אגודת אזוב יורה דעה עב

דמתניתין משום דס"ל דהאי טעמא ודאי ממתניתין גופה שמעי' לה דקתני הפת והשמן שלהן וגבי פת ודאי טעמא משום חתנות וה"ה לשמן דיגיד עליו ריעו ושמואל אתי לאשמועי' דאפ"ה גבי שמן אין בו חתנות כל כך כמו בפת ולא גזרו בו מטעם חתנות לבד אלא בצירוף טעמא דזליפתן של כלים ג"כ כדמסקו התוס' ואזלי כנ"ל אבל אין לפרש מה שכתבו ועוד קשי' וכו' הא דאמר לקמן גבי דבש וכו' נטל"פ הא תנא דמתניתי' מיסר קאסר וכו' ואם איתא דעיקר טעמא משום שהדבש פוגם בעין לא הו"ל להש"ס לסתום אלא לפרש משום שפוגם בעין כיון שזהו עיקר החלוקה שבין דבש לשמן דזה אינו חדא דאולי דבר ידוע הוא שהדבש פוגם בעין ולא צריך לפרושי וכדמשמע נמי מלשון למאי ניחוש לה וכו' ותו אי הוה אמר שפוגם בעין הי' מקום לטעות שגם אליבא דהלכתא ס"ל הכי דבעין פוגם בעין ובאמת לדידן כל פגם מותר לכך מסתם לה סתומי ואמר נטל"פ הוא לכל מר כדאית לי' לכן מחוורתא כדאמרן שדעת התוס' כאן הוא דאין לחלק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י כדמשמע מפשיטות לשונם. וכיון שכן מצינו למימר שזהו ג"כ שיטת התוס' בע"ז ס"ח ב' ד"ה אמר רבא דאין חילוק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י והא דכתבו לשם דסתם כלים של נכרי' אינו ב"י הוציאו כן מהא דחלתית בד' ל"ט כמ"ש לעיל ל"ח ב' ד"ה אי משום הנ"ל ובחולין שם לכן הקשו בפשיטות דתפשוט מדרב גבי סכין ש"כ דס"ל נטל"פ חסור ובחולין שם דמחלקי' להדי' בין פגם בעין לפגם דאין ב"י כבר נתבאר דשם ודאי לק"מ כדלעיל וכ"ש לפמ"ש למעלה שגם התוס' בחולין שם יתכן דס"ל אליבא דשמואל נמי לא גזרו גבי שמן אלא בצירוף הטעם דחתנות אבל בעלמא ס"ל לת"ק דפ' אין מעמידין ג"כ דפגם דאין בן יומו שרי וכמ"ש בפ' א"מ ל"ו בהדי' וא"כ גם לשמואל לפי האמת ליכא מאן דמחלק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י א"כ הקשו שפיר תפשוט מדרב דס"ל נטל"פ אסור כנ"ל ודברי התוס' דפסחים למד יתבאר בסמוך בעזה"י:**(הגה"ה ומה שהקשית לשאול דאמאי לא הקשו קושי' זו לעיל אדרב ששת דאמר בעלמא קסבר רב נטל"פ מותר אי דייקי' כולי האי לא תנינן ושתי תשובו' בדבר חדא דאפש' דרב ששת לא ידע דהך מימרא דרב דהא אפי' הברייתא אין האמורא מחויב לידע וכ"ש מימרא דאמוראי אבל בדרבא ששם הוא מסקנת הש"ס שנשאר בספק אי ס"ל לרב נטל"פ מותר הקשו שפיר דאמאי לא פשיט הש"ס הך ספיקא מהא דרב בסכין ש"כ ותו דרב ששת לא קאמר אלא דמהתם לא מוכת דס"ל נטל"פ אסור דההוא עכברא לא תלי בדין נטל"פ דאפי' לדידן נמי אסור ולאפוקי מרבנן דס"ל טעמא דהתם משו' נטל"פ אבל רבא דמספקא לי' בהדי' קשי' להו שפיר:)** אמנם יראה לע"ד ליישב קושייתך בכולל לכל השיטות והדיעות אשר יאמר כי הוא זה עפ"י מ"ש התוס' פ' בתרא דע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך בדעת רבנן דר"ע בפסחים מ"ד ב' שני שיטות האחד דאינהו מחלקין בין פגם בעין לפגם דאינו בעין וס"ל דפגם בעין ילפינן מנבילה דשרי ופגם שע"י הכלי שאינו ב"י ילפינן מגיעולו כותים דאפי' בת יומא אי אפשר דלא פגמה פורתא וה"ה לאינה בת יומא דאסור וזו היא ג"כ דעת רבנן דפ' אין מעמידין שהתירו הדבש ש"ג ואסרו השמן ושוב כתבו דרבנן דר"ע בפסחים שם ס"ל כמו כן דנ"ט לפגם דאינו ב"י שרי דאע"ג דקדירה בת יומא נמי פגמה פורתא מ"מ לא