אגודת אזוב מדברי קיז

עכ"ד עי"ש. ולפ"ז ממילא הי' מקום לומר דגם במים שאין להם סוף כיון דהדין הוא לכתחלה לא תנשא וממילא דלא הימנוהו רבנן להעד בעדות זה של מים שאין להם סוף ממילא דאינו נאמן מן התורה ובעי' שני עדים דוקא וממילא אפי' אם נישאת תצא אמנם באמת מבואר בגמ' בסוגיא בעובדא דחסא וברמב"ם וש"ע דגם בע"א וגם בנכרי מסל"ת בנפל למים שאין להם. עוף הדין ג"כ אם נשאת לא תצא ובגמרא אמרי' ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא וא"ר נחמן האלקים אכלוהו כוורי לחסא מדיבורי' דר"נ אזלה דביתי' דחסא ואנסבה ולא אמרי לה ולא מידי א"ר אשי שמע מינה הא דאמור רבנן משאל"ס אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אם נישאת לא מפקינן לה איכא דאמרי אנסבה ר"נ אמר חסא גברא רבה הוה אם איתא דסליק קלא אי"ל למילתא ולא היא ל"ש גברא רבה ול"ש לאו גברא רבה דיעבד אין לכתחלה לא עכ"ל הגמ' וכתב בהגהת מרדכי סוף יבמות וז"ל ואין להקשות והיאך אשתבע ר"נ שמת והרי אשתו אסורה דרובי מתים ואפי' בדיני נפשות אזלינן בתר רובא אלא שמכאן החמירו הרבנן ואמרו שלכתחלה לא תנשא ור"נ לא כיוון להתיר האשה אלא מתאונן הי' על מיתת חסא עכ"ל [וגם לתי' הא' דהמרדכי הנ"ל דהא דלא תצא בדיעבד במשאל"ס זה הוא משום עיגונא אפ"ה כתב המרדכי שפיר כיון דמן התורה אזלינן בתר רוב ואפי' בדיני נפשות ואף היכא דליכא חזקה אזלינן ג"כ בתר רובא מדאורייתא אלא דהחכמים החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ הי' יכול לשבע דמת כיון דמן התורה אזלינן בתר הרוב] והי' קשה לי דנהי דבמים שאין להם סוף מותרת להנשא מן התורה הא זה אינו אלא בשני עדים דוקא משא"כ בעד אחד או נכרי מסל"ת הא אינם נאמנים מה"ת ורק הרבנן הימנוה או משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' או כמ"ש משום דדבר הגון להאמין להעד וכמ"ש הרמב"ם כיון דאשה דייקא ומנסבה בודאי דלא תנשא אם לא תדע בבירור דמת ולפ"ז ממילא קו' המרדכי במק"ע היאך נשבע ר"נ אלקים אכלוהו כוורי חסא ע"פ הנכרים המסל"ת הא אין מסל"ת נאמן באיסור תורה ודלמא משקר הנכרי ודוקא לענין זה שתנשא נאמן או מטעם דאפקעינהו או כיון דנישאת בודאי דייקא וידעי' דהאמת עם העד או עם הנכרים המסל"ת משא"כ קודם דנישאת הא לא ידעי' באמת אם העיד בשקר אם לא והיאך נשבע ר"נ אדרבה אפי' אם הי' הדין דמותרת להנשא ע"פ עדותו אפי' לכתחלה מ"מ לא הי' ר"נ רשאי לישבע דעיקר ההיתר הוא רק אם תנשא אז נתגלה דהעיד באמת משום דייקא וקודם דתנשא החשש שהעיד בשקר וכן הוא במסל"ת ומכ"ש א"א הטעם משום דאפקעינהו רבנן לקידושין בודאי קשה היאך הי' יכול ר"נ לישבע הא אין מסל"ת נאמן באיסור תורה

ובישוב דברי המרדכי נ"ל ע"פ הא דאמרי' בשבועות (כ"ו ע"ב) אמר מר האדם בשבועה פרט לאנוס היכי דמי כדר' כהנא ור' אסי כי הוו קיימי מקמי דרב מר אמר שבועה דהכי אמר רב ומר אמר שבועה דהכי אמר רב כי אתו לקמי' דרב אמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשקרא אשתבע א"ל לבך אנסך וכו' עכ"ל ולפ"ז י"ל דעיקר קושי' המרדכי אינו אלא כיון דהדין הוא במים שאין להם סוף שלא תנשא ע"כ משום דחי באמת ודלמא היה נמלט והוא חי וע"ז תמה היאך אשתבע ר"נ וע"ז תי' שפיר דהי' יכול לשבע כיון דמה"ת אזלינן בתר הרוב אמנם ע"ז לא קשה היאך נשבע דלמא משקר הנכרי דאומר במסל"ת דמת ע"ז לק"מ כיון דבאמת הימנוהו ר"נ להנכרי ובדעתו הי' ברור לו דאומר באמת ואינו משקר שפיר הי' יכול לשבע ע"ז דאפי' אם באמת הוא משקר אפ"ה לא נשבע לשקר מטעם אדם בשבועה פרט לאנוס ולבו אנסו ולכן הי' רשאי לשבע

ואחזור להנ"ל הא דע"א ומסל"ת נאמן נאמני' גם במים שאין להם סוף לענין דיעבד ולא אמרינן כיון דאסורה להנשא לכתחלה לא הימנוה ולא עקרו הרבנן הקידושין מינה וממילא דהעד אינו נאמן מה"ת. י"ל כיון, דמכל מקום בדיעבד אם נישאת לא תצא ונפ"מ בעדות העד אם תהיה נשאת בדיעבד לכן הימנוהו רבנן במים שאין להם סוף ג"כ העד לענין זה באם נישאת עפ"י עדותו דלא תצא וביותר לפמ"ש המרדכי הנ"ל בתירץ הראשון דבמים שאין להם סוף הקילו משום עיגונא ואף דלכאורה הדבר קשה כיון: דאסרו רבנן דלא תנשא לכתחלה היאך שייך בזה לומר דהקילו בדיעבד משום עיגונא וע"כ צריכים לדחוק ולומר דאף דלכתחלה לא תנשא אפ"ה הקילו על דיעבד משום עיגונא וכ"כ אמרינן דהימנוהו לע"א ומסל"ת גם במים שאין להם סוף שיהיה נאמן בדיעבד משום עיגונא

ולכאורה היה מקום לומר דמש"ה בהנהו דקתני אין מעידין עליהם ובגוסס דהדין הוא דאף בדיעבד תצא בזה באמת אינו נאמן עד אחד לגמרי דכיון דהחכמים החמירו שתהיה תצא אפי' בדיעבד מה"ת היה להם להאמין ע"א ולכן אין ע"א נאמן מה"ת ונפ"מ בזה אם העיד ע"א דהניחו גוסס ועמדה ונישאת הולד הוא ממזר מן התורה ואף דמן התורה אזלינן בתר רוב ורוב גוססין למיתה ורק רבנן החמירו דלא ניזול בתר רוב אפ"ה הא בזה לא הימנוהו רבנן להעד ונשאר הדבר על דין תורה דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה והולד הוא ממזר דאורייתא ובלא זה י"ל כיון דהיא אסורה להנשא מדרבנן וגם הדין דתצא הא חזינן דלא דייקא ומנסבה בלא היתר ושוב אין העד נאמן אף מדרבנן כיון דעיקר נאמנות העד הוא משום דייקא ומנסבה והכא הא לא דייקא וממילא דהעד אינו נאמן אפי' מדרבנן ולכן הוה הולד ממזר מה"ת וצ"ע

ובזה היה אפשר ליישב הא דקשה בגמ' בעובדא דחסא דאמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי לכתחלה אבל אי נסב לא מפקינן לה והא רב אשי גופיה קאמר לעיל דהא דאמר רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הוא רק באינש דעלמא אבל בצ"מ אשתו מותרת וא"כ היאך מוכח מהא דחסא דבכל משאל"ס בדיעבד לא תצא דלמא בכל מקום תצא והכא מותרת להנשא משום דחסא גברא רבה כמו שכתבתי לעיל הטעם דבכל מים שאל"ס י"ל דאפי' בדיעבד תצא משום דמיעוטא דנמלטים הוה מיעוט דלא שכיח ורק בגברא רבה דהיא מיעוטא דלא שכיח. לכן תנשא אפי' לכתחלה ולקמן אדבר עוד מזה אבל לפמ"ש י"ל דאם היה הדין במשאל"ס אפי' בדיעבד תצא אז י"ל דחכמים לא הימנוהו כלל לע"א או מסל"ת במים שאל"ס וכיון דאין נאמן כלל גם בצ"מ לא יהיה ע"א נאמן ויש לדחות כנ"ל

ואולי י"ל עוד דהא דא"ר אשי לעיל בצ"מ תנשא לכתחלה הוא רק היכא דאיכא שני עדים דבזה מדין תורה מותרת להנשא ורק החכמים החמירו במים שאל"ס ולכן בת"ח דהיה לו קול אם נמלט תנשא לכתחלה ואין סברא לומר דגם בצ"מ אסרו משום לא פלוג כיון דעיקר ההיתר הוא מה"ת משא"כ בע"א או במסל"ת דעיקר נאמנות הוא רק מדרבנן בזה שפיר י"ל דלא חילקו רבנן בין צ"מ לאינש דעלמא. יהיה איך שיהיה זה מבואר בגמ' דגם בע"א נכרי או במסל"ת הדין הוא במים שאל"ס אם נשאת, בדיעבד לא תצא [ודברי הצ"צ צריכים עיון דגם בע"א ביבמה אפי' לשיטת הרא"ש דאינו נאמן אפ"ה זה אינו אלא לכתחלה משא"כ בדיעבד לא תצא דהא גם בקטטה בינו לבינה דלכ"ע אין ע"א נאמן ואפ"ה בדיעבד לא תצא וכיון דנאמן העד, בדיעבד ממילא די"ל דהימנוהו רבנן ואפקעינהו הקידושין כמו במשאל"ס]: