אגודת אזוב יורה דעה עז

לא חשיב שהי' וכשרה כמו שנתבאר למעלה מילתא בטעמא בעזה"י וכ"ש שבנא הברי' למאן דחייש לספק דרוסה עכ"ל דמ"ש וכן ההיא דישב לה קוץ וכו' אין הכוונה ליתן טעם על מה דלא אמרי' נשחטה הותרה הלא ר"ל על מה דמשמע בחולין שם דמאן דחייש לספק דרוסה חייש נמי להא דישב לה קוץ מדפריך לעולא מספק דרוסה משמע דשניהם שוין וא"כ לפמ"ש דדרוסה שכיח ומוכח טפי לאיסור בהכרח שגם בישב לו קוץ נמי כן הוא דשכיח ומוכח לאיסור כמו דרוסה דאל"כ לא הוה פריך לעולא מידי ולא הוה ל"ה אהדדי אבל אין ה"נ דגבי ישב לה קוץ איכא עוד שעמד דהוה ספק בשחי' וכן משמע מדבריה' בחולין שם שלא הזכירו בקושיית' כלל להא דישב לו קוץ אלא הא דספק דרוסה ואין להקשות א"כ מאי קשי' להו ג"כ אספק דרוסה הלא גבי דרוסה חיישינן נמי שמא דרס בסימנים וא"כ הו"ל ספק בשחי' דלא אמרי' נשתטה הותרה זה אינו דא"כ אמרי' בספק דרוסה דצריך בדיקה מכפא דמוחא עד אמטא תסגי בסימנים לחוד ועוד הא ושט אין לו בדיקה בספק דרוסה דבהמה לפי' התוס' שם כנ"ל

ועתה אבא לי ליישב הראיות שהבאתי בחבורי תה"צ שם אשר שם קצרתי במסקנתי וכאן אבאר בעזה"י ביאור היטב אשר יאמר בי הוא זה ראשונה מדברי התוס' דבכורות וב"מ הנ"ל כבר נתבאר על נכון בעזה"י שנית מדברי הרשב"א בחדושיו פא"ט דף נ' והש"ע ססי' ל"ד בנמצאת גרגרת שנפסקה או חסירה ואיכא למתלי שנעשה מחמת ששחט בשנים או שלשה מקומות תלינן ואם איתא דריעותא בסימנים כיון דלא מהני' בהו שחיטה הוה ספק בשחיטה היכי תלינן במידי אחרינא הא אי' בפ"ק דחולין דעד כחן לא תלינן בשיבר בה עצמות חלא משום דסכין אתרעי בהמה לא אתרעאי הא לא"ה לא תלינן בכל ספק בשחיטה כמו גבי מקוה דאפי' נתעסק באותו המין כל היום לא תנינן וכאן נמי הלא בהמה נמי אתרעאי והיכי תלינן ומ"ש הש"ך שם דמיירי דוקא בדאיכא הוכחה שמחמת סכין נעשה מש"ה הוא דתלינן לא משמע דבן מלשין הרשב"א שם הביאו הב"י שכתב אהא דמקיפין בקנה וכו' שכתבו אהא דמקיפין בקנה וכו' דמיירי במקום שאי אפשר שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפי' מותחין את הקנה לא אתרמי כנגד חתך העור אי נמי שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה הא לא"ה תלינן עכ"ל הרי מבואר נגלה דכל שאין הוכחה להפך תנינן אפי' בדליכא הוכחה לזה שאנו תולין בו וכתבתי במסקנתו שם דכל שיש לתלות לאו ריעותא היא וכאן אפרש בעזה"י והוא דס"ל להרשב"א דעד כאן לא אמרי' התם האי טעמא דסכין אתרעאי בהמ' לא אתרעאי אלא אליבא דרב חסדא דמכשי' אפי' בלא שיבר בה עצמו' אמטו להכי מכשיר משו' דבהמה לא אתרעאי ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' דהתם חסר ואתאי כתי' הראשין בתוס' שם ד"ה סכין דכיון דחסר ואתאי הו"ל חזקה העשוי' להשתנות משא"כ גבי סכין העמד סכין על חזקתו שהי' בדוק מתחילה אבל בשיבר בה עצמות דאיכא למתלי תלינן לעולם אפי' בדאיכא ריעותא בבהמה ולא דמי לטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ דלא תלינן אעפ"י שנתעסק באותו המין דשם ליכא חזקה להיתרא כנגד חזקה דהעמד טמא על חזקתו משא"כ גבי שחיטה דהעמד סכין על חזקתו כנ"ל וכן בנדון הרשב"א איכא חזקת כשרות דבהמה נגד החזקה דבהמה בחייה או רובא דכשרות מש"ה