אגודת אזוב יורה דעה פב

התירוה להנשא לא תצא מהתירה ושרי' להנשא לכתחילה מעיקרא לק"מ על הראב"ד ז"ל דלפי"ז אזדא לה האי דיוקא דלעיל לענין אם באו עדי' תחילה שתצא אפי' בדיעבד לגמרי דהא לא איירי מתניתין מדיעבד כלו אלא בלכתחילה לחוד דודאי אם באו עדים תחילה לא שרינן לה להנשא לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא בכל ענין כנ"ל הא חדא

תו במה שנתקשיתי בס' מה"צ סעי' ק"ט אות קט"ז על תשו' נ"ב סי' מ"ג שכ' דבכל ספק בשחיטה אע"ג דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ איכא חזקה להתירא נמי כנגדה דהעמד הבהמה בחוקת טהרה ואם נפסלה בשחיטה הו"ל נבילה ומטמאה (ור"ל דהא דכל ספק בשחיטה פסולה אינו אלא מטעם ספיקא לחוד) עכ"ד וקשה ע"ו מהא דאי' בחולין דף ט' דאם לא בדק בסימנים אסורה ומפ' הטעם משום דבהמה בחייה בח"א עומדת וכו' ופי' התוס' שם דאינה אסורה אלא מדרבנן דרוב פעמים הוא שוחט שפיר ור"ל משום דמדאוריי' רובא עדיף מחזקה אלא דמדרבנן חיישי' למיעו' דאיכ' חזקה בהדי' כמ"ש התוס' בבכורו' דף כ' ע"ב) ולדברי תשו' נ"ב הנ"ל דנגד חזקה דבהמה בחייה איכ' חזקת טהרה דבהמה כנגדה אמאי אסורה הכא אפי' מדרבנן ניזיל בתר רובא דרוב פעמי' הוא שוחט שפיר דהא למיעוטא גרידא לא חיישי' כלל אפי' מדרבנן כמ"ש התוס' בבכורות שם וטען מכת"ר ע"ז דאין ה"נ דמדרבנן לא מהני חזקת טהרה דבהמה נגד חזקה דבהמה בחייה ובתשו' נ"ב שם ר"ל דמדאורייתא מיהת מהניא חזקת טהרה דבהמה נגד חזקה דבהמה בחייה וכו' ע"כ זו אינה טענה כלל דאם היתה חזקת טהרה דבהמה שקולה ממש נגד החזקה דבהמה בחייה מה טעם להחמיר בחזקה זו ולסלקה טפי מבשאר חזקות אחר שהיא טובה ושקולה ממש נגד החזקה דבהמה בחייה וכו' ואם תאמר משום דאינה טובה ושקולה כנגד החזקה דבהמה בחייה א"כ מנ"ל לומר דמדאורייתא מהני' שפיר חזקה זו נגד החזקה דבהמה בחייה מאין הרגלים לזה הא אין לנו גלוי דעת בזה בשום מקום בש"ס ועוד למה יועיל בדאורייתא חזקה זו נגד חזקה דבהמה בחייה וכו' אחר שאינו טובה ושקולה כמות החזקה דבהמה בחייה אלא שהי' אפשר לומר לכאורה בזה דאין ה"נ דחזקת טהרה דבהמה היא שקולה לגמרי כנגד החזקה דבהמה בחייה וכו' ולא הוזכרה חזקה זו דבהמה בחייה בכאן אלא שלא תאמר להפך דאיכ' חזקה להיתרא דהעמ' בהמה בחזקת טהרה לזה אומר דלאידך גיסא נמי איכא חזקה לאיסור' דבהמה בחייה וכו' וספיקא הוה ככל שאר ספק בשחיטה והא דלא שרינן לה מטעם הרוב דרוב פעמים הוא שוחט שפיר יש לומר דאולי משום דמיעוטא דאין שוחטין יפה הוא מיעוטא דשכיח קצת מש"ה חיישינן לי' מדרבנן דאין המיעוטין דומין זה לזה בענין חששי דרבנן כמ"ש התוס' בבכורות שם אבל גם זה אינו דבש"ס מוכח דמטעם חזקת איסור הוא דאתינן עלה לאוסרה ולא מטעם מיעוט' דאין שוחטין יפה מדאמר התם לחד מ"ד דאסורה ואינה מטמאה משו' דבהמה בחייה בח"א אמרי' בחזקת טומא' לא אמרי' ואם אי' דהטע' משום דחיישי' להאי מיעוטא דשכיח דלחזקת איסור לגמרי מהכא ותיפוק לי' משום המיעוט לחוד דשכיח דאינו שוחט שפיר והו"ל נבילה ומטמאה א"ו דהרוב דשוחט שפיר הוא רוב גמור ואינה אסורה אלא מטעם החזקה דעומדת בחזקת איסור ואוקמה אחזקה דמעיקרא שהיתה אסורה ולא מטמאה וכיון שכן הדרא קושי' לדוכתי' על דברי תשו' נ"ב הנ"ל

איברא דצריכין אנו למשכוני נפשי' על דברי הגאון ז"ל שמאור הגולה הי' ולא יתכן כלל שיתעלם ממנו סוגי' ערוכה בעניינא דעסיק בי' ויראה ליישב דבריו בזה דעד כאן לא קאמר הרב ז"ל אלא בשאר ספק בשחיטה שאין שם אלא חזקת איסור בלבד אבל גבי האי דלא בדק בסימנים אם נשחטו רובן דמלבד חזקת איסור איכא חזקה אחריתי נגד חזקת טהרה של הבהמה דאם באת לומר דהעמ' הבהמה בחזקת טהרה דמעיקרא שגם עכשיו היא טהורה מפאת שנשחטו הסימנים ברובן אדרבה העמד בהמה והסימנים עצמן על חזקתן דמעיקרא שלא היו זבוחים ואימור השתא נמי עדיין לא נזבחו רובן דהא רובו ככולו אי אפשר שלא נובח אחד מהן כלל וכיון דאיכא למימר הכי והכי פש לה החזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור בתקפו ואל תתירנה מספק וסמיך מיעוטא דאין שוחט שפיר לחזקה משא"כ בשאר ספק בשחיטה שהסימנים זבוחים לפנינו ואין שם אלא חזקת איסור בלבד שפיר מצינו למימר דחזקת טהרה של הבהמה עומדת נגד חזקת איסור והא דאי' בחולין דף י' דגם בספק שהה או דרס נמי אסורה מספק אע"ג דעל הרוב לא עביד דשהי או דריס כמ"ש התוס' והר"ן לשם ע"ש התם ודאי אין שם רוב גמור שהרי הוא עצמו נכנס לבית הספק ומסופק בעצמו אולי שהה או דרס ואין שם אלא קצת נטי' להיתר טפי מלאיסור מש"ה אסורה מספק וא"ש זהו מה שאפשר ליישב דעת הגאון ז"ל בסוגי' הש"ס אבל מ"מ מדברי התוס' דבכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב לא נראה כן דלפי דברי הגאון אין מקום לקושייתם כמ"ש בס' מה"צ שם וצ"ע: תו במ"ש בס' מה"צ שם סעי' כ"ט אות קט"ז בישוב קושי' מהרש"א בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דאין שייך חזקה דבהמה בחייה להחזיק ריעותא דנקובת הושט מחיי' דהא בהמה בחייה לאו בחוקת נקובת הושט קיימא וכמ"ש הר"ן והש"ך בי"ד רסי' כ"ה דמה"ט אין לחוש לעיקור סימנים משום דבהמה בחייה לאו בחזקת סימנים עקורים קיימא ולא דמי להא דנמצאת גרגרת שמוטה בסי' כ"ד סי' ז' דהוה ספק בשחיטה דהתם איכא ריעותא לפנינו כמ"ש בס' דגול מרבבה ליישב דעת הר"ן והש"ך משם ע"כ. ומעכת"ר טען ע"ז דמ"ש הר"ן והש"ך דבאין ריעותא לפנינו לא חיישי' לעיקור סימנים משום דלאו בחזקת סימנים עקורים קיימא ר"ל מטעם רובא דכשרות דלא אתרע עדיף מחזקה דבהמה בחייה וכו' אבל התוס' דבכורות שם שדנו בדין סמיך מיעוטא לחזקה עדיין קשה דנהי דהספק הוא מחיים ואיכא רובא דכשרות מ"ל נימא סמיך מיעוט' דנקובת הושט לחזקה דבהמה בחייה וכו' עכ"ד ואין זה מחוור דא"כ יקשה על הש"ך ג"כ בדין עקור שמכשיר בדיעבד בלי בדיקה נימא סמיך מיעוטא לחזקה ותו דהלא הש"ך גופי' בסי' כ"ד סי"ז בדין נמצא הגרגרת שמוטה כתב דלא הוה אלא ספק נבילה וע"כ מטעם סמיך מיעוטא לחזקה הוא דאין לומר משום דהתם שכיח טפי לאיסור מלהיתר (כמ"ש בתב"ש סי' כ"ט) אמאי לא הוה ודאי נבילה כיון דהוה ספק השקול ואוקמה אחזקה דבהמה בחייה בח"א אלא ודאי דס"ל להש"ך דהתם נמי ליכא אלא מיעוטא דקודם שחיטה משים דרוב כשרות הם אלא דסמיך מיעוטא לחזקה ואסורה מספק וא"כ לפי דברי מכת"ר דגם בדלא חזינן ריעותא יש לומר סמיך מיעוטא לחזקה אמאי הכשיר הש"ך גבי חששא דעיקור סימנים בדיעבד אכתי נימא סמיך מיעוטא לחזקה ותו דיצטרך כל בהמה בדיקה בסימנים מחשש נקובה אלא ודאי דשאני הא דנמצאת הגרגרת שמוטה דאע"ג שהספק הוא על טריפות דמחיים מ"מ הואיל ואיכא ריעותא לפנינו שיש להסתפק בו אם נשמטה מחיים הוה ספק בשחיטה שהרי כל עצם הספק הוא בשחיטה עצמה שאם נשמטה מחיים אין כאן שחיטה והרי שור שחוט לפניך עם הריעותא אבל כשנשחטה הבהמה בהכשר בלי שום ריעותא בשחיטה עצמה כבר נסתלקה החזקה דאינה זבוחה דהרי היא זבוחה לפניך כדת של תורה וא"כ המיעוט של נקובת הושט עומד בפני עצמו כיון שאינו ריעותא דשעת שחיטה אלא ריעותא דמחיים הכולל לכל סתם בהמות ומילתא אחריתי היא לגמרי ולא שייך בה חזקה דבהמה בחייה וכו' דהרי אין הבהמה בחייה בחזקת שלא תועיל לה זביחה מש"ה לא קשיא להו להתוס' שם אהא דפריך בחולין לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ליחוש דלמא במקום נקב קשחיט דאמאי לא פריך גם לרבנן היכי אכלינן בישרא דנימ' סמיך מיעוט' לחזקה דבהמה בחייה דאין כאן חזקה כלל כיון שאין המיעוט בשעת שחיטה משא"כ במיעוט דאין מומחי' דריעותא של המיעוט הוא בשחיטה זו ובשחיטה עצמה קשי' להו שפיר כנ"ל ואחרי כותבי זאת ראיתי בס' ראש יוסף בחולין שם שכתב כן בפשיטות וזה לשונו זה לא ניתן להאמר דמהי תיתי נחזוק איסורא הרי שחוטה לפניך וספק ניקב ליכא חזקה וכו' ודוקא ספק שהה וכו' ע"ש וזהו כמו שביארנו ותו לא מידי: דברי ידידו ש"ב הק' משה זאב בעהמ"ס מה"צ

