אגודת אזוב יורה דעה צ

דישראל קדושי' הא דאמר ר' יהודה גוממו לגיד ולא לשומן לאו משום דמותר אלא משום דתלי' במנהגא לא איירי בי' ר' יהודה דהיכי דאחמור אחמור כדאמרינן בנדה ס"ו גבי חומרא דר' זירא דלא איירי בי' התנא משום דתליא במנהגא והיכי דאחמור וכו' ע"ש והכי נמי כן הוא דמתניתין לא איירי בשומן הואיל ותליא במנהגא והשתא דאתינא להכי מצינו למימר דודאי שיעורא דבשר בלפת הוא פחות מששי' ומשום דגיד לחוד לא יהיב טעמא כולי האי סגי בהכי ומאי דאמר רב נחמן גיד בששי' אליבא דהלכתא קאי וקיימל"ן אין בגידין בנ"ט ועל כרחך אשומן קאי למאי דנהגו בו איסור דבעי' ששי' כמו בשאר איסורים כמו שהסכימו כל הפוסקי' והיינו שיעורי' דרבי יוחנן דבצל וקפלוט שהוא בששי' ואתי דרבי יוחנן שפיר אליבא דהלכתא דקיימל"ן כל איסורי' שבתורה בששי' ושפיר הבי' הטור להא דרבי יוחנן וזה ברור והשיב לי הרב הנ"ל שגם הוא כיון לזה אלא שעדיין לא העלה הדברי' בישוב קושי' זו על הספר בדיו (ועכשיו עלה בדפוס וע"ש שקיצר מאוד אבל דברינו בזה הוא בביאור יותר)

אמנם התוס' לשיטתם הוכיחו שפיר דשיעורא דבשר בלפת הוא בששי' משום דס"ל דשיעורא דגיד עם שיעורא דשומן אידי ואידי חד שיעורא הוא וא"כ אפי"ת דרב נחמן קאי גם אשמנו אכתי חדא שיעורא הוא עם הגיד וגם מה שנתקשו התוס' בדף צ"ז א' ד"ה שאנו משומן הגיד ולא ניחא להו למימר דאתי כמ"ד שמנו מותר או דלא איירי משומן דתליא במנהגא משום דשם אדשמואל קאי דאמורא הוא ובודאי איירי ג"כ ממנהגא שבימיו כבר נהגו בו איסור משא"כ במשנה כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ קושי' התוס' דלעיל ר"פ ג"ה פ"ט ב' ד"ה אם אהא דפריך התם וסבר תנא דידן אין בגידין בנ"ט והא תנן ירך שנתבשל בו גיד הנשה אם יש בו בנ"ט וכו' והקשו לשם דלמא הא דאוסר שם בנ"ט הוא משום שמנו וכו' והוציאו מפאת קושי' לשיטת הר"מ דלעיל דכ"מ שאין הגיד אוסר גם השומן אינו אוסר ע"ש אולם לדרכינו יתכן דשפיר הכריח הש"ס דע"כ משום גיד הוא דאוסר ולא משום שמנו דס"ל לתנא דמתניתין שמנו מותר או דלא איירי בי' וכנ"ל דאי אין בגידין בנ"ט ומשום שמנו הוא דבעי' בנ"ט א"כ היכי שיערוה כבשר בלפת ולא כבצל בקפלוט שהוא בששי' ככל האיסורי' שבתורה דהא ודאי לא גרע שמנו משאר כל האיסורי' שאין בהם שמנוני' כלל אלא ודאי דס"ל למתניתי' יש בגידי' בנ"ט ושמנו אינו אוסר או דלא איירי בי' מש"ה סגי בהאי שיעורא דבשר בלפת משום דגיד לא יהיב טעמא כולי האי לכ"ע (ומה שלא תירצו התוס' לקושייתם זו גם עפ"י דרכם דפריך אליבא דר' יוחנן דס"ל דשיעורא דמתני' דבשר בלפת הוא משום דגיד לא יהיב טעמא כולי האי משום דא"כ לא הו"ל להש"ס למפרך בסתם כיון דאליבא דהלכת' דקיימל"ן כרבא לא מוכח מידי הו"ל להש"ס למימר הניחא לרבא וכו' כנ"ל: אבל לדרכינו יתכן והבן זה) כנ"ל

