אגודת אזוב יורה דעה פג

הדבור ולכאורה הי' נראה ליישב בזה עפ"י מ"ש הפוסקים ז"ל בי"ד סי' פ"א בשם הר"ש בדין גבינות שנעשו מבהמה ואח"כ נמצאת טריפה שיש להכשיר מטעם חזקה דאתינן מכלל רובא דהא רוב בהמות כשרות הם ומסתמא גם זו היתה מן הרוב בתחילה ונולדה כשהיא כשירה וא"כ אוקמה אחזקה דמעיקרא שהיתה כשירה והשתא הוא דנטרפה יעוי"ש וא"כ יש לומר בנ"ד דזהו פשיטא דאין לחוש לטריפות שמן הבטן שאותן ודאי מיעוט' דמיעוט' נינהו דהרי אנו רואין שהרוב כשרות הם לגמרי ומאותן מיעוט הטריפות נמי רובן אינן טריפות מן הבטן כי אם ע"י סירכות הריאה או שאר ריעותות מעין המאורע להם אחר הלידה ועוד שהרוב טריפות הם בני י"ב חודש ויותר וטריפות שמן הבטן הם ודאי מיעוט' דמעוט' הם ואין לחוש אלא לטריפות שיארע לכל הבהמות אחר הלידה וכנגד האי מיעוטא איכ' רובא וחזקה דכיון דמסתמא נולדה כשהיא כשרה דהא רובו ככולו כן הן ולמיעוט' דמיעוט' לא חיישי' מהשתא נגד המיעוט של הטריפות שבא אחר הלידה איכ' לאוקמי אחזקה דמעיקרא שהיתה כשרה וקיימא הך חזקה כנגד החזקה דבהמה בחייה בח"א ונשאר הרוב כשרות בתקפו וכמ"ש התוס' שם גבי פרה אדומה מש"ה לא פריך הש"ס אלא לר"מ דחייש אפי' למיעוט' גרידא אבל לרבנן דלא חייש למיעוטא גרידא ניחא משום דכנגד החזקה דבהמה בחייה בח"א איכא חזקה דמעיקרא שהיתה כשירה שנולדה מש"ה נמי לא קשי' להו להתוס' מעיקרא מהא דלא פריך היכי אכלינן בישרא דלמא היתה טריפה כשנולדה דזה פשוט הוא דהוה מיעוט' דמיעוט' שעין בעין נראה שכן הוא אלא מהא דרוב מצויין א"ש מ"ה דהוה ס"ד שהוא כשאר מיעוט והספק הוא על השחיטה לבד שמא שהה או דרס ולא נשחטה ובהמה בחייה בח"א עומדת וא"ש איברא שאין תירוץ זה עולה בשיטת התוס' שהרי התוס' בחולין י"א ד"ה אתי' מטריפין הגבינות למפרע ולית להו סברת הר"ש הנ"ל בחזקה דאתי' מכלל רובא והדרא קושי' לדוכתין

לכן יראה לע"ד ליישב קושי' מהרש"א ז"ל הנ"ל בענין אחר בטוב טעם אשר יאמר כי הוא זה דבל"ז יש להבין לפמ"ש התוס' דאפי' ר"מ נמי לא חייש למיעוטא דלא שכיח ואפי' מדרבנן כדאי' בנדה דף ל"ב א"כ מאי פריך הש"ס בחולין שם לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ליחוש דלמא במקום נקב קשחיט הא אין לך מיעוטא דלא שכיח יותר מזה דהרי רוב בהמות כשרות הם לגמרי ומיעוט הטריפות רובן הם בריאה ושאר אברים וא"כ נקובת הושט הוא מיעוט' דמיעוט' וכ"ש שיתרמי השחיטה במקום נקב בצמצום ובשלמא אליבא דרב אשי דגמר משחיטה עצמה דאזלי' בתר רובא מדלא חיישי' דלמא במקום נקב קשחיט יש לומר דודאי בשל תורה אין לחלק בין מיעוט למיעוט דכיון דאזלי' בתר רובא כולהו רובא בכלל אבל המקשה דאיירי בדרבנן שמחלקים בין מיעוט' דשכיח למיעוט דלא שכיח קשה הא ודאי כה"ג דאתרמי דשחיט במקום נקב הוא מיעוטא דלא שכיח כלל ובהכרח ליישב בזה דנהי דהאי חששא דבמקום נקב קשחיט מצד עצמו הוא מיעוטא דלא שכיח מ"מ כיון דר"מ חייש אפי' למיעוטא גרידא ולדידי' צריך בדיקה בכל האברים מהשמונה עשר טריפות שמנו חז"ל שכולם בכלל הם ודאי מיעוטא דשכיח א"כ גם בדיקת הושט הוא בכלל המיעוט כשאר כל האברים דמאי שנא ושט משאר כל האברים כולן דאם תאמר להפריד טריפות הושט מכל טריפות שאר האיברים ולחשבו מיעוטא דמיעוט' נגד שאר הטריפות א"כ גם בשאר האברים נוכל לעשות כן ולומר על כל אבר ואבר ממנה שהוא מיעוט' דמיעוט' נגד שאר הטריפות אלא ודאי כיון דחיישי' למיעוט' דטריפות כלל שהוא מיעוט' דשכיח כל האברים כולן בכלל המיעוט הם דהי מינייהו מפקת וצריך בדיקה בכלל האברים כולן מראשון לסופן מש"ה פריך שפיר היכי אכיל בישרא הלא מקום השחיטה אי אפשר בבדיקה והרי גם הוא בכלל המיעוט' (וכה"ג כתב הרשב"א הובא בי"ד סי' פ"ד ס"ח בהגה"ה והביא ראיה מבדיקת הריאה דלא סגי בבדיקת הרוב ממנה יעוי"ש) וכל זה לר' מאיר דחייש אפילו למיעוטא גרידא דאליבי' צריך בדיקה בכל האברים שהוא מיעוט' דשכיח אבל לרבנן דלא חיישי' למיעוט' גרידא וא"צ בדיקה בשאר כל האברי' שאין תלויין בשחיטה ולא שייך בהוא חזקה דבהמה בחייה אלא שבאת לחוש על טריפות הסימנים לבד שהם מקום שחיטה מפאת החזקה דבהמה בחייה בחוקת איסור וכיון שאין חשש אלא בסימנים לבד הו"ל מיעוט' דמיעוט' שהרי כל הטריפות כולן אינן רק מיעוט וא"כ טריפות הסימנים לבד מכלל שאר הטריפות הם מיעוט' דמיעוט' דלא חיישי' לי' כלל אפילו במקום חוקה כמ"ש התוס' מש"ה נמי לא קשי' להו להתוס' מעיקרא מהא דלא פריך לרבנן נמי היכי אכלינן בישרא שזה פשוט הוא דהוה מיעוט' דמיעוט' דהא עין בעין נראה שכן הוא אלא במיעוטא דאין מומחי' קשיא להוא שפיר דהוה ס"ד שהוא כשאר מיעוט כנ"ל ובזה א"ש ג"כ דברי התוס' דלעיל ד"ה ואי בע"א דס"ל דלמיעוטא בהדי חזקה חייש ר"מ מה"ט ואפ"ה לא קשי' לי' אדר"מ מהא דהתירה התורה בשר תאוה כיון דמיעוט' גרידא לא חיישי' מה"ט א"כ נקובת הושט הו"ל מיעוט' דמיעוט' כנ"ל ברור ודו"ק

שאלה ז

לפ"ק שערשאב שייך למס' קדושין ס"ה וכריתות ר"פ אמרו לו ובי"ד סי' קכ"ז בש"ק ס"ק י"ב וי"ד

שלום למר ולתורתו אשרי יולדתו והורתו ה"ה כבוד אה' ידיד נפשי הרבני המופלג בתורה ויראה החריף ושנון והבקי בחדרי תורה דרופתקי דאורייתא כש"ת מו"ה יצחק נ"י

הן הראני אותיותיו הטהורים מגילה עפה מעולפת ספירים אשר נשא ונתן בדין נאמנות עד א' באיסור' ושם עין עיונו בחדושינו בענין זה בס' מראות הצובאות (בפתיחה השני') ולאשר ראיתיו שואל כענין אמרתי להשיבו כהלכה בעהשי"ת ואף כי אני היום סמכוני באשישות ובעי' מני מילתא דבעי טעמא הלא די ברמיזא לחכימא כיב"ל אשר יאמר כי הוא זה

