אגודת אזוב יורה דעה ע

דברי רש"י ז"ל ג"כ שכתב דגבי סכין טריפה הוא דאפסק הלכתא דסגי בהדחה לפי שהסכין קשה לבלוע ואין בו רק הטיחה שעל פניו לבד אבל גבי סכין של כותי' לא סגי בהדחה להעביר הטיחה מפני שהסכין אסורה שבלע איסור וביה"ש בעי קליפה מפני שהבשר רך לבלוע ואלו הוה אמר מפני האיסור שעל הסכין הוה משמע דסגי נמי בהדחה לכן אמר שהסכין אסורה להורות דלא סגי בהדחה מה"ט דבלע איסור אלא בעי נעיצה כפי' ר"ת ובהכי ניחא נמי מה שמיאן רש"י לפרש כהרשב"א ז"ל דחום ביה"ש מבליע ג"כ בסכין אלא שאין בו כח להפליט משום דאם איתא דבלע סכין ע"י חום ביה"ש הוה בעי נעיצה (והרשב"א ס"ל כתי' הראשון בתוס' ד"ה והלכתא שמחלקי' בע"א)

הן אמת שהחלוקה שהמציא ר"ת ז"ל בענין נעיצה בין שבלע הסכין או לאו לכאורה נראין מטין לדברי הפרישה והש"ך שכתבו שחום ביה"ש מפליט מה שבקליפת הסכין והנעיצה מעברת כדי קליפה מהסכין מש"ה כשיש איסור בלוע בהסכין לא סגי בלא נעיצה לפי שיפליט מה שבקליפת הסכין משא"כ כשלא בלע הסכין רק שיש טיחה על פניו סגי בהדחה אולם כבר השיגו הב"ח ות"ש על דברי הפרישה והש"ך וכתבו דהחוש מעיד שאין הנעיצה מעברת כלום מהסכין רק הטיחה שעל פניו לבד וכ"מ בתוס' סוף ע"ז ותו דהא ר"ת קאי אמתניתי' דע"ז דבעי נעיצה אפי' לחתוך בו צונן ואם אי' דגם צונן ע"י דוחקא דסכינא מפלטת הבלוע בקליפת הסכין כ"ש לחום ביה"ש שיש לו כח להבליע בבשר ביה"ש שהוא רך לבלוע ואמאי אמר רבה בב"ח מדיח ולא קולף וכן בד"ה אגב כתבו דאפי' טיח הסכין שהוא בעין אינו מבליע ע"י דוחקא בבשר צונן ואיך נאמר שע"י דוחקא מפלטת בצונן מקליפת הסכין שהוא קשה אלא כוונת ר"ת הוא דכל שבלע הסכין ע"י רתיחה אז גם הטוח שעל פניו נדבק בו בחוזק ולא תסור ממנו בלא נעיצה משא"כ כשלא נבלע בו איסור כלל אלא טוח על פניו לבד אין הטיחה נדבקת כל כך וסגי בהדחה וכ"מ בתוס' ד"ה והלכתא בסוף הדבור וזה דעת רש"י ז"ל ג"כ ואזדא לה ראיות הת"ש מלשון רש"י הנ"ל כנ"ל

שוב נסתייע הת"ש מלשון התוס' ד"ה שליבנה שכתבו דהא דלא משני כשנעצה משום דרוצה לתרץ אפי' אם יהא ביה"ש רותח אלמא אם ת"ל ביה"ש רותח יש כח להפליט מן הסכין ובעי הגעלה או ליבון וכו' ופשוט דצ"ל לדידהו דרב ס"ל להכי אליבא דהאי לישנא דלכ"ע ביה"ש רותח דאל"כ אין דרך הגמרא לתרץ מידי דליכא מ"ד ודלא כחד וכו' וא"כ היכי מצינו דנאדו התוס' מהאי שיטה ואי משום דאמרי' בגמרא גבי סכין ששחט בו טריפה והלכתא בצונן משמע דלא ס"ל ביה"ש רותח להבליע בסכין מ"מ יש לומר דיש בו כח להפליט כמו לפרש"י (עפ"י שיטתו דלעיל ואינו מוכח כמש"ל) ושוב נסתייע מלשון התוס' בע"ז ע"ה ב' ד"ה הסכין דה"ט דסכין ששחט בו טריפה סגי בהדחה ולא בעי נעיצה דמחמת הדם דשרינן אין השמנונית נבלע בסכין וכיון שכן גבי סכין ש"כ שפיר פליט הסכין דהבשר רך לבלוע ולא שריך (ר"ל דלענין פליטת הסכין ודאי לא שייך שריך וכן לענין בליעת הבשר דרך לבלוע) ודאי לא סגי בלא הגעלה עכ"ד בקצרה וע"ש