נדה י"ט א' תוס' ד"ה רבי יהושע

עוד נתקשה הרב המחבר בחבורו הנז' על דברי מהרש"א ז"ל בנדה י"ט א' תוס' ד"ה רבי יהושע וכו' וזה לשונו יש לדקדק וכו' הא כל ספק טומאה מסוטה ילפי' לה לטמא ברה"י אפי' בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש לעיל בשמעתין (ד' ראשון ד"ה והלל) וכו' מיהו הך ספיקא דמשאירסתני נאנסתי איכא לדמויי לסוטה וצ"ע עכ"ל וכוונתו נעלמת דמאי קשי' לי' אהא דמשאירסתני נאנסתי דאם ר"ל אהא דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה היכא דליכא חזקה דממונא (פי' כגון לענין כסף קדושי' כמ"ש התוס' בהמדיר ע"ו ב' ע"ש) גבי ממון מאי ענין ממונא לספיקי דסוטה הא ממונא מאיסורא לא ילפי' ואי מה שמותרת לבעלה הא ודאי לאו מטעם חזקה דגופה היא דמותרת דהא אדרבה לפום חזקה דגופה הי' לנו לאוסרה דאוקמה אחזקת בתולה ותחתיו נבעלה אלא מטעם ס"ס מותרת כדאי' בכתובות דף ט' עכת"ד בתוספת ביאור

וזה אשר השבתי לו לע"ד ודאי מהא לא אירי' דודאי קושי' הרב ז"ל אהא דמשאירסתני נאנסתי קושי' חזקה היא עפ"י דרכו ולאו אחזקה דגופה קאי כי אם אחזקת היתר ואהא קשי' לי' דמשמע התם דלבעלה שרי' לכ"ע ואמאי אי משום דמוקמי' לה בחזקת היתר (כדמשמע בתוס' כתובות דף ט' ד"ה אי בע"א דאי לאו חזקת היתר לא הוה שרינן משום ס"ס דנגד ספק תחתיו איכ' חזקה דגופה וכן ספק אונס ליתא דרצון רובא אלא משום דסמיך מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ולא אמרי' רובא עדיף משום דרוב רצון אינו רוב גמור יעוי"ש) הא גבי סוטה לא מוקמינן בחזקת טהרה וחזקת היתר וגם משום ספק ספיקא נמי ליכא להתירה דהא איתא בפ"ו דמס' טהרות גבי ספק טומאה ברה"י דילפי' מסוטה דאפי' ספק ספיקא וכמה ספיקות לא מהני בי' וכתבו התוס' בפסחים דף י' הטעם כיון דמן הדין אפי' בחד ספיקא הי' טהור משום דאוקמה אחזקת טהרה ואפ"ה גלי קרא דטמא ה"ה בס"ס ע"ש (וכ"ש דקשה ביותר על דברי התוס' כתובות שם ד"ה לא צריכא וד"ה אי בע"א שכתבו להדי' גבי האי דינא דמשאירסתני וכו' דהו' סגי אפי' בחד ספיקא לחוד משום חזקת היתר אי לאו דאיכא חזקת הגוף כנגדה ע"ש

