אגודת אזוב יורה דעה פא

בעזה"י לכבוד אה' ש"ב ידידי הרב המופלג חריף ובקי הכם השלם והמושלם המפורסם כש"ת מו"ה נ"י

אחדש"ה אתנו תלי"ת החיים והשלום ושלום למר ולתורתו עתה באתי על דברי תורה אשר יאמר כי הוא זה כי בהיותי במחניהו הק' הן הראני את כבוד תורתו בחדושיו הנעימי' אשר המה בכתובים אצלו ומגודל הטרדא שהי' לי אז לא הי' לי פנאי לשום עין עליהם אפי' בבחינה עיונא בעלמא זולת אשר ראיתי בתוכם מה שהשיב על חבורי מה"צ בשני מקומות שמתי הדברים על לבי להשיב עליהם בעת הפנאי כאשר דברתי עמו פא"פ. עתה באתי ומלאתי את דברי בעזה"י

ראשונה השיב מעכ"ת על האמור בס' מה"צ באה"ע סי' י"ז ס"ק ה' להשיב על דברי הב"ש שם ס"ק ד' שכ' בדין פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דמותרת להתקדש לכ"ע ע"כ ממ"ש הרשב"א בחדושיו לגיטין פ' התקבל דף ס"ד דלדברי הראב"ד אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר (אפי' בפניו) אין מתירין אותה לשני וע"ז כתב מעכת"י מאוד תמיהני על חכם וכו' דהרשב"א קאי שם אליב' דרב הונא בפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה ואין זה ענין לבפני בעלה עכ"ד ואני תמה ביותר על תמיהתו זאת שלא עיין מר בדברי הרשב"א ז"ל במה הוא מדבר שהרי הרשב"א שם רצה לסייע בתחילה דעת הראב"ד מהא דרב הונא דס"ל דאתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו ור"ל דלדידי' אין חילוק כלל בין בפניו לשלא בפניו ומדס"ל בשלא בפניו דאין מתירין אותה לשני ואין בה אלא תפיסת קדושין לבד חינה דה"ד לבפניו נמי הין מתירין אותה לשני ומדר"ה נשמע לשמואל דלא פליג עלי' אלא בשלא בפניו אבל בפניו מודה לי' דלא אתמר חזקה דרה"מ אלא להחמיר יעוי"ש הרי דס"ל להרשב"א אליב' דהראב"ד שמפרש לדר"ה דס"ל דאין חילוק בלל בין שלא בפניו לבפניו ומיני' הוא דגמר דין בפניו מדין שלא בפניו דס"ל לר"ה דאין מתירין אותה לשני דה"ה לבפניו אלמא דס"ל שגם בפשטה ידה וקבלה קדושין בפניו נמי אין מתירין אותה לשני דאם אי' דלענין קבלת קדושין גם לר"ה יש חילוק בין בפניו לשלא בפניו אימא דגם לענין גירשתני נמי עדיפא לר"ה בפניו משלה בפניו ומ"ש הרשב"א שם אליב' דהראב"ד דמ"מ אם נשאת לא תצא דוקא נשואין קאמר חבל קדושין לא מהני כמ"ש שם וכמ"ש לקמן. גם מה שהניח מר בכוונת הב"ש שהוא מחלק בין אומרת גירשתני לפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה דבזה איכא העזה טפי דעבדא עובדא בפניו משא"כ בגירשתני דלא עבדא עובד' אלא דבורא ליתא דהא בש"ס מדמי להו להדדי ומנ"ל לחלק עלינו את השוין מבלי שום ראי' או אפי' זכר לדבר גם באין אונס והכרח כלל ואין זה מדרכו של הב"ש להמציא חלוקה מדעתו בזה שלא נמצא רמז דבר בש"ס ולא בשום פוסק ואצ"ל בדברי הר"ן והה"מ דקאי עלייהו ואדרבה מלשון הר"ן פ"ב דכתובות שכתב דכי פשטה ידה וקבלה קדושין כמאן דאמרה לבעלה גירשתני דמי וכ"כ עוד בס"פ המגרש עלה דפשטה ידה וכו' דהוי' לה כרה"מ דהאשה שאמרה לבעלה גירשתני וכו' ע"כ משמע דהוי' לה כהא דגירשתני ולא דעדיפא מינה אלא ודאי פשיט דכוונת הב"ש הוא למ"ש הר"ן בגיטין פ' התקבל דף ס"ד וז"ל ואחרים כתבו דרה"מ לא אמר אלא בדיעבד וכ"כ הה"מ פט"ו מה' גירושין וס"ל להב"ש דכל שנתקדשה הוה כדיעבד (וכמ"ש הב"ש בססי' י"ב ולכן כ' דע"כ לא איירי הר"ן והה"מ אלא באומרת גירשתני דאסורה לכתחילה חבל בפשטה ידה וקבלה קדושין היינו דיעבד ואין שם לכתחילה כלל ואין ה"נ שגם באומרת גירשתני בפניו ס"ל דאם נתקדשה אח"כ אפי' שלק בפניו דשרי' להמקדש ולא תצא דהיינו דיעבד ויראה שדקדק כן מלשון הרמ"א בהגה"ה שכ' יש אומרים דוקא לענין שקדושין תופסי' בה וצריכה גט אבל אינה נאמנת להנשא לאחר ע"כ ולא קאמר דאינה נאמנת להנשא אפי' לזה שקידשה וכ"ש לאחר ועכ"פ הי' לו לומר דאינה נאמנת להנשא בסתם (וכלשון הראב"ד פ"ד מה"א) והוה משמע בין לזה ובין לאחר ומדכתב דאינה נאמנת להנשא לאחר משמע דאגירשתני קאי דאינה נאמנת להנשא לאחר לכתחילה כשלא נתקדשה אבל לזה שנתקדשה שרי' דהוה כדיעבד וע"ו השבתי מלשון הראב"ד פ"ד מה"א שמציין להדי' אהא דפשטה ידה וכתב שאינה נאמנת אלא שתופסי' בה קדושין אבל לא להנשא הרי דאפי' בפשטה ידה ס"ל דאין לה אלא תפיסת קדושין לבד ואסורה להנשא להמקדש ואפי"ת דמ"מ לא קאי הראב"ד כי אם אהא דגירשתני ולא אפשטה ידה (אעפ"י שמציין דבריו לא נראה כן) מ"מ מדכתב אלא שתופסי' בה קדושין אבל לא להנשא משמע להדי' דגם אזה שקידשה קאמר דאסורה להנשא דהא כתב בסתם שאסורה להנשא ואדסמיך לי' קאי ותו דאם אי' דשרי' להמקדש למה אמר שאינה נאמנת אלא שתופסי' בה קדושין עדיפא הו"ל למימר דמותרת לזה שקידשה א"ו דס"ל להראב"ד דדוקא בנשאת לא תצא אבל בנתקדשה לבד אסורה לו ותצא וה"ה בפשטה ידה וקבלה קדושין בפני הבעל דאסורה להתקדש דאין לחלק ביניהם כמש"ל ע"כ יראה שיש להגיה בלשון הרמ"א ולמחוק תיבת אחר שאין לו שחר דהא מדכתב ברישא דוקא לענין שקדושי' תופסי' בה וצריכה גט משמע להדי' דאסורה להמקדש ג"כ א"כ מה זה שסיים אבל אינה נאמנת להנשא לאחר הלא אפי' לזה המקדש נמי אסורה להנשא א"ו שתיבת אחר ט"ס הוא וצ"ל אסורה להנשא סתם וכלשון הראב"ד פ"ד מה"א הנ"ל וכ"ה להדי' בדברי הרשב"א בחדושיו פ' התקבל דף ס' שכתב אליבא דהראב"ד גם בפשטה ידה וכו' בפניו נמי אסורה להמקדש כמו שנתבאר לעיל וכן משמע מלשון הר"ן פרק המגרש שכ' דאם פשטה ידה בפני בעלה לכ"ע מקודשת ע"כ ור"ל לכ"ע דהיינו אפי' לדעת הראב"ד דאסורה להנשא לכתחילה מקודשת מיהת הרי דלא כתב אלא דמקודשת לחוד ולא כתב דלכ"ע שרי' להמקדש א"ו ס"ל שאין לה אלא תפיסת קדושין אבל אסורה להנשא לו וכדעת הרשב"א דלעיל אלא שהי' אפשר לצדד לכאורה בזה דאולי הראב"ד ז"ל ס"ל כהרמב"ן שהבי' הה"מ פ"י מהל' גירושין דכל מקום שאמרו אם נשאת לא תצא נשאת דוקא אבל קדושין אין כנשואין מש"ה ס"ל בזה דאסורה להמקדש אבל הב"ש לטעמי' דלעיל בססי' י"ב העלה להלכה דקדושין הם כנשואין ע"כ החליט בכאן בדין פשטה ידה ונתקדשה דשרי' להמקדש משום דקדושין הוה כנשואין דאם נשאת לא תצא ושרי' לי' וזהו ודאי כוונת הב"ש אבל לע"ד גם זה אינו דהרי גם הרשב"א ס"ל דקדושין הוה כנשואין כמ"ש הה"מ שם בשמו ואפ"ה ס"ל בכאן אליבא דהראב"ד דאסורה להמקדש אע"ג דאם נשאת לא תצא אלא ודאי דשאני הכא משום דכל עיקר דינה של זו בפשטה ידה אינו מתחיל הלכתחילה דידה כי אם אחר הקדושין דא"ת דשרי' להמקדש הו"ל כלכתחילה ועוד מטעם שכתבתי בס' מה"צ דהכא שאני מן הטעם שכתב הראב"ד בהשגות פט"ו מה"א דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו כו' ע"ש ובזה עלו דברי בס' מה"צ שם כהוגן

