אגודת אזוב מדברי קיא

יש איסורי' החמורים כאשת איש בחייבי מיתות ב"ד ומהני ס"ס ואמנם היה אפשר לומר כיון דבזה יש חשש להרבו' ממזרים בישראל. אלא דקשה הא בגט מהני ס"ס והא גם שם יש חשש להרבות ממזרים בישראל אלא ודאי דכל החומרא בעדות עגונה דלא מהני ס"ס הוא משום חזקת אשת איש וחזקת חי וכתב הש"ך (בסי' ק"י) דאף דמאן דסבר דלא מהני ס"ס כנגד חזקה ג' ספיקות מהני וכאן לו יהיה שיש שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א בכל זאת יש כאן כ"כ הרבה ספקות דאף אחר שנסתלקו כמה ספיקות נגד החזקות אכתי ישאר ס"ס. אלא ודאי סובר הרמב"ם דכולהו יחד עושין הספק וכל ספק בפני עצמו אינו רק מיעוט להמלט רק נעשה רוב ע"י כולם יחד וכיון שכן יש לומר כן גם לדידן דכאן דאיכא בנשרף לבד די לעשות ספק עכ"פ בפני עצמו שהנמלט הוי מיעוט בזה לבד ראוי שיהי' מהני ס"ס הלוא חזינן דהה"מ כתב בפ"ג מאיסורי ביאה דאף לדעת התוס' דסברי דלא אמרינן ס"ס משם אחד מהני ספק אינו תחתיו וספק תחתיו באונס דלכאורה גם זה נמי הוה כמו דבר אחד דמה נפ"מ אם הוא מחמת זה או מחמת זה ותירוץ כיון דבאינו תחתיו פועל בין באונס ובין ברצון שוב הוי כמוסיף על ספק תחתיו דמהני רק באונס. ויותר מזה איתא בשו"ת עבודת הגרשוני (בסי' פ"ו) על נולדו ב' זכר ונקבה בספק מבכרת שלא ידענא אם הולידו מקודם דהוה ס"ס דלמא הולידו מקודם ודלמא עתה נקבה יצאה ראשונה וקשה הא שניהם אינם רק ספק אחד אם היתה נולדה או לא היינו אם ביכרה או לא אך אמר כיון דבספק הראשון היה בין שהיה זכר ובין נקבה די ובספק השני רק שהיה נקבה קודם שוב הוה ס"ס גמור וא"כ חזינן דבכל עלילה כל דהוא מחזקינן ס"ס דלא ליהוי משם אחד א"כ בנידון שלפנינו דהוה בכל ספק גם רוב דאינן נמלטין מדוע לא יהיה ס"ס אף דהוי משם אחד ויש לצרף כאן גם דברי הר"ר שמעון בחולין (כ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה לפי שהיכא שיש ב' סברות נמי מתירין ולכן אין ראיה מעישונו עלינו הבית דשם לא הוה הצלה רק משרפה וכן בעובדא דנ"ב. אבל בנידון שלפנינו שיש לפנינו ב' צדדים דאיכא בכל אחד רוב או לפחות ספק שקול הוה שפיר ס"ס

ב הלוא חזינן במעוברת ומנקת חברו דהוה דין דאף בדיעבד תצא ומחזקינן זה לחומר גדול מסכנת נפשות ואל תשיג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא אסמכי' הירושלמי ואפ"ה מקילין במזנה כדאיתא (בסי' יג) ואם יבוא לפנינו שאלה שהרופאים אומרים שתבוא לסכנה אם לא תנשא לאיש קרוב הדבר שלא יהיה מי שיאסור הנישואין דאף דלא חיישינן שם לחורבן הבית לסכנה ודאי חיישינן מכ"ש בנידן דידן שאם נישאת ע"פ הוראת חכם בטעות דלא תצא שאם יש החששים הנ"ל כמו שהיא לפנינו שיש סכנה כדברי הרופאים שנתבאר לעיל שיש להתיר לכתחלה והנה הגאון אב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי הביא בקונטרס שלו מ"ש השבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) וז"ל שהעל' דבילדה עגונה יש להתיר כיון דהוי שעת הדחק וקיי"ל כדיעבד דמי ולפעמים מצאנו דעדיף מדיעבד וכי היכא דבדיעבד אם נישאת לא תצא ה"נ בשעת הדחק מתירין אותה לכתחלה ולסניף להיתר זה צידד מכח שאבד זכרו זה שתי שנים עכ"ל והאריך עוד בזה עכ"פ שמחתי שמצאתי ראיה מתשובה זו למה שעלה בדעתי וכאן דאיכא תרתי ילדה וגם הרופאים אומרים שפעימת הלב שיש לה גורם שבלתי אפשרי לתת לה צרי עד שתלקח לאיש ואמרו הטעם וסברא לזה שאז אחר הנישואין יהיה מציאות לעסוק עמה ברפואות דבזה ודאי יותר יש להתיר מאשר התיר השבות יעקב מחמת ילדה לבד ונאבד זכרו ב' שנים וכאן הוא יותר משמנה שנים

