אגודת אזוב יורה דעה עח

לא חשיב שהי' וכשרה כמו שנתבאר למעלה מילתא בטעמא בעזה"י וכ"ש שמוהריק"ו ומהרש"ל מקילין בכל ענין אפי' בשהה שיעור שהי' לכן יש לסמוך עלייהו עכ"פ בדלא שהה שיעו' שהי' אפי' שלא במקו' הפ"מ מטעמ' דאמרן

אולם לפי אה שבא בשאלה שהשוחט אמר ברי לי שלא חתך כי אם חצי העור כל שהרגיש בחוש שלא ירד הסכין יותר מחצי עובי העור בזה מקיל הפמ"ג ז"ל אפי' ביצא דם מכח כ"ש ע"ש אבל כשלא הרגיש הלא למראית העין אין להקל ביצא דם אלא בהפ"מ כשברי לו למראית העין מיהת שלאו חחך רק חצי העור אבל בנ"ד דלא יצא דם וגם אומר ברי לי שלא חתך רק מקצת העור לא דינא ולא דיינא דשרי' אפי' שלא במקום הכ"מ ומאן יהיב משופרי שופרי דבי' בדאי ואכלינן מיני' והבא להחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים זהו מה שנלע"ד וד' ב"ה יתן הטוב ויראנו מתורתו נפלאות וינהלני על מי מנוחות מהטרדות העמוסות ובאות ויעשה עמנו לטובה אות: דברי הק' משה זאב בעהמ"ס מראות הצובאות

פרק אלו טריפות בהרא"ש פי' ד' ורבינו אליעזר בר נתן זקני פסק כעולא וכו' ומסתבר כדברי הר' אליעזר וכו' עכ"ל וכתב רי"ו דליש מפרשים שמא ניקב ועלה בו קרום למי שפסק כעולא אין חוששין וסגי בבדיקה עכ"ל והביאו הב"ח והשיג עליו וז"ל אלמא בדיקה מיהו צריך והא ליתא למאן דפסק כעולא ליכא נפקותא בין הפירושי' כיון דאין חוששין אף בדיקה אין צריך כי היכי דאין צריך בדיקה למ"ד אין חוששין לספק דרוסה ועוד דמדמי לי' למחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה בלא בדיקה עכ"ל וראיתי בתשו' פמ"א ח"ר סי' א' דמקהי חקהתא טובא בדינים אלו והרבה להשיב אפו על הב"ח בזה וכן על הטור ברמזים שכתב ג"כ כהב"ח דלראב"ן שפסק כעולא אפי' בדיקה א"צ ותורף דבריו שם דע"כ הראב"ן ס"ל כפי הא' דרש"י דהבריא פירושו דנתרפא והו"ל קרום שעלה מחמת מכה בושט דאינו קרום דאם כשי' הב' דהבריא פירושו ניקב מאי קשי' לי' מהא דמחט שנמצא בעובי ביה"כ דהא ודאי גם במחט בביה"כ צריך בדיקה אם לאי ניקב מעבר לעבר ואפי' בדיעבד אסור אם לא בדקו בכך וכיון שכן הכא גבי ושט דאין לו בדיקה מבחוץ אסור אפי' בדיעבד ואי ס"ל להראב"ן דושט נמי יש לו בדיקה מבחוץ ועולא אשמועינן דאין חוששין וא"צ בדיקה כמו שפי' הרא"ש ולמאי דלא קיימל"ן כעולא צריך בדיקה כ"ש דלא קשי' מידי מהא דמחט שנמצא בעובי ביה"כ דהתם נמי צריך בדיקה א"ו דרש"י שפי' הבריא היינו נקוב לטעמי' אזיל בפ' השוחט דף כ"ח שמפ' עובדא דהתם בבר אווזא דמסמס קועי' דמא לענין נקב ומדקאמר דמהני בדיקה לושט מבפנים מוכח דלא חיישי' שמא נתרפא דאל"כ אפי' מבפנים לא יועיל בדיקה שמא נתרפא לכן הוא מפרש בכאן הבריא ניקב אבל הראב"ן מפרש ההיא דפ' השוחט כפי' התוס' שם דלענין דרוסה איירי וח"כ שפיר מצינו למימר דחיישי' שמא הבריא ונתרפא ומפרש לדעולא בכאן דאין חוששין שמא הבריא היינו שמא נתרפא וס"ל דושט יש לו בדיקה מבחוץ אלא דהחשש שמא נתרפא וקמל"ן עולא דלא חיישי' להא ועלה הביא הראב"ן ראי' ממחט בעובי ביה"כ מצד אחד כשירה ולא חיישי' שמא נקבה לחוץ ונתרפא אבל לעולם בדיקה בעי דלמא ניקב מעבר לעבר במפולש וכדעת רי"ו הנ"ל ודלא כהטור וב"ח ושאר אחרונים ששגו בזה ועל מ"ש הב"ח דא"צ בדיקה כ' היכי דא"צ בדיקה למ"ד אין חוששין לספק דרוסה כאב שלא זכה להבין דבריו בזה דאטו הראב"ן דפסק כעולא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה הלא בהדי' אפסיק הלכתא דחוששין לספק דרוסה אלא דאתי עלה מדין מחט שנמצא בעובי ביה"כ דל"ח שמא נתרפא והתם ודאי בדיקה בעי אם לא עבר המחט מעבר לעבר ואם לא בדק אסורה כדאי' בסי' מ"ח עכ"ד בארוכה וקצרה