הנה מה שנסתייע מלשון התוס' ד"ה שליבנה הנ"ל לא עמדתי על ס"ד בזה דמה עור מצא לו בדברי התוס' במ"ש דאי ביה"ש רותח בעי הגעלה או ליבון הלא בהדי' איתא הכי בש"ס גבי סכין טריפה לרב אחא דס"ל ביה"ש רותח הוא בעי הגעלה בחמין והוא זה שכתבו התוס' דרצה לתרץ גם אליבא דרב אחא דס"ל ביה"ש רותח ובעי הגעלה בחמין ובסכין ש"כ שתשמישו ע"י האור ליבון אבל לדידן דקיימל"ן כרבינא לקולא דסכין טריפה סגי בהדחה אי משום דס"ל ביה"ש צונן או אפי' הוא רותח אין בו כח להפליט מהסכין ה"ה לסכין ש"כ דסגי בנעיצה זאת לא זאת שעשה לו עזר כנגדו דמסיק והולך דאפי' לדידן דביה"ש צונן נמי בעי הסכין הגעלה או ליבון ומדברי התוס' מבואר דדוקא למ"ד ביה"ש רותא הוא לא סגי בנעיצה הא לדידן דקיימל"ן דביה"ש לאו רותח הוא סגי בנעיצה הרי מבואר נגלה מזה שאדרבה דעת התוס' כהרשב"א דאליבא דהלכתא סגי בנעיצה ולא בעי הגעלה דאל"כ מעיקרא דדינא מאי קשי' להו כלל בהך אוקמתא דמוקי לה בשליבנה באור אם הי' דינא הכי ודאי בעי להשיב כהלכה א"ו דס"ל לפי האמת לא בעי הגעלה וסגי בנעיצה אלא דבעי לאוקמי ככ"ע אפי' כרב אחא דס"ל ביה"ש רותח ובעי הגעלה ובסכין ש"כ שתשמישו ע"י האור ליבון וזו ראי' שאין עלי' תשובה ושוב בינותי בספר כו"פ ומצאתי שהכריע ג"כ מדברי התוס' הללו שדעת התוס' כהרשב"א וכנ"ל ומה שלא תירצו התוס' דהוצרך לשנויי כשליבנה באור משום דמרי' דשמעתא דסכין של ע"א מותר לשחוט בה הוא רב נחמן ובפכ"ה אמר רב נחמן דסכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח ופרש"י התם דס"ל ביה"ש רותח הוא וא"כ אליבי' ודאי בעי הגעלה לסכין ש"כ לשחוט בו משום דהתוס' ד"ה סכין לא ס"ל כפרש"י דהתם אלא דגם למ"ד ביה"ש צונן נמי אסור לחתוך בו רותח כמ"ש מהרש"א וכמו שיבא בסמוך וא"כ אין הכרע מהא דרב נחמן א"ש דהתם דס"ל ביה"ש רותח הוא

וראיתי למהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה סכין טריפה וכו' וז"ל יראה מדבריהם דאפי' למאן דאית לי' הכא בצונן סגי סבר דלחתוך רותח אסור ולא סגי בהדחה משום דביה"ש רותח הוא והכא דסגי בצונן היינו דוקא לשחוט משום דטרידי סימנים לפלוט וכו' עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים דהא קיימל"ן כמ"ד בצונן וגם כרב דאתמר קולף אלמא דלא אמרי' איידי דטרידי סימנים לפלוט לא בלעי שמנונית ודוקא בסכין כשירה שאין האיסור אלא משום דם הוא שכתבו התוס' דאיידי דטרידי סימנים לפלוט לא בלעי דם אבל שמנונית בולע דכה"ג אי' נמי בדין מליחת בשר בסי' ע' אולם לדרכינו יתכן שדעת מהרש"א ז"ל דגבי סימנים שטרודים לפלוט דם בשפע אפי' שמנונית נמי לא בלעי לכ"ע והא דפליגי רב ורבה בב"ח גבי סכין ש"כ וס"ל לרב קולף משום דביה"ש בלע שמנונית התם דוקא דאיירי בלי נעיצה שהשמנונית טוח על פניו לכן ס"ל לרב דשפיר בולע ביה"ש מהשמנונית בעין שלפניו ואין טרדת הסימנים מונע הבליעה ממה שלפניו (שהרי השמנונית מתקנח על דופני ביה"ש כדפרש"י) משא"כ בסכין טריפה אחר הדחה שלא נשאר עליו שום שמנונית בעין לבד הבלוע בתוכו בזה ס"ל למ"ד בצונן דאיידי דטרידי סימנים לפלוט דם לא בלעי משמנונית הבלוע בתוך הסכין מש"ה שרי לשחוט בו ואסור לחתוך בו רותח כנ"ל ברור בכוונת מהרש"א ז"ל הרי מבואר להדי' מתוך דברי מהרש"א ז"ל שדעת התוס' הוא גבי סכין של כותי' נמי אין האיסור אלא משום הטיחה שהוא בעין אבל ע"י נעיצה שרי לשחוט בו משום דאיידי דטרידי סימני' לפלוט לא בלעי משמנונית הבלוע תוך הסכין וכדעת הרשב"א ז"ל ולדרכינו יתכן שדעת התוס' הוא לגמרי כהרשב"א בדינא ובטעמי' דס"ל שחום ביה"ש יש בו כח להבליע בסכין אבל לא להפליט הבלוע מהסכין אפי' בזולת טרדת הסימנים מש"ה מותר לשחוט בו ואסור לחתוך בו רותח ואתי' הך מימרא דשמואל בפרק כ"ה דאמר סכין ששחט בה אסור לחתוך בו ק רותח כהלכתא