ילפינן אינה ב"י שהוא פגם רבה מב"י שהוא פגם זוטא ור"מ ס"ל דילפינן פגם רבה מפגם זוטא ויליף מינה לכל נטל"פ אפי' פגם בעין נמי אסור וההיא דנבילה מוקי לה בסרוחה מעיקרא יעוי"ש ועפי"ז יראה ברור שדעת התוס' פסחים למד שמחלקין אליבא דרב בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י קיימא אליבא דשיטה הראשונה הנ"ל דלפי"ז שפיר מצינו למימר דרב סובר כרבנן דר"ע הנ"ל וכנ"ל אולם התוס' דפא"מ דף ל"ו ד"ה בשלמא הנ"ל בקושייתם שם שהקשו ועוד קשי' וכו' דס"ל דאין לחלק בין פגם בעין לפגם שאינו ב"י כלל אזלא בשיטת פירושם האחרון הנ"ל דהשתא ליכא מ"ד דמחלק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י בשל תורה כלל דלר"מ כל פגם אסור ולר"ש ורבנן דר"ע עם ר"ע כל פגם שרי וס"ל נמי דגם בדרבנן אין לחלק ביניהם ולכן הקשו שפיר הועוד קשי' וכו' הנ"ל והעלו שגם הרבנן דאין מעמידין הנ"ל אין מחלקי' בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י ומה שהתירו הדבש ואסרו השמן הוא משום דבשמן אית בי' קצת חתנות אולם התוס' שם ל"ח ב' ד"ה אי משום וכו' נמי ס"ל כתי' בתרא ד"ה ואידך הנ"ל דבשל תורה ודאי אין חילוק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י ולכן הסכימו לשם ג"כ דשמאי והלל נמי ס"ל דנטל"פ דאינו ב"י נמי שרי בשאר דברים ואפי' מדרבנן אלא במקום דשייך חתנות שם חלקו מדרבנן בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י והוכיחו זה עפ"י מה שביארנו למעלה ויתכן שזהו ג"כ דעת התוס' בחולין וכמש"ל ועפי"ז מיושב שפיר קושייתך דלעיל דכיון דבשל תורה ודאי אין מקום לחלק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י וכמ"ש התוס' שם ס"ז דמה לי אותו פגם מה לי פגם אחר וכו' א"כ גם בדרבנן מהי תיתי לחלק ביניהם כל עוד שלא מצינו בהדי' שחלקו ביניהם באיזה משנה או ברייתא ואליבא דשמואל הוא שמצינו לרבנן דאין מעמידין שגזרו על השמן והתירו הדבש שחלקו בגזירתם בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י אבל לרב דאמר שמן וכו' דניאל גזר עליו משום חתנות אין מקום רמז לחלוקה זו לא בדאורייתא ולא בדרבנן אליבא דשום תנא לכן הקשו שפיר דתפשוט מדרב בסכין ש"כ דס"ל נטל"פ אסור דהא סתם סכין אינו ב"י (כדמוכח אליבא דשמואל ולא מצינו מאן דפליג אדשמואל בהא) ואליבא דרב לא מצינו רמז דבר בשום מקום לחלק בין פגם בעין לפגם דאינו ב"י א"כ מהי תיתי לחלק אליבי' בהא כנ"ל

ובר מן דין אמינא דאפי"ת דמ"מ יש לחלק בדרבנן בין פגם בעין לפגם דאין ב"י ויש מקום לומר דס"ל לרב בפגם דאינו ב"י דאסור מדרבנן משא"כ בפגם בעין עם כל זה הקשו שפיר בכאן והוא עפ"י מ"ש התוס' בע"ז ל"ח ד"ה אי משום הנ"ל הטעם דסתם כלים הם בחזקת אינו ב"י משום דהוה ספק ספיקא ספק שלא נשתמשו בו היום ואם ת"ל שנשתמשו בו היום שמא נשתמשו בדבר הפוגם בעין והנה הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז ובסי' פ"ג אות ט"ו כתב דהיכי שיש ס"ס בשל תורה אע"ג דבדרבנן ליכא אלא חדא ספיקא שרי ע"ש וא"כ אם נאמר דפגם שאין ב"י אסור אלא מדרבנן ופגם בעין אפי' מדרבנן שרי אכתי הו"ל למשרי בסתם כלים משום ס"ס הנ"ל ספק לא נשתמשו בו היום ואינו אסור אלא מדרבנן ואת"ל נשתמשו בו היום שמא בדבר הפוגם בעין ושרי לגמרי נמצא שיש כאן ס"ס בשל תורה וספק