אגודת אזוב מדברי קכ

נפשו [אלא להריב"ש ל"מ מה"ת כיון דאיכא שני חזקות אמנם דברי הריב"ש נדחה מהלכה] וכיון דאינו אלא איסור דרבנן והוא ספיקא דדינא אי בעי' שיעור שתצא נפשו אם לא ובדרבנן אזלינן להקל וסמכינן אדעת גדולי הפוסקים דס"ל דאף מדרבנן לא בעי' שיעור שתצא נפשו לענין זה דלא תצא בדיעבד

אלא דבזה יש לעיין לפמ"ש די"ל דהיכא דהדין הוא אף בדיעבד תצא אף דאינו אלא מדרבנן מ"מ י"ל כיון דבאופן זה לא הימנוהו רבנן לעד אחד שוב אינו נאמן העד מה"ת כיון דלא שייך בזה אפקעינהו הרבנן הקידושין מיניה אלא דאין זה מוכרח וי"ל לשיטת רוב הפוסקי' דהטעם דהימנוהו רבנן לע"א אינו מטעם דאפקעינהו וצ"ע עוד בזה

גם הדבר נכון כמש"ל כי לתי' הא' דהמרדכי סוף יבמות דכתב דהא דאמרינן במים שאל"ס בדיעבד לא תצא ולא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דהוא דמשום עיגונא אקילו בה רבנן וע"כ דבתי' זה ס"ל דגם רובא דנמלטין לא הוה מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה מהני במים שאין להם סוף כי הרבנן לא החמירו בזה לומר סמוך מיעוטא לחזקה משום תקנות עגונות ממילא לפ"ז ודאי לא בעי' דהעד יאמר דנפל ולא עלה כיון דגם בנפל לחוד עכ"פ איכא רוב להתיר ומהני במים שאין להם סוף מדרבנן משום עיגונא מכ"ז יש סניף להתיר בשעת הדחק לסמוך על הפוסקים דס"ל דלא בעי' שיעיד ששהה אצלו עד שתצא נפשו כיון דבכל ענין אינו אלא ספיקא דרבנן [ויש לעיין ג"כ היכא דהעד והנכרי המסל"ת אינם לפנינו והם העידו סתם דנפל דמ"מ הוא ספק דלמא ראו הנפילה ממש ושהו אצלו עד שתצא נפשו בזה יהיה מהני ג"כ מטעם זה כיון דאפי' אם לא העיד אלא דנפל לים מ"מ אינו אלא איסור דרבנן וכיון דהוא ספק דלמא באמת העיד גם ע"ז דשהה אצלו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וי"ל עוד דהו"ל כעין ס"ס ספק אחד דלמא באמת ראו הנפילה ממש ושהו אצלו עד שתצא נפשו ואפי' אם לא שהו אצלו דלמא הלכה כדעת הפוסקים דסגי בראו הנפילה לחודה אף אם לא שהו אצלו עד שתצא נפשו וכ"ז יש לו פנים בהלכה בעזה"י והוא סניף להקל בנ"ד ועי' בט"ז (בסי' י"ז ס"ו) וראיתי בשם מהרח"ש דכתב ג"כ להקל אם אין העד בפנינו

אמנם בלא זה ההיתר ברור בנ"ד דלא תצא בדיעבד כיון דבנ"ד איכא ג"כ עדות א"י מסיח לפ"ת אשר העיד עליו כי בא באש ונשרף כי הוא לבד עם אחד אתו נשאר על הספינה כשנשרפה והלהב אחזם עד כי לא היו יכולים לצאת עוד. ומעתה אף דלא נוכל להתיר עפ"ז לחודא די"ל גם בזה דמעיד בדדמי כיון דלרוב פעמים באש כזה לא יוכל להנצל מן האש לכן מעיד עליו בבירור דמת א"כ מ"מ עדיין הוא ספק דלמא ניצול מן האש כיון דאיכא עכ"פ מיעוטא הניצולים מ"מ בנ"ד דאף אם ניצול מן האש נפל במים כעדות המסיח לפי תומו המעיד עליו שנפל למים ואיכא תרי רובי להיתרא רוב אחד דנשרף על הספינה ואף אם ניחוש להמיעוט ואמרי' דניצול מן האש ונפל למים הא איכא בהדי' רובא דנטבעים והנמלטים הוא מיעוטא ואף דכל מיעוט בפ"ע הוא מיעוטא דשכיח מ"מ אם באנו לאסור את האשה ולומר דהבעל נמלט צריכין לחוש להשני מיעוטים דניצול מן האש וגם נמלט מן המים וזה ודאי חשיב מיעוטא דמיעוטא לדעת כל הפוסקים דהוא בתרי ענייני וכנ"ל ולכן לכ"ע אם נישאת לא תצא כיון דבנ"ד אף דלא העידו דשהה אצלו עד שת"נ הוא ג"כ מיעוטא דמיעוטא ולא אמרי' בזה סמוך מיעוטא לחזקה ולכן גם לשיטת הרשב"א והריב"ש בנ"ד הדין אם נשאת דלא תצא

