אגודת אזוב מדברי קח

וגם כפי דאיתא לעיל אות ד' שמסר משפטו בנייא יארק למליץ מדוע לא כתב לו וכי שייך ע"ז דאתיליד ביה מומא וכן במה שהיה לו אנווייזונגען לארליאנס אף אם נאמר שנאבדו ממנו מדוע לא כתב להמוכר לו אותן אנווייזונגען שנאבדו הכתבים ושיחזיר לו מעותיו ואין לדחות דצריך אמתלא מחמת כיסופא רק שם שהוא נגד כאן היה כאן נמצא וזה ליתא בנידון שלפנינו הלוא ע"ז אין אנו דנין רק לומר אם בכל אדם במה שאינו שב לביתו יש לנו להקל ויש אמתלא ועד כמה יש להקל בליכא אמתלא. וגם רואים אנחנו שלא רצה בשום אופן להביא את אשתו לספק עיגון והחליט מכח אהבתו ורחמנותו עליה לפוטרה אף מספק ואיך ישתוק אח"כ לגמרי

ומעתה אומר שלא באתי שיהיה במה שכתבתי די להתיר רק לומר שמחמת אלו הדברים שנחלש לפחות הרבה חזקת א"א דשוב אין הנידון שלפנינו דומה למה דאיתא בבכורות (מ"ו ע"ב) ופסק כן המרדכי שלהי יבמות (סי' צ"א) שאני א"א דהחמירו בה רבנן ומסקינן כי הקילו רבנן בסופה ובתחלתה לא הקילו שהחילוק הוא בתחלה עדיין חזקת א"א הוא בתוקפה משא"כ בסופה דפירש"י לאחר שכיונו יפה הקילו שהוא משום דבזה איתרע חזקת א"א קצת. וא"כ בנידון שלפנינו אף טרם שאנו דנין על העדים ואפי' לא היה שום עדות החזקת א"א נחלש ונחלש הרבה שיש להקל במה שאפשר ולא דנין כתחלת עדות. ומציאות זה לבד מה שלא בא לביתו הוה החשש לומר שהוא חי רק מיעוט שאינו מצוי אשר קרוב לומר דהוה זה לבד כדין מים שאין להם סוף ושהה עליו כדי שתצא נפשו שדינו אם נישאת לא תצא: באות א' וג' בעדות איתא מה שכתב מיכעלס לישעצקי והנה נחלש אגרתו הראשון ע"י האגרת השני כי נראה שאז לא כתב רק מקול הברה ע"ד דאי' ברמ"א (ס"ס י"א) שחוששין שכתב כן מפני הקול דהא באגרת השני כתב להדיא איך ידע. ואפשר שידיעה זו כבר היה לו מה שנשמע לו בשם הקדרית באגרת הראשון אך לא פרט היטב עד ששאלו ממנו לשלוח גביות עדות ואז פרט מאין ידע ועכ"פ יהיה איך יהיה הדברים שנשמע לו בשם הקדרית הוה עדות טוב ואף שלא פירש ממי שמע זאת בשם הקדרית ג"כ מהני כדאי' ברמ"א סעי' ה' והגאב"ד נ"י דק' פיעטרקאווי ביאר דבר זה יותר מובחר עיי"ש

רק להיות לנו לדין שנטבע במים שאין להם סוף לפחות ואף שהקדרית אמרה ששאלה עליו א"כ הוית עד מפי עד הלוא גם זה מהני כמו דאיתא בש"ע סעיף ט"ז. ואף לדעת הריב"ש שהובא בק"ע (סי' קי"ד) שחולק ע"ז וסובר דמסל"ת ממסל"ת לא מהני מודה בנידן דידן כיון דאף במה שראתה הקדרית עצמה שנכנס לספינה להציל שלו יש לידע שנטבע שגם היא היתה שם ולא ראתה אותו ואין לומר שלא אמרה שמו ובשם אביו ובשם עירו כיון שנראה מכתבו היתה הקדרית מכירו והמדבר עמה היה באופן שראה לעין שמכרת אותו דאל"כ איכה ידעה לספר ממנו וזה מהני כדאי' בק"ע (סי' קכ"ג) ואכתוב להלן דמלבד זה כיון שלא היה בספינה שום יהודי זולתו ושם במים רבים לא נמצאו בני אדם יהודים ואין לחוש שמא אותו ששמע מהקדרית שאל אותה ולא היתה מסלפ"ת הא סיים הראב"ח שהובא בק"ע (סי' רנ"ח) דשמא היה ע"י שאלה לא חיישינן ואין לנו לבדות שמא היה ע"י שאלה גם שייך לכאן מה בק"ע (סי' רל"ד) בשני דברים שאנחנו דנין עתה אחד שיהיו העיקר המסל"ת בעד הראשון דהיינו הקדרית מנכרים אחרים כפי סיפורה ובשאלת נכרי מנכרי אינו מזיק והוה מסל"ת טובה שנית כתב מאחר שלא היה אחר מסבב באותן מקומות מסתמא ע"ז היה אומר הנכרי מאחר שלא הוחזק אחר שם בשם זה עכ"ל

ובנידון שלפנינו אילו היה נחית להספינה עוד יהודי היה נודע לאותן שליוה אותו להספינה וכשאמרו רק שמו לבד וואלפזאהן אף אם לא הכירו אותו היטב כיון דלא היה אחר נמי אמרינן עליו היתה מעידה ולא לאחר

ולולא דמיסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהא דצריכין לנאמנות א"י שיהיה מסל"ת אינו אלא אם יש די בעדותו לבד להתיר להנשא. אבל כשבאנו לדון מדבריו כעת רק להיות נידון בנפל למים שאין להם סוף דאסורה עדיין לכתחלה יש לסמוך אף בלא מסל"ת. ואע"ג שיהיה לנו אח"כ היתר ע"י זה ממקום אחר להתיר משאל"ס אף לכתחלה מחמת טעמים אחרים מ"מ כיון דעצם העדות אינה על מיתה גמורה אינה שייך חומר זה דבעי' מסל"ת וכעת לא מצאתי לא סתירה ולא ראיה נכונה ע"ז רק קצת משמעות יש בק"ע (סי' קפ"א) שמביא דעת הסוברי' דנכרי מסל"ת שמת לא מהני בלי קישור דברים ומביא שמה דאיתא ביבמות מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי שהיה קישור דברים במה שאמר מקודם שאמר היאך בית חיואי שמחים שחושבים שחואי קיים. מי יתן שאמצא איש מאנשי ביתו וישמע ששכיב חואי ורהיטת הלשון משמע שצריך לזה מה שכפל לומר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חיואי ואילו היה אומר רק פעם אחד לא היה אפשר להעמיס כונה זו וא"כ קשה מה יענה לעובדא השלישית דשם שאמר רק פעם אחת מאן איכא בי חסא אלא דשם דהוה אמר רק שנפל למים קיל יותר ובלשון הרא"ש בתשובה שהובא בב"י בענין זה אין לדייק כדברים האלו: ויודע אני שגם כאן הדיוק קל מאוד. אך העמדתי הערה זו וכמאמר התנא ולא עליך המלאכה לגמור ולענין שלפנינו כבר נתבאר לפני זה שדי להאמין שנפל למשאל"ס לפחות. ובמה שנתעוררתי יש לעיין בדברי התוס' בתי' השני בגטין (כ"ח ע"ב) ואין להאריך בענין זה עוד

באות ויו בעדות יש לכאורה לבטל העדות יען שהיה מן השלשה ע"י שאלה לנכרים. וכיון שאין אנו מחזיקין אותם לב"ד כיון שלא ידעו מאומה עכ"פ לא גרעו מעדים פשוטים ששמעו במסלפ"ת מהכרתם. אך כאן לכאורה לא היה כזאת דלא היה מסל"ת כיון שבא ע"י שאלה. אך ב' תשובות לדבר: אחד הא איתא בק"ע (סי' ז' ובסי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה) שאם שאל מתחלה את הנכרי רק על מה שנשמע מן הספינה הוה מסל"ת ואיתא בש"ע (סעיף ט"ו) כותי המסל"ת תחלה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקי' הרי זה נאמן ועיי"ש בחלקת מחוקק ומשיאין על פיו א"כ כאן נמי אף עפ"י שאח"כ שאלו אותם אם קפץ מהספינה שוב לא יצא מדין מסל"ת אף בסוף העדו'

שנית ואף את"ל דהלכה כמאן דפליג בזה כמבואר בק"ע (סי' ז) ובט"ז יו"ד (סי' צח סק"ב) בשם הרא"ש י"ל דלכאורה קשה מה יענה למה דאיתא בגטין (י"ט ע"ב) בשטרי פרסאה דחתימי ליה סהדי ישראל דעביד בערכאות של כותים מקרין להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי בשלמא לאותן דסברי שאם היה השאלה לדבר אחר הוה מסל"ת שפיר אפשר לתרץ והוא הראי' שהביא הרשב"א שם בק"ע (סי' רמ"ג) וז"ל וכן משמע בהאי שטרי פרסאה ואף שקירין את הא"י לקרות השטר משום דלא ידע דבעי' למיסמך עליה שפיר קרי מסל"ת אבל לשיטה זו דסביר דבכל שאלה מבטלין מסל"ת נשאר הקושיא אך גם הם סברי שפיר דסברי דכיון דשיילינן הכותי' זה שלא בפני זה ומכונין עדותן אף שבא ע"י שאלה נמי נקרא מסל"ת:

ולענ"ד יש לתמוה על הרשב"א שהביא ראיה מגמ' זו כמ"ש לעיל ולא הרגיש שכאן הוא כל חילא יען שהיה שאלה זה שלא בפני זה. רק הבין הרשב"א שהוא משום מסל"ת נאמן והא פסקינן בב"ק (קי"ד ע"ב) דבדאורייתא לא מהני מסל"ת אלא בעדות אשה בלבד ואיך