אגודת אזוב מדברי יב

הבריאה וכשנשלם בו סדר והשלמת הטבע קנה לעצמו שלחמות רוחניותו להאחז בקדושה בהיותו מבהמת ישראל שהם וכל קנינם מסוגלים ושתחול עליהם הקדושה מצד הכח השכלי האלדיי הדבוק בעם ה' כמ"ש מו"ז בס' תפארת ישראל (פ"א)

ובזה נבוא לביאור הכתובים בעזה"י ונאמר הנה יוסף הצדיק עשה חיל בב' הכחות: (א) בהתגבר עליו יצרו ע"פ הסתת אשת אדוניו קידש ש"ש וכבש יצרו כמו שדרשו ע"פ ויפוזו זרועי ידיו והתגבר מבלי לעבור על ל"ת כדי לשמור סדר יושר מציאות האדם שע"פ הטבע המסודרת תחת צבא השמים ומערכותי' לממשלת השמש ומטעם זה זכה שיתוסף לו אות ה' משמו של הקב"ה שבו נברא העוה"ז כדאיתא במנחות (דף כט:) וא"כ אפוא כדאי הוא שיתברך בהצלחה בדרכי הטבע לרגל שמירתו סדר הטבע לבל ישנה לעבור על ל"ת: (ב) כששלחו אביו לראות שלום אחיו והצאן התגבר לשמור מצות אביו אע"פ שהיה יודע שבלב אחיו שנאה עליו כדאיתא במדרשים גם אחר זה בהתגברו נגד אחיו ובית אביו על כח הטבע שבאדם להנקם מצריו ויכלכלם אחרי מות אביו לחם לפי הטף קנה לעצמו שלימות מוסיף על השלמת הטבע בבריאה בקיום מ"ע מצות ג"ח וצדקה והתדבק בהקב"ה ית"ש ומה הוא חנון ורחום ע"פ הכח השכלי האלדיי שבאדם למעלה מדרכי הטבע ומצד זה כדאי הוא שיתברך ג"כ בהצלחה שלמעלה מדרכי הטבע ועל הוראת כונה זו פתח משה רבינו ע"ה בברכתו את יוסף ואמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם וממגד ארץ ומלואה היינו כללות עניני הברכות שבעוה"ז ע"פ סדרי ודרכי הטבע וגם רצון הקב"ה השוכן בסנה שהוא ברכת ההצלחה שלמעלה מהטבע תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו ירצה שניהם יבואו על ראשו. וחזר לפרש הטעם לברכות אלו בין ע"פ דרכי הטבע ובין למעלה מדרכי הטבע הוא לפי שבכור שורו הדר לו ירצה ששמירת שלימותו בדרכי וסדרי הטבע מה שהוא בבחי' קדושת הבכור שהטבע משלימתו כאשר היה בעוצם החום והתוקף לעבירה כענין השור הנה זו לו להוד והדר שמצד זה יתכן שיתברך בדרכי הטבע ונוסף ע"ז גם קרני ראם קרניו ירצה שהוסיף לעצמו שלימות על שלימות הבריאה בכח שלמעלה מהטבע שהוא בבחי' קרן והגדיל בזה כגודל קרני ראם אשר בהם עמים ינגח יחד יו אפסי ארץ שקרנים אלו גדלו ורבו למעלה מאוד כ"כ בחי' קרנו של יוסף הגדיל מאוד למעלה מהטבע מצד זה יתכן שיתברך ג"כ בלמעלה מהצלחת הטבע ע"פ הנס שע"י רצון הקב"ה המשדד הטבעיים וקאמר שאלו ב' הברכות הם לרבבות אפרים ואלפי מנשה

ועפי"מ שביארנו שענין כנפים היינו בחי' שלימות שהוסיף המושלם לעצמו כמו שהכנפים לא באו ביצירת הטבע עם העוף רק שגדלו אח"כ נלע"ד לפר ענין הכנפים שחשיב המדרש רות ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו שרצונו שכולם מוסיפים לעצמם שלימות נוסף על מה שחוננו מהיוצר בעת היצירה אמנם ענין הכנפים האמורים על הבוית"ש רומזים על אמרם צדיקים מוסיפים כח בגבורה של מעלה כמאה"כ תנו עוז לאלהים וא"כ כביכול הבוי תשו"י הוסיף לעצמו שלימות ע"י מציאות הצדיקים במעשיהם הטובים במה שברא עולמו וע"כ אמר בצל מי שאמר והיה העולם שזה ענין כנפיו ית' שאמר הכתוב עליהם בצל כנפיך תחת כנפיו. ולענ"ד זה ענין ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל' כ) שפירש"י ז"ל ענין הסתרה ולענ"ד הוא מלשון כנפים והוא במה שתכלית הבריאה היה בשביל בחי' כנפים תוספות שלימות במעשה הצדיקים שלזה היה ההכרח שתהיין מעשיהן בחיריות והיה ההכרח שתמיד אחרי התגלות האלדית יבוא צימצום כי בהשאר ההתגלות לא יהיו המעשים בחיריות אך בעת התיקון שיותר לב האבן וממילא לא יתחדשו מעשי' בבחירה לא יהיה שום צימצום עוד. ועי' בהחרש והמסגר בס' שירי הנפש להגאון ר' מאיר ליבוש מלבים נ"י. ע"כ אמר על ענין מניעת הצימצום וההסתרה שלעתיד לשון ולא יכנף עוד מוריך רצונו שלא יושלם עוד ע"י מעשיך וממילא ע"י כן והיו עיניך רואות את מוריך שלא יצטרך להתחדש שום צימצום עוד אחרי שכבר לעת הזאת אין תקות הוספת שלימות ע"פ מעשיך מצד שלא תהיינה בחיריות ואין שום צורך בצימצום עוד. וה' ברחמיו יכפר בעד שגיוני ויאיר נרי בתוה"ק

