אף אם נשאת תצא מ"מ לפי הנ"ל דמ"מ אין בזה אלא איסור דרבנן דעכ"פ איכא בזה רוב דנטבעים ומה"ת אזלינן בתר רוב אף במקום חזקה ורק החכמים החמירו בזה כיון דהמיעוט אינו בגד מיעוטא דלא שכיח לכן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכיון דאינו אלא איסור דרבנן מותרת להנשא להתרפאות בזה אמנם חלילה להקל בזה וי"ל כיון דמן הדין אסורה חל האיסור עליו אמנם כיון דביארתי לעיל דבנ"ד הוא בכל ענין מיעוטא דלא שכיח וגם מדרבנן לא אמרי' בזה סמוך מיעוטא לחזקה ולכן בדיעבד לא תצא ואינו אסור אלא לכתחלה שפיר יש לצדד להקל דבנ"ד מותרת להנשא אף לכתחלה להתרפאות בזה. וצ"ע עוד בזה ובדרבנן עבדי עובדא וכו'

עוד יש לצדד להקל בזמן הזה ובימים האלו במים שאין להם סוף היכא דמותרת מדינא ובדיעבד לא תצ להתיר אותה כעת אפי' לכתחלה ע"פ דברי המהרא"י בפסקיו דכתב להקל בדיעבד באדם חשוב מטעם דאם איתא דסליק קלא אית לי' ואע"ג דבגמ' מסיק ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא דיעבד אין לכתחלה לא הוא משום דלכתחלה אין לחלק בגזרת חכמים והיינו דלא פלוג רבנן בגזרתם דאסרו שאין להם סוף בין גברא רבה לאינש דעלמא וכשאסרו מים שאין להם סוף השוו מדותיהם ולא חלקו בין איש לאיש. ולפ"ז ממילא אם הי' שייך בזמן החכמים הא מילתא דקלא אית לי' בכל האנשים אז היו מתירים לכל העולם במשאל"ס להנשא אפי' לכתחלה מטעם זה דאי סליק קלא אית ליה והמהרא"י לא הקיל אלא באדם חשוב ובדיעבד משום דבימיו עדן לא הי' קול נשמע אלא מאדם חשוב ולכן לכתחלה אסור משום דהחכמים השוו מדותיהם ולפ"ז ממילא בימינו דכל מילתא דתמיה והוא חידוש מתפרסם מיד בכתבי העתים ונודע זה מיד בכל המדינות ודבר זה ידוע אם יהי' אחד אף אם הוא מדלי הארץ ניצול ממים שאין להם סוף ע"י גל או דף של ספינה תיכף ומיד הי' נתפרסם דבר בכל חלקי הארץ ע"י כתבי העתים וממילא בימינו שייך הך דאי סליק קלא אית ליה בכל אדם אף באחד מדלי העם ולא צריכין לחלק בין גברא לגברא כיון דבכל אדם שייך אי סליק קלא אית לי' יש לומר בכל מקום היכא דנפל למים שאין להם סוף דמתירין אותה אף לכתחלה

אמנם חלילה לסמוך על סברא זו בכל מקום בפרט לפמש"ל מדינא אסרו לכתחלה. דמה יוסיף הא דאי סליק קלא אית ליה והו"ל מיעוטא דלא שכיח הא בלא זה בנפל למים שאין להם סוף הוה ג"כ מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה אסרו, רבנן לכתחלה וזה הוא נכון לענ"ד ולא צריכין לדברי מהרא"י דהא דאסרו לכתחלה הוא משום לא פלוג וממילא על לכתחלה לא מהני הך דאי סליק קלא אית ליה וכנ"ל ראי' לזה מקו' הגמ' גבי מגוייד ומי מצית לאוקמא כרשב"א כו' דמזה מוכח דלענין לכתחלה לא מהני תרי רובי. גם יש לעיין אי לא אמרי' בזה כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כיון דכבר אסרו רבנן לכתחלה אף במקום דאית ליה קול דצריך מנין אחר להתירו אף אם נתבטל הטעם. וכעת לא עיינתי בזה

גם יש סניף להקל כיון דבנ"ד איכא עוד רובא על פי המסיח לפי תומו דלא הי' יכול למלוט מן הספינה כי האש שבספינה סבב אותו מכל צד ועבר מכל הני טעמים נראה לענ"ד ברור להתיר האשה אסתר בת הנגיד ר' אלי' מפאזער מכבלי העיגון [אחר התרת ב"ד של שלשה כדין נישאת ע"פ ע"א ומסיח לפי תומו] ודעתי העני' מסכמת לדעת גדולי ישראל אשר דעתם להתיר וה' יצילנו משגיאו' ויראנו בתורתו נפלאות ויזכנו ללמוד מתוך הרחבה בלי דאגה ופגע הזמן יעקב שמחה רעהפיש. ער"ח אדר תרי"ז לפ"ק פק"ק קעמפנא יע"א

סימן יב והוסיף יד קדשו ביום ג' אדר תרי"ז לכתוב בזה"ל הנני בא להוסיף דבר בשריותא דהעגונה ע"ל הקונטרס שכתבתי בענין זה ע"פ העדות הנכרים המסיחים לפ"ת כי נשרף על הספינה ואף דאין בעדות זה לחודא להשיא אותה כי יכול להיות דאומרים בדדמי דהם סוברים כיון דלרוב בכיוצא בזה נשרף אמרו עליו דנשרף ואנן חיישי' למיעוט דניצול וכדאמרינן בגמ' ר"פ האשה שהלכה אעפ"כ כיון דידעי' מעדותן דלרוב פעמים שכיוצא בזה אינו נמלט מהאש יש להתיר בנ"ד להשיא אותה אף לכתחלה בהדי הרוב השני דאף אם נמלט מהאש בא במים שאין להם סוף ורובא נטבעים ובכזה יש להתיר להשיא אותה אף לכתחלה

הנה בשו"ת בית יעקב (בסי' ט) כתב דתרי רובא מהני אף במים שאין להם סוף להתירה להנשא אף לכתחלה כמו ביוחסין דמעלה עשו ביוחסין ולא אזלינן גבי בתר רוב אפ"ה תרי רובי מהני כמבואר בסוף פ"ק דכתובות כמו כן במים שאין להם סוף אף דרוב נטבעין לא מהני אפ"ה תרי רובי מהני ובס' ישועת יעקב אשר השאלתי אתי לאחר נסיעת הרבנים מפה הביא דבריו ודחה אותו מדברי התוס' בסוגי' דכתבו דרובא דצ"מ אי סליק קלא אית ליה ל"מ כיון דאיכא מיעוט דאין להם קול מבואר דגם תרי רובי לא מהני ועיינתי בבית יעקב וראיתי שהוא מרגיש בזה והעלה מדהביאו תוס' ראי' לזה מהא דאין מעידין על הגוסס אע"ג דרוב גוססין למיתה ולמה לא דחו כמו במים שאין להם סוף דרובא נטבעים ע"כ דתוס' דהכא לא