אגודת אזוב יורה דעה עד

ז"ל וכ"כ הפמ"ג בשם כנה"ג דבספק התלוי בפלוגתא דרבוואתא לא לא שייך חזקה לאיסור או להיתר וא"כ יש לנו ספק ספיקא גמורה להקל בלא יצא דם אפי' חתך כל העור ואינו אומר ברי ני כל שלא שהה שיעור שהי' בהמה לדיעה קמייתא בש"ע סי' כ"ג כנ"ל ותו כיון דמוהריק"ו ומהרש"ל מקילי' בל"ז א"כ איכא ס"ס בפלוגתא דרבוותא שמא הלכה כמוהריק"ו ומהרש"ל דאפי' בדאיכא שיעור שהי' לא חיישי' לנקיבת הושט כיון שלא יצא הדם ואת"ל כהב"י ורמ"א דיש לחוש לנקיבת הושט שמא הלכה כדיעה קמייתא בש"ע דשיעור שהי' הוא כדי הגבהה והרבצה עם שחיטת רוב הסי' ואין באן שיעור שהי' ואע"ג דתרתי ספיקי הוה בפלוגתא דרבוואתא ושם פלוגתא דרבוואתא חד הוא אפ"ה חשיב ס"ס גמור כמו שהעלה בס' תורת השלמים קונטרס הספיקות במחודשים אות ו' ע"ש

אמנם כבר הקשיתי לשאול בחבורי מה"צ שם מהא דאי' פ"ק דחולין דף י' ודף כ"ח דאיתא התם שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה נשמטה וכו' נמצא הגרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחיטה או אחר שחיטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה והלא גם ספק זה הוא על קודם השחיטה אם היתה שמוטה וטריפה מחיים וא"כ אמאי הוה ספק בשחיטה הלא בהמה בחייה לאו בחזקת שלא תועיל לה זביחה קיימא דאדרבה רוב בהמות כשרות הן והנה כעת מצאתי בתשו' פני יהושע סי' ב' עמד בזה בעיקר הדין אמאי טריפה ניזל בתר רובא ומה שתי' שם עפ"י מ"ש הפוסקים ז"ל דשמוטה לאו טריפה מחי' היא וא"כ אפשר אף כי רוב בהמות כשרות הן מ"מ פסולות לשחיטה עכ"ל ואינו מובן דהא פשיטא דרוב בהמות אינו שמוטת הושט מחיים וראיות לשחיטה אולם בסי' י"ג תי' משום דאינו מצוי להשמט לאחר שחיטה ויותר מצוי להיות שמוטה מחיים ע"ש אבל עדיין אינו מיושב דמה ענין זה אצל ספק בשחיטה הא אכתי אין הספק בשחיטה עצמה

והנלע"ד ליישב בזה עפ"י מה שכבר התעורר הפמ"ג סי' ל"ג על דברי הרמב"ם וש"ע שתפסו בפשיטות דנקובת הושט נבילה דמאין להם זה ומ"ש הב"י שם דהכי אסיקנא בפ' השוחט ד' ל"ב המעיין בסוגי' שם יראה דלא קאי כי אם אפסוקת הגרגרת אבל נקובת הושט מאן דכר שמי' והא דתלי טעמא במתניתין משום דנפסלה בשחיטה אין ר"ל משום דריעי מקום שחיטה דידהו אלא משום דכבר נפסקה הגרגרת ברובו ולא נשתייר בסימנים כדי הכשר שחיטה משא"כ בנקובת הושט והניח בצ"ע ובאמת מדברי הרא"ש חולין דף ל' סי' ו' שכ' אבעי' דשהה במיעוט קמא דושט דמבעי' לי' דלמא לא פסלה שהי' אלא במידי דמנבלה בי' כגון אחר רוב הסימן וכו' משמע לכאורה דנקובת הושט לאו נבילה היא אלא טריפה אלא שהדריסה בסי' ל"ג ס"ק ד' מפרש דעת הרא"ש דר"ל במ"ש מידי דמנבלה בי' דהיינו שהחיות של הסימן הזה יוצא בו לגמרי לאפוקי במיעוטו של ושט אע"ג דהוה נבילה ולא מהני בי' שחיטה אכתי לא נפקא בי' חיותא דהאי סימנא ע"ש

אולם יתכן לע"ד שהרמב"ם הוציא כן מברייתא הנ"ל דף י' דעלה דסיפא דקתני כל ספק בשחיטה פסולה מפרש התם דאתי לאתויי ספק שהה או דרס ע"ש והא ברייתא ע"כ בעוף איירי מדמכשיר בשחט הושט ואח"כ פסק נשמטה הגרגרת וא"כ הא דאתי לאתויי ספק שהה נמי בעוף קאי ושהי' בעוף לא פסלה במיעוט בתרא כלל כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ש והש"ע סי' כ"ג הא לא איירי אלא במיעוט קמא דושט דאלו בקנה לא פסלה שהי' בעוף כלל כדאי' התם ואם איתא דנקובת הושט לאו נבילה היא אלא טריפה לחוד כשאר הטריפות א"כ בשהה במיעוט קמא נמי לאו נבילה היא אלא טריפה דלא גרע שהי' מאלו לא שחט לפניו כלל אלא נקב לחוד כדאי' בדף כ"ט גבי שחט חצי גרגרת ושהה דכשירה מה"ט דמידי דהוה אחצי קנה פגום וכו' ע"ש וה"נ לא גרע המיעוט קמא ששחט לפני השהי' מאלו הי' פגום שאינו אלא טריפה דמהני לה שחיטה לטהרה מידי נבילה וא"כ גבי ספק שהה דאיכא רובא דרוב השוחטין אין שוהין כמ"ש התוס' שם אמאי פסולה מטעם ספק בשחיטה משום חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת שאינה זביחה קיימא הא גבי ספק טריפה לא שייך חזקת שאינה זבוחה דהא מהני לה שחיטה לאפוקי מאיסור שאינה זבוחה ומאי מכל ספק טריפה דעלמא דאמרי' לכ"ע כמ"ש הש"ך בסי' ל' אלא ודאי דנקובת הושט נבילה היא ולא תהני לה שחיטה מש"ה הו"ל ספק בשחיטה כנ"ל

אמנם רש"י ז"ל בדף ל"ב ב' ד"ה ויש מהן נבילות כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאיתרע מקום שחיטה דידהו וכו' הרי דס"ל כמו כן דנקובת הושט נבילה היא כהרמב"ם ז"ל ואליבא דידי' אזדא לה הראי' דלעיל הרי רש"י ז"ל מפרש בעי' דשהה במיעוט סימנים במיעוט בתרא דקנה או דושט וא"כ מצינו לאוקמי הא דלעיל בספק שהה בעוף דהיינו במיעוט בתרא שכבר נשחט הרוב והו"ל נבילה אבל במיעט קמא דושט אין ה"נ דלא הו"ל ספק בשחיטה ומנ"ל לרש"י ז"ל דנקובת הושט נמי נבילה היא אם לא שנאמר דרש"י ז"ל דקדק כן מלשון נשחטה הותרה היכי דשכיח היתרא טפי מאיסורא הש"ס שאמר ויש מהן נבילות בלשון רבי' דמשמע דקאי נמי אנקובת הושט בהדי פסוקת הגרגרת ודו"ק

אולם יתכן עוד לישב בזה עפ"י מ"ש הטור בשם הרמב"ם ז"ל רסי' כ"ט והביאו בט"ו שם וז"ל שאעפ"י שכל הטריפות הלמ"מ אין לך בפירוש אלא דרוסה ולכן החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר שבעה מיני טריפות יש בהן ספק שמותרין ע"כ ובגליון הט"ז אשר לי הקשיתי לשאול א"כ מאו פריך הש"ס פא"ט דף מ"ג ב' אדעולא מאי שנא מספק דרוסה וכו' מאי קושי' הלא ספק דרוסה שני משאר ספיקות שהחמירו בה משום שהיא מפורש בתורה משא"כ בישב לו קוץ בושט שהיא משאר מיני טריפות וניחא לי בזה משום דדרוסה נמי אינו מפורש בתורה אלא דרך כלל אבל הפרט באיך ומה היא אסורה משום דרוסה אינו מפורש א"כ נקובת הושט נמי כיון דלא מהני' בה שחיטה ונבילה היא (ולהרמב"ם ז"ל הויא נבילה אפי' מחיים עש"ך רסי' ל"ג) הרי נבילה שאינה זבוחה נמי מפורש בתורה מש"ה פריך שפיר אדעולא דאיירי בישב לו קוץ בושט דאין חוששין לה כיון דנקוב' הושט נבילה וכתיבה בהדי' א"כ מ"ש מספק דרוסה כנ"ל ובחיי הכותב שהייתי בר מולי דהתב"ש בזה שהקשה ותי' כן ע"ש וא"כ מזה נמי מוכח שפיר דנקובת הושט נבילה היא כנ"ל ובזה מיושב ג"כ הקו' דלעיל בדין נמצאת הגרגרת שמוטה דלפי דרכינו יתכן במה שאמרו שכל פסולה אין הטעם משום חזקת איסור דבהמה בחייה לחוד אלא משום דספק בשחיטה הויא נבילה ונבילה מפורש בתורה ע"כ החמירו בכל ספק שיסתפק בה כמו שהחמירו בדרוסה וא"כ מיושב שפיר ג"כ הא דאמרו בנמצאת הגרגרת שמוטה שהוא בכלל כל ספק בשחיטה אע"ג דלא שייך בי' חוקת איסור דבהמה בחייה לאו בחוקת שלא תועיל לה שחיטה קיימא דהא רוב בהמות כשרות הן מ"מ כיון דשמוטת הגרגרת לא מהני לה שחיטה והו"ל נבילה הוא בכלל ספק בשחיטה מטעם שאיסור נבילה מפורש בקרא החמירו בספיקא כמו בדרוסה כנ"ל אבל בנ"ד דאיכא ספק ספיקא להתירא שפיר מהני אפי' באיסור נבילה דכתיבה בהדי' כמו גבי דרוסה בספק על דאין חוששין מטעם ס"ס ובנ"ד שהוא ג"כ ספק נגע בושט דמיא ממש לספק על דהתם דכיון דאיכא ס"ס וחזקת איסור ליתא שרי כמו שנתבאר