ואכתוב למעכת"ר מה שנתחדש לי כעת בישוב קושי' מהרש"א ז"ל אשר יאמר כי הוא זה

בבכורות ד' כ' ע"ב תוס' ד"ה חלב וכו' דקאמר לר"מ דחייש למיעו' היכי אכיל בישרא וכו' ולא אמרי' סמיך מיעוט' דאין מומחי' לחזקה דבהמה בחזקת איסור וכו' עכ"ל והקשה מהרש"א ז"ל דאמאי לא קשי' להוא מעיקרא אהא דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא הא אפי' לדידן נמי תקשי היכי אכלינן בישרא ליחוש דלמא במקום נקב שחיט דהא איכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור' בהדי מיעוטא דנקובת הושט דהא לנקובת הושט לא מהני' לה שחיטה והו"ל כאינה זבוחה ובהמה בחייה נמי בחזקת איסור שאינה זבוחה קיימא עכ"ד ומה שתי' הרב ז"ל בזה אינו מובן כמ"ש בס' מה"צ סכ"ט אות קט"ז יעוי"ש ולכאורה קושי' מהרש"א הנ"ל קשה גם לפי מסקנת התוס' בתירוצם אהא דרוב מצויין א"ש מ"ה דלא אמרי' סמיך מיעוט' לחזקה משום דמיעוט' דלא שכיח הוא דלא חיישי' לי' כלל אפי' לר"מ אין די עולה האי תירוצא לקושי' מהרש"א בחולין שם דאין לומר דהתם נמי נקובת הושט הוה מיעוט' דלא שכיח א"כ מאי פריך לר"מ היכי אכיל בישרא הא אפי' ר"מ נמי לא חייש למיעוט' דלא שכיח כמ"ש התוס' זאת ועוד אחרת דלעיל ע"א שם בתוס' ד"ה ואי בעית אימא הוכיחו מדפריך לר"מ היכי אכיל בישרא ולא פריך מבשר תאוה שהתירא התורה דס"ל להש"ס דר"מ נמי לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן וא"כ מוכח לכאורה דאפי' במיעוטא דאיכא חזקה בהדי' נמי לא חייש ר"מ אלא מדרבנן דהא בחששא דבמקום נקב קשחיט איכא נמי חזקה דבהמה בחייה וכנ"ל ואח"ז בסמוך מסקי התוס' דלמיעוט' דאיכ' חוקה בהדי' חייש ר"מ מן התורה וכן קשה נמי בחולין פ"ו ב' בתוס' שם ד"ה סמוך וכו' בסוף