אגודת אזוב יורה דעה עה

**(הגה"ה ומה שהקשה בתשו' פ"י סי' י"ג הלא גבי שבורת הגף איכא תרתי רובא דכשרות וגם חזק' שלימה כבר כ' התב"ש סי' כ"ט דגבי שבורת הגף לא שייך חזקה דמעיקרא כלל כיון דמתחילה היתה שלימה וחיה א"כ מאי חזית לומר דאוקמה אחזקתה שנשברה אחר השחיטה אימא אפכא דאוקמה אחזקת חיים ואחר השבירה נשחטה מיהו לא דמי דזמן השחיטה ידוע וזמן השבירה אינו ידוע וצ"ע יעוי"ש:)** ריעותא דאתרע נמי חזקה דידהו כמו רובא וכמ"ש התב"ש ומאי דאמור רבנן בטעמא דהו"ל ספק בשחיטה יש ליישב בטוב טעם עפ"י מ"ש הר"ן גופי' בשם הרמב"ן ז"ל דשמוטה מחיים לאו נבילה היא אלא טריפה אלא דהלכה למשה מסיני הוא שאם אירע לה כן בשעת שחיטה שתהא נבילה שכיון שנשמטה באותה שעה אי אפשר שתשחט בהכשר ע"כ ודייק הב"י מינה בסי' כ"ד דאם נשמטה קודם שחיטה ואח"כ שחטה אינה אלא טריפה ע"ש מעתה בנדון זה שנמצאת גרגרת שחוטה ואינו ידוע אימתי נהי דלא תלינן באחר שחיטה משום דאתרע לה רובא או מטעם שכ' התב"ש בסי' כ"ט דכל דליכא למתלי אחר שחיטה במידי יותר קרוב שנעשה מחיי' ע"ש (וכה"ג אתרי' בנדה ג' בשוק של טבחים לא עברה וכו' האי דם מהיכי וכו' ע"ש) עדיין יש להסתפק בו אם נעשה קודם שחיטה ואינה אלא טריפה או בשעת שחיטה ונבילה היא ע"ז אמרו שהוא ספק בשחיטה ונבילה היא כיון דעכ"פ מחיים נעשה אזדא לה רובא דבהמות כשרות שהרי עכ"פ טריפה אלא שהספק הוא אם הי' מקודם שחיטה ונשחטה כהוגן ואינה אלא טריפה או שאירע זה בשעת שחיטה ואז לא נשחטה כהוגן ונבילה ע"ז אמרו דהו"ל ספק בשחיטה עצמה דבהמה בחייה בחוקת שאינה זבוחה קיימא העמדנה על חזקתה ואימור לא נזבחה לכן שחיטתה פסולה כלומר נבילה כמ"ש התוס' בר"פ אלו טריפות דכל פסול בשחיטה היינו נבילה וא"ש כנ"ל

או יאמר ליישב בפשיטות אפי' לדעת שאר הפוסקים הסוברים שגם לשמוטה שנעשה קודם שחיטה נמי לא מהני לה שחיטה ונבילה היא א"ש ג"כ מה ששמרו בכאן כו' ספק בשחיטה פסול דודאי בעיקר האיסור לאו מטעם ספק בשחיטה אתינן אלא מטעם דאתיליד בי' ריעותא וה"ה לשמוטת הגף נמי וכנ"ל ומאי דאמרו כל ספק בשחיטה פסולה אתי' לאשמועי' הא גופי' דשמוטת הגרגרת לא מהני לה שחיטה והו"ל ספק בשחיטה דהוה נבילה ולא טריפה אבל עיקר טעמא דאיסורא לאו משום הכי הוא כנ"ל ובזה מיושב ג"כ דברי התב"ש דלעיל ומסולק הקושי' דלעיל ג"כ: א

וראיתי להפמ"ג סי' ל"ג שהקשה על מה שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות יבום בדין אשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דלא תנשא ולא תתיבם אע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות מטעם סמיך מיעוטא לחזקה ובפ"ג מה"ש פסק דנקובת הושט נבילה א"כ קשה היכי אכלינן בישרא דלמא במקום נקב קא שחיט ואי משום דאזלי' בתר רובא נימא סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בח"א עומדת והניח בקושי' הנה מה שהוציא מדברי הרמב"ן פ"ב מהל' יבום הנ"ל דס"ל סמיך מיעוטה לחזקה לע"ד מהא לא אירי' ואשתמיט מיני' דברי הרשב"א בחדושיו ליבמות ר"פ האשה צרה קיט שכ' דשאני התם דאיכא תרי מיעוטי בהדי חזקה דמהרוב נשים המתעברות איכא מיעוטא שאין מתעברות ותו מהרוב המתעברות ויולדות איכא נמי מיעוטא דמפילות מש"ה הוא דסמיך הני תרי מיעוטי בהדי חזקה משא"כ בעלמא ותו דהרוב הוא רובא דתלי' במעשה משא"כ בעלמא אולם שכעין זה הקשה מהרש"א ז"ל על התוס' בבכורות ק' ע"ב שכתבו בשם ר"ת ז"ל דאע"ג דלא קיימל"ן כר"מ דחיישי' למיעוטא מדפריך הש"ס פ"ק דחולין י"א לר"ח דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ולא קאמר היכי אכלינן בישרא מיהו היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט אמרי' סמיך מיעוט לחזקה והקשו תוס' מהא דרוב מצויין א"ש מומחי' נימא ג"כ סמיך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור ותירצו דהאי מיעוטא דאין מומחי' הוא מיעוטא דלא כלל ומיעוטא דמיעוטא הוא דאפי' ר"מ לא חייש לי' בנדה דף ל"ב ע"כ ותמה מהרש"א ז"ל א"כ קשי' בההיא דחולין אדפריך לר"מ היכי אכיל בישרא תקשי נמי לדידן היכי אכלינן בישרא דניחוש למיעוט דדלמא במקום נקב קשחיט ונימא סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בח"א ואם תאמר דזהו מיעוטא דלא שכיח א"כ לר"מ נמי לא קשיא דהא במיעוטא דלא שכיח מודה ר"מ ג"כ דלא חיישי' ותי' דס"ל להתוס' דנקובת הושט לאו נבילה היא אלא טריפה ולא שייך בי' חזקה דבהמה בחייה בח"א ע"כ ואני כתבתי בחבורי מה"צ שם ליישב בזה עפ"י דרכינו דלעיל דלא שייך חזקה דבהמה בחייה וכו' אלא כשהספק הוא בעצם השחיטה כגון ספק שהה או דרס אבל כל שהיא שחוטה לפנינו אלא שהספק על קודם השחיטה שמא הי' בה ריעותא מקודם שאינו מועיל בה שחיטה לא שייך חזקה זו דבהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה עומדת אבל לא בחזקת שלא תועיל לה זביחה דאדרבה רוב בהמות כשרות וראויות לזביחה והרי היא זבוחה לפניך וכעת מצאתי סעד לדברי בס' חוות דעת ססי' ק"י שכתב ג"כ סברא זו שכל שנעשה בה מעשה המכשיר אזדא לה החזקה דאינה זבוחה כמש"ל בשמו וע"ש

אמנם כבר שדיתי בה נרגא בחבורי מה"צ שם מדברי התוס' ספ"ק דב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסור מממונא וז"ל וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלי' בתר רובא אפי' היכי דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב ולא חיישי' שמא במקום נקב קשחיט וכו' ויש לומר דמ"מ באשת איש החמירו במים שאין להם סוף ע"כ הרי להדי' דס"ל להתוס' דגם בספק נקיבת ושנו נמי שייך חזקה וו דבהמה בחייה בחזקת איסור כיון דנקובת הושט נבילה דלא מהני לה שחיטה ומכאן תשובה ג"כ על דברי מהרש"א בבכורות הנ"ל שכ' דדעת התוס' הוא דנקובת הושט אינה אלא טריפה ומהני לה שחיטה כמו בטריפה דעלמא והא קמן דס"ל דלא מהני לה שחיטה לטהרה מידי נבילה וחוזר וניער קושי' מהרש"א בבכורות שם אם לא שנאמר שהתוס' עצמן נסתפקו בסברא אי נקובת הושט דלא מהני' לי' שחיטה מקרי ספק בשחיטה או לאו וכמ"ש שם דהיינו ספיקא דר"י בעה"ת ביבמות קי"ט אליבא דר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן היכי דאיכא חוקה בהדי מיעוט' יחוש למיעוטא מדאורייתא או לאו ר"ל עפ"י מ"ש התוס' בחולין י"ב בהא דפריך לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא ולא פריך ממה שהתירה התורה לאכול בשר תאוה משום דר"מ נמי לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ואם נאמר כדעת התוס' ב"מ דבהאי חששא דלמא במקום נקב קשחיק שייכא בי' חזקת איסור דבהמה בחייה וכו' מוכח דאפי' למיעוטא דאיכא חזקה בהדי' נמי לא חייש אלא מדרבנן אולם כפי דעת התוס' בכורות שם עפ"י מה שביארנו דס"ל דגבי נקובת הושט לא שייך חזקת איסור דבהמה בחייה לא מוכח מידי (וזהו דעת התוס' בבכורות ד' כ' ע"א ד"ה לקולא שסוברי' דהיכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא חייש ר"מ מהת ע"ש)

והנה לכאורה יש מקום לקיים דברי מהרש"א ז"ל שדעת התוס' הוא דנקובת הושט לאו נבילה היא אלא טריפה מש"ה ניחא שפיר לרבנן דר"מ האי דאכלינן בישרא משום דלא חיישי' למיעוטא גרידא וחזקה דבהמה בחייה בח"א ליכא דאפי"ת שבמקום נקב שחיט מהני' לה שחיטה לאפוקה מאיסור שאינה זבוחה כשאר טריפות והא ליכא למיחש דלמא נפסק הושט ברובו וקא שחיט במקום הנקב דהוי' לה נבילה דהא אפשר בבדיקה דאע"ג דושט אין לו בדיקה מבחוץ זהו בנקב קטן דלא מנכר מפני האדמימות שלפעמי' נכנס טפת דם תוך הנקב אבל בנקב גדול ברובו ודאי ניכר היטב מבחוץ וא"ש אבל קושי' התוס' בב"מ שם הוא ממעשי' בכל יום ששוחטין מבלי בדיקה תחילה קודם השחיטה אם יש נקב גדול בושט וא"כ יש לחוש דלמא במקום נקב גדול דהוה נבילה קא שחיט דהשתא איכא נמי חזקה דאיסורא בהדי' מיעוטא ואפ"ה סמכינן ארובא וס"ל להתוס' כדעת ר"י שחולק על ר"ת וס"ל דלא אמרי' סמיך מיעוטא לחזקה או אפי' לר"ת דס"ל דמדרבנן חיישי' למיעוטא במקום חזקה למאי דמסקי' בחולין דהיכי דלא אפשר שאני בכה"ג נמי הוה כלא אפשר דלא אטרחוהו רבנן לקרוע העור תחילה ולבדוק הושט במקום שחיטה שלא יבא איזה קלקול או שהי' מזה כנ"ל ובהכי ניחא מאי דדייק הש"ס מדר"מ בחולין שם דשאני לן בין היכי דאפשר להיכי דלא אפשר מהא דחייש ר"מ למיעוט' מדרבנן וגבי פסח וקדשי' לא אפשר דמאי ראי' דרבנן לדאורייתא דודאי במידי דרבנן שני לן בין אפשר ללא אפשר וממה דחזינן דהתירא התורה לילך אחר הרוב במקום דלא אפשר ה"ה בדאפשר אבל לפי הנ"ל א"ש דודאי גבי חולין אין בו לר"מ אלא מיעוטא גרידא שהרי אפשר לבדוק קודם השחיטה מנקב גדול ולענין נקב קטן דלא אפשר בבדיקה כיון דנקובת הושט לאו נבילה היא אין כאן חזקת איסור אלא מיעוטא גרידא דלא חיישי' לי' אלא מדרבנן אבל בפסח וקדשי' שאי אפשר לקרוע העור ולבדוק קודם השחיטה דהוה מום (כמ"ש התוס' ד' כ"ח ב') וא"כ יש לחוש לנקב גדול ברובו דדלמא במקום נקב שחיט והנה נבילה ואיכא חזקה בהדי' מיעוטא דחייש לי' ר"מ מדאורייתא ומוכח שפיר דגם בשל תורה שני לן בין היכי דלא אפשר להיכי דאפשר כנ"ל ליישב דעת מהרש"א ז"ל בזה

אולם עדין לא הונח לנו לדעת ר"ת דס"ל סמיך מיעוטא לחזקה מדרבנן אם איתא דנקובת הושט לאו נבילה אמאי סמכינן ולא בדקי' קודם שחיטה אחר פסוקת הושט או הגרגרת שיש לו בדיקה מבחוץ והוה נבילה דהשתא איכא חזקה בהדי' מיעוטא ודוחק הוא לומר שבמקום טורח לא גזרו דמאי טורח יש בזה אם לא שנאמר דס"ל לר"ת כהרמב"ם וש"ע דנקובת הושט הוה ג"כ נבילה וכיון דושט אין לו בדיקה מבחוץ ס"ס לא אפשר וא"כ חוזר וניער קושי' מהרש"א דלעיל

לכן נלע"ד שיש מקום בראש לקיים כל דברי התוס' שבכל המקומות הנ"ל שיהיו לאחדים וליישב קושי' מהרש"א הנ"ל בטוב טעם אשר יאמר כי הוא זה דבל"ז יש להבין לפמ"ש התוס' דבמיעוטא דלא