אגודת אזוב מדברי קו

משום מזלזל בכבוד הרב וחכמים האוסרים ומתקנים וה"נ רב ושמואל דהוו סברי שר"ש הקיל להתיר מים שאל"ס שאסרו חז"ל ובר נידוי הוא משום שנגע בכבוד האוסרים. ור' שילא לא היה צריך לשום סיגוף והשיב רק מיטעא טעינא דקיי"ל דכל עובר עברה דרבנן בשוגג א"צ כפרה בנה"מ (סי' רל"ד) ומכ"ש טועה בהוראה באיסור דרבנן ובמק"א פלפלנו בזה והלכנו בדרכי אאמו"ר הגאון זצ"ל שהביא ראיה לדברי הנה"מ מהא דר"ה (דף כט:) נתקע ואח"כ נדון והבאתי דברי שו"ת רדב"ז (חלק ד' סי' י"ט) ויתבאר מזה שאין לירא מלצדד להקל בדין משאל"ס מי שיודע בנפשו שאין דעתו להקל ולפרוץ גדרן של חכמים הראשונים כי אם לגבב קולות ולצרף דעות וסברות להקל מכח דבכה"ג לא אסרו חכמים שאפי' אם ח"ו לא כיון להלכ' אין צריך כפרה ואנו אין לנו אלא ללכת בדרכי חכז"ל שמהם יצאה תורה לישראל להקל במקום עיגונא אם לא במקום שפירשו להחמיר וה' יצילנו משגיאות

אעתיק בזה דברי הגאון מ' אלי' ז"ל אבד"ק גרידטץ וז"ל ב"ה לסדר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בשנת תרטו"ב

סימן ט על דבר אשה אסתר בת הנגיד ר' אלי' נ"י מק"ק פייזער אשר היה דירתה עם בעלה ר' הירש וואלפזאהן בק"ק פאזען והולידו ילדים והיה אהבה וחבה ביניהם אך מחמת צוק העתים ודחיקת חובות הסכימו הזוג שילך לאמעריקא ואחר אשר ימצא שם די לשלם חובותיו ולחיות בהנותר בביתו יחזור לאשתו וילדיו וכאשר בא לאמעריקא כתב אגרת ארוך לאשתו והציע כל התהלכות שלו וגם בבואו לפרינסטאן כתב שנית והבטיח מבריאתו והראה עוד כמה משתוקק לחבק ילדיו ולהיות מקוה שיהי' עם אשתו ואחר אשר הי' שם איזה חדשים ולא מצא לרצונו החליט לנסוע לקאלפאניע דרך ארליאנס חדש. זה הי' בשנת תר"ט שם דיבר טרם הפרדו עם מכיריו והמיוחד שבהם מיכעלס לישעצקי שמיד שיבוא לארליאנס וידע דרכו עם הספינה לקאלפארניע יכתוב משם אגרת לאשתו על ידו ואחר שעורר מיכעלס אותו איך איש נשוי מרחיק נדוד שהוא דבר גדול השיב שיכתוב בארליאנס שתמתין עליו ב' שנים ואם לא יחזור עד אז תהי' פטורה ממנו מלהיות אגוד בו וזה נראה שיעשה זאת רק מגודל החביבות לאשתו. וגם קנה שם שני אנווייזונגען על בתים בארליאנס אשר לקח עמו בעד סך ק"פ דאלאר ונכנס לספינה קאנוויא. ואחר זה נודע שם אשר טרם הגיע לארליאנס רחוק מוויגסבורג בערך י"ד פרסאות נשרפה הספינה קאנוויא והיו שם א"י רבים שהצילו עצמם על ספינה אחרת ורק שנים נאבדו ובין השנים דנין על ר' הירש וואלפזאהן שהי' ביניהם שלא יצא להספינה אשר כולם הצילו עצמם ואחר שלא בא לארליאנס והאיינוייזונג לא היו גבו השופטי ארץ שם עדות משני יהודים שידעו שהיו לו האנווייזונג בנכנסו להספינה קאנוויא ואחר שנפאמתו דבריהם אל השופט נגבה המעות לחזרה מן המוכר ונשלח לפאזען לאשת וואלפזאהן וחלף שמנה שנה אשר לא נשמע ממנו ונשתקע לגמרי. מעתה מבקשת האשה ואבי' יחיו למצוא פתח להעיגון הזה ע"פ דין תוה"ק של תהי' חלילה עגונה עולמית כי היא עדיין רכה מאוד בשנים ונוסף לזה יש גם חשש בגופה שיש לה פעימת הלב ואמר הרופא שאין יכול עתה לתת לה צרי ורפואות כי בדרכי הרפואה רואה שצריך מקודם שתנשא לאיש וזה כחצי שנה אשר נדרשתי מאת י"נ הרב הגאון נ"י ע"ה פ"ה מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק שנצטרף יחד להורות בדבר הזה ועם הגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר ועתה באו שני הרבנים למלוני ה"ה הגאב"ד נ"י ד"ק פיעטערקאווי והגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר והרב הגאב"ד נ"י ד"ק פיעטערקאווי הציע קונטרס גדול בחריפות ובקיאות והראה פנים לכל צד למצוא היתר בנה וסתר כדרכי היורדים לעומק הלכה ונשאר הסכמה אצלו שהאשה מותרת להנשא ות"ל הוספתי על דבריו ובקשו החכמים אלו כי אכתוב על הגליון מה שעלה במצודתי בזה. ויען שמצוה לשמוע דברי חכמים מלאתי רצונם ובפרט שראיתי כי מן השמים נזדקקתי שאילו הייתי יודע מתחלה על קבלת עדות אחת שהיו אינו יהודים הייתי מרחיק עצמי לגמרי וכתבתי שלא אזדקק אך עתה אשר לא ידעתי זאת והמה באו וגם הביאו עוד מכתבי' מה ששלח לי הגאב"ד נ"י ד"ק שענלאנק נכנסתי להיות בצוותא עמהם. ושמתי בה' יתרומם מבטחי שיורני במעגלי צדק למען שמו וישלח מלאכו לפנינו להורות לנו הדרך האמת. ואודיע כי בהיות השני רבנים האלו הגאב"ד נ"י דק' פיעטערקאווי והגאב"ד נ"י ד"ק פייזיר מסכימים להתיר כאשר הוסכם בהיותינו פה יחד בתורת בד"צ של שלשה וידי"נ הרב הגאון מוהרי"ל נ"י אבד"ק שענלאנק יהי' מסכים אז למען יבורר יותר יבחרו עוד אחד מגדולי מפורסמים או להיפוך יבחרו מקודם זה ואח"כ ישאלו פי הגאב"ד נ"י ד"ק שענלאנק כפי אשר ימצאו יותר למציאות אזי גם אנכי עמהם בהיתר זה ותהי' האשה אסתר בת הנכבד ר' אלי' נ"י מק' פייזיר מותרת להנשא לבעל בלי נידנוד ספק

