אגודת אזוב יורה דעה עט

**(אביי שבחנם טרח לשמוע דבר זה דמתני' היא המסס וביה"כ שניקבו לחוץ וכו' הא טובא קמל"ן דבעי בדיקה לאפוקי מדעולא בשמעתין דס"ל שאין חוששין שמא הברי' וניקב להלן ואפי' בדיקה א"צ גבי ושט וכ"ש בביה"כ מהני טעמי דלעיל (וד' הט"ז סי' מ"ח ס"ק י"ב שכ' דהא נמי פשיטא צ"ע) א"ו דרבי נמי לא הצריך בדיקה אלא שעפ"י מקרה הפכה או יאמר שבנדון שבא לפני ר' הי' המחט תחוב בעומק כל כך עד שלא הי' ניכר אם עובר לחוץ או לאו כי אם ע"י הפיכה לצד השני לכן הפכה כנ"ל:)** לא ס"ל לחלק בהכי כמו שביאר בכאן להדי' ואמר דמשום עובי. כל דהו אין לחלק וכן צ"ל נמי במ"ש שם בשם ר"ת לחלק בין המסס וביה"כ לושט משום דאכלה ופעי' בי' גמדא לי' וחוזר המחט לפנים וכנ"ל גם זה לא ס"ל לדידי' לחלק בהכי כמו שביאר בהדי' בחלוקה דלעיל וכנ"ל

שוב אני אומר הגם לפי מה שתופס הרב ז"ל בדברי הראב"ן שמפרש כפי' הראשון שפרש"י הברי' נתרפא ג"כ מוכח דס"ל להראב"ן דגבי מחט בעובי ביה"כ שאם נאבד המחט בלי בדיקה מעבר השני כשירה בדיעבד כל שראו מתחילה שלא הי' תחוב רק מצד אחד דיש להבין להך פירושא דהברי' היינו נתרפא מאי פריך הש"ס לעולא מהא דחוששין לספק דרוסה ופרש"י דמשום דעל ארי' בינייהו חיישי' שמא דרס ומצריכין לי' בדיקה וה"נ בישב לו קוץ בושט מצד אחד יש לחוש שגמר נקיבתו הא עולא לא קאמר אלא דאין חוששין שמא ניקב ונתרפא ולא יועיל הבדיקה אבל לשמא ניקב חיישי' ובעי' בדיקה כמו בדרוסה ומה ענין החשש דספק דרוסה לחשש דשמא נתרפא ואין לומר דהש"ס מדמה הך חששא דשמא נתרפא לחשש דספק דרוסה שהוא ג"כ חששא רחוקה מי שקלן בפלס להשוותן יחד בלי גירומין מה שאין ענין זה לוה כלל ותו א"כ למה שתק רש"י מלפרש הקושי' גם להך פירושא דהבריא נתרפא ובהכרח לומר דס"ל להש"ס בפשיטו' שאם היינו חוששין שמא ניקב לחוץ ודאי לא הי' מועיל בדיקה משום האי חששא דשמא נתרפא וע"כ דטעמא דעולא הוא דלא חיישי' שמא ניקב המחט להלן ממקום תחיבתו לחוץ והא דלא קאמר אין חוששין שמא ניקב משום דעכ"פ לכתחילה בעי בדיקה מעבר השני דכל דאיכא לברורי מבררינן ולענין נקב יש לו בדיקה מבחוץ וכיון דאנו רואין לעין שאין נקב מבחוץ לא שייך כלל לומר אין חוששין שמא ניקב לחוץ דהא עין בעין נראה שלא ניקב מבחוץ אם לא שיאמר דאין חוששין שמא הבריא ונתרפא דהיינו שניקב ונתרפא מטעם דלענין דיעבד ודאי לא חיישי' כלל שניקב המחט להלן ממקום תחיבתו ולחוץ ועלה פריך שפיר מ"ש מספק דרוסה כמו שפרש"י דכיון דעל ארי' בינייהו חוששין שמא דרס ואפי' בדיעבד לא סגי בלי בדיקה ובמקום דליכא למיקם אבדיקה טריפה ה"נ כיון דישב נו קוץ בושט יש לחוש שמא גמר נקיבתו ויצא לחוץ ובדיקה לא מהני דהא יש לחוש שמא נתרפא כנ"ל והשתא אם איתא דס"ל להראב"ן דגבי מחט בעובי ביה"כ דאפי' בדיעבד אסורה בלי בדיקה כמו בדרוסה אלא דבעי למפשט מהתם דלא חיישי' שמא הברי' ונתרפא הפך סברת הש"ס בכאן למה הוצרך לדחוק ולחלק עוד משום דדרוסה שכיח הא לפי דרכו מעיקרא לק"מ מהא דחוששין לספק דרוסה לענין בדיקה דהלא גם במחט בושט ובעובי ביה"כ נמי לא סגי בלי בדיקה אלא דבדיקה מהני ולא חיישי' שמא הברי' ונתרפא ומה עניינו לדרוסה ח"ו אם איתא דס"ל להראב"ן כהאי פירושא דהבריא ונתרפא ע"כ ס"ל נמי דגבי מחט בושט ובעובי ביה"כ מצד אחד דהיינו שרואין שאין המחט מגיע לצד תשע אין חוששין שמא ניקב לחוץ וחזרה לאחוריו ונהי דלכתחילה יש לראות לעבר הפני כיון דאיכא לברורי מבררינן וכדלעיל מ"מ אין הבדיקה מעכבת בדיעבד כלל דמדינא אין לחוש לזה מדקתני מצד אחד כשירה משמע אפי' בלי בדיקה ואמטו הכי הוצרך לומר דלא דמי לספק דרוסה דמשום דעל ארי' בינייהו חיישי' שמא דרס ולא מתכשרא בני בדיקה משום דדרוסה שכיח אבל קוץ או מחט בושט או בביה"כ אין לחוש שגמר המחט נקיבתו להלן ממקום שהוא עומד כעת כנ"ל ועפי"ז יתכן ליישב ג"כ לשון רי"ו דלעיל שכתב דליש מפרשים שמא ניקב ועלה בו קרום למי שפסק כעולא. אין חוששין וסגי בבדיקה וכו' אלמא ס"ל דבעי בדיקה דהיינו לכתחילה כיון דאיכא לברורי מבררינן כמו גבי רוב מנויין א"ש מומחי' ודייק לה מדקאמר שמא הברי' ונתרפא משמע הא שמא ניקב עדיין חיישי' אבל בדיעבד גם הוא יודה שאין הבדיקה מעכבת וכל זה להי"מ הברי' נתרפא אבל הרי"ף והרא"ש שמפרשי' הברי' ניקב וס"ל שיש בדיקה לושט מבחוץ לענין נקב ע"כ למאן דפסק כעולא אפי' לכתחילה נמי א"צ בדיקה כמ"ש הרא"ש והרשב"א בהדי' וכמ"ש הטור ברמזי' וב"ח וש"ך סי' מ"ח וש"א לדעתם כמו שביארנו למעלה