תלינן לכ"ע אפילו בדאיכא ריעותא בבהמה וכן הקושי' דפריך בתר הכי מהא דשחט את הושט וכו' קאי נמי אלא שיבר בה עצמות דאל"כ לא היה פריך מידי וא"ש. עוד יראה לע"ד דהרשב"א מפרש הא דאמרינן סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי הרצון הוא דהעמד סכין על חזקתו שהי' בדוק ושלם קודם השחיטה ובתר השחיטה אפגם נגד החזקה דבהמה בחייה וכו' (משא"כ בטבל וטלה דליכא חזקה לטהרה נגד חזקת טומאה) וכדי של תאמר מה ענין חזקת הסכין להבהמה לזה אומר סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי דכיון דבהמה לא אתרעאי אלא הסכין שפיר מהני חזקת הסכין להכשיר ריעותא דידי' אבל אם הי' הריעותא בגוף הבהמה לא הי' מועיל חוקת הסכין לריעותא דבהמה שעלי' אנו דנין וכעין שכתבו התוס' כתובות ע"י דחזקת האשה לא מהני להאב ע"ש) וכה"ג כ' הריטב"א בפ"ג דעירובין דף ל"ה בשם הר"מ בר שניאור דלא שייך חוקה אלא באותו מקום שעמד בו הריעותא ע"ש וכ"ת מלשון הר"ן בחולין שם שמפרש כן ההיא דסכין אתרעאי וכו' ע"ש משא"כ בנדון הרשב"א גבי נמצאת גרגרת חסרה דבהמה גופה יש לה חזקה או רובא דכשרות שנעשה אחר שחיטה נגד החזקה דבהמה בחייה וכו' פשיטא דחזקת הבהמה עצמה יועיל לריעותא דידה וכיון דהכי והכי איכא חוקה הו"ל ספק השקול ותלינן שפיר כמו דתלינן התם לדידן בשיבר בו עצמות ולרב חסדא בעצם המפרקת וא"ש השתא אפי' לאידך שנוייא דהתוספת שם ד"ה סכין דטעמא דרב חסדא הוא משום דס"ל עצם המפרקת ודאי פוגם כמו שיבר עצמות לדידן ועפי"ז צריך לפרש הא דפריך בתר הכי לרב חסדא מהא דספק שהה וכו' מאי שנא וכו' דהכי פריך דכמו התם דאע"ג דהרוב אין שוהין לא תלינן ברובא ה"נ אע"ג דהרוב נפגם בעצם המפרקת יש לחוש ומשני ג"כ הכא סכין אתרעאי ובהמה לא אתרעאי לכן העמד סכין על חזקתו כנ"ל משא"כ בספק שהה דאתיליד ריעותא בבהמה לא תלינן ברובא דאין שוהין לחוד כיון דליכא חזקה דכשרות אבל בדאיכא חזקה דכשרות בגוף הבהמה לא אכפת לן בריעותא דבהמה כנ"ל ועפי"ז צדקו דברי הלבוש בסי' כ"ד בדין נמצאת גרגרת שמוטה וכו' שמשמע מדבריו דאי איכא למתלי מפני שמשמשו ודחקו לאחר שחיטה באותו מקום נשמטה תנינן והשיגו עליו התב"ש והפמ"ג שם דכאן הוה ספק בשחיטה ודמי לטבל ועלה דלא תלינן ולפי דרכינו יתכן דלא דמי לטבל וענה דליכא חזקה לטהרה נגד חזקת טומאה משא"כ בנד"ז דכנגד חזקת הבהמה בחייה איכא חזקה או רובא דכשרות כיון שהספק הוא אם הי' הטריפה מחיים וכנ"ל והרי הרב אומר כן הרשב"א בחדושיו והש"ע ססי' ל"ד דאפי' בנמצאת הגרגרת חסרה תלינן ומה לי חסרה או שמוטה כנ"ל שלישית מדברי הש"ך בנה"ך סי' ל"ג וססי' מ"ט בדין ניקב הושט מצד אחד ואינו ידוע אם ע"י חולי או ע"י קוץ דאסורא ונסיב טעמא דלא חשיב ס"ס שמא ע"י חולי ושמא ניקב צד השני משום דשכיח שניקב צד השני ג"כ דמשמע הא ס"ס גמורה מהני אפי' בנקיבת הושט וכן משמע להדי' מדברי הט"ז ססי' מ"ט וכן בססי' כ"ד ע"ש ואע"ג דתרווייהו ס"ל דס"ס בשחיטה לא, מהני משום דהוה ס"ס נגד החזקה דבהמה בחייה וכו' אלמא דנקובת הושט לא הוה ספק בשחיטה עמ"ש שם ולדרכינו יתכן דודאי כשהספק הוא בעצם השחיטה כגון ספק שהה או דרס שאין שם חזקה להיתרא לא מהני ס"ס משא"כ בנקובת הושט ונהי דשייך בה חזקה דבהמה בחייה