אגודת אזוב מדברי קה

מ"מ בהצטרף צערא אחרינא י"ל דלא גזרו רבנן וכעין זה כתבתי בחידושי שבת פ' ר"א דמילה לענין אונן מצורע וביה"פ דלא העמידו דבריהם במקום כרת לפי שעיקר התקנות היו לענין דבר מצוה ונהי דאין לדמות כל תקנת חז"ל והקלתם זו לזו מ"מ כיון שיש בחולי פעימת הלב חשש סכנה ומכה של חלל היא יש להקל ע"י לענין משאל"ס ולומר דאפי' להחולקים ע"ד השו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק"י) שהבאתי לעיל (אות ה') יש להקל בשעת הדחק ומקום חולי וצער וחשש סכנה כזו

והנה אשה זו יצאה מחזקת אשת איש מן התורה: (א) מצד דברי הקדרית: (ב) מצד הגב"ע שהוגבה בפני ג' ישראלים. ואפי' לפמש"ל (אות ט') דל"ה הא"י המעידים מסל"ת מ"מ יצאה מחזקת אשת איש מה"ת כמבואר בהג"ה (סוף סעי' ט"ו). ועי' בק"ע (אות רל"ה) אני ופלוני היינו בספינה ויצאתי אני מהספינה ביום ופלוני נשאר ובלילה נטרפה הספינה ונטרפו כולם הרי יצאה האשה מחזקת א"א כדין משאל"ס למי שנשאה בדיעבד. וה"נ כיון שהעידו יהודים שעל ספינה זו עזב עיר פרינסטאן וידוע שהספינה נטרפה ולא ניצולו כי אם האנשים שעלו על הרעט באדין יצאה האשה מחזקת אשת איש מן התורה ואמנם מה שיש לגבב קולות ולעשות סניפים להתירה להנשא הנה עפמ"ש עד כה אפשר להרבות בספיקו' וס"ס להקל בדינה

(א) שמא הלכה כר"א מווארדין דאין איסור משאל"ס איסור עולם ושמא הלכה כר"א ממיץ הובא בק"ע (אות רכ"ו) שהתיר אשת ר"א מודנא שנטבע בספינ' ולא בא שום עדות אך מחמת סברות ואומדנות התירה וכתשובת הגאונים שמשיאין ע"פ קול הברה וכבר הובאה בק"ע (אות רכ"ו) תשובה זו וכדברי הרבינו יואל אביו של הראב"י הלוי. והנה מדאכפיל הגאון חלקת מחוקק להביא תשובת הגאונים (אות רכ"ג ואות רכ"ו) ע"כ כי היכא דבשעת הדחק ובמקום סניפים אחרים נסמוך עליה. ולא בשביל מה שכ' בח"מ (סק"א) לענין הבאת דברי המקילין דא"כ לא הו"ל ל להביאה תרין זימנין: (ב) שמא בימינו שכל הדברים המתחדשים ונולדים חוץ לטבע הנם מפורסמים בכתבי העתים אמרינן אם איתא דסליק קלא הו"ל ול"ג רבנן כמש"ל (אות א'): (ג) שמא יש להקל מצד שהיו בידו האנווייזוננס על סך מסויים ולא באו לידי גבי' דאע"ג דאין להתיר מחמת אומדנא שלא בא למחוז חפצו מ"מ מכח אומדנא זו שלא היה מניח מעותיו לטמיון יש להקל כמש"ל (אות ב') וגם מצד שאמו שבקה חיים לכ"י והניחה עושר רב ואם היה בחיים היה משתדל לחקור על אמו שהניחה בימי זקנותה ומה נעשה בחלק ירושתו ושהיה חוקר ודורש בנייא יארק אצל הטוען בחצר המשפט מה נעשה בדבר התביעה על סך אלף רט שמסר בידו את השט"ח: (ד) שמא יש להקל מכח שנטבעו ב' שמצד הסברא אין לומר ששניהם ניצולו ובמשאל"ס דרבנן תלינן להקל כמו בב' שבילין כמש"ל (אות ג): (ה) שמא יש להקל מכח דברי השבות יעקב דבילדה עגונה הוה כדיעבד שהבאתי לעיל (אות ה'): (ו) שמא יש להקל מכח שנתברר שאהבה עזה היתה בינו ובין אשתו ושקד לחוש לטובתה ושלא לעגנה וכמש"ל (אות ו): (ז) שמא יש לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין כמש"ל (אות י"ב): (ח) שמא מחמת שסובלת ל"ע חולי פעימת הלב י"ל דל"ג בה רבנן אפי' להחולקים על השבות יעקב כמש"ל (אות יג): (ט) ובנ"ד יש לספק עוד אם נפל כלל למים שאין להם סוף דהא מבואר בק"ע (אות רכ"ט) שהיכא שכבר יצאה מחזקת אשת איש מהני א"י אפי' בלא מסלפ"ת ועי' בק"ע (אות שצ"ד) דהיכא דחזינן קושטא דמילתא בלא דברי העד סמכינן על העדים אע"ג דלא הוה מסלפ"ת: ועפ"ד הק"ע (אות רל"ה) יצאה מחזקת אשת איש בלא דברי הב' א"י. וא"כ בפסולי עדות דאזלינן בתר רוב דעות י"ל שדברי הקדרית אינם מגרעים לדברי הב' א"י ויש לספק אולי לא נפל כלל למים ונשרף בספינה