והנה מאחר שיש דעות הובא בח"מ (ס"ק ע"ח) שגביות עדות עגונה הן בפה והן בכתב יהי' ע"פ ב"ד של שלשה אך הח"מ הקיל. ובתשובת רבי עקיבא איגר סימן קכ"ג) איתא לחומרא דבעי שלשה לכן יותר נייח שיהיה קריאת הכתבים וקבלת התוכן הנאמר שם ע"פ שלשה יחד. ואין סברא להניח זה עד שיהי' הסכמת כל הב"ד של חמשה. יען דאיתא בנתיבות (בסי' כ"ח ס"ק ו') שהוכיח מתשובת רמ"א שאם בין הכתיבה לקבלת העדות נשתתק העד או מת או שכח עדותו ובכל אופן שאינו ראוי להגיד בעת קבלת העדות בב"ד דאף לדעת ר"ת והתוס' לא מהני ע"כ למיחש בעי בזה וכל מה שאפשר לתקן מתקנינן הגם שכבר עברו שנים בכ"ז בכל מה דאפשר להקדים יותר נכון

והגם שלכאורה נראה שנעלם מרבינו בעל נתיבות זצוק"ל דברי התוס' ב"ב מ' שהקשו לדעת ר"ת מדוע אמרי' בכתובות כ' כותב אדם עדותו ומעיד אחר זמן והוא שזכרה מעצמו ולר"ת די אם זוכר בשעת אמירה והתוס' הוכיחו בתירוצם השני עי"ז דין חדש ולנתיבות אין התחלה לקו' התוס'. וע"כ דשאני בהא דרמ"א לענין שיכולים לחזור ולהגיד דהויין כל הזמן כאילו עדיין הם בעדותן ויכולין לחזיר תוך כדי דיבור וע"ד טבולת יום ארוך משא"כ לענין שיתבטל עדותן במה שידעו מתחלה מחמת שאינן ראויין עתה תה"ל כתבתי במס' ב"ב מ' לתקן דבריו ומה"ת לא נהי' צייתין לדברי רבינו זצוק"ל לכן עשינו זאת שהכתבים שהיו בידינו עתה קבענו היום אנחנו השלשה לנו קביעות יחד וקראנו הכל בתורת עדות לקבל כפי הנצרך לקרוא תוכן הענינים הנצרכים מן הכתבים וכתבתי כאן על הגליון וע"ז נחתמה. אך ישארו אות א' ואות ב' עדיין לקבל אחר סיום הענין יען שלא היו הכתבים לפנינו אבל שפטתי גם על אלו לע"ע

ואחר שיסכימו כולם כפי הנכתב ב"ד של חמשה הן מטעם אחד והן כל אחד מטעם אחר להתיר האשה יצטרפו יחד בד"צ של שלשה ותבוא האשה אסתר הנזכרת לפניהם ויתירו לה להיות תנשא לכל רצונה. שכן כתב הנ"ב ח"ב ס"ס נ"א וז"ל וליתר שאת אחר שתצא ההוראה להתירה תבוא האשה לפני ב"ד של שלשה להתירה להנשא כי נכון הוא לעשות כך בכל היתר עגונות וכן הורה אאמ"ו הגאון ז"ל והרבה גאונים עכ"ל ושם איתא שהתנה הגאון בעל נ"ב דבעי דוקא הסכמת שני גאונים עמו להיות הוא עמהם שלשה. ואפ"ה מצריך אח"כ ישיבת בד"צ של שלשה להתיר האשה בפניהם: המכתבים המה (א) כתב מיכעלס לישעצקי כ"ב מערץ תר"ט שנטבע ר' הירש וואלפזאהן ונראה מלשונו שהדברים היו מבוררים לו ע"פ שמועה איש מפי