א ראשון תחילה נתקשה מעל"ת לשיטת התוס' וסיעתם הסוברים דאין עד אחד נאמן באיסורי' אם לא שיאמר נתנסך יינו של חבירו והבעלים שותקי' ומטעם שתיקה כהודאה וכתב הש"ך בי"ד סי' קכ"ו ס"ק י"ב דעפי"ז צריך לפרש הא דתנן בר"פ אמרו לו עד אומר אכל חלב ועד אומר לא אכל מביא אשם תלוי דאיירי שהעידו שניהם בבת אחת דשייך בי' ג"כ שתיקה כהודאה דיודע רגלים לדבר לזה ולזה ומש"ה ספיקא הוה ע"ש ותמה עליו מעל"ת מדברי התוס' דנזיר דף כ' ע"א שכתבו להדיא דכשבאו בבת אחת לא שייך שתיקה כהודאה דאי' למימר דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא אינהו גופייהו מכחשי אהדדי ע"כ וכיון דלא שייך בי' שתיקה כהודאה א"כ מעיקרא דדינא אין העד נאמן ואמאי מבי' אשם תלוי ואם תאמר דמיירי בזה אח"ז א"כ הראשון חשוב כשנים ואין דבריו של השני לבדו במקום שנים וחטאת בעי לאתויי. איברא דהך מתניתין מיושב שפיר עפ"י מ"ש בס' מה"צ (שם אות י"ב) ליישב בזה יעוי"ש אבל קשה במתניתין דספ"ה דטהרות עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא ברה"י ספיקו טמא ובר"ה טהור במאי קמיירי אי בבת אחת הא בכה"ג לא שייך שתיקה כהודאה וא"כ מעיקרא דדינא אין העד שאומר נטמא מהימן כלל וברה"י אמאי טמא ואי בזה אח"ז א"כ הראשון חשוב כשנים ובר"ה אמאי טהור ובכאן אינו עולה הישוב האמור בס' מה"צ שם על מתניתין דכריתות הנ"ל (וליתא כמו שיתבאר להלן) ובהכרח לומר לשיטת התוס' דאיירי בזא"ז וכדעת הריטב"א (שהבי' הש"ך בס"ק י"ד) דס"ל דבשאר איסורי' אפי' בזה אח"ז אין עד הראשון חשוב כשנים עכ"ד וזה ההכרח בודאי אינו דהא התוס' בכריתות שם מפרשי' למתניתין דהתם בשותק ומטעם שתיקה כהודא' ואפ"ה כתבו שם בסמוך דמיירי בבת אחת אבל בזה אח"ז הי' הראשון חשו' כשנים ודלא כהריטב"א דלעיל וא"כ הקושי' במקומה והישוב שכתבנו בס' מה"צ ליישב בזה עפ"י דברי הראב"ד פ"ח מהלכות שגגות שם ביארנו והוכחנו דהתוס' לא נחתו לזה אולם לע"ד הקושי' מעיקרא ליתא לפמ"ש התוס' בסוטה ל"א ב' דאפי' בסוטה שנאמן העד מן התורה אפ"ה לא מקרי זה אח"ז שיהי' הראשון חשוב כשנים נגד השני אלא א"כ כבר הורו הב"ד עפ"י הראשון תחילה קודם שבא השני להכחישו אבל אם בא השני והכחישו קודם שהורו הב"ד עפ"י הראשון אפי' העידו בזה אח"ז כבת אחת דמי וא"כ משכחת לה שפיר כשהעי' הראשון תחילה בפניו שנטמ' ושתק ואח"ז בא השני קוד' שהורו הב"ד עפ"י הראשון והכחישו' דכה"ג הו"ל כבת אחת ואפ"ה שייך בי' שתיקה כהודאה כיון שבשעה שהעיד הראשון לא הי' שם עד שני להכחישו לא הי' לו לשתוק (כדמוכח נמי מלשון התוס' בנזיר שם שכתבו דמיירי כשבאו שתי הכתות ביחד וכו' משמע הא אם לא באו שניהם כאחד ממש שייך שפיר שתיקה כהודאה) מש"ה ספיקא הוה וברה"י ספיקו טמא ובר"ה טהור ובהכי נמי מתוקמי מתניתין דכריתות לפי' התוס' שכתבו דמיירי שבאו בבת אחת ומטעם שתיקה כהודאה דר"ל שבא השני קודם שהורו ב"ד עפ"י הראשון דכה"ג אפי' העידו זה אחר זה בת אחת מקרי ושייך בי' שפיר שתיקה כהודאה

ב ועדיין אנו צריכין למודעי לפי מה שנראה מפרש"י בקדושין ס"ו א' דאזיל בשיטת התוס' דאין עד אחד נאמן באיסורין אלא כשהבע"ד שותק ומשום שתיקה כהודאה וכמ"ש הר"ן שם בשמו ובסוטה ל"א ב' מבואר מפרש"י ז"ל כפי מה שביאר הש"ך ז"ל בס"ק י"ד שסובר דבמקום שנאמן העד מן התורה מיד שהעיד הוא חשוב כשנים ולא מקרי בת אחת אלא כשהעידו שניהם בתוך כדי דבור ממש ע"ש. א"כ חוזר וניער הקושי' דלעיל במאי קמיירי אם העידו שניהם בתוך כ"ד ממש לא שייך שתיקה כהודאה ואין העד נאמן כלל ואי כשהעידו זאח"ז הראשון חשוב כשנים ובחטאת קאי וכן במתניתין דטהרות נמי אמאי בר"ה טהור אם לא שנאמר שדעת רש"י ז"ל כהריטב"א דבשאר איסורים אין הראשון חשוב כשנים לעולם אפי' בזאח"ז: