אגודת אזוב יורה דעה צג

שאלה יא

בנידון אשה אחת חולנית אשר שאלה ברופאי' ולא הועילו לה עד שנסעה למרחקים ששמעה שישנו לשם רופא מומחה ונתן לה סממנים לרפואה וגם עשה לה לחשים ונתרפאת ע"י בעזה"י אבל הזהירה באזהרה גדולה שלא תגלח ולא תסרוק שערות ראשה לעולם לא במסרק ולא בידים ושלא תפרידם כלל וכבר נסתה האשה בעצמה איזה פעמים להפריד שערות ראשה והרגישה מיד כאב גדול באיברי עד שלא יכלה לסבול וחדלה מזה עד שדבקו רוב שערות זה בזה מחמת זיעה ונסתבכו ונעשו קליעות שקורין קאלטונש והאשה הזאת אינה מקפדת עליה' כלל ואין רצוצה להסיר או להפריד הקאלטונש לעולם מפני הסכנה כמו שהזהירה הרופא מומחה הנ"ל והעיד עליו הנסיון כנ"ל ועתה שאל השואל כדא מה לעשות בחפיפת שערה לטבילת מצוה באשר אינה יכולה להפריד שערותי' כלל גם אותו המיעו' שערות שלא נסתבכו בהקאלטונש עפ"י הנסיון שנסתה בעצמה שגם זה מזיק לה הרבה ויש בו סכנה שכל חיותה ובריאותה תלוי בזה אם יכולה לטבול ע"י חפיפה ורחיצה בחמין כמות שהם או לאו

א תשובה בעירובין ד' ע"ב חציצין דאורייתא נינהו וכו' כי אתאי הלכתא לרובו ומיעוטו דאמר רבי יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ וכו' וגזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' ועל מיעוטו המקפיד וכו' ע"כ והנה דעת הרמב"ם ז"ל פ"ב דמקואות דאין השער נידון בפני עצמו אעפ"י שכל שער ראשו קשור נימא נימא אינו חוצץ כשאינו מקפיד עליו אלא א"כ נצטרף לחוצץ אחר שעל גופו שבין הכי רוב גופו אבל דעת הגאונים שם שהשיער נידון לעצמו שרוב השער לחוד אשיב רוב ולזה הסכים הראב"ד וכן מבואר מפי' רש"י ד"ה רובו רוב שערו וכו' אולם מפי' התוס' נראה שדעתם כדעת הרמב"ם ז"ל שכתבו פי' בקונטרס רובו בשערו משמע אבל בשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ וכו' עכ"ל ויש להבין דמנ"ל שמה שפי' רש"י רוב שערו הוא לאפוקי בשרו דלא בעי רוב דלמא ר"ל דרוב שערו נמי חשיב רובו ואתי לאשמועינן כדעת הגאונים ולאפוקי מדעת הרמב"ם הנ"ל אבל לעולם גם בבשרו בעינן רוב וכך הבין הריטב"א ז"ל פרש"י בזה הביאו בספר ס"ט רסי' קצ"ח) אלא ודאי שדעת התוס' כדעת הרמב"ם ז"ל שאין השער נידון לעצמו דמהי תיתי לכן הבינו שפיר מפרש"י שמפרש רובו רוב שערו דע"כ ס"ל דבבשר לא בעינן רוב כלל הלכך הך רובו ע"כ רוב שערו קאמר דאל"כ מנ"ל לרש"י לומר שהשער נידון לעצמו כאן דהלכה קאי בין אבשרו ובין אשערו דשוין הם לגמרי וכיון דשוין הם מהי תיתי לחלק שערו מבשרו לענין רובו ולומר שכל אחד לדון לעצמו אם לא דס"ל דאינן שוין דבבשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד נמי חוצץ מטעם שכתב מהרש"א ז"ל כיון דבשרו כתיב בהדיא בקרא ליכא לאפלוגי בי' ולאוקמי הלכתא עלי' דבעי' רובו דפשטא דקרא משמע שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים אפי' כל שהו ואמטו הכי ס"ל דהלכה לא קאי אלא אשערו לבד בלי צירוף הגוף דאי בצירוף הגוף תיפוק לי' משום חציצה דגופו דהוה אפי' במשהו כנ"ל וא"כ מוכח לכאורה שדעת התוס' כהרמב"ם ז"ל

