אגודת אזוב מדברי קיג

ז"א דא"כ יהי' סתירה בדבריהם למ"ש תחלה ודאי שנשרף. כן אמרו בסיום דבריהם. וזה כלל בידינו שיש לפרש דברי העד שלא יסתור א"ע. וע"כ הי' כונתם שנתנו טעם לכן נשארו בתוך האש ולא מלטו א"ע אל הים כי גם שם לא הי' מקום הצלה כי שם היו נטבעים ולכן נשארו באש מלבוא במים. סוף דבר כפי דעתי הי' העדות הזה לבד מספיק להתירה בלי שום חשש וגמגום

אולם באשר הרבנים שיחיו חזרו על כל הצדדים והיו כמסתפקי' אולי לא הי' זה עדות על צד הבירור רק בצד הקירוב כי בכ"ז אולי קפץ לים והם לא ראו אומר אני גם לצד זה וגם אם יהיה ספק יש מקום היתר לפי העדות האחר בשם אשה קדרית שהגידה מסל"ת ששמעה שנטבע במים ותחלה אומר שהגם שלא בארה ששהו עליהם עד שתצא נפשם בכ"ז כבר יצאה ע"פ עדותה מאיסור תורה (א) הגם שהכ"מ הבין מדברי הרמב"ם דבעינן ששהו עד שתצא נפשם הנה מדברי הרמב"ם פי' המשניות [גטין דף כ"ח] לא משמע כן כמו שדקדק בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי וכתב שכ"כ הרדב"ז בתשובה בשם ר' חננאל. וכן משמע ברבינו ירוחם חלק ג' נתיב כ"ג בשם הרמ"ה שלמד ממים שאל"ס לכל הני שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם א"א שלא ימות אע"פ שיכול להיות שברח והלך לו ולא ראינו אותו ועדיין חי הוא אם נשאת ל"ת הרי דאף שי"ל שברח והלך לו דהיינו בלא שהה עליו עד שתצא נפשו בכ"ז אם נשאת ל"ת ולמד לה מדין משאל"ס. וכן מבואר בש"ג בשם ריא"ז שלא אמרו נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים רק שהעיד סתם שאבדה הספינה וא"י מי ניצול אבל אם העיד שבעלה של זו אבד במים כבר אמרו חכמים שאם נשאת לא תצא הרי שס"ל שא"צ לעמוד עד שתצא נפשו: ומה שהבין הכ"מ ומהריב"ל מדברי הרמב"ם ממ"ש בהלכה י"ט או שנפל לים ומת ובהלכה כ"ף או שנפל לים ולא עלה שפי' ומת וכן לא עלה היינו שעמדו עליו עד שתצא נפשו אין ראיה שחזר בו מפי' המשניות די"ל שאמר כן לרבותא דאף שאמרו מת בכ"ז לא תנשא לכתחלה והראי' דשם בהלכה שאחר זה עכו"ם שהסיח טבע פלוני ונשאת ה"ז ל"ת ולא הזכיר טבע ומת. וכן בפכ"ז מהל' נחלות ה"ג לא הזכיר טבע ומת או לא עלה וגם מדעת הרשב"א אין הכרע שסובר כן למעיין בדבריו וכן במהר"מ אלשקאר (סי' ) בשם מהר"י קנדיאה שהבין מדעת הרשב"א כן. וכן דעת הרד"ך וכמה פוסקים דא"צ שישהא עד שתצא נפשו וחוץ מזה גם להמחמירים הלוא אמרו הפוסקים דאם אמר סתם אמרינן ששהא עד שתצא נפשו וכ"ש בעד מפי עד וכן משמע ממ"ש טבע חסא. ולא הזכיר שמת וא"כ לכ"ע ע"י עדות הקדרית יצאה מאיסור תורה ועתה הגם שלא תחזיק עדות שאמרו שנשרף, רק לספק הא יש ס"ס שמא נשרף ושמא נפל לים ונטבע ואף שדעת הרא"ה דלא אמרינן ס"ס כשהספק הא' אינו מוציא מאיסור תורה וכבר הלוא בהכרח להתחיל בספק נשרף או לא נשרף. ויש עדיין איסור תורה זה דוקא היכא שנדון הספיקות כ"א בפ"ע לא כשבאים הספיקות ביחד וכמ"ש במק"א ליישב מה שהק' עליו הרשב"א נוכל להפריד כל ספק בפ"ע ולדון עליו. על הספק טרפה ועל התערובות לא כן פה א"א כלל לדון אם נשרף או אם חי. רק אם נשרף או נפל לים והוא ספק דרבנן לבדו גדולה מזו כתב הפר"ח מהא דספק ביצת נבלה כשרה מפני שהביצה הוא גוף אחר ואנו דנים עלי' תיכף בפ"ע אם יש: עליה איסור דרבנן או לא. ויותר מזה מצאנו באו"ח (סי' תס"ז) בחטה שנמצאת בתרנגולת וספק אם נתבקעה החטה אע"ג שעל החטה הוה ספק דאורייתא וכן במ"ש בפסחים. (דף יז) ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור מפני שלטמא אחרים הוא ספק דרבנן הגם שעל טומאת משקים עצמם הוא דאורייתא וע"כ כיון דעיקר הדין הוא על התרנגול ועל הכלים שנגעו במשקים תפסינן זה תיכף לספק דרבנן אע"ג שנוכל לדון גם על החטה ועל המשקין כ"ש כאן שאי אפשר להפריד הספיקות כלל ולא הוה רק ספק דרבנן. והספק של תורה לא יצוייר כלל ומה לנו לראיות הלוא כבר כתב הט"ז הביאו הב"ש (ס"ק ק"ה) דאם העיד העד שנטבע פלוני ושהה עליו עד שתצא נפשו רק שיש ספק או היו מים שיל"ס או שאל"ס אזלינן לקולא דהא אפי' במים שאל"ס אם נשאת לא תצא ע"כ לא הוה אלא ספק דרבנן והוא הנידון שלפנינו

