אגודת אזוב יורה דעה צה

הערל עובר היינו רביתא וכו' עכ"ל והנה בפ"ט דמקואות שנינו קלקי הרחש (דהיינו אותן קליעות שיער שקורין קאלטונש) אין חוצצין ופירשו המפרשי' הטעם לפי שאין מקפדת עליהם ונתבאר בי"ד שם וכתב בסדרי טהרה ע"ז דע"כ איירי במיעוט שערות דאי ברוב השערות מאחר דקיימל"ן שהשער נדון בפני עצמו ברובו (כשיטת הגאונים ורש"י והראב"ד והרשב"א דלעיל) הלא רובו אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ מיהת מדרבנן א"ו איירי במיעט שערות (וכ"כ בתשו' פמ"א שם) ובהכי ניחא מה שהוצרך המרדכי הנ"ל להתיר בנדון דידי' מטעם דסכנה להסירם ושאר טעמי' והלא פשוט התירו בדבר משנה דקלקי הראש אין חוצצין כלל אפי' שלא במקום סכנה משום דהמרדכי בקלקי הנעשה ע"י שד שפושט ברוב השיער דלא מהני טעמא דאינה מקפדת אמטו הכי לא התיר אלא במקום דסכנה להסירם מטעם דהוה רביתי' ושאר טעמי' דלעיל כמו שיתבאר בסמוך והנה החכם השואל התעצם להשיג על דברי הס"ט בזה ויצא לדון בדבר החדש לאמר דעד כאן לא אמרי' דרובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן אלא בחציצה מדבר אחר שנדבק בגופו או בשערו מבחוץ אבל כשאין שם חציצה מדבר אחר אלא שגוף השערו' נדבקו מעצמן ונסתבכו זה בזה דלא עיילי בהו מיא כל שאינה מקפדת חשובו' כמו שיער אחד וכאחד מאברים ואפי' ברובן נמי אין כאן חציצה ולא אכפת לן במאי דלא עיילי בהו מייא ונסתייע בזה מדיוק קלוש בלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות שם שכתב אהא דקלקי הראש וכו' ודע שעיקר זאת השאלה שאם יהי' דבר החוצץ על גופו כמו טיט ובצק ומה שדומה להם וכו' וכן גזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' עכ"ל מדשבק קלקי הראש דקאי בי' ונקט טיט ובצק ש"מ דקלקי שהוא מגופה לא אכפת לן ברובו שאינו מקפיד אלא דוקא בטיט ובצק שנדבק מבחוץ על גופה ומה שהוצרך המרדכי לטעם דסכנה משום דהמרדכי איירי בקליעות שיער במקום שחוצצין כגון קלקי הלב ובית הסתרים שמקפדת עליהם כדאי' בפ"ט דמקואות ובי"ד שם או אפי' בשיער הראש וידוע שהיא מקפדת עכ"ד הנה מלבד שאין להעמיד יסוד להקל בדבר הגדול על דקדוק קלוש כהררי' התלוים בשערה דמאי דנקט הרמב"ם טיט ובצק הנדבק על גופו ולא קלקי הראש משום דרוצה לכלול בכלל הזה דרובו שאינו מקפיד דלא חייץ אלא מדרבנן גם חציצה שעל בשרו דהיינו ע"י טיט ובצק ולאפוקי ממ"ש בשם רש"י שמפרש דהאי כללא דר' יצחק ברובו ומקפיד לא קאי אלא על השיער לחוד אבל בבשרו אפי' מיועוטו שאינו מקפיד חוצץ ד"ת אך גם מעיקרא דדינא פרכא דהרי הרמב"ם ז"ל סובר שאין השיער נדון לעצמו ברובו עד שיצטרף עם הגוף לרוב גופו (והביאו החכם גופי' שם) וכדלעיל וא"כ לא משכחת בקלקי הראש לחוד רובו שאינו מקפיד עד שיצטרף עם דבר החוצץ שעל גופו ממקום אחר כגון נ"ט אז בצק לכן נקט טיט ובצק וא"כ אין מקום לדיוק זה כלל גם מ"ש דהמרדכי איירי בקליעות שיער שעל הלב ובית הסתרים ליתא דבהג"ה ש"ד ואגור סי' אלף ש"ץ העתיקו דברי המרדכי הנ"ל שכתב אותן נשים שיש להם וואלקאשטרש בראשיהן וכו' הרי להדי' דבשערות הראש איירי וגם מ"ש דאיירי אפי' במקפדת להדי' ליתא דהא כיון שיש סכנה לגלחם ולהסירם בודאי לא קפדה להסירם כמ"ש הס"ט ותשו' פמ"א שם דהיכא