אגודת אזוב מדברי קא

האמינו לדברי חכמים ולא באו אלא להשריש בלב ההמון שיאמינו בדבריהם ז"ל וכשבא לפניהם ענין המראה לכל אמתת דברי חכמים פתחו פיהם לפני ההמון למען השכל לבותם כי יקרו וגדלו דברי חז"ל ואין בזה ענין הדומה לאומר שמועה זו נאה ולהא דפרק הספינה. ומש"ה אע"ג שכבר נקרה מקרה כזו לר"ע בעצמו לא מצא מקום להשריש אמונה זו בלב ההמון עד שבא לידו עובדא דר"מ. אמנם עכ"ז צ"ע דהא בדר"ע ספינה שנטרפה הוה ומבואר בגטין (דף כח:) דבחזקת חי מוקמינן ליה ולא הוה נס כלל בהצלתו ואפי' להחולקים על הרמב"ן אם נשאת תצא ומאי ראי' הביא ר"ע לדברי חכמים ומצאתי קושיא זו בפרח מטה אהרן (ח"א סי' ל"ג) והוכיח דלאו דוקא נקיט גמ' שנטרפה. האמנם בתוספתא באמת איתא בדר"ע ספינה: שטבעה בים וא"ש. ועי' שו"ת חמדת שלמה (סי' כ"ג) ד"ה ולכאורה והנה הרכיב שם שיטת הרמב"ן מצד שנשברה הספינה ולא שהה כדי שתצא נפשו

ונשוב לדברינו דלכאורה לדברי הרמב"ן בספינ' שנשרפה אין לצדד להקל כלל כיון דאפי' נישאת תצא. אמנם נלע"ד דהרמב"ן נמי לא אמרה אלא בספינה שנשברה שי"ל שנזדמן לו תיכף בנפילתו למים דף שנשבר מאותה ספינה אבל בספינה שנשרפה דלא שייך שיפלו ממנה דפים וקורות עד שישלוט בה האש זמן רב י"ל דלא חיישינן מה"ת שניצול בכה"ג גם להרמב"ן. ואפי' נימא שגם בספינה שנשרפה י"ל שחיישינן מה"ת שהשתדל לסתור איזה דף או קורה בשעת השרפה להציל א"ע עליה. משא"כ בנפל לים ולא נפגעה הספינה בשום דבר שצ"ל שנזדמן לו דף מספינה אחרת או שניצול ע"י גלים ולזה ל"ח מה"ת כלל. אבל בנ"ד שספינת ההצלה [רעט באדען] היתה סמוכה לה וכל אשר היה בספינה ניצול לתוכה ודאי דאם היה נשאר בדעתו ושכלו שהיה משתדל להנצל ג"כ לתוכה ולא נשאר כי אם לחוש שנאבד שכלו ושט על פני המים שלא לרצונו ודעתו וא"כ אין לחוש מה"ת שהשתדל לסתור דף או קורה בשעת השרפה ומודה הרמב"ן שדמי' לשאר נפל למים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא. והנה הרמב"ם בפי' המשנה גטין (דף כח:) חולק על הרמב"ן דאם נשאת לא תצא. ועי' בק"ע (אות רכ"ז) בספינה שנשברה ולא פליגי הב"י עם המבי"ט אלא בשביל שהיה העד נחפז אי הוה כמים שאל"ס אבל מטעם שנשברה הספינה לא החמיר הב"י וגוף תשו' המבי"ט והב"י אינם עמדי כעת

ח והנה ממכתב מיכאל לישיצקי מכ"ב מערץ מ"ט למספרם שנטבע וואלפזאהן נראה שהדברים היו מבוררים ונשמעים כן איש מפי איש ואע"ג שלא הזכיר כי אם כינויו ולא שמו ושם אביו ושם עירו לית לן בה דהא הוא מכיר את אשתו ומודיע הדברים לגיסו אחי אשתו של הנטבע ולא בעי' בזה הזכרת השמות כמו גבי חסא וחוזאי עי' בזה באחרונים הובאו דבריהם בקונטרס עגונות ומכתבו מכ"ג ינואר נו"ן למספרם אע"ג שלא ביאר מי שמע דברי הקדרית מ"מ לא הוה כקול הברה בעלמא ויש לסמוך על השמועה. עי' ק"ע (אות קל"ט קמ"ח רל"ג) ועי' נזיר (דף נו:) מציעאי לא'. והנה בעד השומע מפי אחרים ששמעו מא"י והא"י מהא"י כמו בנ"ד אזלי' לקולא שלא היה ע"פ שאלה כי אם במסל"ת ועי' בחמ"ח (ס"ק ל"ה) ובב"ש (ס"ק נ"א) ובק"ע (אות נ"א) והב"י שבק"ע (אות קי"ד) חולק על טעם המוהרי"ן לב שבק"ע (אות ד') דמשום חידוש אמרה הריב"ש וע"ע ק"ע (אות שע"ב) ושו"ת מוהר"ם אלשיך (סוף סי' קי"א). ונהי שהקדרית שאלה עליו לא מיגרע בזה והוה בכלל מסל"ת כיון שלא היה השואל ישראל שעל שאלת הקדרית השיבו לה כן ועי' בהג"ה (סעי' טו) ובב"ש (ס"ק מ"ח). ועי' בק"ע (אות רנ"ח) דבא"י מפי א"י לא בעי' מסל"ת ברור על הראשון למה דקיי"ל דלא בעי' הקדמת דברים וכדעת הר"ן ז"ל וצ"ע דהריב"ש גופי' (סי' שע"ז) פוסל א"י מפי א"י אע"ג דסובר דלא בעי' הקדמת דברים ובפרט שבנ"ד הקדרית והא"י שהיו עמו בספינה וידעו מטביעתו לא ידעו אם יש לו אשה. גם האנשים שבנייא ארלאנס לא ידעו ממנו מאומה ולשם באה הספינה מסתברא שכל דבריהם היה רק כדי לספר ענייני חדשות ושהצר להם על טביעתו. וי"ל דאפי' אם דרך שאלה ממש באו דבריהם הו"ל כמסל"ת וצ"ע עוד. ואם שלא נתבאר שאמרה שמו ושם אביו ושם עירו. ועי' בק"ע (אות נ"ה) עכ"פ אמרה על האיש שיצא מפרינסטאן בספינה זו לנסוע לנייא ארלאנס וזה הי' ידוע לישראלים בפרינסטאן שלא יצא יהודי אחר בספינה זו שנאבד זכרו כי אם זה האיש הידוע בשמו וכינויו ושם אשתו ושם עירו ועי' בק"ע (אותיות י"א צו קפ"ג רע"ג שכ"ח של"ב של"ד שע"ה שפ"ג) ולקמן אבאר חסרון הזכרת שם אביו

והנה כבוד הגאבד"ק שענלאנק כתב דע"פ הגב"ע שנשלח למדינתינו מקרובי ומיודעי העגונה הדרים בפרינסטאן שכ' במכתבם ששולחים גב"ע מיצחק רוט וליב קאפענהאגין כמעט מבורר שנשרף בספינה שהי' מפורסם בצייטונג משריפת הספינה ולפי דבריהם שראו שישב בספינה זו ושמעו שלא ניצול מתוכה א"כ קרוב שבודאי נשרף שאין לחוש אולי לא ע"ז האיש העידו כיון שאמרו שמו וכינויו ושם עירו ובעירו לא נחסר איש אחר. ואע"ג שהגובה עדותם הוא א"י הלוא הוא משופטי הערכאות ומצד שפסול מגזה"כ לא שייך לפוסלו דבעדות אשה פסולים נמי כשרים ומצד משקר נמי אין לפוסלו כיון דערכאות הוא לא משקר ועוד שיש כאן ב' השופט והכותב בחצר המשפט ועוד דבמקום שעד מפי עד כשר הוה השופט עד מפי עד ובעדות אשה כשר א"י ולמה דלא הוה מסל"ת חזקת ערכאו' דלא משקרי כ"ז תורף דבריו לענין הכשר הגב"ע. והגאבד"ק גרידץ חלק עליו וכתב דהקבלת עדות הוה כמאן דליתי' דפסקי' בחו"מ (סי' כ"ח סעי' כ) דאפי' בדיינים מומחים ל"מ בפחות מג' אלא שכ' הח"מ (ס"ק ע"ח) והב"ש (שם) דמהני עד מפי עד וזה לא שייך הכא דאף ערכאות לא מהמני ועכ"פ בלי מסל"ת אין א"י עד בתק"ע יהיה מי שהוא ואי משום חתימת העדים יש לעיין ברמ"א (סעי' י"א) שפסק כהרמב"ם וע"כ אין בגב"ע ההוא כלום ע"כ תורף דבריו

והנה צדקו דברי הגאבד"ק גרידיטץ דאין להכשיר הגב"ע שנגבה בפני השופט ונתקיים מהסופר דנהי דערכאות לא משקרי ובעדות נשים פסולים נמי כשרי' היינו לענין עדות ולא לדבר הצריך ב"ד ובקבלת עדות ג' בעי' ואפי' במומחים ולא יועיל מה שהיו ב' השופט והסופר. ובפרט שהכותב לא העיד אלא על אמתת ח"י השופט. ושהגב"ע נתקבל לפני השופט כדין וכדת שלהם ושייך אליו אבל לא שמע דברי העדים ולא ראה כשחתמו

אמנם במה שהפריז על המדה דאפי' מטעם עד מפי עד לא מהני כיון דלא הוה השופט מסלפ"ת. נלענ"ד דודאי במידי דאיכא לחוש שכדי להתפאר אומר כן גריעי ערכאות ולא מהני בהו מסל"ת ובדבר שאין לחוש שלהתפאר אומר כן היכא שאינו נוגע למינוייו אע"ג דהוה מאנשי הערכאות אין לסמוך על דבריו כי אם במסלפ"ת דהא דערכאות לא משקרי היינו במידי דשייך לומר שמתיירא לשקר שעי"כ יאבד מקום מינוייו אבל בכל דבר הנוגע למינוייו ואין לחוש שלהתפאר אומר כן י"ל דלא בעי' שיהי' מסלפ"ת כיון דבלא"ה חזקת ערכאות דלא משקרי ובנ"ד בקבלת עדות דהוה מידי דשייך בה שע"ז נתמנה כמו שכ' הכותב ואין לחוש שלתפארת כתב כן דמה יקר וגדולה יהי' לו אם כן העידו העדים לפניו אם לא מהני אפי' בלאו מסל"ת. ועוד שי"ל דלא ידע השופט כלל אם יש לזה הנטבע אשה ושתלוי התירה בעדות זו והו"ל שפיר בכלל מסלפ"ת והא דלא משני בגט' יבמות (דף קכ"א:) דא"י דמהימן