אגודת אזוב יורה דעה סט

שאלה א

יורה דעה סי' י' בדין נעיצה לסכין ש"כ או של איסור אי מהני בשעת הדחק לשחוט בו: בק ד

לכבוד אחי ידידי החריף ושנון האברך המושלם כקש"ת מו' הר"ש זלמן נ"י. מכתבך הק' הגיעני מלאה הויות וקושיות גם כתבת שעדין לא עיינת בראוי ואולי אחר העיון היית מוצא בעצמך מרגוע לנפשך אבל משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא וכו' וגם אני ידעתי שלבך כלב הארי' על כן לא צדקת בזאת לפרוק עול העיון מעליך על כן עלי גם אם היית עומד לפני ואף כי לשלח למרחוק ולכן שלא כהוגן שאלת אולם באשר שאלתך כענין ומחכמה שאלת אשיבך כהלכה אבל בקצרה פש מאפס הפנאי שאינני מופנה מכל צד

בחולין ח' ריש ע"ב תוס' ד"ה השוחט וכו' צריך להעמיד וכו' וגבי עכברא בשיכרא מסופק לי' לגמרא וכו' עכ"ל והקשית לשאול דמאי ראי' מייתי התוס' מהא דמסופק לגמרא גבי עכברא בשיכרא אי ס"ל לרב נ"ט לפגם מותר שאני התם שפוגם בעינו ואמטו הכי מספקא לי' להש"ס אי ס"ל לרב בכה"ג דמותר משא"כ הכא שהפגם הוא מפני שאינן בן יומו ס"ל לרב דאסור וכמו שמחלקים התוס' בעצמן כאן בסוף הדבור אליבא דרבנן דפ' אין מעמידין דף ל"ה דשרו בדבש של נכרי' ואוסרי' השמן שכ' משום דבדבש פוגם השמנונית בעינו אבל בשמן אינו פוגם בעינו אלא ע"י הכלי שאינה ב"י ס"ל דאסור וא"כ י"ל דה"ל מספקא לי' להש"ס ג"כ אליבא דרב והיותר קשה שהתוספת בפסחים דף ל' כתבו להדי' כן אליבא דרב דס"ל נ"ט לפגם שע"י הכלי שאינה ב"י אסור ולא מספקא לי' להש"ס אליבא דרב גבי עכברא בשיכרא חי ס"ל נ"ט לפגם מותר אלא מפני שהוא פוגם בעין עכת"ד בקצרה

תשובה יפה שאלת אולם שאלתך זו מעיקרא דדינא תלויה באשלי רברבי במה שנחלקו האחרונים ז"ל בביאור דברי התוס' והרא"ש ז"ל כמו שאבאר בעזה"י הנה רש"י ז"ל פסק כרב ואחריו נמשכו רוב הפוסקים ובד"ה והלכתא אפי' בצונן כתב לחלק בין סכין טריפה דסגי בהדחה משום דהסכין קשה הוא לבלוע אלא ע"י רתיחה אבל בסכין של נכרים שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע מש"ה בעי קליפה כרב עכ"ל הרי דס"ל שאין הסכין בולע מחום ביה"ש והרשב"א ז"ל חלק עליו וס"ל דהסכין בולע שפיר מחום ביה"ש כדאי' בפ' כ"ה קי"א דסכין ששחט בה אסור לחתוך בו רותת אפי' הדיחה והא דשרי הכא בסכין טריפה היינו משום דאין כח בחום ביה"ש אלא להבליע בסכין אבל לא להפליט הבלע מן הסכין מש"ה סגי לסכין בהדחה לשחוט בו אבל לא לאכל בו רותח וה"ה בסכין של כותים שרי לשחוט בו ע"י נעיצה כדינו לחתוך בו צונן כיון דחום ביה"ש אין בו כח להפליט הבלוע מסכין וכל האיסור אינו אלא מפני השמנונית בעין הטוח על פניו שאי אפשר להעבירה אלא ע"י נעיצה ועפי"ז יראה לפרש"י דס"ל שאין כח בחום ביה"ש להבליע בסכין כ"ש שאין בו כח להפליט מן הסכין דהא גבי מליחה לכלים קיימל"ן דאין מניחה לכלים להפליט אלא להבליע אלמא דיותר קשה להפליט מלהבליע וא"כ ס"ל ג"כ דאין האיסור בסכין ש"כ אלא מפני הטוח בעין שע"פ הסכין כדברי הרשב"א דלעיל וכך העלו הד"מ וט"ז בי"ד סי' י' שוו היא ג"כ דעת התוס' והרא"ש שאין האיסור אלא משום השמנונית בעין שע"פ הסכין ולזה סבי לי' בנעיצה כדי לשחוט בו וכדעת הרשב"א ות"ש התוס' והרא"ש דאיירי בסכין ב"י היינו משום דס"ל בסכין שאינו ב"י גם הטיחה שהוא בעין נפגם אלא שהמרדכי וסה"ת סוברים דבעי הגעלה לשחוט בו ויש לחוש לדבריהם במקום דאפשר בסכין אחר אבל בשעת הדחק שרי לשחוט בסכין של כותי ע"י נעיצה וכ"פ בהגה"ה

ועפי"ז אין מקום לקושייתך דשפיר הוכיחו התוס' דאיירי בסכין ב"י כיון שכל האיסור בכאן אינו אלא מפני שמנונית בעין הטוח ע"פ הסכין וכשאינו ב"י גם השמנונית בעין נפגם הרי אין כאן אלא פגם שנפגם בעודו בעין ודמי' לנבילה שנסרחה דשרי אליבא דר"ש וגבי עכברא בשיכרא מספקא לי' להש"ס אי ס"ל לרב נ"ט לפגם מותר דליכא למימר דטעמא דרב משום דס"ל ביה"ש רותח ומבליע ומפליט דהא קיימל"ן כמ"ד סכין טריפה בצונן וקיימל"ן הלכה כרב (כמ"ש הרשב"א בחידושי' דרבה בב"ח תלמיד הוא לגבי רב) אלא ודאי דאיירי רב בסכין ב"י

איברא שהרב בת"ש הרבה להשיב על דברי הד"מ וט"ז הנ"ל והאריך להוכיח שדעת רש"י ותוס' והרא"ש הפך סברת הרשב"א דס"ל דחום ביה"ש אעפ"י שאין לו כח להבליע בסכין יש לו כח להפליט מן הסכין ולכן גבי סכין ש"כ בעי הגעלה או ליבון כדעת המרדכי וסה"ת ולע"ד אין ראיותיו מכריעות דאדרבה ממקום שבא משם ראי' להפך כמו שאבאר בעזה"י

ראשונה נסתייע מדיוק לשון רש"י ד"ה והלכתא דלעיל במ"ש מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע ולא כתב מפני שיש איסור על הסכין אלמא דעל איסור שבתוך הסכין קפיד ואני שמעתי ולא אבין דא"כ מי הכריחו לרש"י ז"ל להחליף השיטה ולומר דביה"ש מפליט ואינו מבליע הפך סברת הרשב"א וגם מנין לו זה ולכאורה הי' מקום ליישב בזה דבל"ז יש להבין מי הכריחו לרש"י לפרש כלל דחום ביה"ש אינו מבליע בסכין ועפ"ז אתי' הך תימרא דשמואל פכ"ה דאמר סכין ששחט בו אסור לחתוך בו רותח (ופרש"י שם דסכין בולע מחום ביה"ש) לבר מהלכתא אמאי לא פירש כהרשב"א דהסכין בולע שפיר ע"י חום ביה"ש אלא שאינו מפליט מש"ה אסור לחתוך בו רותח ושרי לשחוט ע"י הדחה דכן מצינו במליחה שהמלוח מבליע בטפל ואינו מפליט ממנו אולם יתכן דקשי' לי' דאם אי' דחום ביה"ש מבליע ואינו מפליט א"כ סכין של כותים נמי סגי לי' בנעיצה להסיר הטיחה שהוא בעין ע"פ הסכין א"כ לעיל דאוקמה לדרב נחמן אמר רבה בא' בסכין ישינה שליבנה באור למה לי ליבון הלא בנעיצה סגי ולא ניחא לי' לפרש דהך אוקמתא הוא דלא כהלכתא אלא דבעי לאוקמי אפי' לרב אחא דס"ל בסכין טריפה דבעי הגעלה לכן הוא מפרש להפך דחום ביה"ש מפליט מן הסכין ואינו מבליע ומש"ה א"ש דסכין טריפה סגי בהדחה בצונן וסכין ש"כ בעי ליבון כדי לשחוט בו משום דחום ביה"ש מפליט הבלוע מן הסכין וכיון שתשמישו ע"י האור בעי ליבון וזה סיוע לכאורה לדברי הת"ש

איברא דמהא לא איריא דאפי"ת לדעת רש"י אין חום ביה"ש מפליט בלע הסכין כמו שאינו מבליע וסגי לסכין ש"כ בנעיצה לשחוט בו ג"כ יתיישב קושי' התוס' הנ"ל ברווחא הא דהוצרך לאוקמה לעיל בשליבנו באור ולא סגי בנעיצה משום דלפרש"י הא דקיימל"ן בסכין טריפה סגי בהדחה בצונן משום דביה"ש צונן הוא ואינו מבליע, בסכין וא"כ רב נחמן משמי' דשמואל בפ' כ"ה דאית לי' סכין ששחט בה אסור לחתוך בו רותח משום דביה"ש מבליע בסכין גם כן ע"כ ס"ל ביה"ש רותח הוא כדפרש"י שם להדי' ולדידי' ודאי בסכין ש"כ בעי הגעלה מכ"ש דסכין טריפה למ"ד ביה"ש רותח (דלפרש"י אין חילוק בין להפליט ובין להבליע דכבולעו כך פולטו) ומרי' דשמעתא לעיל גבי סכין ש"כ דמותר לשחוט בו הוא ג"כ רב נחמן משמי' דרבה בא' ואליבי' הוכרח לאוקמי בשליבנה באור דינן דס"ל ביה"ש רותח הלא לא סגי בנעיצה משא"כ לדידן דקיימל"ן כמ"ד סכין טריפה בצונן משום דאין כח בחום ביה"ש להבליע בסכין אין ה"נ דסגי לסכין ש"כ בנעיצה דמהי תיתי לומר שאין בו כח להבליע ויש בו כח להפליט מה שהוא נגד הסברא ובאין אונס והכרח כלל

ומה שדקדק הרב בת"ש בלשון רש"י דלעיל שכתב שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע ולא קאמר שיש איסור על הסכין משמע דגם על איסור שבתוך הסכין קפיד' לע"ד נראה לכוין לשון זה לכוונה אחרת שנתכוין למ"ש התוס' ד"ה והלכתא בשם ר"ת ליישב הא דאמר הכי בסכין טריפה סגי בהדחה ובסוף מס' ע"ז אי' דסכין ש"פ בעי נעיצה אפי' לחתוך בו צונן וכ"ש לשחוט משום דסכין ש"כ בלע איסור ע"י רותח אבל הכא קסבר ביה"ש צונן ולא בלע הסכין כלל ואין בו אלא הטיחה שעל פניו אהכי סגי בהדחה וחלוקה זו מוכח מתוך הסוגי' עצמה מדאפליגו ר"א ורבינא בהכשר סכין טריפה ולא בהכשר סכין ש"כ דאיירי ביי' עד השתא אלא ע"כ משום דבעי לאשמועי' דהכי בסכין טריפה סגי אפי' בהדחה ולא בעי נעיצה משא"כ בסכין של כותי' דבעי נעיצה והן הן