דאיכא סכנה בהסרתם ודאי לא קפדה דאטו בשופטני עסקי' שתקפיד להסירם ותסתכן בעצמה וכ"ש בקלקי הראש שאין דרך להקפיד אפי' שלא במקום סכנה וא"כ מדהוצרך המרדכי לטעם דהוה רביתא מוכח דלא סגי בהא דאינה מקפדת לחוד משום דהוה רובו שאינו מקפיד דחייץ מדרבנן משא"כ במקום דהוה רביתא וכדלעיל הן אמת שבלבוש נתן טעם בדין זה דקליעות שיער שע"י שד משום דאינה מקפדת אבל כבר השיגו בתשו' פמ"א שם מטעם רובו אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן יעוי"ש וכבר הראית לדעת במקור דין זה מדברי המרדכי שהוצרך לטעם דהוה רביתי' ולא סגי לי' במה שאינה מקפדת ותו מגופה דמתניתין בקלקי הראש שאין חוצצין מטעם שאינה מקפדת אפי' שלא במקום סכנה ואי ברוב שערות הראש אין לך אשה שלא תקפיד בזה שנתקלקלו רוב שערותיה ונעשו קלקי שהרי השערות נוי האשה הם כמ"ש בש"ה שערך וגו' ואפי' באיש קפידא הות שהוא כמשא כבד על הראש א"ו איירי במיעוט שערות גם עיקר חלוקה זו תמוה דהלא מה שגזרו על רובו שאינו מקפיד הוא בשביל רובו המקפיד דחייץ מדין תורה והלא גם בשערות שנדבקו זו בזו מעצמן אם הי' רובו המקפיד חוצץ מדאורייתא למה לא נגזור גם בזה רובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד וכמו שגזרו בקלקי הלב והזקן במיעוט המקפיד משום רובו המקפיד ה"נ ברובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד דמאי שנא ותו דהא כתבו הפוסקים ברוב שערות הקשורי' נימא דחוצץ אפי' באינה מקפדת אעפ"י שאין שם דבר הנדבק מבחוץ והחכם השואל הרגיש בזה ולחלק יצא בין דבר הנדבק מעצמו למה שנעשו ע"י אדם שקשרן אנא לא חילק ידענא (ובס"ט לא נזכר חלוקה זו אלא לענין היינו רביתי' דלא שייך במה שנעשה ע"י אדם או מעצמו כיון דאתינן עלה מטעם דאינה מקפדת והא ודאי דלא שייך היינו רביתי' אלא בדבר שעיקרו כך או שיש סכנה להסירו אבל בקלקי הראש שמחמת זיעה שיכולה להסירו בכל עת אלא שאינה מקפדת לא שייך בזה הוה רביתי' א"ו פשוט הוא דקלקי הראש דמתניתין איירי במיעוט שערות כמ"ש הס"ט והמרדכי איירי ברוב שערות הראש (ובר מן דין לפי מה שיתבאר עוד בסמוך דמתניתין נמי איירי בקלקי הנדבק מדבר החוצץ אין מקום לדבריו בלא כ"ז)

י ונבא עתה לביאור דברי המרדכי הנ"ל שיש להעיר בדבריו כמו שהעיר החכם השואל ני' במ"ש להתיר מטעם דשלשה נימין אין חוצצין וכ"ש טובא שערו' דלא מהדקי' ועיילי בהו מיא וכו' א"כ קלקי הלב והזקן למה הן חוצצין נימא דעיילו בהו מיא מק"ו דשלשה נימין אין חוצצין וכ"ש טובא ע"כ ולכאורה הי' מקום ליישב בפשיטות דהמרדכי ס"ל כפי' רבותיו של רש"י ר"צ במה אשה שהבי' הרמ"א בסי' קצ"ח ס"ד בהגה"ה דהיכא שמקפיד עליו אע"ג דעיילו בהו מיא נמי חוצץ יעוי"ש לכן קלקי הלב והזקן שמקפיד חוצץ אע"ג דעיילי בהו מיא משא"כ קלקי הראש דלא קפיד וכן בנדון המרדכי שיש סכנה להסירם ודאי לא קפדה וכיון דעיילי בהו מיא אין חוצצין אפי' ברובו וא"ש אלא דהרב בב"י נתלבט מאד ליישב הסוגי' דהתם לפי' רבותיו של רש"י ז"ל ולשנויי בתרא דידי' גם רבותיו של רש"י ס"ל דכל דעיילו בהו מיא לא חיין אפי' מקפדת ולשנויי קמא פליגי בהא הני תרי לישני דאתמר בסוגי' דהתם דלהך לישנא דאמר כל שהוא ארוג לא גזרו ס"ל כדעת רש"י ז"ל דכל דעיילי בי' תיא