אגודת אזוב יורה דעה עג

בעזה"י לביאליסטאק ישא והרים שלום אל ההורים לפני ירח דוד דורים ה"ה כבוד ידידיי ארבעה חרשים ונבוני לחשים בעלי תריסין הרבנים המופלגים בתו"י חריפים ושנונים החכמים השלימים כבוד מו"ה שמאל סג"ל וכבוד מוהר"ד קלמן וכבוד מוהר"א געציל מאיר נ"י וכבוד מוהר"ש זלמן נ"י חכמי ק"ק הנ"ל

שאלה ב

אמרותיהם הטהורים מעולפת ספירים הגיעני ביום אתמול כי יעבור במידי דאיתי' בשאלה מעין המאורע בקהלתכם על שהתחיל השוחט לשחוט בהמה גסה ופרס יצא הדם שהה בה כמעט רגע ואח"כ גמר שחיטתו במקום הראשון ואומר השוחט ברי לי שקודם השהי' לא חתך כי אם ערך מקצת עובי העור והאנשים הנועדים שם כמו כן הועדו שראו שלא יצא הדם רק שאינן יודעי' אם חתך מקצת העור או כולו שלא ראו רק לובן בתוך החתך ע"כ דברי השאלה

תשובה באמת שאלה זו א"צ פנים שכל חלקי הדינים בנדון זה הלא הם כתובים על ספרי הראשונים והובאו בש"ע ואחרונים ומדברי כולם נלמד בנ"ד שלא חתך כל העור ולא יצא דם אין לחוש וכאשר כתבתי ג"כ שכבר יצא בהיתר מלפני מעכתי' זולת שיש איזה מערערי' בדבר ובקשתם מאתי שפה ודברים אחדים להוציא מלב המערערי' למען השלם אבל לא בארתם מאין ולאין יצא הערעור כי לא מצאתי להם טענה נכונה לסמוך עלי' דהלא מבואר במרדכי והג"א דאפי' חתך כל העור ולא יצא דם כשאומר השוחט ברי לי שלא חתכתי כי אם העור לבד כשירה בלי בדיקה כלל מדכתב ביצא הדם דצריך בדיקה הואיל ויצא הדם משמע דבלא יצא הדם אפי' בדיקה לא בעי וכמו שדקדק הב"י וכל האחרונים ז"ל וכ"ש בנד"ז שאומר ברי לי שלא חתך כי אם חצי העור (דאפי' ביצא דם כשר כמ"ש הפמ"ג) ואי משום דכתב בהגה"ה ססי' כ"ז בלא חתך כל העור וגם לא יצא דם דאפ"ה צריך לשחוט למעלה או למטה ממקום החתך ולבדוק אח"כ ומשמע לכאורה מפשט לשונו דאפי' ידוע בבירור שלא חתך רק חצי העור נמי בעי בדיקה בושט ואעפ"י שלא יצא דם משום דליכא למיקם עלה דמילתא שפיר שלא נחתך כל העור דאולי יש איזה נקב בעור שאינו נראה (כמ"ש הט"ז) וא"כ ה"ה אמירת ברי לי נמי לא מהני בזה דלא עדיף ברי דידי' ממה שאנו רואין עין בעין שלא נחתך רק חצי העור דלא מהני וא"כ צ"ל דהמרדכי דלעיל איירי באומר ברי לי שלא נגע בושט מצד שיודע שהושט לא הי' אז תחת העור כלל (כמ"ש המרדכי שם שעל הרוב הוא סמוך למפרקת) או שיודע שהחתך הי' שלא כנגד הסימני' כלל ולא נגע בהם משא"כ בנ"ד שאינו ברי לו שלא נגע בסימנים רק מצד זה שברי לו שלא חתך רק מקצת העור לא מהני משום דליכא למיקם עלה דמילתא שפיר (זהו מה שיש לצדד בעד המערערי' לכאורה) אבל זה אינו דהמעיין במרדכי יראה דאיירי בענין שאפשר שיזדמן הושט במקום החתך רק שהוא אומר שברי לו שלא חתך כי אם העור דהיינו שהרגיש בעצמו שלא ירד הסכין יותר מעובי העור כדמשמע מפשט לשונו שאומר ברי לי שלא חתכתי וכו' ולא הזכיר כלל מנגיעת הושט על האופן הנזכר רק זה שברי לו שלא הגיע החתך ביותר מעובי העור דבהכי סגי בלא יצא הדם א"כ ה"ה וכ"ש בנ"ד שהרגיש שלא ירד הסכין כי אם עד עובי חצי העור דא"צ בדיקת הושט (ואפי' יצא הדם כשירה אפי' שלא במקום הפ"מ כנ"ל בשם הפמ"ג) דאפי"ת דהרמ"א איירי אפי' בידוע שלא חתך רק חצי העור דאפ"ה צריך בדיקה מ"מ זה שאומר ברי לי שהרגיש שלא ירד החתך יותר מחצי עובי העור עדיף טפי מזה הנראה במראית העין לבד באין הרגשה בשעת השחיטה כלל אולם האמת יורה דרכו דכל שידוע וניכר אפי' במראית העין לבד שלא נחתך רק חצי העור א"צ בדיקת הושט כלל דאם איתא דהרמ"א איירי מבדיקת הושט קשה הא כתבו הב"י והש"ך דגבי בהמה לא תהני בדיקת הושט בזה משום דושט גמיד ופשיט ואיכא למיחש שמא במקום נקב קשחיט ותו דאפי' בעוף נמי כתב הרמ"א מקודם זה דאין לא בקיאין בבדיקת הושט כלל אלא ודאי הרמ"א איירי באינו ידוע אם חתך כל העור או לאו והבדיקה היא בעור לבד ע"י שישחוט למעלה או למטה ממקום החתך ויבדוק, העור כנגד החתך ואם יראה שלא נחתך העור לגמרי רק מקצתו כשר דאו ליכא למיחש למידי וכן משמע בשמ"ח שמפרש דברי הרמ"א כן וא"כ בנ"ד שאומר השוחט ברי לי שלא נחתך מקודם רק חצי העור אפי' לא הרגיש בזה אלא למראית העין כשר אם לא יצא הדם אבל כשהרגיש בחוש שלא ירד הסכין כי אם עד חצי עובי העור יש להכשיר אפי' ביצא הדם (כמ"ש הפמ"ג דכיון דמהני ברי לי אפי' בחתך כל העור ולא יצא דם כ"ש בחתך מקצת העור ויצא דם דקיל טפי דהא בזה תקיל הש"ך במקום הפ"מ בבירור שלא חתך רק חצי העור דאפ"ה צריך בדיקת הושט ושהוא הדין ג"כ באומר ברי לי שלא חתך רק חצי העור נמי צריך בדיקת הושט עכ"פ מוכרח הוא דאין הבדיקה מעכבת בדיעבד כלל דאל"כ למה מעיל הבדיקה הא אין לא בקיאין בבדיקת הושט ותו דגבי בהמה לכ"ע לא מהני בדיקה זו לכ"ע ובהכרח לותר דבדיקה זו אינו רק לחומרא בעלמא אולי ימצא איזה נקב אבל בדיעבד לא מעכבא לגמרי ועוד שמוהריק"ו ומהרש"ל מקילי' אפי' בחתך כל העור ולא יצא דם וגם אינו אומר ברי לי ואפי' שלא במקום הפ"מ אלא שהב"י והרמ"א חלקו עליהם ונטו להחמיר בזה ואפשר שגם הם יודו להקל במקום הפ"מ רק שדעת הש"ך בסוף הסימן להחמיר אפי' במקום הפ"מ אבל לא ידענא טעמא מאי דהא כתב הש"ך גופי' בפ"ק ט"ו דלכך לא תהני ברי לי ביצא הדם משום דהוה מילתא דלא רמי עלי' דאינש מתחילה ולאו אדעתי' וא"כ ע"כ הא דסמכי' אהא דאומר ברי לי בלא יצא הדם אע"ג דהוא מילתא דלא רמי' עלי' דאינש מתחילה משום דבלא יצא הדם אינו כי אם חששא רחוקה וחומרא בעלמא לכ"ע וכיון שכן מנל"ן להחמיר בזה אפי' במקום הפ"מ טפי מבחתך חצי העור ויצא דם דמכשיר הש"ך במקום הפ"מ וצ"ע

