אגודת אזוב יורה דעה צב

שבכאן עלה בדעתי ליישב ברווחא אשר יאמר כי הוא זה דעד כאן לא אמר שמואל פ' בתרא דע"א שם דיי"נ גמור ביין מותר למכרו מדמי יי"נ שבו אלא בתערובות משהו שאין בו כדי ליתן טעם כנגדו באינו מינו אבל בתערובות שיש בו כדי ליתן טעם נהפך כולו ליי"נ גמור ואסור למכרו ועכ"פ בשנתערב יין כשר מיעוטו ברוב יי"נ דמדין תורה נתבטל היין כשר במיעוטו דכל מילי ברובא בטיל והו"ל יי"נ גמור מד"ת פשיטא דאסור למכור חוץ מיי"נ שבו דהא עכשיו נעשה כולו יי"נ מדאוריי' ובקשתי לי חבר לסברא זו בפוסקי' ומצאתי רב גדול אדונינו הראב"ד ז"ל הביאו הב"י בי"ד סי' קל"ד שכ' דאם נתערב בו יי"נ כל כך עד שאם הי' כנגדו במים היו המים ראוין לשתי' (דהיינו יותר מחלק ששית שזהו שיעורו ליתן טעם במים כדאי' בטור שם בשמו) אפי' בסתם יינם נמי ליכא תקנתא דימכר חוץ מיי"נ שבו עכ"ד אלא דהרשב"א והר"ן ז"ל נחלקו עליו בזה כדאי' בב"י שם ונראה דעד כאן לא נחלקו עליו אלא בדאיכא עכ"פ רוב יין כשר משום דמה"ת מין במינו בטיל ברובא אבל בדאיכא רוב יי"נ גמור כיון דמה"ת בטיל ברובו הו"ל כלו יי"נ וכ"ש ביי"נ גמור דאסור בהנאה מדין תורה גם הם יודו דאסור במכירה חוץ מיי"נ שבו דהא כולו יי"נ הוא מה"ת כנ"ל וא"כ לק"מ דשמואל אדשמואל דאיהו מוקי למתני' דמטמא ומנסך במערב יי"נ הרבה לכל מר כדאי' לי' אי ביותר מחלק ששית או ברוב יי"נ וא"ש אולם רש"י ז"ל ע"כ לית לי' חלוקה זו דאל"כ אמאי לא מפרש גם הברייתא דר"ח בכה"ג שעירב בו יי"נ הרבה וצ"ע

וראיתי למהרש"א ז"ל שעמד ג"כ על פרש"י ז"ל דהא בגיטין איכא מ"ד מנסך היינו מערב ומ"ד מנסך ממש נמי לא פליג עלי' אלא משום דא"כ היינו מדמע (ולפמ"ש למעלה נתיישב דרב לטעמי') ותי' בזה ז"ל ויש לומר ליישב בדוחק דהכי קאמר דלא קמחסרי' ממש אלא דצריך למוכרו יותר בזול וא"כ היינו מדמע עכ"ל וא"כ לק"מ דשמואל אדשמואל דשמואל דאמר התם מערב מפרש מזיד חייב לשלם מאי דחסרי' במה שצריך למכור לגוים בזול ואע"ג דהיינו מדמע הא משני התם דס"ל לשמואל מקנסא לא גמרי' ורש"י ז"ל ס"ל כרב דגמרי' מקנסא אבל לא עמדתי על ס"ד הרב ז"ל שאם לזה נתכוין רש"י ז"ל למה הוצרך לומר דלא חסרי' ממונא דהא אפי"ת דכולו אסור בהנאה איכא לאקשויי נמי דהיינו מדמע וכ"ש הוא ממדמע דהפסד מועט הוא ואפ"ה קנסו כ"ש במערב היכי דאסור בהנאה דהו"ל הפסד מרובה דאיכא למקנסי' טפי כדאי' להדי' בגיטין שם בהצריכותא ותדע דהא מפרש שם דרב דאמר מנסך ממש לא בעי למימר מערב משום דא"כ היינו מדמע אף על גב דרב גופי' בפרק בתרא דע"ז שם פסק הלכתא כת"ק דרשב"ג דיין ביין אסור כולו ולא מהני מכירה וא"כ למה הוצרך רש"י ז"ל הכא לטעמא דלא חסרי מידי וגם מאי הכרעה היא זו שמכריע רש"י כרב נגד שמואל מפאת הקושי' זו שהקשו בש"ס גופי' אדשמואל ומשני לה שפיר אם לא שנאמר שדעת הרב ז"ל דמאי דשנינן בגיטין שם אליבא דשמואל מקנסא לא גמרי' זהו דוקא אם הוא אסור כולו בהנאה והפסידו לגמרי בכה"ג הוא דלא גמרי' ממדמע אע"ג דאתי' במכ"ש מ"מ כיון שאין הנושאי' דומי' להדדי שזהו הפסד מועט מה שצריך למוכרו בזול וזה הפסד גמור יש לומר היכא דקנוס קנוס אבל בעלמא לא דאולי לא רצו לקנוס אלא בסך מועט ולא בסך מרובה וכדומה אבל לפמ"ש רש"י בכאן דגבי מערב נמי לאו מידי חסרי' רק מה שצריך למכור לגוים בזול דומי' דמדמע ממש שבשניהם כל ההפסד אינו אלא מה שצריך למכור בזול לא שייך לומר בזה מקנסא לא גמרי' דהא היינו מדמע ממש דמה לי מדמע תרומה או שאר איסור כגון חלב בשומן או יין ביין דהיינו הך ממש ומינה דייק שפיר דע"כ מנסך ממש קאמר אלא דלפי זה חוזר וניער הקושי' דלעיל דא"כ קשי' דשמואל אדשמואל דהא שמואל גופי' פסק פ' בתרא דע"ו שם דאפי' יין ביין נמי מהני מכירה חוץ מדמי יי"נ שבו ואפ"ה קאמר דמנסך היינו מערב דלא שמעי' לה ממדמע משום דלא גמרי' מקנסא כדאי' בגיטין שם וקצת נראה ליישב דעת הרב ז"ל בזה כי הוא זה דודאי במתניתי' דגיטין א"ש אליבא דשמואל דס"ל מקנסא לא גמרי' בכל גווני שכך היא המדה אולם בברייתא דר' חייא דנחית למיניינא ותני עשרי' וארבעה אבות ומני למדמע ומנסך בתרתי אם איתא דמנסך היינו מערב כיון דלאו מידי חסרי' אלא מה שצריך למכור בזול כמו גבי מדמע לא הוה שייך למנותם בתרתי שהרי שניהם אחד הם שהזיקו והפסידו בשניהם מה שצריך למכור בזול ומה לי מדמע תרומה או שאר איסור דבשלמא אי הוה אסור בהנאה אעפ"י שענין אחד שמערב איסור בהיתר מ"מ הנושאי' מתחלפי' דבמדמע ענין ההפסד הוא שצריך למכור בזול ובמערב הוא שהפסידו לגמרי ואבדו ממנו שייך שפיר למחשבי' בתרתי אבל לפום מאי דקיימל"ן דאינו אסור בהנאה אלא שצריך למוכרו לנכרי' בזול כמו גבי מדמע אפי"ת דאצטריך למתני תרווייהו משום דמקנסא לא גמרי' מ"מ הכל חדא הוא ולא שייך למנותם בתרתי א"ו דמנסך ממש קאמר ר"ח

אמנם היותר נלע"ד ליישב בזה דודאי בסוגי' דגיטין משני הש"ס שפיר אליבא דשמואל דאצטריך מערב ולא ילפי' ממדמע משום דמקסא לא גמרינן משום דשמואל ס"ל היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק והא דמזיד חייב אינו אלא משום קנסא אבל בסוגי' דהכא הא כתבו התוס' א' ד"ה דאי שמי' דמבעי לן לאוקמי ברייתא דר"ח כחזקי' ברי' דאמר היזק שאינו ניכר שמי' היזק דמש"ה הוא דדחיק הש"ס לקמן לאוקמי לדר' חייא דס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק דהשתא מזיד חייב מדינא ולאו משום קנסא הוקשה לרש"י ספיר דאי מנסך היא מערב היינו מדמע ותרתי למה לי דהא דינא הוא וגמרי' שפיר חדא מאידך ואח"ז מצאתי בפ"י שתי' כן אלא שבא להוכיח דברייתא דר"ח ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק מדקרי להו אבות דבדרבנן לא שייך לקרותן אבות ולע"ד מהא לא איריא דהא מסיק הש"ס בל"ו דלא שייך לקרותן אבות משום דלית להו תולדות אלא כאבות קאמר שדינן כאבות לענין מיטב אבל לדידהו באמת לא קרי אבות ותו אי בדרבנן לא שייך למקרי אבות היכי קאמר לימא קסבר ר"ח לא שמי' היזק תקשי לי' א"כ אמאי קרי להו אבות ועוד דקאמר אליבא דר' אושעי' דאי ס"ל הש"נ לא שמי' היזק מש"ה לא תני להא דמדמע ומנסך משום דבקנסא לא קמיירי ותיפוק לי' דא"כ לא מקרי אבות כלל א"ו משום דבל"ז צ"ל דכאבות קאמר וכנ"ל אבל א"צ לזה לפמ"ש התוס' דניחא להש"ס לאוקמא ברייתא דר"ח כחזקי' ברי' ועוד נ"ל דיתכן לומר שדעת רש"י הוא דלפי המסקנא דמסיק כולן כאבות הן לשלם ממיטב ע"כ ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק ובכלל נזק הן דאי קנס דרבנן הוא כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרות חבירו א"כ כשיתחייב לשלם