ג כתבתי בתשובה שאם הנטבע רחוק מקצה הים שע"ז לא שייך דין משאל"ס והבאתי מלשון רש"י ביבמות (ק"כ ע"ב) דיבור המתחיל והא חיישינן שמא יצא מן המים וברחוק הרבה עלה ולא כתב שעלה על ק המים אחר שנתעלם מן העין הראות ושט שם על דף או גלי הים אלא כתב שיצא לגמרי ועלה דכ"כ אין לתלו' שאחר שנתעלף יכול לשוט כל כך מקום רב וכן מצאתי בתשו' רבי עקיבא זצוק"ל שהביא בשם הגאון בעל חו"ד (בסי' ק"ט) והבאתי שגם מלשון רש"י והנ"י שכתבו במשנה (קכ"ב) שיצא מהרה מן המים ולא קאמרי על המים. ופלפלתי באורך במקומות שיקשה ע"ז לתרץ אך אניח מזה יען שגם הגאב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי האריך בזה להספיק שכאן היה כפי הנראה רחוק מקצה הים שבצד השני שאף שהיה אפשר הי' הנם קרוב לצד אחד שהצילו לשם הנשארים דמצד זה אם הציל עצמו היו רואים אותו והיה בא ג"כ על כן אין בזה כלל דין משאל"ס שאסרו החכמים

ד ואבוא עוד לדון בדבר חדש דאיתא בב"ש אחרון (סי' ד) בשביעית יצא מאתי בעה"י חדשות אני מגיד להתיר האשה הנ"ל ואף לולא ההיתירים שהבאתי מהא דאיתא ביבמות (קכ"א) אמר רב אשי הא דאמרו רבנן משאל"ס אשתו אסורה הני מילי באינש דעלמא אבל צ"מ א קלא אית ליה ולא ה"א ל"ש אינש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד א אין לכתחלה לא וכתבו התוס' אע"ג דרוב הוא צ"מ אי סליק קלא אי"ל החמירו במשאל"ס וצריך להבין מדוע לא מהני הא הוי ב' רובי ויצא רוב א' נגד חזקת א"א וישאר הרוב השני אך יש גם חזקת חי ובעובדא שלו מיירי שנמצא אחד ולא ידעינן אם הוא הנאבד ולא שייך בזה חזקת חי דהא צריכין לומר שמת אחר שהיה לו ג"כ חזקת חי ושוב לא נשאר לו רק חזקה אחד לדין ולזה ניתן רוב אחד ונשאר להתיר מחמת דצ"מ יש לו קול אם ניצול להתיר אף לכתחלה כן הוא תוכן דבריו שם דעובדא שלו היה בצ"מ וסיים וז"ל אך על דבר זה לבד אין אני סומך להתיר עד כי אכתוב לחכמי אשכנז אם יסכימו בדבר זה יהיה כלל גדול להתיר מחמת שלא נזכר דבר זה בפוסקים ראשונים ואחרונים שיהי' חילוק בין צ"מ לאיש אחר אך נמצא אחד מת חוששין שמא נשתנה צורתו אבל בנידון דידן שכתבתי כמה טעמים להתיר הדבר פשוט דמותרת האשה הנ"ל

ועתה אבוא אחר דבריו הקדושים לומר דודאי הקנא דצ"מ אף אם היה יפה בימי התלמוד אין סברא לדעתי בדורות האחרונים אשר אין כבוד התורה כל כך עילוי אך יש דבר אחד אשר לדעתי יודה כל חכם אשר יש הרבה והרבה יותר מקלא דצ"מ ולמען שלא אהיה לגמרי כממציא דבר חדש אביא דברי ד"מ (בסי' י"ז) באה"ע (אות ט"ו) שכתב בשם פסקי מהר"י בעובדא שהיו שואלים לגוי על הנאבד ואמר שנהרג דאין בזה מסל"ת כיון ששאלו אותו שדינו בדיעבד תצא שאין כאן שום עדות עדיין ואפ"ה אמר שאם נישאת עפ"י חכם מורה הוראה כיון שנשתתק שמו כבר ובעו"ה עכשיו אנחנו מפוזרים בגליותינו ואילו הי' חי ברחוק מאתים פרסאות היה נשמע ממנו וכה"ג הוי כרובא דשכיח שכבר מת ולא תצא וסברא זו המציא המהר"י וגם הד"מ מביאו להסכים לזה ויש לנו שני עדים גדולים. וגם פסק כן הרמ"א (בס"ס ט"ו) אך שכתב דבעי נמי אומדנו' והרואה בד"מ שהעתקתי בקיצור ימצא שמה שהיה לאיש ההוא שם ונשתתק שמו שזה לבד הוי האומדנות אשר התיר עמהם. וגם הגאב"ד נ"י דק"ק פיעטרקאווי מצא בתשובה מאביו הגאון המפורסם מוהרי"ש שגם הוא המציא סברא זו דהאידנא שאני ומעתה אם זה היה בדור מהר"י ובדור ד"מ אף דשם לא התיר רק בנשאת בדיעבד ע"כ יש ויש להתיר בנידון שלפנינו אף לכתחלה מחמת שני טעמים אחד הא שם הדין הוא בלעדי סברא זו שתצא א"כ אסורה מה"ת שתשאר תחת בעלה כיון דאכתי לא היה שם שום עדות דעדות נכרי בלי מסל"ת הוי כמאן דליתא ומתיר אנן דדנין על לכתחלה שאינה רק איסור דרבנן מכש"כ שיש