והנה הרבנים הגאונים אשר עסקו בהיתר עגונה זו האריכו למעניתם עוד בכמה צדדי היפר אם מצד כמה אומדנות מוכיחות שמת אם מצד עוד גב"ע שנגבה בערכאות מבני ישראל שהעידו שמת אשר בכולם אין יסוד לבדם להתיר ע"י אבל הם חזקים ומוצקים לצרפם לסניפי היתר שהגם שהרדב"ז (סי' תקכ"ו) והיש"ש ביבמות בשם ראב"י וכמה גדולים בתשובותיהן שאין לסמוך על אומדנות. בכ"ז ראויים לצרפם וכבר פי' ביבמות שהגם שהפונדקית לא היתה מסל"ת גמור ע"י שהוציאה מקלו ותרמילו ע"י האומדנות עשו כמסל"ת וכמ"ש הרמ"א. וכן יועילו האומדנות כאן לענין המסל"ת להצילו מכל פקפוק למ"ד להחמיר בשאלוהו אף ששאלוהו על דברים אחרים. ובפרט המבי"ט שחדש בזה להקל יותר כידוע ודבריהם כולם אהובים וישרים למוצאי דעת ובכ"ז עיקר קוטב ההיתר הברור לפי דעתי בלי פקפוק על עדות המסל"ת שנשרף וכנ"ל. ובזה הנני נמנה עם המתירים ואשה העגונה מרת אסתר תי' בת הגביר מוה' אליהו מפייזער שריא ומותרת להנשא וה' יצילני משגיאות. חותם אור ליום ר"ח אדר תרי"ז. קעמפען מאיר ליבוש מלבים

ואעתיק עוד בזה גם תשובת הגאון מוה' יעקב שמחה רעהפיש נ"י הגאבד"ק קעמפנא מה שהשיב וז"ל: בעזה"י

סימן יא ע"ד העגונה הילדה מרת אסתר בת הנגיד ר' אלי' מפייזער שהי' דירתה עם בעלה ר' הירש וואלפזאהן בפאזנע והיא יושבת עגונה וגלמודה ממנו זה שמנה שנים ובמשך הזמן באו מכתבים עם גב"ע המעידים על מיתתו. וגוף המכתבים עם גב"ע מונחים תח"י ידיד נפשי הגאבדק"ק פיעטערקוב ונתבארה היטב בהקונטרס אשר יצא ממנו להתיר אשה זו מכבלי העיגון ואנקט דבר השאלה בקצרה. האיש הזה היה דר עם אשתו באהבה וחיבה והולידו בנים ומחמת צוק העתים נמלט מביתו. לאמעריקא ומשם הי' בדעתו לנסוע לקאליפארניא ונסע משם ואנשים יהודים אשר היו יודעים ומכירים אותו יודעים וראו אותו שישב על הספינה הנקרא קאנוואי ונסע משם על הספינה ואח"כ נתפרסם הדבר שהספינה נשרפה ונאבדו שני אנשים וכולם נמלטו על הרעטונק שוף זולת שני אנשים נאבדו וכפי הנשמע מקול מהמון הי' בעל האשה א' מהם ועי"כ הוציא השולחני שמכר לו האנווייזוננס על סך מאה ושמונים דאללארס לגבותם מתח"י ונשלחו ליורשיו בפאזנע ושוב העיד יהודי אחד [מפאזנע אשר הוא כעת באמעריקע במכתבו כי נשמע בשם קדרים אחת שאחרי דאוסה אות מס"ס ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ומשליא ואף להדיעות המובאים לענין עגונה דאין סומכים על ס"ס היינו במקום שהספקות הם בענין שלצדדי הספקות אם נשאת תצא לא כן זה שלצד שנפל לים ג"כ אם נשאת לא תצא והנה הפ"י כתב דנא סמכינן אס"ס משום דיש פה חזקה ופה שאם נשאת ל"ת אין כאן חזקת א"א מדאורייתא ועוד דהא פה אנו דנים על שתי אלה או שנפל לים או שנשרף אם נשרף היא מותרת ואם נפל לים איסורא דרבנן וא"כ אין כאן רק איסור דרבנן. וכיון שא"א להפריד הספיקות זה מזה כי אין כאן רק אחת משתי אלה בהכרח הוה ספק דרבנן ואזלינן לקולא ואינו דומה למ"ש הר"י בספק טרפה שנתערב הגם שהוא עתה ספקא דרבנן כיון שעיקרו דאורייתא אין מתירין דשם