ע"ז (דף ה:) אר"י משום ר' בנאה מ"ד אשריכם זורעי על כל מים אשריכם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם נ"ל כפל הלשון שיש גבור שנלחם עם גבור אחר עד שזה תופס את זה וזה את זה ואין שום אחד שולט על חברו עד שבא לו עזר ממקום אחר אמנם יש גבור יותר שהוא שולט על חברו וחבירו אינו שולט עליו כלל והנה אמרו בסוכה (דף נב:) יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו והרי זה כסוג הגבורים הראשונים אמנם הצדיקים הגדולים מנצחים להיצה"ר בלי עזר רק בכח גבורתם ויראתם הרוממה. ולזה ביאר לנו התנא שע"י עסק התורה וגמ"ח יבואו למדרגה זו שיהיה יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם כסוג הגבור הב'. והביא ראיה לדבריו שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור ולא יעלה על הדעת שיאשר הנביא להזורע במקום מים ומונע רגלי השור והחמור שלא יקלקלו הזרעים וביאר התנא שאין זריעה אלא צדקה שנ' זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנא' הוי כל צמא לכו למים. והנה היפך התנא והקדים עסק התורה לגמ"ח ובקרא הגמ"ח קודם דמי שאינו בן תורה אינו יודע לעשות צדקה וגמ"ח כדין וצריכה התורה להקדם להצדקה וגמ"ח ופי' הכתוב צ"ל שזורעים ועוסקים בצדקה וגמ"ח על כל מים במקום שכבר קדם להן התורה. והנה התוס' כתבו דממשלחי רגל נפקא דאין מסורין ביד יצרם ושיצרם מסור בידם ולהסביר הדרש נ"ל דהנה עיקר גמ"ח היה ביוסף כאמרם ע"פ ועשית עמדי חסד ואמת וכן ויכלכל יוסף את אחיו ובית אביו ויוסף נקרא שור בכור שורו הדר לו ועיקר התורה ביששכר כאמרם ע"פ ויששכר באהליך ומבני יששכר יודעי בינה לעתים והוא נקרא חמור יששכר חמור גרם ומי שעוסק בתורה מדת יששכר ובגמ"ח מדת יוסף הרי זה משלח רגל השור והחמור היצה"ר כח טומאת שור וחמור: ובהעמקת הענין יותר נ"ל עם נתינת טעם למה שנקרא יוסף שור ויששכר חמור בהקדם מה שפי' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבי' ככוכבים לעולם ועד שהנה ברא השי"ת מדת ענוה והשתוות שבאים מקרירות וצינון התאוות. ומדת רתיחת הדם וקפדנות על דבר מועט ושניהם מדות טובות מאוד והוא שללימוד התורה צריך ענוה והשתוות כידוע מאמריהם ז"ל אולם לענין הצדקה צריך רתיחות וקפדנות על כל מחסור מועט של העני. וזהו והמשכילים ללימוד השכלת התורה יזהירו כזוהר הרקיע שהוא ממים כמבואר במדרש שה"ש ומצדיקי הרבים לענין הנוגע לצדקה יהיו כמו הכוכבים ברתיחות וקפדנות. ובהקדם דברי חותני הגאון מ' שלמה זלמן ז"ל ע"ד הגמ' ב"ב (דף טז:) בקש איוב כו' בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטו' בראת צדיקי' בראת רשעי' בראת ג"ע בראת גיהנם והיתה התשובה בראתי יצה"ר בראתי תורה ופי' ז"ל בראת שור בטבעו חם ונגד זה פרסותיו סדוקות וחמור שטבעו קר בראת פרסותיו קלוטות הרי שבראת דבר שיהי' להם להנצל מהרע הנמשך להם ע"פ טבעם וברשעים לא בראת דבר נגד הרע הנמשך מטבע היצירה והיתה התשובה שהתורה מצלת מהיצר שע"פ הטבע ודפח"ח: ולזה יוסף שעסק בגמ"ח נקרא שור שטבעו חמימות ויששכר שעסק בתורה נקרא חמור בטבעו קרירות. ומש"ה אמר שהעוסק בתורה ובנמ"ח ומשתמש