אחד בדרבנן דאם נשתמשו בו בדבר הפוגם בעין אפי' מדרבנן שרי ובהכרח לומר מה שאסרו השמן של נכרים מפני זליפתן של כלים הוא ג"כ מפאת הגזירה שגזרו אף על סתם כלים וכל זה אליבא דשמואל דס"ל שגזרו משום זליפתן של כלים אבל לרב דאמר דניאל גזר על השמן משום חתנות אין מקום לאסור בסתם כלים ש"ע אם תאמר דפגם בעין שרי דהא איכא ס"ס וכנ"ל והשתא דייקו התוס' שפיר גבי שוחט בסכין ש"כ דאמר רב קולף דאיירי בידוע שהוא ב"י דאי בסתם סכין אמאי מספקא לי' להש"ס גבי עכברא בשיכרא אי ס"ל לרב נטל"פ מותר תפשוט מהכא דס"ל נטל"פ אסור אפי' בדבר הפוגם בעין דהא מדאורייתא ודאי אין חילוק בין פוגם בעין לפגם דאינו ב"י ואם תאמר מדרבנן הוא הוא אוסר באין ב"י ולא בפגם בעין קשה א"כ אמאי אוסר כאן. בסתם ספק הא אכתי איכא ס"ס בשל תורה וספק אחד בדרבנן וכנ"ל ובהכרח לומר דאוסר גם בפגם בעין וליכא ס"ס והו"ל למפשט מהכא א"ו דאיכא לאוקמי הכא בידוע שהוא ב"י ומיושב השתא ג"כ דברי התוס' דפסחים למד דהתם איירי בידוע שנשתמשו בכלים בדבר שאינו פוגם בעין רק שאינו ב"י לכן כתבו התוס' שם שפיר דס"ל לרב דאסור ור"ל מדרבנן משא"כ הכא בסתם כלים דאיכא ס"ס כנ"ל. ובזה נסתלקו כל קושיותך ונתפרשו דברי רבותינו בעלי התוס' על נכון בכמה פנים שונים איש על מקומו יבא שלם בתורתו ודע שקושייתך הראשונה בתוס' חולין דף ח' מצאתי בס' באר יעקב בדף נ"ה ע"ב הניח בתימה ועוד שם בדף נ"ח ב' סיים שקושי' חזקה היא ויישבה בדוחק לכן נקיט בידך מ"ש למעלה ליישב בעזה"י על נכון בג' פנים שונים תלי"ת וחזק ואמץ והמקום יהי' בעזרך

אולם ראיתי להודיעך מה שנתקשית עוד בדברי התוס' תולין דף ח' ד"ה השוחט הנ"ל במה שהוכיחו דסתם כלים אינן ב"י ממה שהתירו השמן ש"ג מטעם נטל"פ דאינו ב"י הלא מתניתי' איירי בשמן חי דהא במשחא שליקא איפלגו אמוראי שם ל"ח ב' ורב ששת אסר מכלל דמתניתין בשמן חי דצונן הוא והתם ודאי הוא אינו ב"י שהרי אינו בולע בצונן מהכלי כי אם אחר כבישה מעל"ע לכן הוא נטל"פ (כמ"ש הש"ך בסי' ס"ט סעי' ט"ו ס"ק ס"ח וכן הט"ז וש"ך רסי' ק"ה) משא"כ בעלמא עד שעיינתי בס' כו"פ רסי' ק"ה ומצאתי שהרגיש בקושי' זו ויישבה בדוחק יעוי"ש ויתכן ליישב בזה עפ"י מ"ש בפסקי תוס' בע"ז דף ל"ה סי' ע"ד וזה לשונם שמן זית עו וחריף ומפליט כמו רותחים ואפי' צונן עכ"ל וא"כ דמי לחומץ וציר דמפליט כלי בשיעור שהי' כדי שיתנו על האש וירתיח כדאי' ברסי' ק"ה ולא בעי מעל"ע אלא דקשה א"כ מה מהני פגם דאינו ב"י הא בדבר חריף חורפי' מחלי' לי' ומשוי לשבח כדאי' ברסי' צ"ו גבי צנון אם לא שנאמר, שדעת התוס' כדעת מהר"מ שהביאו התוס' בע"ז ל"ט ד"ה אגב שדוקא חלתית משויא לשבח לאינו ב"י אבל לא שאר דבר חריף אולם התוס' בחולין קי"ב ד"ה אגב נסתפקו בזה ואמאי לא פשיט להו משמן זית אם שנאמר דשם נסתפקו אולי שמן זית פוגם בעין ובכה"ג ודאי לא משוי' לשבח ועפ"י שיטתם בע"ז ל"ו א' ד"ה בשלמא דגם לשמואל לא גזרו על השמן אלא בצירוף הטעם דחתנות ועדיין צריך עיון ויש מקום להאריך בענייני' אלו אלא שאין הזמן מספיק בידי כי אנני מופנה מכל צד ועיין בספר באר יעקב הנ"ל שהאריך בנדון שמן זית אי מקרי דבר חריף ובא"ח סי' תמ"ו סעי' ה' במ"א ס"ק ט"ז ובסי' תמ"ב בסופו הגה"ה בעטרת זקנים בכן תתענג על רוב שלם בשים שלם מאדה"ש דברי אחיך הד"ש הק' והטרוד: משה זאב