אולם כל זה יתכן לפי תי' הראשון בתוס' ד"ה והלכתא שכתבו הטעם דסגי לסכין טריפה בהדחה משום שלא נשתמש בו איסור אלא באקראי אבל לפיר"ת ז"ל דמחלק בין סכין ש"כ דבעי נעיצה משום דבלע איסור ע"י רותח משא"כ בסכין טריפה דביה"ש צונן מוכת דס"ל דחום ביה"ש אינו מבליע כלל כפרש"י דאל"כ הוה בעי נעיצה ולכן כתבו דר"נ א"ש דאמר סכין ששחט בו אסור לחתוך בו רותח משום דחום ביה"ש מבליע בסכין ס"ל ביה"ש רותח הוא ודלא כהלכתא וכ"כ מהרש"א ז"ל (ועפי"ז הי' מיושב קושי' התוס' ד"ה שליבנה כמש"ל לפרש"י אלא דקושייתם לשם עפ"י שיטתם בד"ה סכין שהוא עפ"י התי' הראשון ד"ה והלכתא וכנ"ל)

אמנם לע"ד יראה דלפי מסקנת התוס' ד"ה והלכתא גם לפיר"ת קיימא הך מימרא דשמואל פכ"ה הנ"ל אליבא דהלכתא דקיימל"ן כמ"ד סכין טריפה בצונן דאיהו נמי ס"ל דחום ביה"ש מבליע בסכין אלא שאינו מפליט כדעת הרשב"א דלעיל ואפ"ה א"ש דסגי בהדחה עפ"י מה שהקשו לשם אדשמואל דס"ל שהסכין ששחט בו בולע ע"י חום ביה"ש אמאי קאמר דלחתוך בו צונן סגי בהדחה ליבעי נעיצה ותירצו דאע"ג דמתוך רבוי הדם שעל הסכין הוא בולע ומה"ט אסור לחתוך בו רותח מ"מ כיון דדם שריך אינו נבלע בו כל כך בחוזק ואמטו הכי סגי לי' בהדחה וכן פי' הש"ך בס"ק ט"ו ור"ל דכל שאין נבלע בו כל כך גם הטיחה שעל פניו אינו נדבק בו בחוזק משא"כ בסכין ש"כ דבלע טובא בעי נעיצה.**(הגה"ה והא דלא קשי' להו ג"כ לתי' הראשון דטעמא דסכין של כותי' בעי נעיצה משום שמשתמשין בו תדיר הלא סכין של שחיטה נמי משתמשין בו תדיר ודוחק לפרש דשמואל איירי דוקא בסכין שלא שחט בו אלא פעם אחת ויראה דהתו' לטעמייהו אזלי דס"ל דאפי' בסכין ששחט בו כשירה בעי קנוח או הדחה בין שחיטה לשחיטה כמ"ש בד"ה סכין ולכן אעפ"י ששוחטין בו תדיר אין השמנוני' נדבק בו כל כך הואיל ומקנחי' אותו תמיד בין שחיט' לשחיטה מש"ה סגי בהדחה ולדידן נמי א"ש כמ"ש הש"ך ס"ק ט"ו:)** והנה התוס' בע"ז ע"ה ב' ד"ה הסכי' שפה וכו' כתבו דלא דמי לסכין ששחט בו טריפה דסגי בקנוח וכו' דשאני סכין ש"כ דבלוע שמנונית טובא אבל סכין ששחט בו טריפה מחמת הדם דשריך אף השמנונית נבלע עכ"ל ויש להבין דאם ר"ל שאין השמנונית נבלע בו כלל וכפרש"י למה הוצרכו לטעמא דשריך תיפוק לי' מהטעם שפרש"י דהסכין קשה ואינו בולע מחום ביה"ש דלאו רותח הוא ותו הא כאן הוכיחו התוס' דאפי' דם עצמו בולע הסכין משום שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עלוי בישרא ולא אהני הא דשריך אלא שאינו נבלע בו כ"כ כ"ש שמנונית שמצד עצמו לא שריך רק מחמת שהוא נבלל בדם דעכ"פ הוא נבלע מעט בסכין עם הדם ותו אם ר"ל כאן דהשמנונית אינו נבלע כלל בסכין למה דקדקו ברישא גבי סכין