אגודת אזוב יורה דעה עו

שכיח מודה ר"מ דלא חיישי' לי' כלל אפי' במקום חזקה א"כ מאי פריך הש"ס לד"מ היכא אכיל בישרא דלמא במקום נקב קשחיט הא ודאי חששא זו הוא מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל דהא רוב בהמות כשרות הן וכל הטריפות בכללן אינן אלא מיעוטא וא"כ טריפות הסימני' לחוד ובמקום פרטי דהיינו במקום שחיטה ושיזדמן השחיטה במקום הנקב הווא ודאי מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל דאפי' ר"מ מודה דלא חיישי' לי' ובהכרח לומר דהכי פריך כיון דר"מ חייש למיעוטא גרידא אפי' בדליכא חזקה בהדי' ואליבי' צריך לבדוק כל האברים כולן מהח"י טריפות שמנו חז"ל שכולם בכלל הם ודאי מיעוטא דשכיח א"כ גם בדיקת הושט כולו הוא בכלל המיעוט כשאר כל האברים דמאי שנא ושט מכל השאר דאם תאמר להפריד הושט מכל טריפות דשאר האברים ולחשבו למיעוטא דמיעוטא א"כ בכל שאר האברים נמי נאמר כן על כל אבר ואבר שהוא מיעוטא דמיעוטא נגד טריפות דשאר כל האברים ואזלא החשש של מיעוטא דשכיח לגמרי אלא ודאי כיון דכלל הטריפות הם מיעוטא דשכיח הם דהי מינייהו מפקת ולמאן דחייש למיעוטא צריך בדיקה בכל האברי' כולן מראשון לסופן מאפס מקום וכה"ג כתב הרשב"א בתשו' הובא בסי' פ"ד ס"ח בהגה"ה והבי' ראי' מבדיקת הריאה דלא סגי בבדיקת הרוב ממנה יעוי"ש וא"כ פריך שפיר לר"מ היכי אכיל בישרא הלא מקום השחיטה אי אפשר בבדיקה והרי גם מקום השחיטה הוא מכלל מיעוטו דשכיח משא"כ לרבנן דס"ל דלא חיישי' למיעוטא גרידא וא"צ בדיקה בשאר כל האברים כלל דלא שייך בהו חזקה דבהמה בחייה אלא שבאת לחוש על טריפות הסימנים לחוד שהם מקום השחיטה מפאת החזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור דאי נקב הושט לא מהני' לה שחיטה וכיון שאין חשש אלא בסימנים לחוד הו"ל מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח דהרי כל הטריפות בכללן אינן אלא מיעוטא א"כ טריפות הסימנים מכלל שאר הטריפות בדליכא ריעותא הו"ל מיעוטא דמיעוטא דלא חיישי' לי' כלל אפי' בהדי חזקה כמ"ש ומיושב שפיר קושי' הפמ"ג דלעיל עם קושי' מהרש"א בבכורות ק' ע"ב בין לפי המסקנא ובין לפום הס"ד דלא קשי' להו נמי מעיקרא מהא דלא פריך לרבנן נמי היכי אכליני בישרא שזה ודאי פשוט להו דהוה מיעוטא דמיעוטא לרבנן דהא עין בעין נראה שכן הוא אלא במיעוטא דאין מומחי' הוא דקשי' להוא שפיר משום דהוה ס"ד שהוא כשאר מיעוט דשכיח ובזה א"ש ג"כ דברי התוס' שם כ' ע"א ד"ה ואי בעית אימא דס"ל התם דמיעוטא בהדי' חזקה חייש ר"מ מדאורייתא ומיעוטא גרידא לא חייש אלא מדרבנן והוכיחו זה מהא דפריך לר"מ היכי אכיל בישרא ולא פריך מהא דהתירה התורה בשר תאוה דלכאורה מהא גופי' מוכח דאפי' בדאיכא חזקה בהדי' נמי לא חייש אלא מדרבנן דאם איתא דמה"ת נמי חיישי' האיך התירא התורה בשר תאוה דלמא במקום נקב שחיט ואיכא מיעוטא בהדי' חזקה דזה אינו דכיון דלמיעוטא גרידא לא חיישי' מדאורייתא ואין חשש אלא בסימנים לבד דאית בהו חזקת איסור הו"ל מיעוטא דמיעוטא כדאמרן וניחא השתא ג"כ לשיטת ר"ת דס"ל סמיך מיעוטא לחזקה מדרבנן היכי אכלינן בישרא אפי' בלי בדיקה מקודם השחיטה משום דזהו מיעוטא דמיעוטא כנ"ל ודברי התוס' בספ"ק דמציעא כ' ע"ב הנ"ל ג"כ עולין יפה דהכי קשי' להו דטפי אנו מחמירין בממונא מבאיסורא דגבי איסורא אזלי' בתר רובא אפי' נגד חזקה עכ"פ היכא דהמיעוט לא שכיח מדלא חיישי' דלמא במקום נקב קשחיט ואלו גבי ממון אין הולכין אחר הרוב נגד החזקה דממונא אפי' היכא דהוה מיעוטא דלא שכיח שכן מוכח מדברי התוס' כתובות ט"ז ע"א ד"ה כיון דרוב נשי' וכו' ופי' בעל המאור שם דפריך אפי' לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ התם איכא רובא וחזקה דחזקת בתולה וביבמות ק"ט אי' דהיכי דאיכא רובא וחזקה להתירא אפי' ר"מ מודה דלא חיישי' למיעוטא משום דהו"ל מיעוטא דמיעוטא ע"ש והתוס' שם כתבו דלרב פריך ולא לשמואל כפשטא דש"ס פ' המוכר פירות צ"ב ע"ש אלמא דלשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב אפי' במקום מיעוטא דלא שכיח וכן בהא דפריך ב"ב שם לרב מהא דשור שנגח את הפרה נמי איכא רובא וחזקה מש"ה קשי' להו שפיר וע"ו תירצו דבאיסור אשת איש מצינו שהחמירו לחוש למיעוטא במים שאין להם סוף דשם הוא ג"כ מיעוטא דלא שכיח כלל כמ"ש התוס' בבכורות ד' כ' להדי' וא"ש. ועפי"ז יש מקום ג"כ לקיים דעת מהרש"א דלעיל דס"ל להתוס' דנקובת הושט לאו נבילה ועפ"י מה שביארנו למעלה בישוב דברי התוס' דב"מ האלו ולא קשי' עלי' מה שהקשינו למעלה אליבא דר"ת היכי אכלינן בישרא בלי בדיקה שקודם השחיטה משום דהוה מיעוטא דלא שכיח אלא שבסמוך יתבאר בעזה"י דנקובת הושט ודאי לא מהני' לה שחיטה אליבא דכ"ע

עלה בידינו עכ"פ דמוכח להדי' מדברי התוס' ב"מ הנ"ל דחשש נקובת הושט היכי דחיישינן לי' הוה ספק בשחיטה דשייך בי' ג"כ חזקת איסור דבהמה בחייה וכו' ודלא כס' חוות דעת הנ"ל א"כ מעתה צריכין אנו לדון אחר הראיות שהביא בס' חוות דעת סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ"ו לקיים סברתו הנ"ל דאף שנקובת הושט לא מהני' לה שחיטה א"מ כל שנשחטה ונעשה בה מעשה המכשיר אזדא לה החזקה דבהמה בחייה משא"כ בספק שהוא בעצם השחיטה שהספק הוא במעשה המכשיר גופי' אוקמה אחזקה דבהמה בחייה וכו' ואפי' רובא לא תהני יעוי"ש ועיקר יסודו בזה מהא דפריך בחולין מ"ג ב' אדעולא מאי שנא מחתיכה אחת משני חתיכות ומשני שאני התם דאתחזק איסורא ואם אי' דגבי נקיבת הושט כיון דלא מהני' לה שחיטה אוקמה אחזקה דאינה זבוחה א"כ גבי ישב לה קוץ בושט נמי אתחוק איסורא דחזקת איסור שאינה זבוחה ע"כ ולע"ד מהא לא אירי' דהא פרש"י בהדי' דה"ט משום דישיבת קוץ בלא נקיבה אינו כלום ע"כ ר"ל דישיבת קוץ לא חשיב ריעותא כלל אליבא דעולא וסר אה משום דס"ל דלא דמי לשאר ספק טריפות כגון גרגרת שמוטה וספק שהה דשם הוא ריעותא ודאית משא"כ הכא שלמראית עין אין כאן טריפות כלל שהרי אין רואין שלא נקבה לצד השני אלא שבאנו להחזיק ריעותא דלא חזינן ולומר שנקבה יוחר וחזרה לאחורי' בהא ס"ל דריעותא דלא חזינן לא מחזיקים והימו דלא פרך עי' משאר שפיקו' טריפות אצא וסטק דרושה דכתי' לה דלא חזינן דדרס אלא דעל ארי' בינייהו ואפ"ה מחזיקי' ריעותא דדרס ג"כ ומשני דבאמת ס"ל לעולא דאין חוששין לספק דרוסה וכיון דלעולא לא חשיב ישיבת הקוץ ריעותא כלל משום דלמראית עין אין כאן אפי' ספק טריפו' לא שייך בזה חזקת איסור דאינה זבוחה כלל משום דהרי שחוטה לפניך כדאמרי' לעיל דף י' אליבא דרב חסדא דלכך אין מעמידין בהמה בחוקת שאינה זבוחה משום דהרי שחוטה לפניך וסכין אתרעאי ובהמה לא אתרעאי ע"ש וכ"ש הכא דליכא ריעותא כלל אליבא דעולא כדמשני בתר הכא התם אתיליד ריעותא בסכין וכו' ועוד דאיכא נמי חזקת כשרות דמעיקרא

ונוראת נפלאתי על הגאון שי' דאדרבא מש"ס זו יש ראי' גמורה להפך מדפריך עלה דעולא מדרב הונא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה וכו' דבהדי' אמרי' לעיל בדף י' דטעמא דרב הונא משום דבהמה בחייה בח"א עומדת ואם איתא דגבי נקובת הושט לא שייך חוקה זו מטעם שכבר נעשה בה מעשה המכשיר ולא נולד ספק במעשה המכשיר גופי' מאי פריך עלה מדרב הונא דאתי עלה דנמצאת פגומה מטעם בהמה בחייה וכו' משום שנולד הספק במכשיר גופי' משא"כ הכא אלא ודאי דגם בישב לו קוץ בושט שייך חזקה זו דאינה זבוחה הואיל דנקובת הושט לא מהני' לי' זביחה מש"ה פריך שפיר מהא דהשוחט בסכין ונמצאת פגומה דאע"ג דהתם נמי בהמה לא אתרעאי כלל ועל הבהמה אנו דנין ולא על הסכין כדאמר התם אליבא דרב חסדא ועוד דגם בסכין לא חשיב ריעותא כיון דשיבר בה עצמות ועצם ודאי פוגם כדאיתא התם אפ"ה אוסר רב הונא מטעם חזקה דבהמה בחייה ה"ה הכא נמי יש לאסור אף ע"ג דליכא ריעותא מטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ועלה משני שפיר דהתם אתיליד ריעותא בסכין מיהת אע"פ דבהמה לא אתרעאי משא"כ הכא ליכא ריעותא כלל מטעמא דפרש"י לעיל דישיבת הקוץ בלי נקיבה לאו כלום הוא וא"כ הרי מכאן ראיה גמורה להפך דגם בנקיבת הושט שייך חזקה דאינה זבוחה (והרב שי' עשה לו עזר מכאן שהוא כנגדו) וא"ת אכתי מאי פריך מדרב הונא אדעולא דנהי דגבי נקובת הושט נמי שייך חוקה דאינה זבוחה מ"מ איכא חזקת כשרות דמעיקרא כנגדה משא"כ בדרב הונא ליכא חזקה להתירא כנגדה זה אינו דהא אמרי' התם סכין אתרעי בהמה לא איתרעאי וכו' ולכאורה מאי נ"מ בין סכין לבהמה אלא דר"ל כיון דבהמה לא אתרעאי אלא סכין יש לומר העמד סכין על חזקתו שהי' בדוק שהוא שלם מתחילה ולא נפגם עד אחר שחיטת הסימנים (וגם על הרוב אין הסכין עשוי לפגום בעור כמ"ש בס' ח"ד שם) ואפ"ה אסורה מטעם החזקה דבהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה עומדת וה"נ בישב לה קוץ כיון דנקובת הושט לא מהני' לי' שחיטה יש לומר בהמה בחייה בח"א עומדת וארוח לן בזה מה שקוינוהו מכבר למצוא ראי' לדעת הרמב"ם וש"ע שסוברים דנקובת הושט לא מהני' לה שחיטה ותמה עליהם הפמ"ג בסי' ל"ג דמאין הרגלים לזה בש"ס כמו שהארכנו בזה למעלה הנה עכשיו מצאנו ראינו ראי' גמורה מכאן מדפריך לעולא מדרב הונא שכל טעמו הוא משום הספק בשחיטה ואם אי' דנקובת הושט לאו נבילה היא ואין כאן ספק בשחיטה לא הוה פריך מידי אלא ע"כ דהוה נבילה ושמעית מינה תרתי חדא דנקובת הושט נבילה היא ואידך דחשיב נמי ספק בשחיטה כדאמרן

עוד הבי' הגאון שי' ראי' מדברי התוס' ביבמות דף ל' ע"ב דמקשו התם אהא דישב לו קוץ בושט נימא נשחטה הותרה אלמא דספק נקיבת הושט לא הוה ספק בשחיטה עכ"ל ולע"ד גם מהא לא אירי' דהלא כבר הראית לד עת מדברי התוס' ספ"ק דב"מ ד' כ' דס"ל בהדי' דגבי נקובת הושט איכא חזקה לאיסורא ולא שייך בי' נשחטה הותרה וא"כ בהכרח ילמוד סתום מן המפורש במקום אחר דמה שכתבו התו' ביבמות וזה לשונם ואור"י דהתם חיישי' לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכח' מילתא טפי לאיסורא מלהיתרא וכן ההיא דישב לה קוץ בושט דחיישי'