ואני אומר שמליצתו אל חיקו תשוב (במ"ש על הטור ברמזים וב"ח וש"ך ושאר אחרונים שהמה שגו ברואה ח"ו) ואחר המחילה מכבודו הרב נהפוך הוא ששגגה יצאה מלפני השליט הרב ז"ל ודברי הטור וב"ח וש"א נקיים וברורים בכוונת הראב"ן והרא"ש ז"ל בזה כמו שיתבאר בעזה"י אשר יאמר כי הוא זה: ראשונה הוא מ"ש הב"ח ז"ל מהא דספק דרוסה למ"ד אין חוששין

ראשונה לספק דרוסה אפי' בדיקה א"צ ומה שתמה ע"ז דהא לכ"ע קיימל"ן ודאי דחוששין לספק דרוסה לע"ד דבריו כראי מוצק מהא דכתבו הראב"ן והרא"ש דה"ט דחוששין לספק דרוסה משום דדרוסה שכיח משא"כ בנקיבת הקוץ לעבר השני דלא שכיח והא דחוששין לספק דרוסה הוא דבעי בדיקה א"כ משמע דאי לא הוה שכיח אלא כמו נקיבת הקוץ אפי' בדיקה לא הוה בעי מכלל דגבי נקיבת הקוץ מיהת לא בעי בדיקה ופשיט הוא ולכן כתב הב"א כי היכי דא"צ בדיקה למ"ד אין חוששין ה"נ גבי ישב לו קוץ בושט דלכ"ע אין חוששין משום דלא שכיח כמו דרוסה א"צ בדיקה וכנ"ל: במ"ש דהראב"ן ע"כ ס"ל כהאי פירושא דהבריא היינו נתרפא דלאידך פירושא דהבריא הינו ניקב אין מקום לקושי' הראב"ן מההיא דמחט בביה"כ הוא חמוה מאוד שהרי הרא"ש שהבי' דברי הראב"ן והסכים עמו מפאת קושי' זו מפרש בהדי' דהבריא היינו נקב כמו שפי' הרי"ף ולא הביא כלל אידך פירושא דהבריא נתרפא ולכן כתב דלפי מה שפי' דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ הא דקאמר אין חוששין ע"כ ר"ל דאפי' בדיקה לא בעי' ודאי' ע"י בדיקה פשיטא דלכ"ע אין מקום לחוש שנתרפאו ואם איתא לדברי הרב ז"ל דלהאי פירושא לק"מ מההיא דמחט בעובי ביה"כ למה הוצרך הרא"ש להוציא הסוגיא מפשטה ולהמציא תירוץ אחר לקושי' הש"ס מה שלא גוכר בש"ס מפאת הקושי' דמחט בעובי ביה"כ הלא לפי פירושו אין מקום להך קושי' דמחט בביה"כ כלל ואתי הסוגי' כפשטה ואי משום דאסיק אדעתי' גם מאידך פירושא דהבריא נתרפא הי' לו להעמיד הסוגי' כפשטא ולדחות הך פירושא דהבריא נתרפא באמת הבנין שבידו מפאת הך קושי' דמחט בעובי ביה"כ דצ"א שנתרפא ותו דמסיום הרא"ש ואמר ואפשר דלרב אלפס ז"ל הי' מחלק משום דעובי ביה"כ הוא עב ל"ח שמא הברי' ומסתברא כדברי הראב"ן דמשום עובי כל דהו אין לחלק וכו' ולמה לי כל זה הלא הרי"ף ז"ל מפרש בהדי' דהברי' היינו ניקב ומעיקר' לק"מ מההיא דמחט בביה"כ דהת' נמי צריך בדיקה וכ"ש שגם בדברי הרא"ש אין זכר להך פירו' דהברי' נתרפא כלל והאיך יתכן להעמיד דברי הרא"ש עפ"י אותו הפי' אשר לא זכרו כלל ואדרבה מפרש להפך: אלא ודאי דברי הראב"ן והרא"ש הם בלתך פירושא דהבריא היינו ניקב וקמל"ן עולא דאין חוששין שמא ניקב וא"צ בדיקה כלל דאפ"ה קשי' מהא דמחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד אחד כשירה דמשמע דכשירה בלי בדיקה (כמ"ש הרא"ש לקמן בסי' י"ג דלשון כשר משמע בלי בדיקה ע"ש וכ"כ הט"ז בססי' ל"ו ס"ק כ"א) זמה שטען הרב ז"ל דהאיך יתכן להכשיר בלי בדיקה אם לא ניקב תמדד לעבר לא ידענא מאי קשי' גבי בית הכוסות טפי מגבי ושט דכתב הרא"ש בהדי' דלעולא אין חוששין וא"צ בדיקה וע"כ לומר דהיינו באם אנו