באיזה ענין שיהי' אזדא לה חששא דשלא יהא כל א' וכו' ולמה קנסו אותו לשלם במיטב במה שאינו חייב מדינא טפי מב"ח דמשועבד מדאורייתא ודינו בבינונית יציבא בארעא זכו' וכבר הרגיש הרא"ש ז"ל בזה ותי' דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אבל רש"י ז"ל לא ניחא לי' בהכי דהא חזינן דלאו כעין דאורייתא תיקון להשוותו לגמרי להיזק הניכר דהא שוגג פטור ובדאורייתא בהיזק ניכר אחד שוגג ואחד מזיד חייב וא"כ דלא בעינן הכא כעין דאורייתא ממש למה ישלם ממיטב א"ו דס"ל לר"ח כחזקי' ברי' דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ובכלל נזק הן דמשלם ממיטב כדמשמע מפרש"י ד"ה תחת נתינה וכו' וזהו שסמכו עני' לו כאן בפרש"י ד"ה מנסך וכו' שכ' תחילה אע"ג דלא כתיבי בכלל נזק הן וליכא למימר שנסכו ביין נסך שזרק בו וכו' ר"ל דכיון דס"ל לר"ח דשמי' היזק ובכלל נזק הן מש"ה ליכא לפרושי במערב כיון דלאו מידי חסרי' אלא שצריך למכרו בזול היינו מדמע וליכא למימר דאצטריך משום דלא גמרי' מקנסא דהא לר"ח דס"ל הש"נ שמי' היזק דינא הוא ולא קנסא. ועפי"ז ניחא ג"כ הא דהוצרך רש"י לומר דלאו מידי חסרי' דמזבין לנכרי' ומשום זה הו"ל בכלל מדמע ולא דחי בפשיטות כדדחי הש"ס בגיטין אליבא דרב דהיינו מדמע ואע"ג דרב ס"ל בפ' בתרא דע"ז דאסור כולו בהנאה ואינו רשאי למכור לנכרי משום דבגיטין שם קאי למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק כדמוכח מהצריכותא דלשם כמ"ש התוס' דהשתא עיקר הרבותא הוא בחיובא דמזיד מש"ה קשי' לי' שפיר דהיינו מדמע משום דשמעי' לו' דחייב במכ"ש ממדמע דהפסד מועט הוא וקנסוהו בהפסד מרובה דאסור בהנאה מבעי כדאי' התם להדי' בהצריכותא ע"ש אבל למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק כתבו התוס' בגיטין שם ד"ה משום וכו' שצריך לעשות הצריכותא בהפך לענין פטורא דשוגג (דהא מזיד חייב מדינא) והיינו אי תני מטמא ה"א דמש"ה שוגג פטור משום דלא שכיח ואי תני מדמע לחוד דשכיח ה"א דמש"ה פטור שוגג דהפסד מועט הוא ע"ש וא"כ אי מערב הוה אסור בהנאה אצטריך שפיר לענין פטורא דשוגג דאע"ג דהוה הפסד מרובה טפי ממטמא ומדמע דאסור בהנאה וכדאי' התם וגם דשכיח דאפ"ה פטור ומדמע ממנסך נמי ליכא למשמע דמדמע שכיח טפי ועוד דהא ר' חייא תני מנסך באחרונה (ע' בהגוזל בתרא קי"ו) (ואע"ג דבדר"ח לא הוזכר פטור שוגג הא כתבו התוס' לקמן ד"ה וקתני וכו' דלמאי דס"ל לר"ח היזק שא"נ שמי' היזק בל"ז לא הוה צריך למתני כולהו דהא בכלל נזק הן והוה סגי בחדא אלא נקט לכולהו משום דשנויין במשנתינו ושם נקטי' משום פטורא דשוגג) והוה א"ש מש"ה הוצרך רש"י לומר דבמערב נמי לא הוה הפסד מרובה לבד מה שצריך למכור לנכרים בזול דומי' דמדמע וא"כ תקשי שפיר דהיינו מדמע אבל בגיטין שם אליבא דרב דקיימי התם כמ"ד לא שמי' היזק פריך שפיר בל"ז וא"ש הכל כנ"ל עפ"י דרכו של מהרש"א ז"ל (ועפי"ז צריך לפרש לשון רש"י ז"ל בגיטין נ"ב ב' ד"ה מערב שכ' שערב יי"נ ואסרו בהנאה דר"ל שארי הנאות הגוף כגון זילוף וכיוצא דאם הי' מותר בזילוף לא הי' שם הפסד כלל דזילוף הוא כשתי' כדאי' לקמן קט"ו וספ"ק דפסחים שותין מלוג בסלע ומזלפי' מלוג בשתים אבל השתא צריך למוכרו לגוים בזול כדפי' רש"י כאן אולם לפמ"ש למעלה מיושב הכל כפשטי' כנ"ל: