אגודת אזוב יורה דעה קיא

קושי' הד' אדרב אדא ב"א דס"ל דשחיטת סימן אחד בעוף הוא ושט דוקא ולא קנה וא"כ לא מהני חצי קנה פגום ותקשי לי' מהך ברייתא דזה אינו דלדידי' כ"ש דלא קשי' מהך ברייתא דיש לומר דנקט חטאת לאפוקי שלמים ולא קשי' דליתני עולה כיון דלדידי' ליכא למטעי בחצי קנה פגום מה לי עולה מה לי חטאת וכנ"ל (ויתכן דרב נחמן מעיקרא כי פריך לר"ה הוה ס"ל נמי כרב אדא ב"א אלא דלבסוף הדר בי' וס"ל דאו ושט או קנה כדאי' לעיל ד' כ"ח ואהא פריך לי' הש"ס בתר הכי דהדר בי' מהך ברייתא כנ"ל

אמנם כל זה פירשו התוס' אליבא דרש"י דאזיל לטעמי' דס"ל דגבי עולת העוף לא מחייב אשחוטי חוץ בסימן אחד עד דגמר לשני הואיל ומליקתו בפנים בשני סימנים אבל לפי' התוס' דלעיל דף כ"ט ע"ב גם בעולת העוף מחייב בסימן אחד בחוץ כמו בחטאת הואיל שעשה בו הכשר שחיטה אפי' לא גמר לשחוט סימן השני אינו עולה פרש"י הנ"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל דליכא למימר דפריך במסקנא דהו"ל למתני עולה דא"כ לא משני מידי דס"ל כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמיא דאכתי ליתני עולה ובחצי קנה פגום דהא לדידהו חטאת ועולה שוין הם ובהכרח לומר דהתוס' ס"ל כלישנא קמא דרש"י וכמו שפירשו אח"כ בדבור הסמוך אליבא דלישנא קמא דרש"י

בד"ה לא הזה חטאת תיובתי' וכו' יש לומר דהא דנקט חטאת לאשמועינן דאע"ג דקניא לי' לכפרה אפ"ה לא חשיב כדידי' לאוסרה במעשה כל דהו עכ"ל והקשה מהרש"א א"כ למה הוצרך הלישנא קמא לפרש דהך פרכא דליתני זבח הוא לכ"ע אפי' כי מדלית דר"ה הא מצינו לפרש דלר"ה דוקא פריך דלרב נחמן א"ש דנקט חטאת לאשמועי' רבותא דאע"ג דקני' לי' לכפרה לא חשיב דידי' ותו דמאי פריך בתר הכי לרב נחמן ור"ע ור"י הא מתוקמי שפיר בחטאת בהמה ונקטה לרבותא זו לאשמועי' דלא חשיב כדידי' ומה שתי' מהרש"א ז"ל דלרב נחמן דס"ל דאפי' במעשה רבה אינו אוסר שאינו שלו ליכא למימר דנקט חטאת לרבותא דאע"ג דקני' לי' לכפרה לא חשיב כדידי' לאסור בכל דהו דהא אפי' במעשה רבה אינו אוסרו והא ליכא למשמע מהך ברייתא וכו' ואין דבריו מובנים לי כלל דמה בכך דלא נשמע מהך ברייתא דאינו אוסר של חבירו כלל מ"מ נקט חטאת לאשמועי' תרתי חדא הא דאינו אוסר במעשה כל דהו ואידך דחטאת לא חשיב דידי' ולא נחית התנא כלל לאשמועי' הך רבותא דאינו אוסר שאינו שלו אפי' במעשה רבה אלא הא דחטאת לא חשיב כדידי' דהך רבותא דאינו אוסר שאינו שלו כלל אפי' במעשה רבה לא נשמע לעולם אפי' אי הוה נקט זבח דכל שאינו אוסר עד גמר שחיטה אפי' יאסר בגמרו נמי מחייב משום שחוטי חוץ ומאי הו"ל להתנא למיעבד לכן יראה דקושי' השני' מתיישב בפשיטות על דרך שכתבו התוס' בדבור שלפני זה לפרש"י דכל כמה דלא אסיק אדעתי' מהא דחצי קנה פגום הוה ניחא לי' דנקט חטאת לאשמועי' הך רבותא דאע"ג דקני' לי' לכפרה לא חשיב דידי' אבל בתר דמסיק מהא דחצי קנה פגום לא ניחא לי' למימר דנקט חטאת כדי לאשמועי' דלא חשיב דידי' דהשתא לא נשמע מיני' דלא חשיב דידי' דהא איכא למימר דשפיר חשיב דידי' ואיירי בחטאת העוף וחצי קנה פגום כדאוקי רב הונא וכדמסיק ועדיפא הו"ל למתני אשם דקניא לי' נמי לכפרה ואפ"ה לא חשיב דידי' דבזה לא מצינו למטעי מידי ואמטו הכי פריך שפיר ורב פפא לא קאמר אלא אליבא דרב נחמן דלא מסתבר לי' לפרש הברייתא בחצי קנה פגום כמו שצ"ל לפי' השני דרש"י כפי מה שפירשו התוס' לעיל ויתבאר להלן בעזה"י והקו' הראשונה נמי לק"מ דהא דהוצרך הלישנא קמא לפרש דהך פרכא דליתני זבח הוא לכ"ע אפי' לרב נחמן ולא אמר דלרב נחמן נקט חטאת לרבותא זו משום דלעיל אכתי לא נחית הש"ס לרבותא זו מדפריך הש"ס אדרב פפא פשיטא ומשני מהו דתימא כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי' אלמא דרב פפא הוא דחדית לן השתא רבותא זו אבל מעיקרא הוה ס"ל להש"ס דלאו רבותא היא כלל כדפריך פשיטא וכו' לכן בהכרח לפרש הא דפריך הש"ס מעיקרא לאשמועי' זבח הוא לכ"ע אפי' כי מדלית דר"ה וכי משני בחצי קנה פגום איכא סייעתא לרב הונא ועלה קאי רב פפא ואמר דליכא סייעתא מכאן לר"ה דלמאי דס"ד מעיקרא אי הוה אמרי' דאינו אוסר שאינו שלו אלא במעשה רבה הוה ניחא טפי דיש לומר דנקט חטאת לרבותא דאע"ג דקני' לי' לכפרה לא חשיב דידי' ומה שהקשה מהרש"א עוד אהמקשה דפריך פשיטא כיון דלא אסיק אדעתי' הך סברא דקני' לי' לכפרה תקשי תמיהת התוס' כבר הקשינו למעלה דקים לן בדרבה מזו דהיכי קאמר מהו דתימא כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמיא דהיכי ס"ד למימר הכי א"כ אדפריך רב נחמן לר"ה תקשי לדידי' דהא ודאי לכ"ע דידי' מצי אסר אפי' במעשה כל דהו עכ"פ לגבוה דלא גרע ממוקצה שאוסר לגבוה אפי' בדבור בעלמא ח"ו ס"ל לרב נחמן דחטאת לא חשיב דידי' ומאי אשמועי' רב פפא כמו שנתבאר למעלה דהך קושי' הוא לפי' התוס' ע"ש ובהכרח לפרש דלא בעי למימר דרב פפא אשמועי' זה אלא דר"פ ס"ל דהברייתא אשמועי' רבותא זו כמו שפירשו התוס' אליבא דר"פ וא"כ מצינו למימר דפרכת הש"ס פשיטא הוא נמי אברייתא דפשיטא דחטאת לא הוה דידי' ואמאי נקט חטאת לאשמועי' זבח בקושי' התוס' איברא דא"צ לזה דאפי"ת דקושית הש"ס הוא אדר"פ נמי א"ש דהא דלא פריך המקשה בפשיטות דהיכי מצי למימר מעשה רבה מ"ש דנקט חטאת ולא זבח משום דס"ד דהמקשה דר"פ קאי ארישא כדהוה ס"ד דבבהמה קאי כדפרש"י וכמ"ש מהרש"א עצמו ליישב קושי' התוס' לפרש"י ואהכי פריך פשיטא דהכי הוא ומשני דר"פ קאי נמי אהך קושי' דמקשי' ליתני זבח ואתי למימר דלא הוה תיובתא מיהו נמי דלהכי נקט חטאת ולא זבח לרבותא דמהו דתימא כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי' כמו שפי' התוס' כנ"ל ובזה מסולקת גם הקושי' הראשונה לפי' התוס' דלעיל

איברא שיש להבין בלשון התוס' עצמן ד"ה אי הכי שכתבו דבתר דמסיק משנויא דחטא' העוף וח"ק פגום לא מסתבר לי' לאוקמי בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים דהו"ל למנקט עולה א"כ היכי קאמר ר"פ אי לאו דאמר רב הונא סימן אחד לא הוה חטאת תיובתי' והלא רב פפא גופי' הוא דשני לדר"ה דאיירי בחטאת העוף וח"ק פגום א"כ תקשי האיך יתכן לומר מעשה רבה אמאי נקט חטאת לאפוקי שלמים ליתני עולה וכמו כן קשה בדברי התוס' דהכא דאזלי נמי בסגנון דבריהם דלעיל כפי מה שביארנו דס"ל דלבתר דמסיק משינויא דחטאת העוף וח"ק פגום תו לא מסתבר לי' למימר דנקט חטאת לרבותא דאע"ג דקניא לי' לכפרה לא חשיב דידי' משום דאכתי לא נשמע זה מהא דנקט חטאת כיון דאיכא לאוקמי בחטאת העוף וח"ק פגום ועדיפא הו"ל למנקט אשם וכנ"ל והלא ר"פ כבר אסיק אדעתי' מהך שינויא דחטאת העוף וח"ק פגום והיכי קאמר דלא הוה חטאת תיובתי' משום דאיכא למימר דנקט חטאת לרבותא תקשי לי' א"כ ליתני אשם וכדפריך הש"ס בתר הכי לרב נחמן מה"ט ובהכרח לומר או דר"פ קאי אליבא דרב נחמן דלא מסתבר לי' לאוקמי בח"ק פגום ור"ל דרב נחמן לא הוה מותיב לי' מינה דכיון דלא משמע לי' לאוקמי בח"ק פגום שפיר נשמע מיני' דחטאת לאו דידי' הוא ודאינו אוסר שאינו שלו ולא קשי' לתני אשם או עולה כיון דליכא למטעי מה לי חטאת או עולה ואשם וכנ"ל או דר"פ גופי' לא מסתבר לי' הך אוקמתא דח"ק פגום כי אם עפ"י הכרח אליבא דר"ה תדע מדקאמר לא הוה חטאת תיובתי' ומאי תיובתי' איכא הכי הלא כבר שני לדר"ה בחצי קנה פגום א"ו ס"ל דשינויא דחיקא הוא וכדפרש"י עלה ולא הוה מצטריך לי' לאוקמי בחטאת העוף וח"ק פגום דהיינו שינויא דחיקא ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דהתוס' גרסי בהך שינויא דח"ק פגום מר זוטרא משמי' דרב פפי ביוד ולא רב פפא באלף ואמטו הכי קאמר דלא הוה חטאת תיובתא משום דלא מסתבר לרב פפא לאוקמי בח"ק פגום והבן זה ועדיין צ"ע: אמנם לולא דברי התוס' הי' נלע"ד לכוין פרש"י ז"ל בדרך נכון ופשוט ויתיישב הסוגי' ברווחא בעזה"י אשר יאמר כי הוא זה

בפרש"י ד"ה דקניא לי' וכו' לשון אחר אי הכי דבגמר זביחה וכו' והקשו התוס' ד"ה אי הכי א"כ מאי פריך בסמוך מההיא ברייתא לרב נחמן הא מתוקמי שפיר בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים וכו' ונראה דיש להבין בפרש"י דבסמוך ד"ה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' בגמר מעשה וכו' ואית דמפרשי' וכו' דמאי בעי רש"י ז"ל בזה ולאיזה צורך הקדים לפרש זאת הלא אין נ"מ בזה בביאור הסוגי' ואין מדרכו של רש"י ז"ל לבאר כי אם הצורך בהכרח לפשט הסוגיא גם מה שפרש"י דפרכת הש"ס לר"נ ור"ע ור"י הוא דאי לאפוקי שלמים ליתני עולה מאי עדיפותא דעולה מחטאת ויראה דס"ל לרש"י ז"ל דהא דאמרינן לעיל דסימן אחד הוא מעשה כל דהו היינו בבהמה דשיעור הכשר שחיטה דידה הוא בשני סימנים אבל בעוף דהכשר הוא בסימן אחד או רובה של אחד הוה רוב הסימן מעשה רבה אפי' בעולת העוף דלענין שחוטי חוץ לא מחייב אלא בשני סימנים כהכשר מליקתו בפנים מ"מ לענין אוסר שאינו שלו למאן דמחלק בין מעשה זוטא למעשה רבה ודאי כל שעשה בו הכשר שחיטה חשיב מעשה רבה בקדשי' כמו בחולין ופשיט הוא וא"כ הוקשה לו לרש"י ז"ל דמאי פריך הש"ס לרב נחמן ורב עמרם ור"י מהא דשחט חטאת וכו' דליתני עולה הא לא מצי למתני עולה דמשמע נמי עולת העוף וגבי עולת העוף לא מחייב משום שחוטי חוץ משום דכיון דשחט בה סימן אחד שהוא שיעור שחיטת העוף בחולין חשיב מעשה רבה ונאסרה ואידך מחתך בעפר בעלמא הוא וגבי עולת העוף לא מחייב משום שחוטי א עד דגמר נמי סימן השני בהכשר כדפרש"י ד"ה דחברי' ובשלמא ללישנא קמא דהקושי' הוא דליתני זבח ניחא דעולת העוף אינו בכלל זבח דזבח היינו דבר הזבוח בסכין ועוף חלוק הוא כדפרש"י דף מ"א ד"ה אבל זבח וכו' אבל להך לישנא בתרא דלרב נחמן נמי לא מצי למתני זבח