אפי' קפיד לא חייץ ואידך לישנא ס"ל דכל דקפיד חיין אע"ג דעיילו בי' מיא ופסקו לחומרא יעוי"ש וא"כ לפי דברי המרדכי תקשי מתניתין דקלקי הלב והזקן חוצץ אע"ג דעיילי בי' מיא משום דקפיד להך לישנא דאמר כל שהוא ארוג לא גזרו דכי פליג אמתניתין (ותו דבס"ט העלה דכל שהוא מגוף השיער ועיילי בי' מיא לכ"ע לא חייץ אע"ג דמקפיד אלא שאין דבריו מוכרחי') אולם בל"ז צריך לפרש דברי המרדכי שכ' כיון דשלשה נימין אין חוצצין משום דלא מהדקי וכו' ולפני זה כתב כיון דמהדק טובא זה בזה הו"ל כבלוע וביה"ס וכו' אלמא דשפיר מדקי ובהכרח לומר דשני אלו הטעמים אחד הן דאתי עלה בדרך ממה נפשך דאם תאמר דהנך קליעות מהדק טובא הו"ל כבלוע וכו' דחשיב הכל כחתיכה אחת וא"ת דלא מהדקי כל כך א"כ ודאי עיילי בהו מיא מק"ו דשלשה נימן כ"ש שערות טובא והא ודאי אי אפשר דקשה מקלקי הלב אמאי חייץ הא לא מהדקי א"ו דמהדקי שפיר ותיבת ואפי' שבמרדכי צ"ל ואי ואמטו הכי בקלקי הלב חייץ כיון דמקפיד ועתיד להסירם לא חשיב כבלוע משא"כ הכא דסכנה להסירם הו"ל כבלוע וביה"ס דלא חייצי (וכ"מ מדברי הס"ט בשם התפל"מ שכ, דהך טעמא דרביתי' הוא טעם בפני עצמו משמע הא שני טעמים הראשונים אחד הן ע"ש) וא"כ אין כאן אלא טעמא קמא דחשיב כבלוע וא"ש ומה שטען עוד החכם השואל גם על טעמא קמא מהא דקלקי הלב דחוצץ ולא אמרי' דהוה כבלוע ובה"ס דאע"ג דמקפיד אינו חוצץ כדאי' במרדכי שם גבי ידות הכלים שהם ארוכי' ביותר ועתיד לקצצו דא"צ להטביל רק עד מקום המדה ומקום החתך לא חיין משום דהוה כבלוע וביה"ס ואע"ג דמקפיד להסירן ולקוצצן הא ליתא דדוקא התם חשיב בלוע אעפ"י שעתיד להסירן משום שהם מחוברין מתחילתן משא"כ בקלקי הלב שנסתבכו לאחר מיכן כשמקפיד עליהן להסירן לא חשיב בלוע וכה"ג מחלק המרדכי עצמו גבי צפורן שפירשה מיעוטה דחוצצת כיון דעומד לפרוש וכבר התחילה לפרוש אבל צפורן גדולה יותר מדאי אעפ"י שעתיד לקוצצה אינה חוצצת כיון דלא התחילה לפרוש הביאו הב"י ע"ש ופשוט הוא ועי' בנדה דף ס"ב דבלוע שיכול לצאת ע"י הדחק בקפידא תלוי מילתא וא"ש

יא איברא דבאגור סי' אלף ש"צ לא הבי' טעמא קמא דבלוע כלל אלא הך טעמא דשלש נימין אין חוצצין ואידך טעמא דהוה רביתי' וא"כ ודאי קשה מקלקי הלב דחוצץ ואינו עולה הך פירושא דלעיל לכן נלע"ד דמעיקרא לק"מ עפ"י מ"ש בס"ט ותשו' פמ"א שם דאותן קאלטונש שנעשו ע"י פיזור סממנים כיון שנדבקו ע"י דבר אחר החוצץ לא שייך בהו הנך תרי טעמי קמאי שכ' המרדכי בנדון דידי' משום בלוע או משום דשלש נימין אין חוצצין כיון שנדבק שם דבר אחר שלא מגופו ע"ש ופשוט הוא ובקלקי הלב אי' בש"ע שנדבקו ע"י זיעה וכ"ה לשון הר"ב בפי' המשנה פ"ט דמקואות קלקי הלב שנמאסין מן הזיעה ובית הסתרי' באשה מפני שהשיער נאחז ומסתבך באותו מקום מחמת הזיעה והטנוף והלכלוך עכ"ל וכן בת"ה הארוך קלקי הלב וכו' שנתלכלך בזיעה עד שנעשה עבה וזיעה שנתיבשה ונעשה כגליד חוצץ כדאי' בסעי' י"ב גבי גילדי צואה שנעשו מלוכלוכי זיעה חוצצין אמטו הכי לא שייך בזה הא דשלש נימין אין חוצצין ולא הא דהוה כבלוע כיון שנדבקו ע"י זיעה ונתיבשה משא"כ בנדון המרדכי דאיירי שנדבקו פתאום בבת אחת ע"י שד שאין שם זיעה כלל אהכי קאמר שפיר דלא גרע משלש נימין קשורות או דהוה כבלוע וא"ש: