אגודת אזוב מדברי קב

היינו בלא ידע שיש לו אשה י"ל דעדיפא מיניה משני דאפי' ידע מהימן היכא דמסל"ת ותו דבלאו ערכאות היכא שמתכוין להעיד ואפי' לדבר אחר נמי לא מיהמן דלכל דבר נחשד לשקורי אבל ערכאות דלא משקרי ונאמנין לדבר אחר אלא דלעדות אשה לא מהני מה דהוה ערכאות יותר משאר א"י ובעי' שיהיה מסל"ת והיכא דלא ידע שיש לו אשה הו"ל בכלל מסל"ת כיון דלדבר אחר מחזקי' ליה דלא משקר ולא ידע שיש לו אשה ובפרט שבנ"ד הוצרך הגב"ע באותה שעה כדי להוציא ממון שהיה מהנטבע אצל השלחני אלא שעכשיו אנו באין לסמוך לענין עדות אשה וכיון דלענין ממון סמכינן עליו דלא משקרי שפיר סמכינן עליו אח"כ לעדות אשה ואע"ג דלא הוה מסל"ת וידע שיש לו אשה. ויש להסתפק עוד אולי השופט הוא ישראל דשמו מוכיח עליו אבראם סמיטה. וגם במ"ש דמשום חתימת העדים צ"ע ברמ"א שפסק כרמב"ם דצריך קיום לכאורה צדקו דבריו דגם הח"מ לא הקיל בכתב שבא ממרחקים להכשירו בלא קיום אלא כשנכתב בכתב ישראל משא"כ בנ"ד איברא דכיון שכתב זה נשלח למדינתינו מישראל שפיר הו"ל מקויים וכשר לכל הפוסקים דכתב יד האיש ששלחו ניכר במדינ' זו: איברא שצריך לחקור על המעתיק בפאזען אם הוא ישראל הכשר לעדות אשה עכ"פ שהרי הגב"ע בא בלשון אנגליא

והנה כבוד הגאבד"ק שענלאנק פלפל עוד בחכמ' דאע"ג שיש לחוש שהציל א"ע מהשרפה ונפל לתוך הים לא הוה בכלל מים שאין להם סוף שלא תנשא לכתחלה דזהו דוקא בדליכא צד אחר במיתתו כי אם מה שנפל לתוך הים אבל בנ"ד נפילת הים רחוק כי קרוב שנשרף בספינה. ומבלעדי השרפה מצוי בעת השרפה סיבות הממיתות יותר קרובות מסיבת הטביעה היינו סיבת העשן וסיבת מפולת ומיתתו ע"י משאל"ס ספק רחוק ובכה"ג לא גזרו חכמז"ל כמ"ש בק"ע שאין לאסור אלא דומיא דהנהו עובדי שנזכרו בגמ'. [ובאמת נ"ד לא דמיא כלל למ"ש בק"ע (אות רכ"ה) בשם ריב"ר] ועוד דלמה נחזיק ממקום למקום הנה בספינה היה ובספינה יש כמה סיבות הממיתות ומהיכא תיתי נאמר שסיבת מיתתו היה במים ולא בספינ'. ועוד דכל דבר מעמידין על חזקתו הראשונה ובאם שישתנה צריך לברר המעשה שנשתנה על ידו ונהי דמצד הספק שנפל לים באין רואה האיסור מצד הדין דלא שהה בכדי שתצא נפשו הא הוה ס"ס ספק נשרף ואת"ל נפל או הפיל עצמו לים ספק לא ניצול. ואע"ג שאינו מתהפך הא ההכרח להתחיל בשרפה מצד שהי' שרפה [וגרמה יציאתו מהספינ'] ואין לומר דהא אתחזק איסורא הא לכמה פוסקים בלא שהה בכדי שת"נ אי נישאת לא תצא ותו לא הוה אתחזק איסורא ולכמה פוסקים ס"ס מהני אפי' בדאתחזק איסורא ותו דיש כאן ספק שרפה ספק מפולת וספק נטבע ולא ניצול ובג' ספיקות גם להש"ך מהני אפי' אתחזק איסורא. אמנם הגאבד"ק גרידיטץ חלק עליו שכל זה אינו רק ספק א' דאל"כ יש ס"ס בכל נפל למים שאל"ס דלמא כוורי אכלוהו ודלמא נחנק במים ודלמא מת מחמת קרירות ודלמא מחמת בהלה. ואמנם כל אלו נכנסין רק למה שאמרו שרובן מתי' וחששו לכתחלה להמיעוט דלא שכיח מטעם מלתא דפרהסי' ולזות שפתים ורק ס"ס גמור בכל הפרטים מהני. ואין לדמות למ"ש התוס' חולין (דף כח:) בשם הר"ר שמעון דב' סברות הוה כס"ס דא"כ בכל משאל"ס שייך כן ומכ"ש בנ"ד שיש ג"כ ס"ס לאיסור. כ"ז תורף דבריו

ולענ"ד אין דברי הגאבד"ק שענלאנק נדחין בשתי ידים מכם וי"ל דוקא היכא דידיעא מלתא דנפל למשאל"ס ל"ע שום ס"ס ונכנס רק באומרם רוב נטבעים למיתה דהרי הרשב"א בתשו' כתב דס"ס נמי מטעם רוב הוא והכא חששו להמיעוט אבל היכא שיש להסתפק ולומר שמיתתו שלא היה מסיבת המים כלל ולא בא לתוך המים בהיותו בחיים לזה לא גזרו חכמז"ל דלא גזרו רק על הספיקות שנולדו לאחר שנפל למים אבל בספק ומכש"כ בס"ס שנולד קודם שדנין על נפילתו למים שאל"ס לא גזרו חכמז"ל דהוה כמו מיעוטא דמיעוטא וכמש"ל (אות א') ואינו דומה למה דאי' בק"ע (סי' נ"ג) דאין להקל מטעם ס"ס (ובסי' ש"ס) נקטי' ס"ס לחומרא ואמנם דומה למה דאי' בק"ע (אותיות רל"ז רל"ח שנ"ו)

אמנם במה שהוציאו מדברי העדים והעדתם ששמעו בבירור שזה האיש לא ניצול ונשאר בספינה והספינה נשרפה לא מצאתי לזה שום משמעות בדבריהם: ומה שאמרו שאחר כל מה שיכלו להביא אל הבירור וכאשר הם מדמים ומאמינים ע"פ האמת זה המדובר הירש וואלפזאהן נאבד על הספינה הנזכרת ובא מן העולם וששמעו מעבירים מן ההמון שאיש כזה נאבד ובא מן העולם על הספינה כ"ז הוא רק ע"פ אומדנות וראיות מוכיחות שזה האיש נטבע או נשרף בספינה ולא ששמעו כן מפורש שזה הירש וואלפזאהן נאבד מן העולם בספינה. דהא העברת ההמון לא הוה אלא על שאיש כזה נאבד ולא על דבר ברור שזה הוא האיש שנאבד והם מעצמם ג"כ לא אמרו רק שאחר כל מה שיכלו להביא אל הבירור הנה הם מדמים ומאמתים ע"פ האמת שזה האיש נאבד מן העולם והנה כ"ז הוא רק מכח אומדנא שלהם ותדע שלפי שכל דבריהם היו ע"פ אומדנא בלבד הוצרכו להגיד מצד שלא באו האנווייזונגס שלקח עמו לידי תביעה והמעות נגבה מנייארלאנס לפרינסטאן ושאילו היה ניצול היו מקבלים ונתודעי' ממנו ועי' בק"ע (אות נז) בשם מוהר"י בן לב (ואות ק"מ)

ט והנה הגאבד"ק שענלאנק תפס לדבר פשוט מכח הגב"ע שנשלח בשנת תרט"ז דכיון שאמרו לפני ג' יהודים שיודעים אותו בשמו וכינוייו ושם עירי והיו עמו בספינה וכל האנשים שהיו בה ניצולו והוא לא ניצול וראו כמה שעות על הספינה אשר מלבד אותם שעלו על הספינה הסמוכה לא יצא שום אדם מהב' הנותרים ולא נפל לתוך הים. ובנ"ד היה מגמת הניצולים לראות מה שיעשה מהספינה [וגם לא היו בהולים ונחפזים כיון שהיו על הספינה הסמוכה. ועי' בק"ע (אות רט"ו) דאפי' ניצול על הספינה הסמוכה הו"ל נבהל להב"י וצ"ל משום דבשעה שהציל א"ע היה נבהל. ולכאורה ה"נ בנ"ד י"ל דלא מהני מה שנתנו אח"כ השגחתם שהרי כבר בשעת הצלתו היו נבהלים. ואולי יש לתלות שהם ניצולו לספינה הסמוכה ואחר כך ראו אותם על הספינה היוקדת באש והשגיחו עליהם או שי"ל שהמלחים אינם נבהלים כל כך בשעת ההצלה מספינה לספינה כשאר אנשים] ואם מצד שאינם מסלפ"ת שבאו דבריהם ע"פ שאלה כיון שהי' השאלה על הנעשה בספינה תשובתם ע"ז האיש חשיב שפיר מסל"ת כמבואר בפוסקים. ובשנים זה שלא בפני זה בלא"ה א"צ מסל"ת לכמה פוסקים ובפרט שכבר יצאה מחזקת א"א על ידי העדות הראשונות ולא בעי' תו שיהיו מסל"ת. ע"כ תורף דבריו

ולענ"ד גם בעדות זה יש לדון טובא דהנה עיקר דברי העדים באו בתחלה ע"י שאלה בדברים הנעשים בספינה. ובסוף ע"י שאלה הנעשה בזה האיש אם אינו באפשרי שנפל לתוך הים. ונהי דמצינו בפוסקים שמקילין בשניהם. מ"מ בהצטרף שניהם שמתחלה היתה בשאלה על הספינה בדרך כלל ולבסוף ע"ז האיש בדרך פרט אין להקל דתרי קילי קיי"ל בכל דוכתי לא מקלינן ועי' שו"ת הר"מ זיסקינד (סי' כ"ב) ואע"ג שהקילו בעדות אשה תרי קילי להכשיר עד מפי עד מפי אשה עבד ושפחה מ"מ בכה"ג י"ל דלא מקלינן. והרי מקור הקולא כשתחלת דברי הא"י הי' במסל"ת ובסוף שאלוהו הוא מיבמות (דף קכב:) והא איו חברינו קא"ל כיון דחזיתינהו בכ"י כו' וי"ל דוקא כי היכא דהתם שלא הי' שום שאלה בתחלה לא קפדינן על מה שאח"כ א"ל איו חברינו ולא כשבאו דבריו בתחלה על תשובת שאלה