אגודת אזוב מדברי קטו

דבכל הנהו הדברים לא הוה מיעוטא דלא שכיח אמאי לא נימא גם בזה סמוך מיעוטא לחזקה כמו בכל איסורי לאוין דהחמירו לאיסור מטעם סמוך

והנה הריב"ש (בסי' שע"ט) הביאו הב"ש כתב דבהנהו דתנן בהו במתניתין דאין מעידין משמע שאין שם עדות כלל וכמאן דליתיה ואפי' אם נשאת תצא ומש"ה במים שאל"ס לא קתני אין מעידין אלא נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה היינו דאינה אסורה אלא לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא והריב"ש כתב דתצא אפי' מדאוריית' דכיון דבאשת איש איכא שני חזקות חזקת חי וחזקת אשת איש לא מהני הרוב נגד שני חזקות. וכבר האריכו המחברים לדחות דבריו ובמק"א כתבתי בזה הרבה. אמנם בהרמב"ם הנ"ל מבואר בהדיא דבכל הנהו דקתני במתניתין אין מעידין אלא מחומרא דרבנן דהחמירו משום חומר איסור כרת לכן תמהו עליו מבכורות (דף מ"ו ע"ב) דפריך אר"י דאמר פדחת משום הכירא לענין נחלה מהא דתניא פדחת בלא פרצוף פנים אין מעידין ומשני שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן ע"כ והא קתני אין מעידין עד שיהיה שניהם עם פרצוף פנים מוכח דאפ"ה אינו אלא איסור דרבנן. אבל מ"מ י"ל בדברי הריב"ש דהנהו דקתני אין מעידין הדין הוא דאפי' בדיעבד תצא והטעם דבכל הנהו לא הוה מיעוט דאינו מצוי ולכן מדינא אסורה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואפ"ה בדיעבד תצא מדרבנן ורק במים שאין להם סוף דהוה מיעוט שאינו מצוי ומדינא לא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה והיתה מותרת אף לכתחלה אלא דרבנן החמירו משום חומר איסור אשת איש לכן לא החמירו בדיעבד ולכן ל"ק במים שאין להם סוף אין מעידין אלא אשתו אסורה להורות דבדיעבד לא תצא. ולפ"ז י"ל ג"כ דבהנהו דקתני אין מעידין דחסורה מדינא מטעם סמוך מיעוטא לחזקה סתם אין מעידין בכל מקום אף להעיד על היבם דראו אותו נפל לגוב חריות וכדומה אין מעידין להתיר אותה לשוק אף דאינו אלא איסור לאו בעלמא משא"כ במים שאין להם סוף דמדינא מותרת להנשא ורק מחומר איסור ערוה ואיסור כרת החמירו י"ל דלא החמירו אלא באיסור אשת איש אבל לא באיסור יבמה לשוק ולכן קתני נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה להורות דוקא אשתו אסורה הא יבמתו מותרת ויש נעיין עוד בזה. וביומא (דף נ"ה ע"ב) מד"ה והתנן כתבו ג"כ לחלק דהא דהחמירו במביא גט משום חומר דאשת איש עיי"ש והא במביא גט ליכא רק איסור יבמה לשוק ע"כ דס"ל דגם זה הוא בכלל חומר איסור דא"א וצ"ע ועימש"ל בתוס' יבמות ל"ז

ולפ"ז י"ל גם בהתוס' והרא"ש בבכורות דז"ל התוס' וכן י"ל בההוא דיבמות דמים שאין להם סוף וכו' וגוסס נמי לא אזלינן בתר רובא להעיד עליו להשיא את אשתו עכ"ל היינו דבגוסס לא אזלינן בתר רובא אפי' להעיד עליו לענין דיעבד ע"כ דלא הוה מיעוטא דלא שכיח ולכן תצא משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש המהרש"א בפי' התוס' וכמבואר בהרא"ש שם

ובזה י"ל דברי תוס' יבמות (ל"ו ע"ב) בד"ה הא לא שהה ספיקא הוה דמקשי וא"ת ואמאי לא אזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן ואומר ר"י דחיישינן למיעוט, מצוי כזה כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו מ"מ כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמרינן ביה וכו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש עיי"ש מה דתמהו המחברים ולפמ"ש י"ל דתוס' באו להביא ראיה דיש חילוק בין מיעוט המצוי למיעוט דאינו מצוי וזה כוונתם כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה והפי' דאינה אסורה אלא לכתחלה וכמ"ש הריב"ש מדלא קתני אין מעידין וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו משום דאפי' בדיעבד תצא ע"כ החילוק משום דגוסס הוא מיעוט המצוי וע"ז כתבו אף די"ל דלמא התם משום ערוה החמירו מ"מ י"ל דמיעוט נפלים מצוי טפי לכן מחמרינן בכל מקום (ולקמן אדבר עוד מזה בכונת דברי התוס' במה שכתבו למיעוט המצוי ומיעוט שאינו מצוי דאין זה בכלל מיעוטא דמיעוטא]