והנה בק"ע (אות רלז רל"ח) הביא בשם שו"ת דברי ריבות דבמקום ס"ס יש להתיר עגונה וכ"ה בק"ע (אות שנ"ו ש"ס שס"ט) וכ"ה (באות רע"ח) בשם שו"ת הראנ"ח (ובאות ל"א) הביא ג"כ דברי מוהרי"ן לב להקל מכח דהוה כס"ס אע"ג (שבאות ג) הביא בשמו דאין להקל מכח ס"ס וצ"ע (באותיות כ"ה ל"ה ע"ז ע"ח ע"ט) דנראה שצדד לחוש להחמיר וצריך לחלק בין הספיקות ובשו"ת נחפה בכסף (ח"ב סי' יח) הביא בשם הכנה"ג הגהת הטור (אות קנ"ה) והגהת ב"י (אות צו) דאין להקל מכח ס"ס דהוה רק ספק אחד ספק חי. ועכ"ז העלה להקל מכח ס"ס המתהפך. ובג' ספיקות אפי' שאין מתהפכין ועי' בשו"ת אהלי תם לתם בן יחייא (סי' קמט) תשובת החכם מוה' אברהם ירושלמי דאין להתיר מכח ס"ס דהכל ספק אחד אולם בשו"ת שאגת ארי' (סי' ו) החליט והביא להקל בס"ס וחורגו הגאון טורי זהב הסכים עמו להלכה

עוד רגע אדבר דבמה שנחלקו הפוסקים בדין מים שאין להם סוף דבדיעבד לא תצא דלהרשב"א והריב"ש וגם להרמב"ם לשיטת כמה מפורשים בעינן שיהיה כדי שתצא נפשו נלע"ד דהיינו דוקא בנפל לתוך המים אבל כשבאו המים עליו לכ"ע לענין דיעבד לא בעינן כדי שתצא נפשו' ובזה לא יחלוק הב"י על המבי"ט חדא כדי שלא להרבות בפלוגתא ועוד דוקא היכא שהמים נחים מצד עצמם שפיר י"ל דמצד הנפילה שנפל לתוכם קודם כדי שתצא נפשו אפשר להנצל. אבל כשהמים מוצאים מקום לבוא עליו בכח וחוזק הנם מחלישים אותו וממיתים אותו תיכף ולא בעי שיעור שתצא נפשו לענין איסור תורה ואפי' לשיטת הב"י

גם נלע"ד דבמים שאל"ס שי"ל גפופים ועמוקים ורדופים המים עד הנמל ממש לא בעי' כדי שתצא נפשו דכיון שנחלש אפי' יוליכוהו המים עד החוף אי אפשר לו להתחזק ולעלות. וראיתי שכ"כ בשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' כג) לענין מים נקרשים. ואפי' כשירצה הבע"ד לחלוק ע"ז י"ל דוקא היכא שי"ל ששט תחת המים לדעת ולא נתבלבל כלל יש לחוש שבהגיעו לחוף הוא מטפס ועולה אל החוף אע"ג שיש לנהר גיפופים. אבל כשנראה שנטרפה דעתו ושט שלא לדעת ודאי כ"ז שהמים מטרידים אותו לא חשוב דעתו עליו ודוקא היכא שאין לנהר גיפופים י"ל שהמים בלבלוהו ובכ"ז הוליכו אותו סמוך ליבשה או ליבשה ואח"כ בסור טרדת המים ובלבולים שבה רוחו בקרבו משא"כ כשהמים עמוקים ורדופים עד החוף דכ"ז שהמים מוליכים אותו א"א שישוב רוחו אליו ע"כ א"א שיעלה לעולם מן המים ולא בעי' כדי שת"נ. והנה נהר מיססיפא עד החוף עמוק ונרדף הוא ובנ"ד נראה דע"כ נתבלבלה דעתו דאל"כ הו"ל לשוט לספינה הסמוכה

ודע דהא דנקטו להלכה דחכם המתיר אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף בר נידוי הוא. ויצא כן להפוסקים מעובדא דרב ושמואל בדר' שילא. הוה ק"ל דבאמת רב ושמואל גופייהו מנ"ל שהדין לנדות החכם ע"ז. ועי' בשו"ת בית יוסף הובא בס' דברי חיים בדיני אישות (סי' ז) ומדבריו נראה שחכמים החמירו לנדות המתיר כדי שלא יבוא לסמוך על עניינים המוכיחים שמת. ולענ"ד צ"ע בזה דהא במשנה לא נזכר מזה כלל גם על ר"ש ק"ל שלא השיב אלא מיטעא טעינא ואמאי לא נמצא עליו שנסתגף על שאירעה תקלה כזו לידו. ואם שאמרו חכמז"ל שאל תהרהר אחר ת"ח דודאי עשה תשובה ומכ"ש גברא רבה כר"ש י"ל דודאי עשה תשובה מ"מ היה לחכז"ל להביא מה שנצטער ע"ז ומה שקיבל עליו בזהירות ההוראה לעתיד כדמצינו לר"י שהושחר שניו מפני התענית בחגיגה (דף כב) ור"י בן טבאי שקיבל עליו שלא לדון אלא בפני שמעון ב"ש בחגיגה (דף טז:) ומכות (דף ה:) והנלע"ד עפ"מ דאי' בברכות (דף יט) דמנדין להמיקל באיסור דרבנן ותקחז"ל