אגודת אזוב יורה דעה צז

השערות ובספק סכנות נפשות קיימל"ן דסומכין על הגדת הערל לחלל שבת ויה"כ כדאיתא בא"ח סי' שכ"ח ותרי"ח וכ"ש האשה עצמה שהלב יודע מרת נפשה מתה שעבר עלי' שתחוש לספק סכנה כמו לודאי סכנה שלא להפרידם לעולם וא"כ לא זו שבודאי אינה מקפדת אף גם דמפאת זה הוה רביתא כמו בודאי סכנה כיון שהיא רוצה בסיבוכם ואין דעתה להפרידם לעולם ולא דמי לנדון התשו' פמ"א הנ"ל דהתם עדיין לא עלתה להאשה רפואת תעלה עד שיתהוו המארלאקי"ן ואם לא יתהוו מארלאקין בודאי תהי' מקפדת למפרע משא"כ בנ"ד שכבר עלתה לה רפואה ואזהרת הערל הי' שלא תפרידם לעולם אף אם לא יתהוו לה מארלאקי"ן א"כ מה יש לחוש עוד הא בודאי לא תקפיד לעולם על סיבוך השערות שנשארו והו"ל רביתא בספק סכנה כמו בודאי סכנה דבכל דיני סכנה דין הספק כמו הודאי וארווח לן בזה דאפי"ת דבשל תורה אין לסמוך אהך טעמא דבמקום סכנה הוה רביתא הנה עפ"י האמור אין כאן איסור תורה דהא בודאי במקום סכנה או ספק סכנה לכ"ע לא קפדה כמ"ש הס"ט והו"ל רובו שאינו מקפיד דלא חייץ אלא מדרבנן (עפ"י מה שביארנו למעלה דשערות כל הראש לא מחשב כולו אלא רובו או עכ"פ כשתפריד שנים או שלשה שערות מהן דלכ"ע הוה רובו) ובדרבנן ודאי יש לסמוך ולומר דכל במקום סכנה או ספק סכנה הוה רביתא או אפי"ת דבאותו מיעוט שלא נסתבך לא הוה רביתא מ"מ הו"ל מיעוטו שאינו מקפיד כמ"ש באות ט"ז דכיון דהקליעה חשיב רביתא אינך שערות הו"ל מיעוטו שאינו מקפיד כנ"ל

יט זולת זה יתכן לומר דכיון דבאותן קליעות שכבר נעשו ודאי לא קפדה אפי' אם תקפיד על אותו המיעוט שעדיין לא נסתבך לא חייץ אלא מדרבנן דאותו המיעוט נדון לעצמו ולא הוה אלא מיעוטו המקפיד דלא חייץ אלא מדרבנן דהלא ברוב השערות שכבר נעשו קליעה ודאי לא קפדה כיון שיש סכנה להפרידם ובטילין לגבי' והו"ל כגופי' וכדפרש"י בסוכה בטעמא דאינו מקפיד) אינך דקפדה הו"ל מיעוטו המקפיד לבד ולא דמי לרוב שערות הקשורות נימא נימא ומקפיד עליהן דהו"ל רובו המקפיד אע"ג שאם הי' קצתן קשורות נימא נימא מסתמא לא הי' מקפיד אפ"ה מצטרף לרובו דהתם כל חציצת שערות הם בענין אחד והי מינייהו מפקת להוציאם מכלל הרוב ולומר שעליהן הוא שאינו מקפיד זולת על אינך וחסר לי רובא שהרי כולן אחד הן וכשמקפיד ברובן כולן בכלל הרוב הם משא"כ כאן שהשערות שנעשו קליעה דלא קפדה עלייהו מפאת הסכנה הם ניכרין וידועין לעצמן ומיעוט הנשאר שאינן קלועין ומסובכין (ואין סכנה להסירם) חלוקין מהם ועומדין לבדן הנה הם נדונין לעצמן במיעוטן למיעוט המקפיד דלא חייץ אלא מדרבנן דאותה הקליעה לחודה קאי וכיון שכן בדרבנן ודאי יש לסמוך על הך טעמא דרביתא בכולן או עכ"פ באותה קליעה לבדה ואינך הו"ל מיעוטו שאינו מקפיד מהנך טעמי דאמרן לעיל באות ט"ז י"ז י"ח וכנ"ל

