אגודת אזוב יורה דעה צד

ודאי שדעת התוס' כהרמב"ם ז"ל דהשתא נמי דכתיב את בשרו לרבות שערו מרבינן שערו בכלל גופו לענין טבילה ואין השיער נדון לעצמו לכן הקשו שפיר ותו יש להבין בדברי הר"ן גופי' שכתב בטעמן של הגאונים ז"ל דכיון דכתיבי תרי קראי חד לשערו וחד לבשרו כל חד וחד באפי נפשי' הוא נדון ברובו דמאין הרגלים לזה הא כיון דכתיב בשרו בהכרח למכתב את לרבות שערו משום דאין השער בכלל משמעו' בשרו כלל אהכי אתי את לרבות שהשער יהי' בכלל גופו לטבילה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ובהכרח לומר משום דקשי' להו דלא לכתוב בשרו ולא את אלא לכתוב ורחץ כולו שגם שערו בכלל והוה מפיק לן תרווייהו מחד קרא ולמה לי דכתיב תרי קראי בשרו ואת לרבות שערו אם לא לאשמועי' דכל חד באפי נפשי' הוא נדון ברובו ועדיין קשה הא מ"מ אצטריך בשרו לבית הסתרי' כדאי' בקדושין וכמ"ש התוס' וכיון דכתיב בשרו לא סגי דלא כתיב את לרבות שערו ואהכי אצטריך תרי קראי מיהו זה אינו דס"ל להאונים והר"ן כמ"ש הפ"י דתרתי זימני כתיב את בשרו חדא בזב וחדא במצורע ומחד קרא דבשרו נפקא לן בית הסתרים ואידך מיתר לחציצה אולם התוס' שכתבו דבשרו דהכא אתי לבית הסתרים וכיון דכתיב בשרו לא סגי דלא כתיב את לרבות שערו א"כ אין לנו שום גלוי דעת מן המקרא לומר שהשער נדון לעצמו לכן בהכרח לומר שדעת התוס' כהרמב"ם ז"ל וכנ"ל

ה ולכאורה יש להעיר על דברי' ז"ל מלשון הש"ס פ' מרובה ד' פ"ב דאי' התם דעזרא תיקן שתהא האשה חופפת וטובלת ופריך עלה דאורייתא היא דתניא וכו' את הטפל לבשרו ומאי מהו ש ער ומשני דאורייתא עיוני דלמא מיקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה וכו' ואתי עזרא ותיקו חפיפה ור"ת ז"ל וכן הרמב"ם גופי' פ"ט מה' מקואות מפרשי' דחפיפה אינו אלא במקום שיער לחוד ולא בשאר הגוף ואם אי' שאין השיער נידון לעצמו אלא בצירוף בשרו לרוב גופו האיך בעי' למימר דחפיפת שיער לבד הוה דאורייתא הא מיעוטו המקפיד נמי לא חייץ אלא מדרבנן אולם זה אינו דהכי פריך דהלא החציצה בשיער נמי דאורייתא הוא כמו בשרו וכמו שצריך חפיפה בגופו בכולו ה"ה בשערו ואם תאמר דמדאורייתא הוה סגי בחפיפת רוב גופו ואתי עזרא ותיקן חפיפ' בכולו מ"ש דנקט חפיפת שיער טפי משאר מיעוט הגוף הלא השער בכלל גופו כנ"ל פשוט

