אגודת אזוב מדברי קכא

ועכשיו אנו מפוזרים ומפורדים מעט בכל מקום ואילו הי' חי ברחוק מאתים או שלש מאות פרסה הוה נודע ונשמע לנו וכה"ג מיקרי רובא דשכיחא טובא אע"פ שאינו בא אלא מכח סתמא הוה כמו סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דאינהו נמי מכח סתמא קאתי ובמרדכי שלהי יבמות שהבאתי לעיל מדמי להו להדדי מים שאין להם סוף והני רובי וכי האי גונא קאמר תלמודא צורבא מרבנן קלא אית ליה אם איתא דהוה סליק כו' ומוכח מהתם בתשובה דהמרדכי פרק בתרא דאזלינן בתר אומדנא דדעתיה ואע"ג דמסיק תלמודא ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא היינו לכתחלה כדמסיק דיעבד אין לכתחלה לא משום דלכתחלה אין לדמותו בגזרת חכמים כדמסיק נמי בתשובה דלעיל דאין לבדות חלוקים מלבינו אבל דיעבד שפיר דמי למיזל בתר אומדנא דמוכח טובא כי הך ונראים הדברים בזמנינו אפילו אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין הו"ל קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצ"מ בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות וכו' עכ"ל וצ"ע דמה מייתי ראיה מהא דאמרינן בגמ' בצ"מ אם איתא דסליק קלא אית ליה דהא מהאי טעמא לחודא בודאי לא היה רב אשי סמיך להתירה אלא בצירוף כיון דנפל למים שאין להם סוף דרובא נטבעים ואף דעל רוב זה לא סמכינן להתירה מ"מ בצ"מ דאיכא ג"כ רוב אחר דאם איתא דסליק קלא אית ליה ס"ל דמתירין אותה אף לכתחלה ומש"ה לא אמר ר"א כן גם על מים שיש להם סוף ולא שהה עד שתצא נפשו דאי הוא צ"מ מתירין אותה משום אם איתא דסליק קלא אית ליה אלא על כרחך דמטעם זה לחודא אין להתיר אותה אלא בצירוף רוב דנטבעים במים שאין להם סוף וצ"ל דגם שם בלא זה איכא ג"כ אומדנא ברוב דמת וצ"ע

והנה פסקי מוהרא"י נקטינן לדינא והרמ"א בסי' יז סעי' ט"ו דהיכא דאיכא אומדנות אף בלא מסלפ"ת אם נשאת לא תצא ומעתה כ"ש בנ"ד דבימינו הקול נשמע מקצה הארץ עד קצהו ואומדנא גדולה אם היה חי היה נשמע ממנו מכבר וזה האיש משך שמנה שנים לא נשמע ממנו רק הקול הולך ומתגבר כי מת נוסף לזה אחרי כי זה נודע לנו שהאיש הזה היה דבוק באשת נעוריו והיה תמיד שלום ושלוה ואהבה וחבה ביניהם גם אחרי הפרדו מאשתו היה מרצה אותה במכתבים להראות לה אהבתו אליה כי הוא משתוקק להיות אתה ולחבק ילדיו והיאך יהיה נהפך לשנוא אותה ואת ילדיו אשר לא נודעים לו ממיתתו לבגוד באשת נעוריו ובילדיו. עם אומדנות אחרים כי אינו תובע ממונו אשר הניח ביד אחרים וחלק הירושה וכנ"ל תוך השאלה מאומדנות הללו הוא אצלינו ידיעה ברורה שלא ע"פ הראי' דמת ודי בזה להתירה בדיעבד אם תהיה נשאת דלא תצא כפסקי מהרא"י וכאשר סתם כן הרמ"א בש"ע. מכל הני טעמי ברור הדבר כשמש דבנ"ד בדיעבד אם תהי' נישאת דלא תצא לשיטת כל הפוסקים

והנה עד כה ביארתי דבנ"ד ההיתר ברור אם נישאת לא תצא והנני לבאר עוד עוד צדדי ההיתר להתיר אותה להנשא אף לכתחלה וראיתי בקונטריסים מהרבנים אשר קדמוני למצוא היתר בנ"ד דהביאו תשו' הב"ח (בסי' ע"ט) בשם מוהר"מ פאדווי שכתב (בסי' ל"ו) וז"ל חזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במים שאין להם סוף רק שימצאו קצת ראיות לעלילותם וסיים שהמחמיר עתיד ליתן את הדין עכ"ל עוד הביאו בשם תשו' שבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) בילדה עגונה יש להתיר כיון דהוה שעת הדחק וקיימ"ל דכדיעבד דמי ולפעמים מצאנו דעדיף מדיעבד וכי היכא דבדיעבד אם נשאת לא תצא ה"נ בשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה ולסניף להיתר זה צידד מכח שאבד זכרו זה שתי שנים עכ"ל. ואם השבות יעקב בימיו צידד להתיר בילדה משום דהוא שעת הדחק מכ"ש בזמנינו דחשיב שעת הדחק בילדה כמובן מאליו. ומכ"ש בנ"ד דהוא שמנה שנים אשר אבד זכרו דיש לצדד זה להתירה להנשא אף לכתחלה