אמנם בבהמה היכי דלא שהה כשיעור הגבהה והרבצה ושחיטת רוב הסימנים שהוא שיעור שהי' לדיעה הראשונה בש"ע שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וגם הרשב"א בתה"ה הסכי' לזה להלכה (רק למעשה כ' לחוש לדעת רש"י וגירסתו) משא"כ בעוף אין מי שמקיל לשער בהגבהה והרבצה אלא הרמב"ם לחוד אבל דברי הרי"ף בזה הם תאומי' במובנם ונחלקו בו הרא"ש והר"ן הביאם ב"י ע"ש) יש להקל כדעת מוהריק"ו ומהרש"ל בלא יצא דם אפי' חתך כל העור ואינו אומר ברי לי מטעם ספק ספיקא ספק נגע בושט ספק לא נגע ואת"ל נגע בושט שמא הלכה כדיעה הראשונה בש"ע הנ"ל ואין כאן שיעור שהי' ואעפ"י שכבר נהגו בהחלט כדעת רש"י וגירסתו דלא משערין בכדי הגבהה והרבצה כלל אכתי מידי ספיקא לא נפיק דלא עדיף מנהגא מאיסורא דרבנן והו"ל חד ספיקא בדרבנן וספק ספיקא בשל תורה דאזלינן לקולא כמ"ש הש"ך בסי' ס"ו ובסי' פ"ג ובכללי ס"ם בסי' ק"י אות ט"ז ולא דמי להא דאי' בסי' ל"ג ס"ד בהגה"ה בנקב הושט מצד אחד ויש ספק, אם ע"י חולי או קוץ דטריפה אע"ג דאיכא ספק ספיקא שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב מצד השני הא כתב הש"ך בנה"ך שם ובססי' מ"ט דלכך לא חשיב ס"ס משום דכיון שניקב מצד א' שכיח שינקב גם צד השני משמע הא ס"ס גמור מהני אפי' בנקיבת הושט וא"כ הכא דאדרבא כל שלא יצא דם לא שכיח שינקב גם הושט דהא מטעם זה מקילין מוהריק"ו ומהרש"ל לגמרי ואנן נמי מקילין באומר ברי לי' מטעם זה כמ"ש התב"ש ע"ש פשיטא דהוה ס"ס גמורה ואם תאמר הא הוה ס"ס נגד חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דהא כל שני הספיקות הם ספק בשחיטה וכבר העלו הט"ז והש"ך ססי' ק"י בדיני ס"ס דלא מהני ס"ס בשחיטה נגד חזקת איסור הנה מלבד שהפר"ח ז"ל השיג עליהם והעלה דס"ס מהני אפי' נגד חזקה יעוי"ש אף גם בנ"ד גם הט"ז וש"ך יודו דחשיב שפיר ס"ש דהספק הראשון שמא נגע בושט ושמא לא נגע אע"ג דנקובת הושט לא מהני לה שחיטה אפ"ה לא שייך בזה חזקת איסור דבהמה בחייה בחוקת שאינה זבוחה כדמוכח להדיא מדברי הש"ך בנה"ך הנ"ל דמהני ס"ס שפיר בנקובת הושט וכן הוכחתי בחבורי מה"צ סעי' כ"ד אות צ"ב וסעי' כ"ט אות קט"ו מכמה ראיות דלא מקרי ספק בשחיטה אלא בספק שנולד בעצם השחיטה כגון ספק שהה או ספק דרס שהספק הוא בשעת השחיטה אם נשחטה כראוי לכן העמדנה על חזקת שאינה זבוחה אבל בספק נקובת הושט נהי דנקובת הושט לא מהני לה שחיטה מ"מ אין הספק בשחוטה עצמה שהרי שחוטה לפניך אלא שהספק הוא בקודם השחיטה אם היתה נקובת הושט מכבר ונמצא שאינו מועיל לה שחיטה בזה לא שייך חזקה דמעיקרא להחזיקה בנקובת הושט שלא יועיל לה שחיטה דהא בהמה בחייה לאו בחזקת שאינה מועיל לה זביחה קיימא דאדרבה רוב בהמות כשרות הן וראויות לשחיטה והרי שחוטה לפניך ע"ש וכעת מצאתי בס' חוות דעת בסוף כלל ס"ס שכ' ג"כ הכי ואסברה לה בע"א והכל הולך אל מקום אחד ע"ש וכ"ש בנדון ס"ס דכשתאמר העמדנה על חזקת שאינה זבוחה והי' נקב בושט אני אומר העמידנה על חוקת כשרות דרוב בהמות כשרות הן ולא נקב הושט וכיון דהכי והכי איכא חזקה עכ"פ ספיקא הוה רק הספק השני באם ת"ל נגע בושט ספק הי' בה שיעור שהי' דהיינו ספק שהה הוא ספק בשחיטה עצמה כיון דמתחילה ודאי נקב הושט קודם השהי' רק שהספק הוא שאם לא הי' בו שיעור שהי' יהי' הנקב שבתחילה מכלל השחיטה ואם הי' בו שיעור שהי' אינה מכלל השחיטה בזה ודאי יש להעמידה על חזקת איסור שאינה זבוחה מ"מ בנ"ד הספק הוא בפלוגתא דרבוואתא לא שייך בו חוקה דבהמה בחייה בח"א דאטו החזקה תכריע הדין השנוי במחלוקת הפוסקים