ב והנה התוס' שם הקשו על פרש"י שמפרש דהלכתא אשערו לחוד קאי א"כ למה לי קרא דאת לרבות שערו תיפוק לי' מהלכה א"ו דהלכת' בסת' נאמרה לענין חציצה ברובו ומקפיד הילכך אי לאו דמרבינן מאת בשרו גם שער ה"א דשיער אינו חוצץ כלל והוה מוקמי' הלכתא אבשרו לחוד אהכי כתיב את לרבות שערו. ולכאורה הי' מקום לומר שגם לפרש"י הלכה בסתם נאמרה אלא דאפ"ה מוקמינו לה אשערו ולא אבשרו מהטעם שכתב מהרש"א כיון דבשרו כתיב בהדי' לא מסתבר לפלוגי בי' בין רוב למיעוט כדלעיל אבל אי לא הוה כתיב את לרבות שערו מהי תיתי לומר דשערו צריך טבילה ובע"כ הנה מוקמינן הלכתא אבשרו אהכי כתיב את לרבות שערו וכיון דמרבינן שערו מוקמינן הילכתא אשערו ולא אבשרו מטעמא דלעיל אולם התוס' ס"ל דאם איתא דהלכתא לא קאי אלא אשערו מסתמא כך נאמרה בהדי' אשערו לכן הקשו שפיר

ג אולם לע"ד יראה ליישב קושי' זו כי הוא זה דשפיר אצטריך את לרבות שערו דהא ודאי לענין טבילה עצמה בין בבשרו ובין בשערו בעינן כולו ואם הי' אפי' מיעוט אצבעו הקטנה או שערו אחת חוץ למים לא עלתה לו טבילה אפי' מדאורייתא משום דכתיב כל בשרו במים והיינו כולו ולא רובו דאפי' מיעוטו מעכב וגבי שערו נמי כיון דכתיב את כל בשרו לרבות שערו הטפל לבשרו שדינו כמוהו אולם לענין חציצה בעינן רובו המקפיד דאלו רובו שאינו מקפיד בטיל לגבי בשרו ואין כאן חציצה חולם מיעוטו המקפיד דלא בטיל לגבי בשרו ויש כאן חציצה אפ"ה גמרינן הלכתא דלא חייץ והשתא אי לא כתיב את לרבות שערו לעיקר הטבילה אלא הוה גמרינן לה מהלכתא דרובו המקפיד חוצץ וכ"ש דבעי טבילה הוה ס"ד כמו גבי חציצה מיעוטו שהוא מקפיד לא חייץ אע"ג דלא בטיל לגבי בשרו וכמו שלא טבל המיעוט כלל דמי ה"ה אם לא טבל המיעוט שער לגמרי נמי שפיר דמי דהא לא גמרי' הלכתא אלא ברובו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואכתי מנ"ל דבעיקר טבילת השער בעינן כולו לגמרי ואפי' מיעוטו מעכב אימא דין הטבילה כדין החציצה אהכי אצטריך את לרבות שערו לעיקר הטבילה דבעינן כולו לגמרי ואפי' מיעוטו שלא בא במים מעכב כנ"ל והתוס' בסוכה ד' ו' ע"ב השמיטו קושי' זו ולא הקשו כי אם מהא דיבמות ע"ח דאי' התם נכרית מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה וקאמר עלה אי לימא משום דרבי יצחק דבעינן רובו המקפיד הא אמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ אף על פי שאינו מקפיד ד"ת ואמאי לא פריך בפשיטות בלא הא דרב כהנא דעד כאן לא אמר רבי יצחק אלא בשערו אבל בשרו מי אמר כמו שהקשו כאן אולם ביבמות שם יישבו בעצמם קושי' זו וכתבו מיהו בלא"ה פריך שפיר ר"ל דנהי דלפי האמת לא איירי ר' יצחק אלא בשערו ולא בבשרו מ"מ אין זה מפורש בדר' יצחק עד שיקשה לו מזה אמטו הכי ניחא לי' להקשות מדרב כהנא דאמר בהדי' דכולו חוצץ כנ"ל ועכ"פ זכינו לדין שדעת התוס' כהרמב"ם ז"ל אבל לשיטת הגאוני' ז"ל ושא"פ הסוברי' דהשיער נידון לעצמו ברובו אין מפרש"י הכרע לומר דס"ל דהלכה לא קאי אלא אשערו לחוד אבל בבשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ כמ"ש הריטב"א ז"ל דמה שפרש"י ז"ל רוב שערו לא אתי אלא לאשמועי' דהשער נדון לעצמו ואין ה"נ דה"ה בבשרו נמי בעינן רובו ומקפיד: **(הגה"ה אולם ע"ד הפלפול יתכן ליישב שני קושי' התוס' הנ"ל חדא מיגו חדא דבל"ז יש להבין דמנ"ל לרב כהנא הא לחלק בין רובו לכולו דכולי חוצץ ד"ת אפי' באינו מקפיד הא בכל התורה קיימל"ן רובו ככולו כדאי' בהוריו' ד' ג' ע"ב ותו כיון דטעמא דאינו מקפיד הוא משום דבטל לגבי למה לי רובו או כולו אולם לפרש"י ניח' דהוקשה לו לרב כהנא קושי' התוס' הנ"ל כיון דהלכתא לא קאי אלא אשערו א"כ למה לי קרא דאת בשרו לרבות שערו תיפוק לי' מהלכתא לזה הכריח דע"כ קרא דאת בשרו לרבות שערו אתי' לרבות כולו שאינו מקפיד שחוצץ ד"ת דלא אתי מהלכתא דאיירי במקפיד וא"ש וכל זה שמעי' השתא מדרב כהנא דאמר כולי חוצץ אפי' ובאינו מקפיד דע"כ ס"ל דהלכ' נאמרה בשערו ולא בבשרו והשתא מיושב ג"כ הקושי' השני דלא פריך בפשיטות בלא הא דרב כהנא דעד כאן לא אמר רבי יצחק אלא בשערו אבל לא בבשרו דלפום מאי דלא אסיק מהא דרב כהנא והוה ס"ד דכולי שאינו מקפיד נמי לא חייץ מדין תורה מהי תיתי לומר דר' יצחק לא איירי אלא בשערו ולא בבשרו דאדרבה מוכח אפכא דהלכתא קאי גם על בשרו דאי אשערו לחוד תקשי קושי' התוס' א"כ קרא דאת בשרו לרבות שערו למה לי תיפוק לי' מהלכ' אהכי פריך מהא דרב כהנא דאמר לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ומשם בארה ג"כ דהלכתא לא קאי אלא אשערו לחוד וקשה בתרתי משערו בכולו וגם מבשרו דאפי' במיעו' אבל בלא דר"כ לא הוה ק"מ