ו והנה בדרישה נסתפק לשיטת הגאונים ז"ל שהשיער נידון לעצמו אי בעינן רוב השיער שבכל הגוף או ר"ל רוב שיער של אותו מקום שיער שנקשר שם דהיינו או רוב שיער של הראש או רוב שאר כל מקום שנקשרו השערות שם ע"ש ובתשו' פמ"א ח"ב סי' קמ"ו תפס בפשיטות דשיער הראש נידון לעצמו וכן כל מקום שיער וכן הבי' הס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ז בשם ס' תפל"מ אבל הס"ט עצמו כתב שאין לזה הכרע והעלה הדבר בספק אולם לע"ד יראה בהפך לפמ"ש הר"ן ז"ל בטעמן של הגאונים שלכך נידון השיער בפני עצמו משום דאית לן תרי קראי חד לשערו וחד לבשרו כל חד וחד באפי נפשי' הוא ע"ש והרי קרא דאת הטפל לבשרו כולל כל שערות הגוף הטפל לגוף וא"כ מאן פלג לך לחלק עוד כל מקום שיער לעצמו ותו דבויקרא ט"ו גבי שכבת זרע כתיב ורחץ במים את כל בשרו הרי דבשיער הטפל לכל בשרו איירי דהיינו שיער כל הגוף שהוא נידון לעצמו ולא של חד מקום וכן משמע לכאורה מלשון הרשב"א בתה"ק ובתשו' שהבי' הב"י סי' זה בדין נשי' הצבאו' שערות ראשן לנוי שאינו חוצץ מטעם שאין מקפידות וסיים עלה אעפ"י שהצבע הזה פושט בכל השיער ורובו אעפ"י שאינו מקפיד עליו חוצץ כאן אינה מקפדת ורוצה להיות שם וחשיב כגופו של שיער ע"ש הנה פתח בכולו שכ' אעפ"י שהצבע הזה פושט בכל השיער וסיים ברובו שכ' ורובו אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ והנה רובו שאינו מקפיד לא חייץ אלא מדרבנן וכולו אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ מדין תורה כדאי' להדי' ביבמות שם וכנ"ל וא"כ עדיפא הו"ל למימר דהו"ל כולו שאינו מקפיד דחוצץ אפילו מדאורייתא ולמה הניח כולו והלך אחר רובו א"ו ס"ל דשיער כל הגוף הוא שנדון לעצמו ולא שיער הראש לבד ולכן שיער כל הראש באשה לא הוה אלא רובו כנגד כל שיער הגוף כנ"ל וכן יראה מסתימות לשון הרא"ש פ' תינוקת ושא"פ שסתמו וכתבו בסתם רוב שערותי' וסתמו כפירושו על שערות כל גוף האשה קאי וכן הוא לשון רש"י בנדה ס"ז ופ"ק דסוכה ד' ו' אלא שצ"ע בפ"ק דעירובין שם בד"ה רובו וכתב ג"כ רוב שערו בסתם ואח"כ בסמוך ד"ה ומקפיד סיים וכתב שמצטער על לכלוך זה שבראשו ע"כ וראשנ מאן דכר שמי' ואי ס"ל דהרא"ש נדון לעצמו הי' לו לפרש ג"כ בד"ה רובו דהיינו רוב שיער ראשו אם לא שנאמר שגם באיש שיער כל הראש הוא רוב שיער כל הגוף וצ"ע מ"מ מדברי הרשב"א והר"ן הנ"ל יראה ודאי דבעינן רוב שערות כל הגוף וכן מסתימות. לשון הרא"ש ושא"פ וכנ"ל: **(הגה"ה ובזה מיושב מה שהקשה החכם השואל על הראיה שהביא הרשב"א שם דהצבע חשוב כגופו של שיער ממה שמצינו טביל' לפרכת שיש בו תכלת וארגמן ותולעת שני דמאי ראי' מפרכת שהי' בו ג"כ חוטי שש שהוא פשתן לבן וא"כ לא הוה רק רובו שאינו מקפיד דלא חייץ אלא מדרבנן ולא גזרו בכה"ג משא"כ בצבע הפושט בכל השיער דהוה כולו שאינו מקפיד וחוצץ מדאורייתא ע"כ דזה אינו דה"נ לא הוה אלא רובו שאינו מקפיד כמ"ש הרשב"א בהדי' ומטעמ' דאמרן אולם שיש לגמגם דמה ראיה מפרכת שתחילתו הי' נארג מחוטין צבועי' לצבע שערות הנשי' שנעשה אחר כך אלא שהרשב"א ז"ל סובר שאין לחלק בזה לענין שיחשב הצביע' מעיקר הבגד ויש להוסיף עוד בראי' מן הכתוב, עצמו דהא תכלת עמרא הוא אלא שצבוע בצבע תכלת וכן הארגמן וקראו הכתו' לזה הצמר על שם הצבע הוא מעיקר הבגד דכה"ג אי' בסוף חגיגה גבי שולחן שדינו ככלי עץ משום דרחמנא קרי' עץ ע"ש וכחול שחוץ לעין דחוצץ עיין פרישה דאיירי בכחול שאינו לנוי אלא לרפוא' ומה שחוץ לעין אין בו משום רפואה או אחר שכבר נתרפא כנ"ל ועי' ב"ח

