אגודת אזוב מדברי קי

ולא דמי לתגר כפי שכתבתי לעיל: ע"כ יש מקום לדברי הגאון מוהרי"ל נ"י ועי' בק"ע (סי' רכ"ט) שנמצא כ"ז כמעט להדיא. וגם מלבד זה הערכאות לא כתבו העדות בשביל האשה רק להוציא המעות ואנחנו מסבבים עדותן גם לעגונה וכמ"ש בק"ע (בסי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה)

וגם בשנית שכתבתי אז שאף שחתומים היהודים לא מהני כיון שאינו כתב עברי. יש לדעתי לחדש בזה דבר נחוץ אשר יהיה לי לשמחה אם אמצא מי שיברר לי איזה ראיה מפורשת או סתירה מפורשת. כי נבוך אני בירושלמי איך נפרשהו לדעת הרמב"ם דלמאי שכ' הרמב"ם בפי"ג מגירושין מצא כתוב בשטר איש פלוני מת ונודע שזה הוא כתב ישראל פי' הה"מ שכוונתו למעט שלא הכשיר כותי במסל"ת בכתב. ומעתה לדבריו צריכין אנו לומר שכונת הרמב"ם הוא על שטר בלא עדים רק שנמצא כתוב בשטר פלוני מת וע"ד דאי' ביבמות (קכ"ב) ובש"ע (סעי' יו"ד) שנשמע קול שמת פלוני דמהני ושם לא שייך לחוש דשמא היה נכרי דלו יהיה כן נמי מיהמן דהוי מסל"ת אלא דקשה לכאורה בזה למאן דמצריך קישור דברים במסל"ת ניחוש דלמא נכרי הוא ויש לתרץ דמיירי שנשמע קול ניכר שהוא קול יעקב הקול קול יעקב ותמה אני על דברי ב"ש שהביא (בס"ק י"ג) בשם הריב"ש שלא הרגיש לתרץ כן ולדחות ראייתו אבל בנמצא כתוב בכתב שאינו של יהודי פלוני מת חיישינן שהנכרי כתב כן. ולדעת הה"מ סבר הרמב"ם דבכתב לא מהני מסל"ת וכיון שכן היכא שחתם ישראל שידענו אותו בשם זה שהוא שם ישראל מה היזק יש במה שהוא כתב נכרי ולא יעקש אדם לומר דלמא החתים הכותי כן ולהכשיל דבליכא הנאה לנכרי לא חיישי' שמכשיל ובפרט שיעשה מעשה חתימה להכשיל הס מדיעה כזו

ואיתא בשו"ת עבודת הגרשוני (בסי' פ"ו) שמראה פנים לדיעות דסברי דמהני מסל"ת בכתב בנכרי אך כונת רבינו הרמב"ם הוא מה שמצריך דהוה כתב ישראל שנכתב בשטר סתם פלוני מת בלא קישור דברים דבישראל מהני ובנכרי לא מהני [ואני הקשיתי על דעה זו מגמ' גטין (פ"ח ע"ב) מה פריך הגמ' מה מת ומה נהרג אילימא מת מת ממש ונהרג נהרג ממש דכוותי' נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קיי"ל דבכל מסל"ת האמונה להאמין ליה ואמאי לא משני הגמ' דבזה לא מהני כיון דליכא קישור דברים ועכ"פ מנ"ל להגמ' לפרוך קושיא ולשבש עי"ז לשון הברייתא וצ"ע]

ונחזור לדברי עבודת הגרשוני דפי' שכן סבר הרמב"ם שאם אם הוא כתב ישראל נאמן ישראל בכותב סתם מת פלוני כמו באומר סתם מת פלוני דאין חילוק בין אומר לכותב ואם אינו כתב ישראל לא מהני אף באומר או בכותב כן. והנה גם לדברים אלו זה שייך רק אם ליכא לברר על החתימה מי כתב אבל בנתברר שהיה ישראל ודאי מהני ועדיף זה עוד מכתב ישראל בלא חתימה דאכתי לא ידעינן איזה ישראל הוא דלמא פסול הוא מן התורה דבעי נמי מסל"ת כמבואר (בסעי' ג) אלא דלא חיישינן ע"ז בעוד דלא ידעינן עכ"פ מכ"ש היכא דידעינן מי הוא החותם

מעתה כך הוא הפי' בש"ע (סעי' י"א) מצאו כתוב בשטר מת פלוני או נהרג תנשא אשתו אפי' באינו מקויים זה מיירי שהיו עדים חתומים ומהני דהוי נחקרה עדותן בב"ד דאוקמינן בעדות אשה על דין תורה ולהרמב"ם כלומר להרמב"ם לא מיירי כלל הירושלמי שנחתמו העדים דתמורת מ"ש הרמב"ן בירושלמי דמיירי שיש עדים חתומים פי' הרמב"ם דמיירי בלא עדים אלא שהיה כתב ישראל ומטעם זה לבד סמכינן על שטר כמו (בסעי' יו"ד) שנשמע קול מת פלוני כך כתב כאן מת פלוני והנה ידעתי שודאי בספרים מהאחרונים יהיה נגד דברי בדברים. אך בשביל זה אין אני חוזר בעוד שלא אשמע סתירה על פירוש זה אשר בלתי אפשר בענין אחר ביורד למקור הענין לפי דברי הה"מ והעבודת הגרשוני בפירושם בהרמב"ם. ויש עיון בזה באריכות של הח"מ שם ובנ"ב (ח"א ס' ל"ג) ודי לע"ע באריכות זה

