אגודת אזוב מדברי קטז

במים שאין להם סוף אם נשאת בדיעבד לא תצא ועכצ"ל דמיעוטא דנמלטים הוא בכלל מיעוטא דלא שכיח ולא גזרו אלא לכתחלה ולא על דיעבד. וכיון דע"כ מוכח דכל מיעוטא דנמלטים הוא מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה גזרו בה רבנן ממילא מסתברא דגם בצ"מ אסורה להנשא לכתחלה כיון דגם בצ"מ הוא בכלל מיעוטא דלא שכיח

וי"ל דזה הוא כונת התוס' ג"כ במש"כ ואע"ג דרוביי דצ"מ אי סליק קלא אית לי' מ"מ ל"ח לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי גוססין דאין מעידין עליהם אע"ג שרובם מתים כונתם להוכיח דע"כ דרובא דנמלטים בל"ז הוא מיעוטא דמיעוטא כיון דבגוססים אין מעידין עליהם וע"כ הטעם משום דאפי' בדיעבד תצא וכמ"ש הריב"ש וע"כ הא דגבי מים שאל"ס דמעידין עליהם עכ"פ רק אשתו אסורה לכתחלה דהיא דמיעוט דנמלטים הוא מיעוט דלא שכיח ולכן גם בצ"מ לא תנשא לכתחלה

והנה המרדכי ריש פרק בתרא דיבמות כתב וז"ל ולפי מה שפסקנו דחיישינן למיעוטא היכא דמסייע לי' חזקה להחמיר יש לתמוה במים שאין להם סוף שאנו מתירין בדיעבד לקמן בפירקין ניחוש למיעוטא דמסייע לי' חזקה ונוקמא אחזקה ושמא בשביל עגונה אקילו בדיעבד א"נ מיעוט הוא דלא שכיח ואפי' ר"מ לית לי' ולכתחלה לא תנשא לא הוה אלא משום חומרא דאשת איש ולזות שפתים ובקידושין פ"ב דאמר מ"ד ניחוש למיעוט גבי סבלונות משום מלתא דפרהסיא הוא ואיכא לזות שפתים הוה ס"ד למיחש למיעוט והיינו נמי טעמא דאסרי' גבי מים שאין להם סוף ואפילו לרבנן דר"מ והא דאמרי' בפ"ק דחולין רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וי"ל דההוא רובא שכיח טפי והוה כההוא דריש פ"ק דגטין אפי' לר"מ דחייש למיעוט סתם ספרי דדייני מגמר גמירי עכ"ל מבואר מזה בתי' הראשון ס"ל דגם במים שאין להם סוף המיעוט דנמלטים הוא מיעוט דשכיח ומדינא היתה אסורה אפי' בדיעבד משום סמוך מיעוטא לחזקה אלא משום עגונה אקילו בה רבנן והיינו כיון דכל ענין סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא דרבנן דמה"ת אזלי' בתר רוב [וזה הוא ג"כ דלא כהריב"ש הנ"ל דכתב דרוב לא עדיף משני חזקות] ובמים שאין להם סוף משום עיגונא הקילו דלא תצא בדיעבד. אלא דיש לעיין אמאי הקילו רבנן במים שאין להם סוף יותר משום עגונה מכל הנהו דקתני בהו אין מעידין לפי' הנ"ל דבזה תצא אפי' בדיעבד כיון דבכל הנהו איכא ג"כ רוב להיתרא ומגוסס. ל"ק כל כך די"ל דגבי גוסס לא הוצרכו להקל כל כמה דאין בזה חשש עגונה דאפי' אם לא תנשא עי"ז והניחו גוסס בקל תוכל למצוא עדים אח"כ דמעידין עליו שמת ורק במים שאין להם סוף שייך עיגונא דיכול להיות דיהי' נשתקע בתוך המים לעולם ולא יהיה מי להעיד עליו בזה הקילו. מ"מ קשה מהא דקתני אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחי' אוכלת בו. וכן בהא דת"ר נפל לגוב אריות אין מעידין עליו דגם בזה יש לחוש שישתקע שם ותהי' עיגונא לעולם. ואם נימא דבחי' הראשון באמת גם בהנהו דקתני אין מעידין אינו אלא לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא משום עיגונא ודלא כהריב"ש דדייק מהא דקתני אין מעידין דגם בדיעבד תצא וצ"ע