)** ז והעולה מסוגי' דיבמות שם דכולו אעפ"י שאינו מקפיד חוצץ מדין תורה ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל בפירושו פ"ט דמקואות וגם בחיבורו ספ"א דמקואות שהבי' להא דר' יצחק. דדבר תורה בעינן רובו ומקפיד ורובי שאינו מקפיד או מיעוטו המקפיד הות דרבנן והשמיט הך חלוקה דרב כהנא שאמר שכולו שאינו מקפיד נמי חוצץ דבר תורה שאין חולק עלי' בש"ס כלל גם הרי"ף ספ"ב דשבועות ושאר הפוסקים שהביאו להא דר' יצחק לפרש ולבאר מהו חציצה דאורייתא ומהו דרבנן השמיטו להך חלוקה דרב כהנא ובאמת שצ"ע לכאורה להא דר"כ א"כ אמאי לא גזרו נמי במיעוטו שאינו מקפיד אטו כולו שאינו מקפיד דחוצץ מדאורייתא ועכ"פ ברובו שאינו מקפיד דאמרן שגזרו משום רובו המקפיד עדיפא הו"ל למימר שגזרו רובו שאינו מקפיד אטו כולו שאינו מקפיד דהא בכ"מ רובו ככולו מדין תורה וצריך ליישב בדוחק ולומר משום דחציצה בכולו הוא מילתא דלא שכיחא אבל ראה זה מצאתי ברוקח סי' שע"ו גירסא אחרת בש"ס דיבמות ע"ח הנ"ל וזה לשוט שם פר"ח גם בטבילה אינו חוצץ ד"ת כדאמר פ' הערל שם נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ופריך הא רובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן ולא פריך הא מיעוטא (בבשרו) חוצץ דבר תורה אפי' אינו מקפיד עכ"ל הנך רואה דכלפי הא דאי' בגירסת ספרינו הפרכא מדרב כהנא דאמר לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ הי' בגירסת ר"ח הפרכא מהא דרובו שאינו מקפיד חוצץ מדרבנן (כמו שהקשה רש"י) וליתא שם הא דרב כהנא כלל ויתכן שזו אי' ג"כ גירסת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אלא שצ"ב ברוקח גופי' סי' שע"ד כתב ומשמע ביבמות פ' הערל כל שערו אפי' אינו מקפיד חוצץ וצ"ע

ח ועדיין אנו צריכין למודעי בהא דמשני הש"ס ביבמות שם שאני עובר דהיינו רבותי' שמדברי המרדכי ספ"ב דשבועות סי' תשנ"א משמע דהיכי דהוה רביתי' אפי' מדרבנן לא חייץ ולכאורה אין זה מוכרח לפי מה שפרש"י שם ד"ה משום דר' יצחק וכו' ואע"ג דאמר התם גזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' הכי אוקימנא אדאורייתא עכ"ל אם כן הכי נמי יש לומר בהא דמשני היינו רביתי' דאפ"ה חייץ מדרבנן אלא דהתם בטבילת גר אוקמה אדאורייתא אולם זה אינו דהא איתא בתוספתא הביא הב"י סי' קצ"ח כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובפ' החולץ מ"ז ב' נמי איתא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר וכו' ע"ש ובהכרח לומר דמה שפרש"י דהכא אוקמה אדאוריי' הוא מטעם דהיינו רביתי' וכן בכל מקום דהוה רביתי' כי הכא לא גזרו משום רובו המקפיד דכיון דרביתי' הוא ודאי לא מחלף בשאר חציצה שמקפיד עליו והכי דייק לשון רש"י ז"ל שכתב לפני זה והכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולד דרביתי' הוא ואע"ג דאמר התם גזרו על רובו שא"מ וכו' הכא אוקימנא אדאורייתא עכ"ל והיינו משום הא גופי' דרביתי' הוא ולא דמי לשאר דבר שאינו מקפיד וכן בכ"מ דרביתי' הוא לא גזרו אלא דהוה ס"ד דזהו בגזירה דרבנן דהיינו ברובו הוא שיש לחלק בין רביתי' לשאר אינו מקפיד אבל בכולו דחוצץ מדאורייתא אין תקום לחלוקה זו ומשני דגם בשל תורה נמי מחלקין בין כולו שאינו מקפיד להיכא דהוה רביתי' כנ"ל פשוט וא"כ מוכח דבמקום דהוה רביתי' אפי' מדרבנן לא חייץ

ט עתה הבא נבא לנ"ד הנה הרמ"א בהגה"ה סי' קצ"ח סעי' ו' כתב ואותן שיש להם כמין קליעות שערות דבוקות זו בזו ונעשין בלילה ע"י שד וסכנה להסירם לא חייצי עכ"ל ומקורו מדברי המרדכי ספ"ב דשבועות סי' תשנ"א הנ"ל וזה לשונו ואותן נשים וכו' וכנ"ל כיון דמהדק טובא זה בזה הוה כבלוע ובית הסתרים דלא מטמא וכיון דלא מטמא לא חייצי ועוד דקיימל"ן שלשה נימן קשורות אינן חוצצת ואפי' לא חשבת להו כבלוע וביה"ס ולא הוה כחתיכה אחת כיון דשלשה נימן אין חוצצין משום דלא מהדק ועיילי בהו מיא כ"ש שערות טובא ועוד כיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוה רביתא ולא חייצי כדאמר פרק