אלא שצריך להבין בפ"ב דכתובות דף כ"ג למאן דמתני ארישא באומרת גרושה אני וכו' דעלה קאי הסיפא דאם משנשאת באו עדים לא תצא ודקדק הרשב"א בחדושיו לגיטין פ' התקבל דף ס"ד שם במסקנתו דאם באו עדים קודם שנשאת אעפ"י שנשאת תצא ופי' הטעם משום דעשתה שלא כרצון חכמים ואזלא ומנסבא תצא ע"ש ולפום האי דיוקא משמע ודאי אעפ"י שלא אסרוה מקודם כל שבאו עדים תחי' ונשאת אח"כ תצא וא"כ צ"ל לשיטת הראב"ד שסובר דלמאן דמתני ארישא וס"ל דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו אין חילוק כלל בין שלא בפניו לבפניו שגם בפניו הדין כן שאם יש עדים שהיא אשת איש ועמדה ונשאת אפי' בפני הבעל תצא ואיך מסיק הרשב"א שם אליבא דהראב"ד דס"ל ג"כ שאם נשאת לא תצא ומוכח לה מהא דפריך הש"ס בפ' התקבל שם ולהימנה מדרה"מ דע"כ ר"ל דאם נשאת לא תצא ואעפ"י שיש עדים כבר שהיא אשת איש

ומה שנראה ליישב בזה דבל"ז צריך להבין לפי' הרשב"א דס"ל דאפי' למ"ד דאתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו דמ"מ אם באו עדי' שהיא אשת איש ואח"כ נשאת תצא א"כ מאי פריך הש"ס שם בדף כ"ב ב' בדין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ומי חציפא כולי האי והאמר רה"מ האשה שאמרה לבעלה גירשתני וכו' והלא שם הוא שלא בפניו דומי' דרישא בשנים אומרים מת וכו' אלא דפריך למ"ד דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו כמ"ש בס' השיטה בשם הרשב"א גופי' והארכנו בזה בס' מה"צ אות ד') והשתא מאי קושי' דהא אפי' למ"ד דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו מ"מ כל שבאו עדים תחילה ואח"כ נשאת תצא והתם איירי להדי' בבאו עדים תחינה כדאמר התם ראה ר' יוחנן דבריו של רמב"י וכו' ומש"ה אמר התם דתצא לכ"ע ובהכרח לומר דס"ל להש"ס דף מ"ד דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו שאם נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא כיון דסמכינן אחזקה וו בדיעבד כשל תורה אין לחלק בין נשאת תחילה לבאו עדים ואח"כ נשאת והא דדייקא מתני' דאם באו עדים תחילה ואח"כ נשאת תצא משום קנס אתי' כר' מנחם בר' יוסי דקניס נמי גבי תרי ותרי ומחלק בין נשאת תחילה לבאו עדים ואח"כ נשאת שתצא משום קנס אבל לרבנן דר' מנחם ב"י דס"ל בדין תרי ותרי דאפי' באו עדים תחילה ונשאת באיסור נמי לא תצא ה"ה בזה מש"ה פריך שפיר לרבא אליבא דר' יוחנן דלית לי' להא דר' מנחם ב"י גבי מיתה דאפי' נשאת באיסור נמי לא תצא ולא קנסי' א"כ גבי גירושין נמי אמאי תצא להימנא מדרה"מ כמו גבי מיתה דהא הכא נמי איכא חזקה דרה"מ דאינה יכולה מכחשתו כמו חזקת דייקא ומנסבה דגבי מיתה וא"כ מיושב שפיר דעת הראב"ד דלעיל דלפי מאי דקיימל"ן כרבנן דרמב"י קם דינא באומרת גירשתני דאם נשאת לא תצא בכל ענין אפי' באו עדים תחילה שהיא אשת איש מש"ה פריך שפיר בגיטין שם דלהימנה מדרה"מ דאם נשאת לא תצא כמו שפי' הרשב"א שם לשיטת א הראב"ד וכל זה לפי דרכו של הרשב"א ז"ל שם

אמנם לפמ"ש התוס' בכתובות שם ד"ה מאן דמתני וכו' דגם למא דמתני לה ארישא נמי מצי סבר דלא ניסת ממש אלא אפי'