כ עוד יש לצדד בשגם לא תפריד משערותי' כלום רק שקצת מן השערות פרודות מלמעלה בקצותן או מלמטה בשרשן נפיק לי' מכלל כולו ולא יהי' אלא רובו המקפיד עפ"י מה שיש להעיר בכאן ספק אחד אשר יאמר כי הוא זה שיש להסתפק בדין רובו המקפיד אם הוא רוב שטח כל הגוף בארכו ורחבו או ברוב ארכו לחוד וכן רחבו או רוב הקיפו לחוד כדאשכחן בעלמא בדוכתי טובי בשבת כ' כדי שיאחז האור ברובו רוב עביו או רוב הקיפו וכן בבשר החופה רוב העטרה ברוב גובהה או ברוב הקיפה ובחולין נ"ב גולגולת שנחבסה ברובה ברוב גובהה או ברוב הקיפה ושם ס"ה כנפיו חופין את רובו רוב ארכו או רוב הקיפו ושם ע"ו בעור ובשר חופין את רובו רוב עוביו או רוב הקיפו וכן באתרוג בא"ח סי' תרמ"א ומלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ט דמקואות שכתב אם יהי' הדבר החוצץ על גופו וכו' וכללו גדול שטת הגוף והוא חושש ומקפיד וכו' יראה דהיינו רוב כל שטח הגוף בכללו אלא שיש להבין לכאורה במ"ש הגאונים ושא"פ ברוב שערות הקשורו' נימא נימא לבדה דחשיב רוב ומשמע לכאור' דאפי' באינן קשורות כל אחת מראשה לסופה רק שכל שערה קשורה בקשר אחד לבד אעפ"י שיש בכל שערה למעלה מן הקשר וכן למטה שלא נקשר ואין בו דבר חוצץ כלל אפ"ה חשוב רוב שיער ואמאי הלא מקום הקשר החוצץ הוא ומיעוטא דמיעוטא נגד כל אורך השיער בכללו וכי עדיף חציצת רוב השיער מחציצת רוב גופו דבעינן רוב כל שטח הגוף ובאמת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הנ"ל לטעמי' אזיל שכ' בפ"ב מהלכות מקואות דשערו של אדם כגופו הוא חשוב ואינו כגוף בפני עצמו ואפי' כל שערו קשור נימא נימא אינו חוצץ אלא א"כ יצטרף השיער לחוצץ אחר שעל גופו שיהי' בין הכל רוב גופו ע"ש דהשתא באמת אין נ"מ ברוב שיער או מיעוטו כלל רק שיצטרף לרוב גופו ויתכן אליבי' לומר כיון דהשיער בכלל גופו כל שיש קשר מועט בכל נימא ברוב שיער הראש חשיב כאלו החציצה בראש עצמו ברוב שטח הראש שהם פורשי' עליו מלמעלה לענין הצירוף לרוב גופו אולם לשיטת הגאונים ורוה"פ שהשיער אינו בכלל הגוף אלא שהוא נדון לעצמו ונחשב כגוף בפני עצתו לידון ברובן לחוד מן הטעם שכתב הר"ן משום דשערו נפיק לן מקרא מיוחד באפי נפשי' וכנ"ל למה לא ניזיל בתר אורך השיער כמו בחציצה שעל דמאי שנא ובהכרח לומר דאין ה"נ מ"ש הפוסקי' שאם רוב השערות קשורות נימא נימא דחשיב רוב ר"ל שכל נימא קשורה בכל ארכה מראשה לסופה או דס"ל שגם בחציצת גופו לא בעינן רוב שטח כל הגוף כיון דהלכה למשה מסיני ברובו ומקפיד בסתם נאמרה (כדאי' בעירובין ד' ד' בתו"י ומהרש"א) היינו כל צדדי הרוב ברוב ארכו או רוב הקיפו או רחבו כל דמקרי רוב וה"ה לשערו דרוב שיער הקשור כל שהו נמי מקרי רוב דהיינו רוב רוחב או הקיפו אולם מסתימות לשון הפוסקים משמע טפי דגבי גופו בעינן רוב שטח כל הגוף כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהדי' ואפי"ת ברובו דהיינו כל צדדי הרוב כדאשכחן בעלמא מ"מ לענין כולו שחוצץ אעפ"י שאינו מקפיד מד"ת בעינן כולו לגמרי ממש שבכ"מ שנאמר בהש"ס כולו לא מצינו אלא כולו לגמרי וא"כ בנ"ד נמי כל שאין דבוקות לגמרי אלא פרודות מלמעלה בקצוות או מלמטה בשרשן נפיק לי' מכלל כולי' ולא יהי' אלא רובו שאינו מקפיד ועדיין צריך תלמוד