עוד שם בתשובה הנ"ל השיג על הט"ז וסי' ל"ג ס"ק ט"ז שכתב דאפי' בנמצא קוץ בושט מונח בלא תחיבה ויש קורט דם בפנים יש לאסור והבי' ראי' מהש"ס א"ט ד' מ"ג דאמר ר"כ ישב אתמר אבל נמצא לא אצטריך לעולא לאשמועינן דמותר דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלן ואי ס"ד דאפי' בדאיכא קורט דם בפנים נמי שרי בנמצא מאי קאמר כולהו חיוי ברייתא קוצי אכלן אטו כולהו חיוי ברייתא נמצא בהם קורט דם בפנים ודלמא הא קמל"ן עולא דאפי' בדאיכא ק"ד בפנים שר"י ואין לומר דלא הקפיד על קורט דם א"כ גם בנמצא בחוץ לא נאסר א"ו בזה ה"נ דאסור והשיג ע"ז וכתב ולי נראה דאין כאן קושי' כלל דלא ניחא לי' לאוקמי בנמצא קוץ וקמל"ן דאע"ג דאיכא קורט דם אפ"ה מכשיר דא"כ אמאי קאמר מצא לה קוץ בושט הו"ל למימר מצא קורט דם בושט אין חוששין וממילא ידעי' אפי' בנמצא קוץ ויש ק"ד דהא חיוי ברייתא קוצי אכלן ומה לי נמצא עכשיו הקוץ לפנינו או אם ברור לנו שהי' קוץ בושט ועכשיו נמצא בו ק"ד וזהו קושי' ר"כ באמת אלא ע"כ בנמצא אף שיש ק"ד אין חידוש כלל להתיר עכ"ל וכבר קדמו בזה הש"ך בנה"כ אבל לא ירדתי לס"ד דא"כ אמאי אוסר רמ"א בהגה"ה בנמצא ויש ק"ד בחוץ הלא ק"ד בחוץ בלי שום קוץ ודאי כשרה (ע' ט"ז ס"ק י"ג) א"כ גם בנמצא קוץ ויש ק"ד בחוץ נימא כיון דכל חיוי ברייתא קוצי אכלן הו"ל כאילו נמצא ק"ד בחוץ ואין שם קוץ בפנים כלל דשרי א"ו דכל שיש קוץ בפנים אפי' מונח ואינו תחוב תלינן הק"ד מחמת הקוץ ה"נ ביש ק"ד בפנים והש"ך ז"ל לטעמי' אזיל שהשיג על הרמ"א גם בדין ק"ד בחוץ אבל הט"ז קאי בשיטת הרמ"א שאוסר בנמצא מונח ויש ק"ד בחוץ שא"כ יש לאסור גם בק"ד בפנים וזה שכ' הט"ז ואין לומר דלא הקפיד על ק"ד א"כ גם בנמצא בחוץ לא נאסר ר"ל כנ"ל ומ"ש בתשו' הנ"ל עוד וזה לשונו וגם ח"ש הט"ז ואין לומר דלא הקפיד על ק"ד וכו' לא זכיתי להבין זה איך מבי' ראיה מדברי מאן דלא פסיק כעולא דלמא לעולא לא חיישי' לקורט דם כי היכי דלא חייש בישב לה קוץ בושט אבל לספק הש"ע דפסק דלא כעולא אלא דחוששין בישב לה קוץ וכן בנמצא ויש ק"ד מבחוץ יש לאסור בק"ו מישב עכ"ל והאריך שם ודבריו תמוהין בזה דהא ההוא מרבנן הוה בעי למימר דנמצאת אתמר אבל בישב מודה עולא דחיישי' וא"כ ה"ה דמודה בנמצא ויש ק"ד בחוץ כמו לדידן ואין להבי' ראי' מהא דכתבו הפוס' שם אהא דעולא דאפי' יש ק"ד בפנים אין לחוש אם אין ק"ד בחוץ דודאי אליבא דעולא דלא