ויותר מזה דאפי' המסיח לפי תומו על המים שאין להם סוף לחודא הדין ג"כ דלא תצא בדיעבד לפמ"ש בישוב דברי הרשב"א והריב"ש מקו' המחברי' מעובדא דחסא דנכרי הסיח לפ"ת דטבע חסא ואפ"ה אמרינן כיון דנישאת לא תצא ובארתי לעיל וכ"כ המראות הצובאות דכיון דחסא גברא רבה ואם היה נמלט היה לו קול ולכן ל"ח למיעוטא הנמלטים כלל כיון דבזה אף דלא העיד דשהה אצלו עד שתצא נפשו ואפ"ה הוה מיעוטא דמיעוטא ובארתי דאף דאמרי' בגמ' ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא זה הוא רק לענין לכתחלה אין מחלקין בזה כיון דבכל ענין הוא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה מחמרי' על לכתחלה. משא"כ בדיעבד שפיר מחלקי' לענין זה בין צ"מ לאינש דעלמא דבצ"מ בכל ענין חשיב מיעוטא דמיעוטא אף בלא שהה עליו עד שתצא נפשו וכמ"ש מוהרא"י בפסקיו (בסי' קלט) כאשר יבואר לפנינו דכתב שם עוד דבזמן הזה. כל אדם חשוב הוא לענין זה כצ"מ בזמן הגמ' דאמרי' אם איתא דסליק קלא אית ליה עיי"ש ואם כן היה בזמנו כ"ש בימינו שכל הדברים המתחדשי' בעולם נתפרסם בכתבי העתים. ומכ"ש דבר הנתהוה אשר הוא חוץ מדרך הטבע נודע מיד ע"י כותבי כתבי העתים ואם יקרה בימינו נס כזה שיפול אחד לתוך הים ולמים שאין להם סוף ויהיה ניצול ע"י גל או ע"י דף של ספינה ויהיה נמלט ליבשה בודאי היה נודע זאת בכתבי העתים. ולכן בימינו כל אדם הוא לענין זה כצ"מ בזמן הגמ' די"ל אם איתא דסליק קלא אית ליה וכבר שמעתי סברא זו בשם הגאון בעל חמדת שלמה ולכן י"ל דבימינו אמרי' בכל אדם אם איתא דסליק קלא היה לו ולכן תמיד איכא מיעוט דנמלטים מיעוטא דלא שכיח ומכ"ש באדם חשוב ונכבד כמו בנ"ד שמביא בפסקי מוהרא"י דאמרינן גביה אם איתא דסליק קלא אית ליה ושפיר הוה מיעוטא דמיעוטא אף אם אינו מעיד אלא דטבע לחוד ואמרינן גביה אם נשאת לא תצא וכדמוכח מעובדא דחסא. ולכן בנ"ד הדין ברור בדיעבד אם תהיה נשאת לא תצא

ויש אתי עוד הרהורי דברים לחלק ולומר הא דכתב הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין הנ"ל אם ע"א מעיד דטבע ולא עלה דהוא דוקא אם אחד ראה מרחוק שאחד נפל מספינה לים דבזה יש לחוש דלמא עלה מן המים לספינה לא כן אם אחד נפל מספינה ואותן אשר היו אתו בספינה יודעים כי לא ניצול אח"כ לתוך הספינה בזה לא חיישינן לדלמא ניצול דאף אם עלה מתוך המים אין לו מקו' להיות ניצול וכאשר עלה כן ירד רק דנימא לדלמא ניצול ע"י גל או דף של ספינה זה הוא דבר רחוק והוא בכלל מיעוטא דמיעוטא וכדין בכל מים שאין להם סוף דל"ח ע"ז בדיעבד. ומכ"ש אם נפל באמצע הים ולכל ד' רוחות רחוק ליבשה. וראיתי מזה בקהלת יעקב מהגאון בעל חות דעת ועי' בתשובת דר"ע בסי' ק"ט דכתב ג"כ להקל אם נטבע באמצע ים כמו בנ"ד וכעת לא עיינתי בזה היטב מאפס הפנאי ולגודל חולשתי ועוד חזון למועד לעיין בזה שנית. מכל הני טעמי נראה לענ"ד ברור להקל בנ"ד

ועתה אדבר מעט כי בנ"ד יש מקום להתיר ג"כ ע"פ אומדנא דמוכח טובא דנשרף על הספינה או דנטבע בים כיון דזה נודע לנו ע"פ אנשים אשר היו יודעים אותו כי היה על הספינה שנשרפה וכל האנשים שהיו על הספינה ניצולים חוץ מבעל האשה זו עם עוד אחד ותיכף יצא הקול כי מת ע"י סבת השרפה ונתאמת הדבר כ"כ עד כי השופטים דשם גבו המעות אשר קנה אנווייזונג לחזרה ושלחו לאשתו לפאזען. והנני להעתיק פסקי המהרא"י בסי' קל"ט הנ"ל וז"ל ובמרדכי בשלהי יבמות דאפי' מיעוט שאינו מצוי הוא וא"ל דמש"ה אמרי רבנן דבדיעבד שפיר דמי כיון דמדאורייתא שריא אזלינן בתר רובא כה"ג. אבל נדון אי לא חשבי' הך סהדותא דהא נכרי עדותו כשרה בעדות אשה א"כ מוקמינן אשה אחזקת אשת איש ואסור מדאורייתא אפי' דיעבד תצא מ"מ דה"נ איכא להתיר כיון דנפיק קלא דלא פסיק שר' יצחק הנזכר למעלה מת ונהרג או טבעוהו ובעל שם היה וישנו לו קרובים הרבה בכמה מדינות וזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו