אגודת אזוב מדברי קט

מוציאין כאן ממון ע"י מסל"ת דחזקת ממון הוא יותר מאתחזק איסורא שכתב הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) דמסל"ת לא מהני וגבי נחיל של דבורים בב"ק (קי"ד) טעמא רק משום דהוה קנין דרבנן אלא ודאי דעיקר נאמנות הוא בשטרי פרסאה משום שהעידו זה שלא בפני זה ויהיה מעתה אדרבה הוכחה מכאן להיפוך ממ"ש הרשב"א שכל שבא ע"י שאלה יהיה בכל אופן שהוא לא הוה מסל"ת גמור דחזינן שהרמב"ם בפ"ו מהל' מלוה ובש"ע חו"מ (סי' ס"ח סעי' ב) כתבו דהוה כמסל"ת. ואפשר היה להם גירסא כזו בגמ' ולא כתבו דהוה מסל"ת כמו שכתבו גבי נחיל של דבורים (פ"ו מהל' גזלה דין ט"ו) כיון דכאן בא ע"י שאלה והוה רק דומה למסל"ת ומהני אע"פ שאינו מסל"ת גמור וגם אילו היה מסל"ת גמור לא היה מהני להוציא ממון אך כיון שבאו לקרות זה שלא בפני זה מהני. מעתה בנידון שלפנינו שהיה זה שלא בפני זה וכיונו דבריהם ודאי מהני אף שהיה ע"י שאלה לכל הדיעות דהשתא בלהוציא ממון מהני מכש"כ בעדות אשה דמסל"ת גמור מהני. וכיון שמעידים על מה שראו אחר שיצאו מן הסכנה דמיד שבאו להספינה השניה שוב לא היה להם בהלה כלל ליכא דין חשש בדדמי דאיתא בש"ע סי' נון. לפי הסכמת רבים משו"ת. ויש אצלי תה"ל אריכות בכלל גדול בתשובה בשנת תרי"ב וכן היא בעדות הקדרית דלעיל ולא דמי לק"ע (סי' רט"ו) דשם מיירי שהיה באופן שבעת שראו היו עדיין בהסכנה ובבהלה

ואף שלא הזכירו אותו בשם אביו ועירו כיון שאמרו הירש וואלפזאהן מפאזען די ואין כאן הכרח להאריך ותה"ל בררתי זה בראיות ברורות בתשובה אחרת ומכ"ש לפמ"ש לעיל בשם ק"ע (בסי' רל"ד) דכיון שלא היה שם מקו' לחוש לאחר בשם זה דלא חיישינן וגם שהיו מכירין עמו והגידו עדותן לפני מכירין שבאנו השומעים על מי הם מכוונים והגדתם כדאי' בק"ע (קס"ז) שהבאתי לעיל ואין לומר ואיך שייך שיהיו מכירין אותו ויהיו מורגלים עמו שהיה רק יהודי אחד בין כל כך נכרים אימר דאדרבה היא הנותנת שעל ידי שהיה יהודי אחד היו מתמיהין על הדבר ונכנסו עמו יותר בהכירות וגם דרך יהודי הוא להמציא לו הכירות כל מקום שהוא ואפשר ומסתמא הבינו המגידים האלו בלשון אשכנז כמו הוא אשר בשביל זה היה ביניהם הכירות יותר

ולכאורה היה לפקפק על הגדתם יען שנכתב כמעט שני העדיות בלשון אחד שנראה כגומלין אך אין בזה לחוש לערמה רק כן הוא לפעמים יען שבעיקר הגדתם היו מכוונים עדותן אף שזה שינה בלשון מהשני. הכותב כותב שניהם בלשון אחר ואין בזה ביטול עדות

והנה פשיטא שאין בעדות די להתיר האשה לגמרי אף לכתחלה בשביל זה לבד אע"פ שאמרו שנתעכב שמנה שעות ודבר ברור הוא שכ"כ נכרים שהיו שם היו משקיפים על פני המים ואם לא כולם לא ימלט שהיו הרבה מהם משגיחים ורואים על פני המים ואם היה שט על פני המים על דף או קורה שכתב הרמב"ן ופסקינן כוותיה (בסי' י"ז סעי' ל"ד) לא ימלט שהיו כולם או לפחות מי מהם רואה אותו והיה נתפרסם אצלם וגם היו מחפשין עצה לשוט אחריו בספינה א"כ ודאי היה אחת משתי אלה או שנשרף. ואם אין אנו בונים על העדים במה שאמרו שנשרף כיון שהוסיפו דברים שאם היה קפץ במים נמי הי' מת והוי דוגמא דאיתא בק"ע (סי' נ"ז) עכ"פ יש בזה רק דין מים שאין להם סוף דתלינן שנפל להמים והמים כסהו לגמרי ושהה עליו כדי שתצא נפשו בלא הוצאת ראשו בתוך, הזמן שדונו הוא אם נשאת לא תצא