איברא הגם שהדברי' נכונים מ"מ הם רחוקים מכוונת הרב ז"ל שא"כ דבריו סתומים ביותר ואין מדרכו של הרב ז"ל לסתום כל כך ע"כ נלע"ד, לכוין דברי הרב ז"ל בדרך הפשוטה ביותר ואומר דנתכוין על אותו הסוגי' עצמה שהביאו התוס' כאן מפ' המדיר דאמר התם אהא דמשאירסתני נאנסתי דאמר רבי יהושע לא מפיה אנו חיין דלא תימא דלא אזיל ר' יהושע בתר חוקה דגופה כלל אלא כי לא אזיל ר"י בתר חוקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא (כנגדה) אבל כי ליכא חזקה דממונא אויל ר' יהושע בתר חזקה דגופה ומייתי לה מהא דתנן ספק אם בהרת קדמה ר"י קיהה וטיהר והוקשה להתוס' דמאי צריך ראי' דאזיל ר"י בתר חזקה דגופה פשיטא הא חזקה דאורייתא היא ועוד דלמא שאני נגעי' דגלי בהו קרא וכו' ואהא קשי' לי' להרב ז"ל ואדרבה אפכא קשה על הא דאמר גבי ספיקא דמשאירסתני נאנסתי דהיכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופה ור"ל לענין איסור והיתר דסמכי' אהך חוקה להתיר כדמייתי עלה מההיא דנגעי' ופשטא דלישנא משמע דקאי על הך ספיקא דמשאירסתני נאנסתי דלענין איסור והיתר הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה להתיר אפי' בספיקא כי האי אי הוה בי' חזקה דגופה להתירא (וכמו שיתבאר בסמוך דגם בהך ספיקא דמשאירסתני נאנסתי משכחת חזקה דגופה להתירא) ואפי"ת דגבי משאירסתני נאנסתי לא משכחת חזקה דגופה להתיר עכ"פ מוכח דגם. בספיקא כג האי דדמי' לסוטה אזלי' בתר חוקה להתיר דהא עלה דמשארסתני נאנסתי קאי מש"ה קשי' לי' להרב ז"ל שפיר דבספיקא כי הך דמשאירסתני נאנסתי דדמי' לסוטה הא לא אזלי' בי' כלל בתר חזקה להתיר ועוד דמאי מייתי עלה מנגעי' שהיא טומאת ראי' דלא ילפי' לה מסוטה כמ"ש התוס' כנ"ל פשוט בכוונת הרב ז"ל: ולרווחא דמילתא אומר דגם בהא דמשאירסתני נאנסתי גופה מצינו חזקה דגופה דמסייע להתירא דהא כתבו התוס' בכתובות דף י' ד"ה חזקה וכו' והביאם הב"ש באה"ע ססי' ס"ח ס"ק כ"ד דלמאי דקיימל"ן כנסה בחוקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע הוה קדושי טעות וצריכה קדושי' אחרי' ע"ש וא"כ אי קידשה אחר בנתים אסורה לבעל זה בלא גט מזה האחר ואם קבלה קדושין מאחיו של זה אסורה לבעל זה עולמית דהא תפסי בה קדושין של אחר אליבא דמאן דלא אזיל בתר חזקה דגופה ועלה דייקי' אליב' דר' יהושע דלא אזיל בחר חזקה דגופה ה"מ כי איכא חזקה דממונא כנגדה אבל לענין איסור והיתר אזיל בתר חזקה דגופה שנבעלה תחתיו דבעל וקדושי' קידושי' גמורי' ולא הוה מקח טעות ולא תפסי בה קדושין אחרים ומותרת לבעלה זה ואין לומר דהא נגד חזקה דגופה איכ' חזקה פנוי' זה אינו דהא כתבו התוס' פ' המדיר ע"ה ב' ד"ה אבל דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל נגד חזקת הגוף ע"ש (ותו כיון דנתקדשה לאחר וממ"נ היא מקודשת אזדא לה חזקת פנוי') ועלה קשי' לי' להרב ז"ל דהא הך ספיקא דאימת נבעלה איכא לדמויי לסוטה דלא אזלינן בה בתר חזקה ואם כן כוונת הרב מבואר בפשיטות

איברא בגוף דברי הרב ז"ל במ"ש דהך ספיקא דמשאירסתני נאנסתי איכא לדמויי לסוטה לא כן עמדי דכבר הראית לדעת מפאת הני קושי' דלעיל בסוגי' דפתח פתוח דמהני בי' ס"ס מוכח דלא דמי לסוטה דהא בספק טומאה ברה"י דגמרי' מסוטה לטמא לא מהני בי' ספק ספיקא לטהר כדתנן בפ"ו דמס' טהרות

לכן יראה לע"ד דהך ספיקא דמשאירסתני נאנסתי דמי' לשאר ספיקות דאיסור והיתר דלא גמרי' מסוטה לאסור ברה"י אפי' בדאיכא חזקה וס"ס להתירא אלא בטומאה וטהרה לחוד משום דאפיק לה קרא בלשון טומאה דבסוטה כ"ח נפקא לן להא דספק טומאה ברה"י מהא דכתיב והיא נטמאה והיא לא נטמאה ודייקי' אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסור ומכאן אתה דן לשרץ וכו' ע"כ והיינו דווקא בספק טומאה ולא בספק איסור ומינה גבי סוטה גופה דאסר הכתוב הספק ג"כ בספק טומאה דוקא דהיינו ספק נבעלה או לאו שז היא הספק דאיירי בי' קרא גבי סוטה שהבעילה היא שקרויה טומאה שמטמאין טומאת ערב ג"כ אבל בשאר ספיקות כגון ההיא דמשאירסתני נאנסתי שאין הספק בטומאה אם נבעלה או לאו שהרי בעולה היא לפנינו אלא בזמן הבעילה מש"ה דמי' לשאר ספיקות איסור והיתר ותדע שהרי אפי' בספק טומאה גופה לא ילפי' מסוטה אלא לענין טומאת מגע ולא לענין טומאת ראי' כמ"ש התוס' ומהרש"א גופי' בכאן וע"כ משו' דספק טומא' סוטה אם נבעלה לטומאת מגע דמי' ובעינן דומי' דהאי ספיקא דוקא א"כ ה"ה וכ"ש שאר ספיקות שאין הספק במגע דלא גמרי' מינה ושוב מצאתי להדי' בתוס' ריש מכילתין ד"ה מעת לעת וכו' שכתבו להדי' דלענין טומעת מעל"ע שהוא למפרע לא גמרי' מסוטה דלא מוקמי' אחזקה ולטמא למפרע אלא שפיר מוקמי אחזקה ואמרי' דהשתא הוא דנטמאת ע"ש א"כ בהך ספיקא דמשאירסתני