אמנם בעיקר הקושי' דלעיל אהא דנמצאת גרגרת שמוטה שאמרו כל ספק בשחיט' פסולה אע"ג דליכא הכא חוקת איסור דבהמה בחייה לאו בחזקת שלא תועיל לה שחיטה קיימא ותו לדעת ר"י בעה"ת בבכורות דף כ' ע"ב שסובר דבכל מקום רובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וכן מוכח דעת הר"ן ז"ל שהרי התוס' שם הקשו לפיר"ת שסובר דמדרבנן חיישי' לומר סמיך מיעוטה לחזקה מהא דרוב מצויין א"ש מומחי' הן ולא אמרי' סמיך מיעוטא דאין מומחי' לחזקת איסור דבהמה בחייה וכו' ותירצו משום דמיעוטא דאינו מומחי' לא שכיח והר"ן ז"ל בפ"ק כתב להדי' דלכך לא סמכי' גם בלכתחילה אהא דרוב מצויין וכו' משום דמעוטא דאין מומחי' שכיח א"כ בהכרח לומר שדעת הר"ן כדעת ר"י הנ"ל דכל רובא עדיף מחזקה וקשה א"כ גבי נמצאת גרגרת שמוטה נמי נימא רובא עדיף: והנלע"ד ליישב בזה עפ"י דברי הר"ן גופי' עלה דההיא דנמצאת גרגרת שחוטה שאמרו כל ספק בשחיטה פסולה מסיים עלה בשם ר"י דמהא שמעי' היכי שנמצאת שמוטת או שבורת הגף ולא ידעי' אי קודם השחיטה או לאחר השחיטה אזלי' לחומרא וה"ה לכל שאר הטריפות וכו' ולכאורה הוא תמוה דהיכי שמעי' מינה לכל שאר הטריפות הא בהדי' אמור רבנן בטעמא דהכא משום ספק בשחיטה משא"כ בשאר הטריפות ואדרבא איכא למשמע אפכא דהכא גבי שמוטת גרגרת דהוה ספק בשחיטה הוא שהחמירו אבל בשמוטת הגף שאין הספק בשחיטה לאו וכבר עמד בזה התייר הגדול בכ"ש ז"ל ותי' בזה דבאמת לאו מהא יליף הר"ן אלא מהא דמסיק עלה לאתויי ספק שהה דפסולה אע"ג דהרוב אין שוהין כמ"ש התוס' והר"ן שם וקיימל"ן רובא עדיף מחוקה ועל כרחך הא דאסרי בזה משום דאתיליד בי' ריעותא אתרע לה רובא דכל הרוב שאין שוהין אין בהם שום ספק שהי' וה"ה לכל ספיקי דעלמא נמי היכי דאתיליד בהו ריעותא לא אזלי' בתר חזקה דנשחטה הותרה כמו דלא אזלי' בתר רובא (ולא דמי לרוב מצויין וכו' דלא אתיליד בי' ריעותא) עכ"ד ועדיין אינו מיושב א"כ שגם בשמוטת הגף הדין כן דאזלי' לחומרא משום דאתיליד בי' ריעותא למה יהיב טעמא בברייתא גבי שמוטת גרגרת משום ספק בשחיטה תיפוק לי' דגם בשמוטת הגף דליכא ספק בשחיטה נמי דינא הכא משום דאתיליד בי' ריעותא אולם לדרכינו יתכן דהר"ן קאי אנמצאת גרגרת שמוטה דהתם נמי לאו ספק בשחיטה הוא מטעמא דאמרן או מה"ט גופי' דרובא דבהמות כשרות עדיף מחזקה וס"ל להר"ן דגם בהא עיקר טעמא לאיסורא הוא משום דאתיליד בי' ריעותא אתרע לה רובא דכשרות דהא רוב כשרות אין נמצאת גרגרת שלהן שמוטה וה"ה בנמצאת שמוטת הגף וה"ה לכל שאר הטריפות דאתיליד בהו