ומעתה בענין עדות זה שהיהודים שהעידו חתמו עצמם ודאי מהני אף שאינו כתב ישראל כיון דידעל שהם יהודים ע"י שמותם אך הפלפול הזה אינו רק להחזיק יותר שזה הירש וואלפזאהן נכנס להספינה ההיא בפירסום בפני כמה יהודים ושלא היה שם שום יהודי אחד מכ"ש שלא היה שם שום יהודי בשם וואלפזאהן וזה מקיים יותר את העדות של הקדרית והעדים שקבלו השלשה יהודים דלא שייך לחוש לוואלפזאהן אחר ומבואר כן בק"ע (סי' רלה)

ואחר אשר עלה בידינו שיש בזה לדון רק על מים שאין להם סוף אשר הדין הוא בדיעבד לא תצא יש לפני מה שבארתי באורך בתשובה אשתקד ח"ג לדרכי העוסקים בתשובות עגונות שחלקתי שיש בתחלה להחמיר הרבה. ובסוף כשהוא רק במשאל"ס להקל הרבה. אבל לא אניח מלהביא עכ"פ דבר אחד שכתב הב"ח בתשו' (סי' ע"ט) בשם מהר"ם מפאדווי שכתב [בסי' לו) וז"ל חזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במשאל"ס רק שימצאו קצת ראיות לעלילותם. וסיים שהמחמיר עתיד ליתן הדין עכ"ל. ואבוא מעתה לברר איזה התירים

א איתא ביבמות (קכ"א) ומבואר בש"ע (סי' י"ז סעי' ל) שאם נפל לכבשן האש מעידין עליו שמת דאין מזכירין מעשה נסים וכתב הח"מ (בס"ק נ"ז) בשם הרשב"א דוקא כבשן אש שהוא עמוק שאין יכול לעלות ממנו. אי נמי אף לתוך מדורה והוא ששהה עליו כדי שתצא נפשו והקשה הבאר היטב הא זה הוא פשיטא ומאי קמ"ל ותירץ שכונתו רק ששהה קצת עד שיעור שישרף רגליו ויכווצו כדי שלא יוכל לזוז משם ומביא שכ"כ הכנה"ג (דף מ"ז ע"א) וצריך לומר דעובדא דעשינו עלינו הבית ביבמות (קט"ו) לא היה באופן זה ששהה עליו כל כך רק אפשר שמיד יצא וכן השאלה שבנ"ב (ח"ב סי' נט) לא שהה עליו כדי זמן זה אבל בנידון שלפנינו כפי מאמר העדים שהגידו לפני השלשה (שבאות ו) שהיו שם רבים בני אדם ולא ימלט שאם הפיל עצמו להמים היה צועק לכל העומדים מקרוב ורחוק להצילו. והיה נשמע או נראה קפיצתו יותר יש להתקבל שנשאר עד שנשרף לגמרי ועכ"פ שנשאר ודאי בעת הצלתו את הקופפער שיעור הנ"ל ואמנם יודע אני שאין בזה לבד די להתיר לכתחלה ועכ"פ יש לקבל בזה דברי י"נ הגאון אב"ד נ"י דק' שענלאנק שרצה לומר שיש בנידון זה ס"ס דלמא נשרף ודלמא נטבע ומת. והקשיתי עליו דאיכא ס"ס רבות בכל נטבע דלמא מת מחמת מים ודלמא מחמת קרירות ודלמא מחמת רעבון ומחמת ביעתותא. אלא דכולי הויין ספק אחד כיון שהם משם אחד ועתה רואה אני לתקן ולתרץ. דכל זה אם כולם היו עומדים בסקירה אחד ולא הוה רוב בכל אחד מהספיקות והא דאמרינן נמלטין הוי מיעוט דלא שכיח אינו אלא מחמת כל הספיקות ביחד. אבל כיון שבעובדא כזו שלפנינו ששייך לומר ברור שלא יצא מהספינה ונשרף שם אלא מה שנמלט משם הוא רק חשש מועט והוה רוב בפ"ע. וגם הנפילה במים הוי רוב אינן נמלטין מחמת כל הספיקות הנ"ל. זה ודאי אינו נכנס בגדר ס"ס משם אחד כיון שיש בכל ספק לבד רוב דאינו נמלט. וע"כ מצוה עלינו לאמשוכי נפשן לדעת הרמב"ם כפי הדעת הה"מ בפ"ג מאיסורי ביאה דין ג' דלא אמרינן שם אונס חד הוא מדוע לא אמרינן בכל נפל למים דהוי ס"ס ואין לומר דסבר הרמב"ם דס"ס לא מהני באשת איש חדא דהרבה סוברים דס"ס מהני כדאי' בב"ש (ס"ק פ"ד) ובק"ע (רל"ז ושנ"ו ושס"ט) ונא הביאו דלהרמב"ם ע"כ לא מהני ס"ס שנית מ"ט לא אמרו ס"ס באשת איש החולקי' הנ"ל אינה אלא משום חזקת א"א דודאי לא משום חומר האיסור לבד דכי לא