)** ד אמנם הר"ן ז"ל ס"פ שני דשבועות שם הבי' דעת הגאונים ז"ל שהשער נדון לעצמו ואעפ"כ הבין מפרש"י עמו שהבינו התוס' ויראה שהוציא כן מדפרש"י בעירובין וסוכה ונדה ארוב שערו ולא אשתמיט בשום דוכתא למנקט תרווייהו ולפרש רוב שערו או רוב גופו מכלל דשערו דוקא קאמר שהוא ברובו ולא בשרו מטעמא דלעיל כנ"ל מ"מ בדברי התוס' אין אנו אחראין לקבל הדוחק הזה אלא נראה שדעת התוס' כהרמב"ם ז"ל

עוד יש להוכיח שדעת התוס' כהרמב"ם בזה מסוכה ד' ו' ד"ה דבר תורה וכו' שכתבו וא"ת כיון דאתי הלכתא לרובו וכו' א"כ קרא למאי אתי דדרשי' בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ ויש לומר דאצטריך לבית הסתרים כדאי' בפ"ק דקדושין דף כ"ה עכ"ל ומהרש"א ז"ל בעירובין שם תמה על דבריהם בזה דמאי קשיא להו הלא לשיטתם הלכתא בסתם נאמרה רובו ומקפיד חוצץ ואי לא כתיב את בשרו הוה מוקמינן הלכתא אגופו ולא אשערו אמטו הכי כתיב את בשרו לרבות שערו ושמעתי מיישבי' דס"ל להתוס' דשערו בכלל גופו הוא אלא משום דכתיב בשרו הוה ס"ד למעט שערו אצטרך את לרבות שערו ואהכי קשי' להו דלא לכתוב את בשרו כלל אלא ורחץ כולו במים והוה שמעינן ג"כ דבעינן מים שכל גופו עולה בהן והוה שערו נמי בכלל כולו וחציצה שמעינן מהלכתא דרובו ומקפיד חוצץ בין בגופו בין בשערו דכיון דלא כתיב בשרו מהי תיתי לחלק בין גופו לשערו ע"כ. אולם הר"ן ספ"ב דשבועות כתב בטעמן של גאונים הסוברים שהשער נדון לעצמו משום דכיון דאית לן תרי קראי חד לשערו וחד לבשרו כל חד וחד באפי נפשי' הוא ע"ש ואם כן עדיין אין מקום לקושית התוס' דהא אצטריך את בשרו דאי הוה כתיב ורחץ כולו הוה ס"ד למימר דבשרו ושערו כולו חד הוא ולא הוה ידעינן מהלכתא שהשיער נדון לעצמו דהא הלכה בסתם נאמרה אהכי כתיב את בשרו להורות חדא אבשרו ואידך לרבות שערו להורות דכל חד באפי נפשי' הוא נדון ברובו ולא שייך למכתב ורחץ את כולו לרבות הטפל לכולו כיון דכולו נמי שערו בכלל האיך יכתוב עוד את לרבות שערו הטפל לכולו דהא שערו נמי בכלל כולו הוא אלא