אגודת אזוב מדברי קיב

לסמוך ע"ז שנית אם אז נקרא רוב מחמת הקול שכתב דאף במאתים פרסאות יש יהודים והאידנא שיש יהודים נפוצים בכל קצוי עולם וכמעט ליכא מדינה בלא ישיבת יהודים עד כמה יש עתה על הפירסום לבנות יסוד. ולא עוד אלא כל דבר תמוה וחידוש מועט נתפרסם מיד על כתבי העתים מכל חלקי האדמה שיש בהמקומות גדולו' אנשים ממונים לקבץ כל חידוש כל דהוא וזה מודיע לכל כותבי העתים שיסובב הדבר בכל המדינות לכל המקומות ואילו היה דבר בזה שיצא אדם מן המים היה פלא בלי ערך והיה נתפרסם מעתה הלוא כתב הנ"ב (בח"א סי' מ"ג) ועוד בהרבה דוכתי בתשובותיו שם ובחלק ב' שאם עבר המים על ראש הנאבד אף בלא שהה כדי שתצא נפשו נמי אזדי חזקת חי וחזקת א"א ומכ"ש בשהה שיש לנו לסמוך על סברת הד"מ להתיר בזמן הזה אף להנשא לכתחלה

ח אומר עוד אף אם יסופק חכם בכל הנאמר עד כאן יש לנו שלשה רובים אחד מה שכתבתי בתחלת הענין (אות א' וב') דאף בלא נפל למים רק מחמת מגיעו' מכתבו לביתו לאשתו ולבניו ולארליאנס עבור האנווייזונג ולנייא יארק עבור תביעת חוב אלף ר"ט שרוב גדול הוא לתלות שמת ודאי ולפחות איכא רוב שנית מה שנמלטין למים דמיעוט נמלטין והוי גם זה לבד מיעוט שאינו מצוי ונצטרף לזה גם ההצלה מהשרפה שהיה בהספינה ורוב שהיה נשמע קול בעולם. ואפשר שיש לחלק נמלט ממים לרוב מיוחד ונמלט מספינה שנשרפה לרוב מיוחד. שיש ד' רובי ולפחות איכא ג' רובי ואף אם היה החזקת חי וחזקת א"א בתקפו יש ב' רובים נגדם ונשאר עדיין רוב אחד להתיר והלוא חזינן דהש"ך מסיק (בס"ס ק"י) דאף למאן דסבר לא מהני ס"ס נגד חזקה אם יש ג' ספקות מותר דאכתי נשאר ס"ס להתיר אחר שיסתלק ספק אחד נגד הרוב. והמ"א ריש (סי' תס"ז) מביא דעות אם עושין ס"ס בידים לכתחלה וכתב הפרימ"ג יו"ד (ריש סי' י"ח וסוף סי' כ"ג) דבשלשה ספיקות לכ"ע עושין בידים ס"ס לכתחלה ולכן כאן שהוא להיפוך דהחזקות ליתא ושלשה או ארבע רובי איתא שיש להתיר בלי נדנוד ספק

ויש למסגרת לכתוב ראיה למ"ש בשני התירים שלפני זה דאיתא ביבמות (קכא) אי הכי ניחוש נמי במים שיש להם סוף למחילות של דגים ומשני משיל"ס מחילות של דגים לא שכיחי ומדלא קאמר מים שיש להם סוף ליכא מחילות של דגים משמע דודאי איכא ואיכא אלא דלא וקשה הא כל נמלטין הוה מיעוט דלא שכיחא וחיישי' לכתחלה בשלמא לפי"מ שכתבו התוס' בע"ז (מ') וביבמות שא (נז) דנמלטין הוה מיעוט המצוי י"ל דמיעוט מחילין במשיל"ס הוי מיעוט דלא מצוי אבל למ"ש התוס' בכורות (כ') והרא"ש שם ובריש חולין דחיישינן למיעוט נמלטין והוי מיעוט דנא שכיח אמאי ל"ח הכא. אך ע"כ כיון שעבר המים על ראשו ושהה כדי להמית בטל חזקת אשת איש וחזקת חי ישיב די ברוב משיל"ס דרוב. אין להם מחילין של דגים לכן מותרים אף לכתחלה ואין להקשות שיש להתיר לפ"ז אף במים שאל"ס ונימא כיון דנתכסה במים אזדי החזקות ויש לסמוך אחר זה על רוב אינן נמלטין ז"א דמאין בא דאזדי חזקת אשת איש וחזקת חי בנתכסה הוא משום דרוב אינן נמלטין. ותו ליכא לבנות על רוב אינם נמלטין. משא"כ במשיל"ס שדינן שבטל חזקת א"א וחזקת חי כיון שראה בעין שלא יצא ושהה כדי מיתה. אך נשאר לחוש למחילה של דגים דזה הוה רוב אחר שפיר אמרינן דרובי לית להו מחילין של דגים וליכא חזקה למסמך למיעוט אשר יש להם מחילין ויש בענין הזה לחנק בין מים שיש להם סוף לאין להם סוף שכתבתי כאן עוד מעט לפלפל. אך כל חכם יבין לאשורו לחלק שפיר ואין הפנאי לע"ע להאריך עוד