ומה דאיתא בעדות (אות ז') יש בדבר לכאורה לדחות לגמרי כיון דכל חילא דעדות שלא נקבלו בב"ד דמהני אינו רק משום עד מפי עד כמ"ש הסמ"ע (בסי' כח סעי' כ"א) ובח"מ וב"ש (בסעי' ל"ט) וכיון שנכרי לא מהני רק מסלפ"ת וזה אינו מסל"ת כיון שהיה מבקשין ממנו שיכתיב עדותו ואין לומר משום שחתמו העדים היהודים הא לפי מה דמבואר (בסעי' י"א) לא מהני כיון שלא היה כתב ישראל וכתבתי לפני איזה חדשים זאת לי"נ הגאון מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק והגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי בקונטרס שלו פלפל בחכמה להעמיד דעת הגאון מוהרי"ל נ"י וגם אני אומר שיש מקום לדברו ואין כדאי בדברי לדחותו

והנה אמת אודיע שתכלית עדותן מעט הוא ומה לנו לכאורה לפלפל בכדי. שמה שהעידו נכלל באגרת של מיכעלס כמו שמבואר לעיל בגוף השאלה

אך למען שיהיה נפ"מ בזה בדבר אחר אם יהיה תועלת בדבר זה שיהיה גילוי דעת שיש לסמוך על דבר כזה לכן כתבתי הכל

ואבוא מקודם במה שהשבתי את ידידי הגאון מוהרי"ל נ"י יען שהשופט אינו מסלפ"ת איך נאמן אומר וגם הגאב"ד דק' פיעטרקאוו רואה אני שהרגיש בזה בקונטרס שלו אך אני מטעים הדבר בראיות יותר ממ"ש הגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי

דהא דעת הב"י ביו"ד (סי' צ"ח) דנכרי נאמן במסלפ"ת רק למאן דסבר טעם כעיקר לאו דאורייתא ואומן היינו קפילא נאמן אף למאן דסבר דהוה דאורייתא משום חזקה דאומן לא מרעי אומנתי' והש"ך שם ג"כ נר דנחית לזה שהעמיד כל קושיותיו רק על מסל"ת בלא קפילא וגם הנ"ב (ח"א סי' מ"ג) ד"ה אמנם לפי הנזכר צירף דבר זה להתיר על דברי הפקיד שלא יפסיד ממון למען ישקר. וכן הוא בשופט מחמת אומנתו. ואין לומר דהא דאומן נאמן (בסי' צ"ח) היא רק משום שיתגלה קלונו אח"כ כשיאכל ישראל וירגיש טעם וזה לא שייך הכא וגם בעובדא דנ"ב שאני דשם סומך משום שלא ירצה הפקיד להפסיד ממון כמו שזה אינו רוצה להפסיד אומנותו. אך גם זה אינו דהא פסקינן באו"ח (סי' כ') דסמכינן על חזקה זו דלא מרע נפשיה בתגר אע"ג דלא עבידא לגלויי דאף אם יכחישנו ישראל המוכר ישאר הנכרי בדיבורו שמשקר המוכר ויהיה כמו לא עומד להתברר ושם הוא דאורייתא דבעי בציצית לשמה וביותר בתכלת דלא הוה קלא אילן דנאמן התגר

ויש לתמוה במה שהביא הש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) דעת התה"ד שסובר דדעת הרא"ש דלא סמכינן על קפילא בלי צירוף מסל"ת מה יענה לדין זה באו"ח (סי' כ) והוא ברייתא בלי חולק במנחות (מ"ג ע"א) ושם נמי בתכלת וכן כתב הר"ן ריש חולין בסוגיא דהנותן לשכנתו וסיים אחר אריכות קצת וז"ל אלא שאפשר לי לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין נכרי ובין ישראל שרי מדאמרינן פרק התכלת (דף מג) דגבי ציצית הנקחת מהאומן ולא חיישינן דקלא אילן הוא מבואר דאף בדין דאורייתא מהימן אף בלא מסל"ת: ועדיף ממסל"ת בנכרי דעלמא אך צריכין אנו לאמשוכי נפשין ולומר די"ל דגם בקלא אילן אפשר שיתברר אח"כ דהא חזינן שהרמ"א ביו"ד (סי' ש"ב) כתב דלא חיישי' בנותן קנבוס לנכרי לתפור לו בגד דלא חיישי' כיון שעתיד להתברר. וכתב הש"ך שהוא משום דאומן לא מרעי אומנתי' אם יתברר אח"כ ודברים אלו תמוהים הם לענ"ד דאין להעמיס זאת בקלא אילן שיתברר אח"כ וכן במה שנהג בזמן הזה לענין ציצית לשמה בא"ח (סי' כ) ואך לדברי המ"א שם יש לדחוק בזה. אך לכל הדיעות ודאי ישאר לומר כיון דפשטות הענין דלא מרע אומנתיה שייך נמי אף באין עומד להתברר מיד כיון שהוא מורגל להיות נשמר בענייני' שאפשר להתברר נזהר בכל דוכתא. ואם אומר דלא מהני בלי עומד להתברר סמיכת אומן אינו רק שם אשר גם מסל"ת של נכרי לא מהני אבל בעדות עגונה דמהני מסל"ת בנכרי' דעלמא ודאי לא יגרע נכרי אומן בלי מסל"ת ובפרט בכל עדות בזה נמי שייך עומד להתברר שהעדים יפרסמו ששקרו