ומזה י"ל במ"ש דהנהו דקתני בהו אין מעידין סתמא להורות דלאו דוקא אין מעידין על איסור אשת איש אלא אפי' על איסור יבמה לשוק דא"כ מה זה דכתבו תוס' אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו וע"כ דדוקא באיסור אשת איש דהוא איסור ערוה מחמרינן אבל על מיעוט נפלים דאינו אלא לענין איסור יבמה לשוק בזה לא מחמרינן ומתוס' נראה כמ"ש די"ל דמחמרינן דוקא לענין איסור ערוה אבל לא לענין איסור יבמה לשוק וכמש"ל דכן נראה מדברי הרמב"ם בהל' נחלות במ"ש דלא החמירו אלא באיסור כרת וכבר פלפלו המחברים אם איסור יבמה לשוק נכלל באיסור ערוה ומתוס' דהכא נראה דלא חשיב איסור ערוה ואכ"מ וצ"ע

ועתה אחזור לסוגיא דיבמות דהא דאמר רב אשי הא דאמרי רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה הני מילי באינש דעלמא אבל צ"מ לא אי דסליק קלא אית ליה דלענ"ד הדבר נכון בסברא לומר דבשלמא אי אמרי' דהמיעוט דנמלטים במים שאין להם סוף לא הוה בכלל מיעוטא דמיעוטא והוא מיעוט המצוי ומדינא מחמרינן משום. סמוך מיעוטא לחזקה אז יש מקום לומר דזה אינו אלא: באינש דעלמא משא"כ בצ"מ דאי הוה סליק קלא אית ליה. ולכן בצ"מ הוה מיעוטא דמיעוטא מיעוט הנמלטים ומיעוט דלית להו קלא. ובמיעוט שאינו מצוי הא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולכן מותרת להנשא מדינא ואף לכתחלה משא"כ אי נימא דמיעוט דנמלטים תמיד הוא מיעוטא דמיעוטא ומן הדין במים שאין להם סוף אשתו ראוי' להיות מותרת רק דהחכמים החמירו משום חומר האיסור א"כ ממילא גם בצ"מ מה בכך דאיכא עוד מיעוט כיון דלית ליה קול אעפ"כ הא הוה בכלל מיעוטא דמיעוטא כיון דאיכא עכ"פ מיעוט דלית ליה קול ומחיזה טעם וסברא נחלק בין צ"מ לאינש דעלמא הא גם באינש דעלמא הוא מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה אשתו אסורה כמו כן גם בצ"מ הא איכא עכ"פ מיעוטא דמיעוטא ובזה החמירו הרבנן [הגע עצמך אם נפל למים שאין להם סוף משני רוחות. ומשני צדדים יש להם סוף דבזה אשתו אסורה משני חששות. ח' למחילה של דגים שחוטטים סמוך לנהר וגם נדף של ספינ' שנזדמן לו משא"כ אם נפל למים שאין להם סוף באמצע הים ואין להם סוף מד' רוחות דבזה אין לחוש למחילה של דגי' שכל ונימא דבזה אין להחמיר כ"כ אמנם זה אינו כיון דעכ"פ הוא בכלל מיעוטא דמיעוטא ולכן הם דומים להדדי]

ויש להביא ראיה לזה מקו' הגמרא דיבמות (דף קכ ע"ב) ומי מצית לאוקמא כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בערסיא באחד ששילשלו לים ונא עלתה בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא כו' ופירש"י ואי משום טביעה הואיל ומים שאין להם סוף חיישינן שמא יצא מן המים וכו' וקשה דלמא בזה תנשא כיון דאיכא בלא מיעוט הנמלטים עוד מיעוט אחד דמגוייד דאינו חיה דהא טרפה אינו חיה י"ב חודש ובאמת אינו מתירים עד לאחר י"ב חודש כמבואר בש"ע (ססי' נ"ב) עיי"ש ובב"י דהביא כן בשם הירושלמי וכמדומה שכבר דברו מזה המחברים אלא ע"כ דהגמ' פריך שפיר כיון דהחמירו רבנן במים שאין להם סוף אף שאינו אלא מיעוטא דמיעוטא וא"כ מה יתן כח אם יהיה עוד מיעוט אחד מ"מ הוא בכלל מיעוטא דמיעוטא דמחמרי' ביה וא"כ כמו כן הוא גם בצ"מ מה בכך דאיכא עוד מיעוט מ"מ כיון דהוא בכלל מיעוטא דמיעוטא אסורה להנשא לכתחלה וי"ל דזה הוא הפי' בגמ' במה דדחי דברי ר"א ולא היא ל"ש אינש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד אין לכתחלה לא. היינו כיון דהדין הוא