ומעתה אני מצפה לה' יתרומם שלא יצטרכו בנות ישראל לדברים כאלו רק יהי' להם תמיד רב טוב על עבודת ה' יתרומם ויהיה ה' עמנו להרים קרן התורה ברוב ישועה הק' אלי' במוהר"ש זצ"ל חופ"ק גרידיץ יע"א

ואעתיק בזה תשובת הגאון מוה' מאיר יהודה ליבוש מלבים נ"י מה שהשיב על שאלה זו וז"ל ב"ה

סימן י בדבר העגונה מפייזער שנאבד בעלה זה שנים שמנה בלכתו באנית סוחר מפרינסטאן לנייא ארליאנס ואחרי הדרישה והחקירה הגיע לפה כמה מכתבים ועדיות כפי הנעתק בכתבי הרבנים הגדולים האבד"ק פיעטערקאוו וד"ק פייזער ועליהם הגה"ג אבד"ק שענלאנק וד"ק גרידיץ אשר עיינו ובחנו צירפו זקקו והעלו להתירא. הנני עמהם אחרי העברנו הדברים החלה בכור הבחינה להתיר העגונה ועיקר יסוד ההיתר בנוי ומשוכלל בלא שום ספק על העדיות אשר העידו שני האנשים [לא נודע אם הם מבני ישראל אם לא] לפני שלשה שישבו במותב בי דינא ושאלו אותם אם שמעו מה נעשה בספינה והגידו לפי תומם כי הם היו אז בספינה ונפל בה שרפת אש וכל האנשים והם עמהם ניצולו על הספינה הקטנה לבד איש אחד אשר הכירוהו היטב ושמו הירש וואלפזאהן מפוזנא ועוד אחד אשר לא הכירוהו נשרפו במוקד האש. כי עמדו כמו ח' שעות על הספינה הקטנה והביטו ועיינו היטב כי נא יצאו מן הספינה ובודאי שמה היו למאכלת. וכבר כתבו ההמ"ג פי"ב מהל' גירושין בשם הרשב"א שאם נפל לתוך מדורה ושהה עליו כדי שישרף מעידין עניו שמת. ואין להחליש עדות זה על ידי ששאלו אותם מה נעשה בהספינה. הן בזה הסכימו בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי ובשו"ת מהרי"ק לחם רב. מוהר"ם לובלין. משאת בנימן כנס"י ורבים אשר אתם דכל מקום ששאלוהו על דבר אחר מקרי מסל"ת. יותר מזה כתבו בתשובת מיימוני מהרי"ק ות"ה דגם אם ידע הנכרי על מה דורשים וחוקרים כל שלא ח"נ בפי' הוה מסל"ת. וראייתם ממ"ש בפ' הגוזל בתרא נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומוקי לה כשהבעלים מרדפים ואשה וקטן מסל"ת הרי דאף שיודעים על מה מרדפים הוה מסל"ת וכן משמע בתוס' וירושלמי שם ובלבד על חתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני הירחה או מפני הפיתוי הרי דלולא מפני יראה או מפני פיתוי הוה בגדר מסל"ת אף שידעו וגם אף להחולקי' וס"ל דגם כשהתחיל לשאול מענין אחר לא הוה מסל"ת כבר כתבו האחרונים דמודים דבשנים זה שלא בפני זה מהני אף כה"ג כי זה מוכח מהאי שטרי פרסאה [דבפרק המביא תנין] וכאן הלוא היו שנים זה שלא בפני זה

ומה שהעיר בזה הה"ג אב"ד מפיעטרקאב דכיון שהב"ד חזרו ושאלו את העדים והשתא הגם שאנן מקילין שכל שהיתה ההתחלה במסל"ת לא מזיק מה ששואל אותו אח"כ מ"מ מי יימר להקל תרי קילות. כיון ששאל בתחלה מה נעשה בספינה ושאלו שנית בסוף. ע"ז חשיב דהא השאלה השניה בכללה היתה בחנם שכבר העידו שהמדובר נשאר והי' למוקד אש על הספינה בעת ההב. ושהם ראו והשגיחו על כ"ז באני משוט אשר עמדו שם וככר כתב מהר"י קארו בתשובה שאף דעת מהר"מ שס"ל שנכרי נאמן לאסור כמו שנאמן להתיר הוא דוקא אם מה שאמרו לאסור הוה מסל"ת. אבל אם אמר כך להתיר במסל"ת וחזר ואמר לאסור שלא מסל"ת אינו נאמן לאסור. וא"כ גם אם היו חוזרים ומגידים להיפך אחר ששאלו אותם שנית לא היו נאמנים [ונפ"מ שתרצה לומר דהשאלה השניה מגרע שלא יהיה מסלפ"ת שאז דבריהם האחרונים כמאן דניתא דמי] ועתה שלא חזרו רק הגידו שנית כבראשונה מה יזיק זה. ממ"נ לא יזיק בין אם תלמד מדבריהם איזה חזרה ממה שאמרו תחלה בין אם תאמר שהם סם דברים הראשונים

גם מה שיל"ד מדבריהם האחרונים שאמרו אם הי' נופל בים הי' נטבע שזה מורה שאמרו כן רק מכח אומדנא