חייש בנמצא תחוב לא אכפת לן בק"ד מבפנים דתלינן הק"ד מחמת התחובה שבעור הפנימי משא"כ לדידן דחיישינן בישב לו קוץ בפני' לבד שמא הבריא גם בנמצא מונח ויש ק"ד בפנים יש לחוש ולומר שודאי הי' תחוב בפנים כיון שיש ק"ד בפנים: אולם הרשב"א בת"ה הארוך והר"ן הביאו בשם התוס' שכתבו דעולא איירי דוקא בנמצא ק"ד בפנים דאל"כ תלינן דלאחר שחיטה נתחב והשיגו עליהם מהא דקאמר נמצאת לא אצטריך לעולא לאשמועי' דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלן ואי בדאיכא ק"ד אטו כולהו אית להו ק"ד (כעין הוכחת הט"ז הנ"ל) הנה כי כן יראה שדעת התוס' הוא דק"ד לא הוה ריעותא כלל אפי' בנמצא מבחוץ לכן קאמר שפיר דנמצאת לא אצטריך לעולא לאשמועי' אפי' בדאיכא ק"ד כיון דכולהו חיוי ברייתא קוצי אכלן הו"ל כאלו נמצא ק"ד בלי קוץ דפשיטא דאין לחוש וכמו שדחה בנה"ך אבל הרשב"א והר"ן ס"ל דדעת הרמ"א בהגה"ה דק"ד בחוץ ודאי חשיב ריעותא דתלינן בקוץ ואמטו הכי הקשו שפיר דתם איתא דעולא איירי דוקא בק"ד בפנים האיך אמר דבנמצא לא איצטריך לי' לעולא לאשמועי' וכנ"ל וזהו סייעתא לדעת הרמ"א בהגה"ה שוש לאסור בנמצא מונח ויש ק"ד מבחוץ אולם בשיש ק"ד מבפנים אין ראי' משם דעד כאן לא השיגו הרשב"א והר"ן על התוס' אלא לפום מאי. דס"ל דעולא איירי דוקא בשיש ק"ד עלה כתבו דליתא דא"כ היכי קאמר נמצאת לא איצטריך לעולא לאשמועינן דהא ביש ק"ד בפנים צריכא וצריכא ור"ל דעכ"פ מוכח מזה דעולא מיירי אפי' בדליכא ק"ד בפנים מיהו גם בדאיכא ק"ד בפנים אין לחוש בנמצא הקוץ מונח ולא תחוב והא דקאמר נמצאת לא אצטריך לעולא לאשמועי' ולא מוקי לה בשיש ק"ד בפנים משום דעולא לא הזכיר מקורט דם כלום ואם איתא דעיקר רבותא דידי' משום הקורט דם הוא לא הוה שתיק מלהזכירו בהדי' כנ"ל

העולה מזה בנמצא קוץ מונח בושט ויש ק"ד מבחוץ תליא בפלוגתא דלהתוס' שרי' ולהרשב"א והר"ן חיישי' לכן יש לאסור אפי' במקום הפ"מ אבל בשיש ק"ד בפנים ולא מבחוץ יש להקל עכ"פ כדעת הרמ"א בהגה"ה כיון דהתוס' מקילין אפי' בשיש ק"ד בחוץ ומדברי הרשב"א והר"ן אין הכרע לאסור בק"ד בפנים וכ"ש מהש"ס כנ"ל

שאלה ד

בעזה"י למנה בן מנה אלוף בינה ה"ה כבוד אה' ידיד ה' וידיד נפשי הרב המופלג בתורה ויראה חריף ובקי בצדקתו ימלט אי נקי כקש"ת מו"ה יעקב נ"י

מכתבו הק' הגיעני לנכון בנדון השאלה הזאת קמי' דמר בעצם הקולי' שנשבר סמוך לגוף כמעט פחות מכאצבע וחזר ונקשר