ואפשר להטעים בזה דברי המרדכי שלהי יבמות הנ"ל מ"ש בתי' הראשון הא דאמרי' במים שאין להם סוף דבדיעבד לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמשום עיגונא אקילו בה רבנן דלא תצא בדיעבד. ולכאורה דבריו צ"ע היאך שייך לומר דהקילו בדיעבד משום עיגונא כיון דהדין הוא דלכתחלה לא תנשא וגם אם נשאת באיסור תצא אא"כ התיר אותה החכם בטעות או במזיד או דהוא טועה בדברי החכם וכההוא דחסא וכ"ז הוא לא שכיח וסתמא דמילתא במים שאל"ס לא תמצא חכם להתירה. והיתכן לתקן בזה משום עיגונא על דבר דלא שכיח אם יהי' טעות וכדומה וההיתר הוא שלא ע"פ הדין תורה כיון דהחכמים אסרוה להנשא לכתחלה אמנם אם נימא דבשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה דזה חשיב כדיעבד: ממילא שפיר י"ל דזה כונת המרדכי דמשום עיגונא מקילי בה בדיעבד. דכיון דבדיעבד לא תצא ממילא אם יהי' שעת הדחק יסיר אותה החכם אפי' לכתחלה כיון דזה חשיב כמו דיעבד ובקל ימצא עלילה במים שאל"ס להתירה אפי' לכתחלה ולכן שייך בזה ג"כ הטעם דמשום עיגונא אקילו בה רבנן

והנה ראיתי בהקונטריסים מהרבנים להתיר בנ"ד להנשא לכתחלה לפי שהעגונה ההוא סובלת חולי פעימת הלב ולפי דברי הרופאים אין למצוא לה כעת תרופה ותעלה לאשר כל עוד שלא נתעכרו דמי' מהריון ומלידה לעוצם חום הטבעי שבלב מריבוי הדמים רפאות תעלה אין לפניה. ומעתה אם לא תנשא תוכל לבוא לידי סכנת מות. וי"ל דבמקום סכנה לא גזרו וכתבו עוד בזה ולענ"ד נהפוך הוא דזה הוא פיקפוק גדול לנ"ד לדינא כיון דעיקר היתר האשה מכח עדות עד אחד אינו אלא משום דאשה דייקא ומנסבה ואם לא הי' ברור אצלה בדברי העד לא היתה נשאת משום חומר בסופו. והגמ' יבמות (דף צג) קמיבעי ע"א ביבמה מה דלמא מרחמי לי' ולא דייקא. ואף דלפי האמת נקטינן להלכה דנאמנת היא כמ"ש תוס' שם דמשום דרחמי ליה לא תקלקל נפשה ודייקא משא"כ בנ"ד ודאי יש לחוש דרחמי על נפשה ולהעלות לה תעלה למכתה אשר תוכל להסתכן אם לא תנשא לא דייקא וסמכה על דברי העד וי"ל דמן הדין אין ע"א נאמן בזה כיון דלא שייך דייקא ותצא אפי' בדיעבד ואף דגבי עדות מים שאין להם סוף בלא"ה לא שייך דייקא כיון דאמרה בדדמי כמבואר בגמ' וכן הוא בפסקי מהרא"י שם ואפ"ה ע"א נאמן וכן נכרי מסל"ת וא"כ גם בנ"ד בלא דייקא שלה נאמן ג"כ העד. מ"מ עדיין יש לעיין דהא בקטטה בינו לבינה נקטינן דאין עד אחד נאמן והטעם מבואר בהרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין משום דחיישינן דלמא שכרה להעד להעיד לה בשקר להשמט מבעלה וכמו כן יש לחוש גם בזה דלמא שכרה להעד להעיד לה בשקר למען דתוכל להנשא ולא תחוש על החומר בסופו. כיון דעי"ז שתנשא לאיש יהי' לה רפואה ולא תבוא לידי סכנה. אמנם הא גם בע"א בקטטה אף דהדין הוא דלא תנשא מחשש דלמא שכרה אותו אפ"ה קיי"ל בנשאת לא תצא וע"כ דבדיעבד לא חיישינן לשמא שכרה אותו ה"ה די"ל דבנ"ד לא חיישינן בדיעבד לדלמא שכרה אותו ועדיין יש מקום לחלק ולומר דבנ"ד דהיא להוציא נפשה מסכנת מות חיישינן טפי וצ"ע עדן בזה

ונראה לענ"ד דבנ"ד אין לחוש ע"ז כלל דעדות המסיח לפי תומו שנטבע הוא משנת תר"ט תר"י ובאותו העת עדיין לא הי' לה חולי וא"כ אין לחוש על אותו עדות דשכרה אותו. ואף דבכל מקום יש לומר דלא דייקא בעת שנתהוה לה החולי ותנשא דעיקר דייקא הוא רק בשעה שנישאת לאיש ועכשיו היא לא דייקא מחמת החולה. אמנם בזה הדבר נכון כמ"ש דהא בכל ענין בעדות דמים שאין