מ"מ הא איכא נמי כנגדה חזקת כשרות דבהמה או רובא שלא היתה שריפה מחיים וא"כ העמידנה על חזקה זו נגד חזקה דבהמה בחייה ושקולים הם מש"ה מהני שפיר ס"ס גמורה משא"כ בספק שהה או דרס או שאר ספק שהוא בעצם השחוטה לא שייך חזקת כשרות שהרי הספק אינו על הבהמה אלא על השחיטה אם שחטה כהוגן ולזה הין חזקה דבהמה בחייה בחזקת שאינה זביחה קיימא וכה"ג תי' הפמ"ג דברי הט"ו בססי' כ"ד ע"ש. רביעי בקודש מתשובת מוהר"מ לובלין סי' פ"ח באווזות שמלעיטין ונאבד הושט בלי בדיקה דאיתא התם באפילו תימא דהוה מיעוטא דשכיח אפ"ה שרי' משום דהוה רובא וחזקה דנשחטה הותרה וכתבתי שם דה"ט אשום דלא חזינן ריעותא לפנינו ר"ל דאפי' להפוסקים דבמקום דאתיליד ריעותא אתרע חזקה ורובא (כמ"ש הרשב"א והר"ן בשם ר"י דלעיל) הכא בנאבד הושט דלא חזינן שום ריעותא בושט זה רק ריעותא זו דהלעטה והרי גם באותן שמלעיטין רוב כשרות הם איכא שפיר רובא וחזקה מבוררת (כיון שהחשש הוא שמא נקבה עכשיו מהלעטה) נגד החוקה דבהמה בחייה לכ"ט לא אמרי' סמיך מיעוטא לחזקה אפי' לר"מ כדאיתא ביבמות קי"ט ע"ש וא"ש אלא שהתב"ש בססי' נ"ג כתב דמוהר"מ לובלין איירי בעגולי דקים של בצק לבד אבל בדברים החדים רובן לנקב ע"ש

העולה מכל זה לדינא בחשש ספק נקובת הושט כיון דנקובת הושט לא מהני' בי' שחיטה שייך בי' חזקה דבהמה בחייה בק"א עומדת אלא דמ"מ הואיל ואין הספק בעצם השחיטה א"כ נגד החזקה דבהמה בחייה וכו' איכא חזקה דכשרות לכן אם אירע איזה קלקול בסימני' וא"י אם קודם השחיטה או אחר השחיטה ואיכא למתלי במידי דלאחר שחיטה נעשה תלינן וכדעת הרשב"א הובא בש"ע סי' ל"ד ס"ט וכ"ה דעת הלבוש בסי' כ"ד סי"ז (אלא שאיני כדאי להקל נגד התב"ש ופמ"ג שם ומשמעות הש"ך ססי' ל"ד מ"מ להלכה נלע"ד כמ"ש ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות) אולם בדליכא מידי למתלי או בשאר ספק נקובת הושט לא מבעי' לדעת הפוסקים דגם בשאר טריפות היכי דאיכא ריעותא ושכיח איסורא כמו היתרא לא מוקמי' אחזקה אפי' בחזקה מבוררת (ע' תב"ש סי' כ"ט ד"ה כתב הד"מ) משום דאיתרע החזקה כ"ש בנקובת הושט אלא אפי' לדעת התוס' ושא"פ שהבי' הש"ך בסי' נ' דבספק השקול מוקמינן אחזקה (דהיינו חזקה מבוררת מהני אפי' בריעותא דמחיים ובריעותא דאיכא לספיקי בלאחר שחיטה מהני אפי' חזקה שאינה מבוררת כמו שהעלה התב"ש שם הכא בספק נקובת הושט לא מהני אפי' חזקה מבוררת כיון דאיכא חזקת איסור דבהמה בחייה וכו' כנגדה ואסורה לפ"ע אול' היכא דאיכ' ספק ספיקא מהני שפיר אפי' להט"ז והש"ך בססי' ק"י דגבי ספק השחיטה לא מהני' ס"ס זהו בספק בעצם השחיטה אבל ספק נקובת הושט שהספק הוא על הבהמה אם היתה טריפה מחיים כיון דאיכא חזקת כשרות דבהמה נגד חזקת איסור דאינה זבוחה אזדא לה הנך חזקות לגמרי ומהני' שפיר ס"ס כדמוכח מדברי הט"ז ססי' כ"ד וססי' מ"ט ומהש"ך בנה"ך שם זהו מה שרצינו לבאר בעזה"י: מעתה בנ"ד היכי שהתחיל השוחט לשחוט בהמה וחתך כל העור ושהה מעט פחות משיעור שהי' דבהמת לדיעה הראשונה ברסי' כ"ג שהיא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כל שלא יצא דם יש להקל מטעם ס"ס שמא לא נגע בושט ושמא הלכה כדיעה הראשונה הנ"ל דכל שלא שהה בבהמה בשיעור הגבהה והרבצה ושחיטת רוב הסימנים