רואין שהמחט תחוב בעור הפנימי לבד ואינו מגיע לעור החיצון א"צ בדיקה בעור החיצון מחשש שמא מתחילה עבר לחוץ ושוב חזר לאחוריו דאין מחזיקין ריעותא דלא חזינן וה"נ גבי מחט שנמצא בבית הכוסות מצד אחד דהיינו שרואין להדי' שהמחט תחוב בצד אחד ואינו מביע לעזר חיצון כשירה בלי בדיקה בעור החיצון כלל דלא מחזיקינן ריעותא לומר שכבר עבר המחט להלן ממקום זה שהוא עומד עתה ואח"כ חזר לאחריו דמהי תיתי וזהו דעת מהרש"ל ביש"ש והרמ"א בת"ד שהבי' הש"ך לקמן בסי' מ"ח ס"ק כ"ה להכשיר בנאבד הביה"כ קודם שבדקו אם ניקב לחוץ ע"ש ור"ל שעכ"פ ראו שהמחט לא הגיע לחוץ אלא סלא בדקו אם הי' ניקב לחוץ להלן ממקום תחיבת המחט וסיים הש"ך שם שכן דעת הרא"ש וכ"כ עוד הש"ך שם בס"ק ל"ב שדעת הרא"ש שא"צ בדיקת אם יש נקב בעור חיצון של ביה"כ ור"ל ג"כ להלן ממקום תתיבת המחט וכן מוכח עוד מהא דסיים הרא"ש כאן ואפשר דרב אלפס הי' תחלק משום דטובי ביה"כ הוא עב ל"ח שמא הבריא ואם איתא דהברי' פירושו נתרפא אבל לעולם חיישי' שעבר המחט להלן וניקב לחוץ וצריך בדיקה אם לא ניקב לחוץ רק דלא חיישי' שמא נתרפא מה מקום יש לחלק לענין הברי' ונתרפא בין עור עב לעור דק וכי עור עב אינו עשוי להתרפאות כעור דק אלא ודאי ר"ל דגבי ביה"כ שעורו עב אין לחוש שמא עבר המחט להלן ממקום עמידתו כעת וניקב כולו משא"כ בעור דק שבדבר מועט שתפס להלן עבר כולו וה"נ מוכח מפרש"י ור"י ושא"פ לקמן בד' ג' שהביאו התוס' והרח"ש שם סי' ל"ד שמחלק בין ביה"כ להמסס דבהמסס אפי' מצד אחד טריפה לפי שדופנו דק חיישי' שמא ניקב לחוץ משא"כ בביה"כ שעורו עב משמע להדי' דמשום שעורו עב לא חיישי' שמא עבר המחט להלן ממקום עמידתו וניקב לחוץ כמו שביאר בתה"ד והביאו הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ב וביותר מוכח מד' ר"ת שהבי' הרא"ש שם לחלק בין ושט דאכלה ופעי' בי' וגמדא לי הוא דחיישי' שמא עבר המחט להלן ואח"כ חזר לפנים ע"י הנענוע והנדנוד אבל בהמסס וביה"ש אם הבריא נא הי' המחט חוזר לתוכו ע"ש הרי להדי' דגבי ביה"כ בין לרש"י ובין לר"ת לא חיישינן שמא ניקב לחוץ להלן ממקום עמידתו כעת וא"כ ודאי היכא שראה וידע שהמחט הי' תחוב מצד אחד לבד ולא הגיע לחוץ ואח"כ נאבד בלי בדיקה אם ניקב לחוץ כשר עכ"פ במקום הפ"מ כדעת היש"ש והרב בת"ח דלעיל כו'. אבל דעת הרא"ש הוא אפי' לכתחילה א"צ בדיקה להלן ממקום עמידת המחט מדקתני מצד אחד כשירה משמע אפי' בלו בדיקה מעבר השני**(הגה"ה והא דאי' לקמן דף נ"א והפכה רבי ומצא עלי' קורט דם פי' הב"י ובנה"כ דלא מפני שצריך בדיקה אלא מקרה הי' ומצא עלי' קורט דם ויש להביא ראי' לזה דאם איתא דר"ל שרבי הצריך בדיקה מבחוץ א"כ היכי קאמר)** כדלעיל לכן הוכיח הרא"ש שפיר מהא דמחט בעובי ביה"כ דא"צ בדיקה דה"ה גבי ושט נמי קיימל"ן כעולא דא"צ בדיקה כלל כמו שהבינו הטור ברמזים והב"ח וכן הש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב ושאר אחרוני' דבריו בזה ואע"ג דבסי' ל"ד הביא בשם רש"י ז"ל שמחלק בין עור ביה"כ שהוא עב להמסס וכן ושט שעורו דק ששם