ועוד יש לעיין דלתי' הא' דהמרדכי דגם במים שאין להם סוף לא הוה המיעוט דנמלטים מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה הקילו בהו רבנן משום עיגונא ואף דבעלמא אמרי' מדינא סמוך מיעוטא לחזקה אפ"ה במים שאל"ס הקילו משום עיגונא א"כ ממילא במקום דאיכא באמת במים שאין להם סוף מיעוטא דלא שכיח בזה מותרת להנשא אף לכתחלה וכ"ש הוא דהא בכל מקום החמירו במיעוטא דשכיח לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואפ"ה במיעוט דלא שכיח לא החמירו ומכ"ש במים שאין להם סוף דהקילו בדיעבד אף במיעוט דשכיח דהניחו על הדין במיעוט דלא שכיח להתיר אף לכתחלה וא"כ יהי' הקושי' במקומה עומדת אמאי לא תהי' מותרת להנשא אף לכתחלה בצ"מ דאיכא ג"כ רוב דאי סליק קלא אית לי' וממילא הוא בכלל מיעוטא דמיעוטא ואמאי לא תהי' מותרת להנשא אפי' לכתחלה ובזה יש לדחוק ולומר דהטעם הוא משום לא פלוג בין האנשים והחכמים השוו מדותיהם שלא תחלוק בין צ"מ לאינש דעלמא אלא דעדיין קשה מקו' הגמ' גבי מגוייד וכי מצית לאוקמא כרשב"א. הא י"ל דהתם מותרת מטעם דהו"ל מיעוטא דמיעוטא וכנ"ל דמצד הסברא כיון דהחכמים הקילו במים שאין להם סוף דבדיעבד לא מחמרינן לומר סמוך מיעוטא לחזקה מכ"ש דהיכא דאיכא מיעוטא דמיעוטא דהניחו על הדין להתיר אפי' לכתחלה

והי' נ"ל דאפשר לומר ע"פ דברי המרדכי סוף חולין דכתב וז"ל ומ"ש אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא אין נ"ל דא"כ קטן וקטנה נמי נימא דמיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי לא הוה מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי עניינים דומי' דגבינות בית אונייקי דפ' אין מעמידין כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות כו' דשאר בהמות לגמרי אין נשחטין לע"ז כי אם עגלים לחוד אבל אם היו נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי' אחד מני אלף לא הוה אלא חד מיעוט עכ"ל וע"כ הא דאמרי' דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דהוא מיעוטא דמיעוטא התם הוא ג"כ תרי עניינים דרוב המצויין אצל שחיטה הם מומחין ואפי' אם שחטו אינו מומחה הא יכול להיות ג"כ דשחט שפיר ולכן חשיב מיעוטא דמיעוטא וכ"כ הרשב"א בתוה"ב וכמו כן בריש גטין אמרי' סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ואפי' אם נכתב הגט ע"י אחר שאינו מספרי דדייני הא יכול להיות ג"כ דכתב אותו לשמה ולכן הוה מיעוטא דמיעוטא. ולפ"ז ממילא במים שאין להם סוף ל"ל דהוא מיעוטא דמיעוטא משום דאינם נמלטים אלא אחד מני אלף הא זה ל"ח מיעוטא דמיעוטא ולכן הוצרך המרדכי בתי' א' לומר דמשום עיגונא הקילו בי' רבנן ולפ"ז ממילא ל"ק אמאי לא מקילין בצ"מ אפי' לכתחלה דכיון דאי סליק הי' לו קלא דזה לא חשיב מיעוטא דמיעוטא דבאמת ליכא רק מיעוט אחד דנמלטין ורק בצ"מ אמרי' כיון דלית לי' קלא רגלים לדבר דהוא מהרוב ואינו נמלט. וזה לא חשיב מיעוטא דמיעוטא ועדיין צ"ע בזה וגם מקו' הגמ' גבי מגוייד דשם איכא תרי ענייני וצ"ע ובתי' הב' דהמרדכי וכן בתוס' בכורות הנ"ל ע"כ דס"ל דגם זה חשיב מיעוט שאינו מצוי אף דאינו בתרי ענייני ולפי האמת רוב הפוסקים כתבו דהא דהקילו במים שאין להם סוף על דיעבד הוא משום דהמיעוט דנמלטים הוא מיעוטא דלא שכיח ומן הדין היתה מותרה להנשא אפי' לכתחלה ורק מחומר האיסור החמירו אבל בדיעבד אם נישאת לא תצא דבזה הניחו אדינא

והנה לכאורה הי' מקום לומר דהא דאמרי' במים שאין להם סוף בדיעבד אם נישאת לא תצא דזה אינו אלא היכא דאיכא שני עדים המעידים שנפל למים שאין להם סוף משא"כ היכא דליכא אלא ע"א בזה אפי' אם נשאת תצא והוא ע"פ דברי הצ"צ (סי' פ"ח) דכתב לדחות דברי המהר"י מינץ דכתב דאף לשיטת הרא"ש דס"ל דע"א ביבמה אינו נאמן משום דסני' לי' ורוצית להשמט ממנו זה הי' בזמן דהי' נוהג יבום משא"כ בזמנינו דאינו נוהג יבום ולא שייך לומר דסני' לי' להשמט ממנו נאמן העד. וע"ז כתב הצ"צ כיון דעיקר נאמנות העד הוא מטעם דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וא"כ ממילא במקום דלא הי' העד נאמן בזמן המשנה וגמ' דמעולם לא אפקעינהו הרבנן הקידושין ע"פ עדותן אינו נאמן מדין תורה ובעי' בעדות זה. דוקא שני עדים