הנה הראית לדעת שיש לנו הרבה צדדים להקל בנדון זה אולם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כי מיראי הוראה אני מעולם ובפרט במילתא דתליא בסברא לכן למעשה יש לנו להחמיר שלא לסמוך על הגדת הערל באותן שערות שעדיין לא נסתבכו אם לא שכבר נסתה בעצמה שלא תוכל להפריד אפי' קצתן בלי שתרגיש עכ"פ קצת כאב כמו שבא בהצעת השאלה או תנסה עכשיו להפריד קצת עד המקום שתרגיש כאב ומיד שתרגיש קצת כאב תניח מלהפריד עוד ואם לא יכולה להפריד כלל מפאת הכאב תראה להפריד עכ"פ שנים או שלשה שערות (שלא יהי' בזה שים כאב למיעוטו) ואח"כ תחוף בחמין היטב שלא יהי' עליו איזה לכלוך או דבר חוצץ מבחוץ כשאר נשים (גם יתכן שע"י החפיפה בחמין בטוב ימס או יתלחלח הזיעה שבין השערות וזיעה לחה אינה חוצצת וא"כ יהי' שייכי הכא גם הני טעמי קמאי שכ' המרדכי עפ"י מה שביארנו למעלה באות י"א) וגם תעיין ותבדוק השיער מכל דבר החוצץ כדינו ואו תטבול ובתנאי שיסכי' עמי בזה אחד מגדולי המורים המפורסמים ואח"כ יצא הדבר בהיתר בקבוץ חכמי קהלתכם יצ"ו מאיזה צד שיהיה כי היכי דלימטי שיבא מכשורא

דברי ידידו הד"ש הק' משה זאב

שאלה יג

בעזה"י לק"ק עיר חדש סוגינט א"ח פסח תקפ"א להרב המורה המופלג בתורה חריף ושנון כבוד מו"ה אלי' במו"ה יעקב יצ"ו דק"ק הנ"ל

הגיעני מכתבו במידי דאיתי' בשאלה שאלת חכם ותשובתו בצדו בנידון בתי הבישול שקורין קיך שטוב שבמדינתו דהיינו שעומדת בתוך חצר הבית וכל אורכה אינה רק ארבע אמות על ארבע אמות ומתקצרת למעלה עד אמה על אמה ואותה אמה על אמה אינה מקורה כלל בכדי שיצא דרך שם מעלה העשן ונסתפק מעל"ת אם חייבת במזוזה או לאו כיון שאין לה תקרה כדאי' בי"ד סי' רפ"ו סעי' י"ד ומקורו מהש"ס פ"ק דיומא י"א ב' שער שאינו מקורה ובמנחות פ' הקומץ רבה ל"ג ב' פתחי שימאי וכו' דלית להו תקרה ופרש"י לחד לישנא דהיינו שאין הבית מקורה אלא שהתוס' הקשו על פרש"י דמי גרע משערי חצירות דחייבין במזוזה והרא"ש יישב פרש"י וזה לשונו ונראה לי דאין ראיה מחצר לבית דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבית אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכו' עכ"ל וא"כ ה"ה בנ"ד נמי שדרכו להיות כך בשביל מעלה עשן לא אכפת לן במה שאינו מקורה אבל מעל"ת יצא לחלוק על הרא"ש בחלוקה זו וכן תמה על התוספות והמרדכי בקושייתם זו על פרש"י דמעיקרא לק"מ עפ"י הירו' פ"ק דיומא (הובא בתוס' ישינים שם) וזה טופסו והתני בשעריך לרבות שערי מדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה וכו' וא"כ אזדא לה קושיו' התוס' על פרש"י דשאני שערי חצירות ומדינות שדרך שם נכנסין לבתים מש"ה הו"ל כפתחי בתים משא"כ בית שאינו מקורה שאינו לפני פתח הבית המקורה וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות מזוזה דין ח' לפיכך אחד שערי חצירות וכו' ואחד שערי מדינות הכל חייבין במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן ואחר שכשל עזר הקושי' נפל עזור החלוקה שהמציא הרא"ש מכח קושי' זו דשערי חצירות ומדינות דכל שדרכו בלי תקרה חייב במזוזה דמהי תיתי וכמ"ש המרדכי דאין סברא לחלק בהכי וגם שאר הפוסקים לא מצינו שחלקו בזה עוד יצא לדון בדבר החדש דגם שערי חצירות אינן חייבי' במזוזה אלא דוקא בחצירות שלפני הבתים שאין יכולין ליכנס לבתים אלא דרך חצירות אבל החצירות שאחורי הבתים אעפ"י שהבתים פתוחי' לחצירות כל שאפשר