אגודת אזוב מדברי קד

דהאשה נאמנת מדין עד מפי עד אפי' מכחישה דהא אין לומר מטעם מגו דאי בעי אמרה שיודעת בעצמה הא להרמב"ם לא מהני אפי' אמרה קברתיו ולשאר פוסקים בעי' עכ"פ קברתיו וכבר נמצאו מקצת דברינו בש"ג שעל הרי"ף יבמו' ועי' בק"ע (אות ק"ם) אולם בשו"ת נחפה בכסף (ח"ב סי' י"ח) כתב דלא כמ"ש ושהטעם לפי שבשעת שבועה לא הי' צורך בעדות העד. וצ"ע היטב

יב ובמה שהעיר חביבי הגאון מוה' יעקב שמחה נ"י מקעמפנא דכיון שהחמירו חכז"ל לענין משאל"ס אפי' לענין אם נישאת לא תצא לא מהני עד מפי עד וע"א ונשים וא"י שהרי כל אלה הם מקולי חכז"ל ולא מדאורייתא והכא דחזי' שחששו להחמיר תו אין עמנו להקל על ד"ת: הנה לענ"ד אין לחוש מכח הערה זו מהא דמבואר ביבמות (דף קכא:) גבי עובדא דחסא דהוה א"י מסל"ת ואמרי' עלה דבנישאת לא תצא ואין זה דומה לדברי השו"ת צמח צדק (סי' פ"ח) שהובא בשו"ת ברית אברהם (חאה"ע סימן ס"ד אות ו' ז') ונתנה שמחה בלבי שמצאתי הערת הגאון נ"י בשו"ת ברית אברהם (חאה"ע סימן כ"א אות ד') וסתירתה מעובדא דחסא (שם אות י"א)

וראיתי להזכיר כאן מה דק"ל אדר"נ דאמר האלדים אכלוהו כוורי לחסא שכ' המרדכי דמשום דרוב נטבעין למיתה הו"מ משתבע. וק"ל אכתי מנ"ל לר"נ דכוורי אכלוהו והא הו"ל לחוש שנטבע ומת וגופו קיים במים או ליבשה נפלט והיכא אשתבע דכוורי אכלוהו. ואולי יש לדחוק דטביעת חסא הי' ברחוק הרבה מיבשה ורוב נטבעים ברחוק מקום אין נפלטים ליבשה רק כוורי קא אכלי להו וצ"ע בזה בפוסקים במה שכתבו דבעכו"ם מסל"ת שאומר טבע תלינן דרצ"ל שהה בכדי שתצא נפשו מעובדא דחסא ואם נאמר שטביעתו הי' ברחוק מיבשה הרבה אין מזה ראי' דלא בעי' שיאמר ששהה בכדי שת"נ שלא ברחוק מיבשה כמש"ל אות ד') בשם הקהלת יעקב ואין לומר משום דגם בזה סמכינן על סתם דיבורו טבע חסא לומר שטבע ברחוק מיבשה אכתי קשה אדר"נ והיכא סמך לישבע ע"ז כיון שלא פירש דבריו לומר שטבע ברחוק מיבשה. ובלא זה צ"ע כיון דבעי' לצירופי תרי רובא רוב מתים ורוב כוורי קאכלי קשה היכא אשתבע ר"נ דהא המרדכי גופי' לא כתב אלא דבשביל רוב הוה יכול לשבע ולא בשביל תרי רובי דבזה הוה המיעוט כאילו מצוי מכח שני צדדים

ובמה דאמרי' איכא דאמרי אנסבה ר"נ לדביתהו אמר חסא גברא רבה אם איתא דסליק קלא אי"ל. לכאורה אפשר לומר גברא רבה משופע בעושר. ופשטות הענין משמע גברא רבה צורבא מרבנן ועי' כתובות (דף פה:) שכיב חסא ולא פקיד אתא לקמי' דר"נ אמר ידענא ביה בחסא דלא אמיד. והנה אין לומר דחסא אחר הוה נמי במקומו של ר"נ דהא כשיש ב' בעי' הזכרת שמו ושם עירו ושם אביו ומשום דלא הוה חסא אחר באותו מקום הוא דלא הוציאוה לדביתהו וע"כ צ"ל דההוא חסא גופי' הוה ומה דקאמר שכיב חסא ולא פקיד רצ"ל שנטבע וכיון דהוה ידעי' בי' דלא אמיד בעושר צ"ל דר"נ דקאמר עלי' דגברא רבה הוא רצ"ל ת"ח וצורבא מרבנן ועי' שו"ת ר"ב אשכנזי בק"ע (אות תנ"א) שכ' דהא כמה חסא איכא בשוקא ואפי' הכי די בהזכרת שמו וצ"ע ואולי י"ל ע"י בדיקה שלא נחסר חסא אחר ועפ"ז נסתרו דברי

ולכאורה יש לעיין מנ"ל לר"א דמשאל"ס בנשאת לא תצא והא י"ל דוקא בגברא רבה וצ"מ ת"ח בדיעבד לא תצא אבל באינש דעלמא אפילו דיעבד תצא דהא ר"א גופי' הוה ס"ל מקמי הכא לעיל (ע"א) לחלק בין צ"מ ובין אינש דעלמא ונהי דהדר בי' השתא מכל מקום בדיעבד בצ"מ דוקא י"ל דלא תצא ועיין בהגהות מרדכי דמהא דחסא הוא דסבירא ליה נישאת לא תצא ובעי' דכוותה שהותרה על פי חכם. וה"נ י"ל דניבעי דכוותה גברא רבה צ"מ ות"ח. והא דמסקינן לעיל (ע"א) ל"ש צ"מ ול"ש אינש דעלמא מנ"ל כן לענין דיעבד דנא תצא כיון דלא דמי לדחסא. אמנם אם נפרש דגברא רבה רצ"ל משופע בעושר ודלא הוה ההוא דכתיבות א"ש דלא הוה ס"ד דמאן דהוא להקל במשופע בעושר כי אם בגברא רבה צ"מ ולא קיי"ל כוותייהו ובכל נישאת ע"כ דלא תצא ל"ש צורבא מרבנן או אינש אחרינא ויש להעיר דהנה ברש"י שבת (דף קמה:) ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד פי' דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה:. והנראה לפי עניות דעתי דלא רצה לפרש בפשיטות משום דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי או משום דאיהי גופה דייקא ומינסבה כדמשמע ביבמות משים דהק"ל דלא הו"ל להקל תרי קולי עד א' ועד מפי עד ואינך דדמי לה וכמש"ל (אות ח') ובמק"א דרכתי בדרכי אאמו"ר הגאון זצ"ל להביא דברי הש"מ ב"מ (דף צ"א) סוגי' דעוש' בגפן זה ומהלך כעושה מעשה דלא מתקני רבנן מילתא דליתא מדאורייתא מכח ב' טעמים ומכ"ש להקל שני קולו' ועי' ברע"ב עירובין (פ"ג מ"ג) דבב' שבותין גזרו ביה"ש: והראה אאמו"ר הגאון זצ"ל בנזיר (דף כט:) דמיחזי כתרין איסורין מדרבנן ומש"ה פירש"י ז"ל דאפקעינהו רבנן לקידושין ולא הוה שום קולא יתירה. ועי' שו"ת שבו' יעקב (ח"ב סי' קט"ז) ולפ"ז יש להעיר היכא שיש עד או עדי ראיה שנפל למשאל"ס דלא בעי' למיתי לידי הפקעת קידושין אשתו אסורה אבל היכא שאין עדים גמורים כי אם עד מפי עד שצ"ל שהקידושין נפקעין למפרע או מכאן ולהבא כמו שפלפל אאמו"ר הגאון זצ"ל והביא דברי השמ"ק כתובו' (דף ג') אפי' בנפל למים שאל"ס אין אשתו אסורה כיון שהקידושין נפקעין. ובמ"ש יתיישב קו' המראה פנים על הירושלמי דשקעה ספינתו ע"כ כשאין העד לפנינו דנשאלי' כ"א מפי עד ששמע מפי עד הב"ד דנין ובעד מפי עד ליכא דין מים שאל"ס כיון שהקידושין נפקעין. ואין להקשות היכא דייק ר"א מהא דחסא דאי נישאת לא תצא ועי' בהגהות מרדכי שהבאתי לעיל והא י"ל שח"ה דהוה ע"א וא"י דהוה כתרי קולי ובעי' לומר שנפקעין הקידושין מש"ה לא אפקוה. אבל מצד משאל"ס י"ל אפי' נישאת תצא דודאי אי הו"א במים שאל"ס דאפי' נשאת תצא לא הוה מהני מה שהקידושין נפקעין ע"י שמעיד ע"א א"י דהא אין הב"ד נזקקין לדבר זה כלל כיון דמשאל"ס עכ"פ הוא ואין כאן התחלת הפקעת קידושין כלל אבל למה דאמרי' דאם נשאת לא תצא שכבר יש עכ"פ צורך לנו לקבלת עדות זה לענין אם נשאת דלא תצא שפיר י"ל דהיכא שבעינן לבוא לידי הפקעת קידושין גם לכתחלה תנשא. ואמנם למה דלא אנסבה ר"נ באמת לדביתהו דחסא משמע דלא כמ"ש. ונהירנא שבנוב"י פלפל ע"ד רש"י אלו וכעת אין הספרים עמדי ויש לעיין בתשב"ץ (ח"א מסי' ע"ד עד סוס"י פ"ד) בענין ע"א ובשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' צד). ומ"מ בנ"ד דהוה ע"א בכתב מפי א"י מפי א"י ודאי דהוה כתרי קולי ולרש"י הטעם משום שהפקיעו חכז"ל לקידושין וצ"ע ביבמות (דף פט ודף צ) וה' יאיר נרי ויצילני משגיאות בתורה הקדושה

יג והנה מצד שהעגונה סובלת חולי פעימת הלב ולפי דברי הרופא אין למצוא לה תרופה ותעלה עד שתנשא לאיש יש סניף להתירה דכי היכא דלצורכי חולה שאין בו סכנה הותרה אמירה לא"י ולא גזרו רבנן על אמירה לא"י וגונח יונק מבהמה בשבת דמפרק כלאחר יד דרבנן ובמקום צערא לא גזרו כדאיתא יבמות (דף קיד.) בתוס' ד"ה שבת ובכתובות (דף ס.) ולענין פסידא בעלמא אמרי' התם לענין צנור דלא גזרו רבנן ה"נ י"ל לענין משאל"ס דרבנן דבמקום חולה וצערא דפעימת הלב לא גזרו ונהי דעל צערא דגופה דביטול עונתה גזרו רבנן באיסור משאל"ס