אגודת אזוב יורה דעה צא

נאנסתי נמי מוקמינן אחזקה ואמרי' השתא הוא דנבעלה לאחר אירוסין וספק ספיקא נמי מהני' בה דלא דתי' לספיקא דסוטה כדאמרן כנ"ל

ב"ק ד' ע"ב בפרש"י ד"ה ומנסך יין לאלילי' וכו' שבכלל נזק הן וכו' ליכא למימר שנסכו ביין נסך שזרק בו וכו' דהא מגבין לי' בר מדמי יין נסך שבו עכ"ל בשלטי הגבורים תמה מאוד על פרש"י ז"ל בזה וזה לשונו צ"ע בפרש"י דהכא דחק עצמו לפרש וכו' דמשמע מדבריו דיין נסך עם יין כשר אינו אוסר בהנאה ואיהו גופי' פרק בתרא דע"ז פסק דיין נסך עם יין כשר אסור בהנאה בכ"ש וכ"כ בפ' הנזקין במס' גיטין וכן פסקו כל הפוסקים ודוחק לתרץ דהכא בסתם יינם קמיירי דהרי ידוע דעיקר המקום השנוי בו דין מדמע ומנסך מיירי ביין שנתנסך לע"ז ולישנא גמי דייק' וצ"ע עכ"ל ועדיפא הו"ל להקשות דהו"ל לפרושי במערב וביי"נ גמור דמאין הרגלים דלא איירי ביי"נ גמור וכבר נשאל ע"ז הרב בעל מנחת יעקב בס' תורת השלמים בתשובה סי' ה' והשיב ע"ז דיש לומר דדעת רש"י דסתם יי"נ שביד הישראל הוא סתם יינם ולא יי"נ גמור משום דאם אי' דנסכי' העכו"ם לא הוה מזבין או נותנו לישראל וליכא למימר נמי דהישראל עצמו נסכי' ואח"כ עירב ביינו של זה כיון דבמומר לעכו"ם מיירי כדאי' בחולין מ"א כעכו"ם דמי ואם איתא דנסכי' לא הוה מערב לי' בתוך יין של ישראל ע"כ (ודבריו דחוקי') מאוד דמי לא משכחת לה שהעכו"ם ניסך יינו של ישראל שזה ודאי מצוי הוא והישראל עירב ביינו של חבירו גם מ"ש בחולין מ"א וכו' ליתא דלא מוקמינן התם בישראל מומר אלא לרב דאמר מנסך ממש דאין אדם אוסר וכו' משא"כ למ"ד מערב נאסר ממילא ופשוט הוא

ותו הקשה הרב ז"ל שם דקשי' דשמואל אדשמואל דבגיטין שם מפרש שמואל מנסך היינו מערב ובמס' ע"א ד' ע"ד פסק שמואל הלכתא כרשב"ג דאפי' ביין נסך גמור שנתערב ביין כשר מותר למכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו וא"כ כי עירבו מאי קא חסרי הא מזבין לי' כולי לנכרי'. ועפי"ז העלה דאע"ג דס"ל לשמואל בעלמא דיי"נ ביין כשר מוכרו לעכו"ם הכא גבי מערב יי"נ בשל חבירו כי היכי דקנסו לשלם אע"ג דמדינא היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק הכי נמי קנסו שיאסור בהנאה לגמרי כדי שיצטרך לשלם ולא יהא כל אחד הולך ומערב בשל חבירו לאסרו בשתי' אבל בב"ק שם לא הו"מ רש"י לפרש כן מדפריך הש"ס שם ה' ע"א מדמע ומנסך דממונא הוא ליתני משמע דלאו בקנסא קמיירי עכת"ד ומינה לדידן בסתם יינם שעירבו בשל חבירו יאסור בהנאה כדי שיצטרך לשלם ומעולם לא שמענו סברא כזאת הן אמת שבטור וש"ע ח"מ גבי דיין שאינו מומחה וקבלוה שטעה בשיקול הדעת מצינו כזאת שקנסוה שיתקיים הדין כדי שיצטרך לשלם ע"ש אבל לאסור המותר בשביל זה לא שמענו דא"כ מאי פריך הש"ס בגיטין אדשמואל דאמר מערב היינו מדמע ותרתי למה לי הא טובא אצטריך לאשמועינן דשייך בי' תשלומין דמשום קנסא אסרו היין כדי שיצטרך לשלם דלא שמעינן לי' ממדמע דאסור בל"ז (דהא במתניתין תנן מנסך באחרונה) מלבד מה שהרגיש בעצמו על דבריו מדברי התוס' בגיטין שם ד"ה מנסך שכ' דלא קנסו מה"ט דשלא יהא יותר מבהיזק הניכר ומה שכ' דהתוס' שם לא קאמרי הכא אלא לענין הא דקים לי' בדרבה מיני' מכיון דאנו פוטרי' אותן משום הא דקים לי' בדרבה מיני' שעונשו חמור יותר לא שייך תו לומר שלא יהא כל אחד הולך ומנסך ע"כ הוא תמוה דמלבד שלשון התוס' בעצמם אינן סובלי' דברי' אלו כלל אף גם קשה לאומרן דא"כ מאי משני הש"ס התם כדר' ירמי' דמדאגבי' קני ס"ס אמאי חייב הא לא שייך בזה טעמא דשלא יהא כל א' וכו' אלא ודאי דשייך שפיר שלא יהא כל א' במזיד בלי התראה דלא מקטיל וכיון דישראל מומר הוא כדמוקמינן לה בחולין אליבא דרב שפיר יש לחוש שלא יהא הולך ומנסך ואפ"ה שייך קי' לי' בדרבה מיני' דהא אפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין משום ה"ט דקים לי' בדרבה מיני' ופשוט הוא

אולם אני בעניי לא עמדתי על ס"ד השלטי גבורים והרב מנ"י בקושי' דלעיל דהמעיין בש"ס פ' בתרא דע"ו יראה שדברי רש"י ז"ל שפתו ברור מללו דשם במתניתין פליגי ת"ק ורבי שמעון ב"ג ביין נסך שנפל לבור דת"ק ס"ל דכולו אסור בהנאה ורשב"ג סובר דימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ופסק רב התם הלכה כרשב"ג בחביות שנתערב בין החביות דמהני מכירה חוץ מאותה חביות אבל לא יין ביין וכולהו אמוראי שמואל ורבה בב"ח משמי' דר' יוחנן ורב שמואל ב"נ משמי' דרבי חנינא ורב נחמן אמר רבא בר אבוה פסקו כרשב"ג לגמרי אפי' יין נסך גמור ביין כשר דמהני מכירה ושם בסוף הסוגי' אמר רב נחמן הלכה למעשה ביין נסך גמור יין ביין אסור חביות בחביות מותר וסתם יין אפי' יין ביין נמי מותר והנה רב נחמן גופי' פסק לפני זה הלכה כרשב"ג אפי' ביי"נ גמור שנתערב ביין דמותר למכור חוץ מדמי יי"נ ככל הני אמוראי דלעיל וא"כ בהכרח לומר הא דאמר בתר הכי הלכה למעשה דיי"נ גמור יין ביין אסור אינו אלא מפאת החומרא שהחמירו למעשה למגדר מילתא בעלמא אבל מעיקר הדין ודאי הלכה כרשב"ג אפי' ביי"נ גמור יין ביין נמי מותר כדמשמע מפשט הלשון של הלכה למעשה (מה שלא נאמר כן בשאר מקומות) דר"ל אעפ"י שמצד ההלכה הי' מותר לגמרי מ"מ למעשה יש להחמיר כדאמרי' בעלמא (שבת נ"ד וביצה ק"ט) השתא דאמור שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתי' לאשמועינן ופרש"י שם דהלכה ואין מורין כן ע"ש וא"כ נהי דרב נחמן החמיר למעשה ביי"נ גמור יין ביין מ"מ ברייתא דר' חייא דקדמה טובא לדרב נחמן ע"כ מעיקר הדין איירי דהלכה כרשב"ג דמותר בין ביי"נ גמור ובין בסתם יינם (ות"ק נמי לא מפלג בין יי"נ גמור לסתם יינם דכולהו תנאי לא מפלגי בינייהו מעיקר הדין כמו שהוכיחו בתורת השלמים שם והשיג על הרע"ב ע"ש) ע"כ הוכיח רש"י ז"ל שפיר אליבא דהלכתא בעיקר הדין דהלכה כרשב"ג דע"כ מנסך ממש קאמר ולא מערב ועפי"ז יש מקום ליישב ג"כ מה שהקשה הרב במנ"י דשמואל אדשמואל דאע"ג דשמואל פסק הלכתא כרשב"ג לגמרי אפי' ביי"נ גמור יין ביין נמי מותר מ"מ איהו לטעמי' דס"ל במנסך ממש קם לי' בדרבה מיני' ע"כ לא מתוקמי מתני' אלא במערב ואתי' כתנא קמא דמתניתי' פ' בתרא דע"ז (ולא ס"ל כהך סתמא אי משום דסתמא אחרינא אשכח או דקיבל מרבותיו דאין הלכה כהך סתמא כמו שפוסקי' האמוראי' בדוכתא טובי הלכה כיחיד נגד רבים וכ"ש לפמ"ש התי"ט דבשני סדרים יש סדר למשנה משום דאסמוכוה אקרא דהי' אמונת עתך וכו' א"כ הו"ל סתמא דגיטין סתם ואח"כ מחלוקת בע"ז דאין הל' כסתם משא"כ לדידן דקיימל"ן כרב דמנסך ממש נמי מחייב ולא אמרי' קם לי בדרבה מיני' כדר' ירמי' דאמר מדאגבי' קני מוקמי' למתניתין אליבא דהלכתא במנסך ממש ולא במערב משום דהלכה כרשב"ג דאפי' יי"נ גמור שנתערב ביין כשר מותר למכור הכל חוץ מדמי יי"נ שבו כדפרש"י דמהי תיתי נוקמה לבר מהלכתא מבלי שום הכרח ומה שפרש"י בגיטין שם ד"ה מערב דאסור בהנאה זהו אליבא דשמואל דמוקי לה כת"ק בהכרח משא"כ לדידן שאין לנו הכרח מוקמי' לה אליבא דהלכתא והא דפריך הש"ס בגיטין שם אדרב מ"ט לא אמר כשמואל דמנסך היינו מערב אע"ג דאליבא דשמואל לא מתוקמי מתניתין אליבא דהלכתא דקיימל"ן כרשב"ג אפי' יין ביי"נ גמור מותר אליבא דרב דוקא פריך דרב גופי' פסק שם הלכתא כת"ק דיי"נ ביין כשר אסור בהנאה א"כ הו"ל לאוקמי כשמעתי' דלדידי' גם במערב אתי' אליבא דהלכתא משא"כ לדידן לא מתוקמי אליב' דהלכתא אלא במנסך ממש כדפרש"י כאן וא"ש

ובר מן דין אני אומר לפמ"ש רמ"א בח"מ סי' ש"ו גבי טבח שניבל דאם לא עשאה אלא ספק נבילה אע"ג שפשטה הוראה לחומרא וידע הטבח שאנו נוהגין לאסרו אפ"ה פטור מלשלם משום דיכול למימר דלמא כשרה היא מדינא א"כ אפי' לדידן נמי בתר דפסק רב נחמן הלכ' למעשה להחמיר ביי"נ גמור יין ביין מ"מ לענין תשלומין לא יתחייב המערב לשלם כיון דמעיקר הדין מותר למוכרו כרשב"ג אלא דמצד החומרא בלבד הוא שהחמירו לאסור לא מפקי' ממונא בזה דכ"ש הוא מספק טריפה שאסורה מדינא וגם פשטה הוראה לחומרא ואפ"ה פטור הטבח מלשלם ובנד"ז אינו אלא חומרא בלבד ואין לומר דשאני הכא דכל עיקר החיוב הוא משום שלח יהא כל א' הולך ואוסר של חבירו א"כ ה"ט שייך נמי בכה"ג זה אינו דהא כתבו התוס' בגיטין נ"ב ד"ה מנסך דלעולם לא מחייבי' בהיזק שאינו ניכר מה"ט דשלא יהא כל א' וכו' אלא במקום דמחייב בהיזק ניכר מדינא בלא ה"ט דשלא יהא וכו' אבל מה"ט לחוד לא מחייב ע"ש ולכן כתב רש"י שפיר דלענין תשלומין לא מחייב במערב דיכול למימר לאו מידי חסרך לפי דינא דאורייתא דמזבין לי' לנכרי' וכו' כרשב"ג אלא שראיתי להרמב"ם רפ"ז מהלכות חובל שכ' או שעירב לו טפת יי"נ בתוך יינו וכו' ע"ש ולכאורה מדבריו ז"ל סייעתא לדברי מהרא"י בתה"ד סי' קפ"ו והש"ך בח"מ שם החולק על רמ"א שסוברי' דכל מקום שפשט המעשה לחומרא וידע השוחט מזה חייב אפי' בספק טריפה ולא יוכל לומר אייתי ראי' דטריפה ודאית היא אלא שיש לדחות ולומר דעד כאן לא אמרו בש"ס פ' הגוזל צ"ט ב' בעובדא דההיא מוגרמתא ובש"ע שם דפטור הטבח בספק טריפה דוקא כשניבל בלא מתכוין רק ע"י פשיעתו משא"כ כשעושה במזיד ובמתכוין ליכא למפטרי דאמאי הוה ליך גבי' דאזקתי' כדאי' בס"פ הכונס ס"ב א' וכ"מ אח"כ סברא זו בתב"ש י"ד סי' ד' מ"מ יתכן דרש"י ז"ל אינו מחלק בין שוגג למזיד ותו בנד"ז דאינו אסור בהנאה מעיקר הדין נהי דהחמירו לענין איסורא אבל לענין התשלומין מנל"ן לחייב זה בתשלומין בשביל החומרא בפרט בהיזק שאינו ניכר דמד"ת פטור בל"ו והו"ל תרי חומרי וגדולה מזו כתב הש"ך בי"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ו בדין מכר דברים האסורים מדברים ואכלו הלוקח דאין המוכר צריך להחזיר הדמים שהוא מטעם דלא העמידו חכמים דבריהם לענין תשלומין ע"ש וכ"ש בנד"ז

אמנם בישוב קושי' הרב במנ"י דקשי' דשמואל לולא פרש"י