אגודת אזוב יורה דעה קי

מדרבנן כמו בכלים דאחז וכ"כ במשמרת הבית להרשב"א בפשיטות דרב אדא ב"א ס"ל כר"ה ובהכי ניחא מ"ש התוס' ד"ה תא שמע וכו' דרב הונא יליף מכלים דאחז דאסירי לגבוה בשמוש בעלמא להיכא דעשה מעשה בגוף הבהמה אפי' מעשה כל דהו דאסור אפילו להדיוט דבר תורה ולכאורה היכי יליף דבר תורה מאיסור דרבנן אבל לפי דרכינו יתכן דרב הונא ס"ל דכלים דאחז אסרו מן התורה. ומ"ש התו' בע"א דף נ"ב דכלים דאחז לא אסרו אלא משום קנס לא קאי אלא כרב נחמן ובהכי ניחא הא דסיימו התוס' שם דיליף מכלים דאחז דבמעשה רבה יש לאסור אפילו להדיוט והלא רב הונא אוסר אפילו במעשה כל דהו אלא ע"כ דהתוס' שם ס"ל דסוגי' דהתם קאי אליבא דרב נחמן והבן (ועיין בכו"פ שכתב דלרב נחמן אפי' במעשה רבה אינו אוסר דבר שאינו שלו אלא מדרבנן וא"ש)

איברא דכן דרב אדא ב"א ס"ל כרב הונא קשה לכאורה דרב אדא בר אהבה אדרב אדא ב"א דלמאי דס"ל כרב הונא יצטרך לאוקמי הך ברייתא דשוחט חטאת בחוץ בהכרח בחצי קנה פגום ולעיל דף כ"ח ס"ל לרב אדא בר אהבה דהכשר שחיטה דעוף בסימן אחד הוא דוקא בושט ולא בקנה וכיון שכן מאי אהני חצי קנה פגום והוסיף עלי' כל שהו בשחיטה לענין שחוטי חוץ הא אין בו הכשר שחיטה עד שישחוט את הושט וכי גמר לשחיטה מחתך בעפר הוא אולם התוס' בפ"ג דתענית דף כ' ע"ב כתבו דתרי רב אדא בר אהבה היו חד דהוה בימי רב ושמואל ואידך רב אדא ב"א תלמידי' דרבא וא"כ יתכן דלעיל דף כ"ח דפליג רב אדא ב"א בהדי רב נחמן ואמר ושט דוקא הוא זה שהי' בימי רב ושמואל והך רב אדא ב"א דמס' ע"א שם הוא רב אדא ב"א תלמידי' דרבא

ובזה מתישב לי היטב דברי הרשב"א במשמרת הבית שהבי' ראי' דהלכה כרב הונא מהא דקאי רב אדא ב"א במס' ע"א שם כוותי' ובתראה הוא תלמידי' דרבא ע"ש דלכאורה מנין לו זה דהוא רב אדא ב"א תלמידי' דרבא אימא דהוא רב אדא בר אהבה שהי' בימי שמואל ורב ואי משום דאתקיף התם אדחזקי' הא חזקי' נמי קשיש טובא דהוא רבי' דרבי יוחנן ובנו של רבי חייא אולם לדרכינו א"ש דהוכיח במישור כי הוא זה רב אדא ב"א תלמידי' דרבא ולא רב אדא ב"א שהי' בימי רב ושמואל דהא איהו הוא דפליג בהדי רב נחמן ואמר שחיטת סימן אחד בעוף הוא ושט ולא קנה וא"כ ע"כ לא ס"ל כדרב הונא דהא לרב הונא לא מתוקמי הא ברייתא דשוחט בשבת בחוץ אלא בחצי קנה פגום ומוכח דשחיטת סימן אחד בעוף הוא אפי' בקנה לחוד אלא ודאי דרב אדא ב"א דהתם דס"ל כרב הונא הוא רב אדא בר אהבה תלמידי' דרבא ולפי' ר"ח פ"ב דב"ב דף כ"א שכתב דתלמידי' דרבא הוא רב אדא בר אבא ולא רב אדא בר אהבה שהי' בימי רב ושמואל ולא ס"ל דתרי הוו יתכן דגריס נמי שם במס' ע"א רב אדא בר אבא כפי גירסתו פ"ב דב"ב שם כנ"ל וא"ש

ועדיין אנו צריכין למודעי בהא דמשני הש"ס במסקנא אליבא דרב נחמן ור"ע ור"י דחטאת כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמי' ואיירי בחצי קנה פגום דאכתי קשה הא מיד שאמר ששוחטה לשם ע"א הו"ל מוקצה שיחדו לתקרובת ע"א דדידי' מתסר באמירה לחוד לגבוה דהיינו מוקצה שאסור לגבוה קודם שחיטה ותו לא מחייב משום שחוטי חוץ דהא לא מתקבל בפנים וכדתנן רפי"ד דזבחים דף קי"ב המוקצה וכו' שהקריבן בחוץ פטור וצריך לפרש דמיירי שלא אמר מקודם ששוחט לשם ע"ח אלא בעת השחיטה ממש או בישראל מומר ששחטו לפני ע"א סתם דסתמי' הוה לע"א כמ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה לפני וכו' וא"ש

אולם מה שיש להעיר בזה בהא דפריך אדרב פפא פשיטא ומשני מהו דתימא כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי קמ"ל וקשה היכי ס"ד למימר דחטאת חשיב דידי' א"כ אדפריך רב נחמן לרב הונא דאמר אדם אוסר שאינו שלו במעשה כל דהו הא חטאת דידי' הוא ותקשי לכ"ע דהא לכ"ע דידי' מצי אסר ולכאורה יתכן לומר דהוה ס"ד דלרב נחמן דידי' נמי לא אסר להדיוט אלא במעשה רבה דבעלי חיים אינן נאסרי' להדיוט מדאצטריך רחמנא לאסור מוקצה לגבוה מכלל דלהדיוט שרי כדפרש"י לעיל בדרב הונא והא דאמר רבי יוחנן אעפ"י שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה חפר בה בורות שיחין ומערו' אסרה היינו נמי מעשה רבה ונהי דלגבוה ודאי נאסר במעשה כל דהו דלא גרע ממוקצה שנאסר בדבור בעלמא מ"מ להדיוט לא נאסר במעשה כל דהו וא"כ לפרש"י א"ש דהא למאי דקיימל"ן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפי' במיעוט קמא נמי חייב משום שחוטי חוץ כדאי' בש"ס לעיל דף כ"ט וא"כ מיד בתחילת השחיטה בעוד שלא נאסר כלל חייב משום שחוטי חוץ ומה שנאסר אח"כ במעשה כל דהו לגבוה לא אכפת לן כיון דלא נאסר להדיוט דבעלי חיים אינן נאסרי' ולא נעשית של ע"א דליהוי כעפרא בעלמא ולא פקע שם קדשים מינה ואכתי שחיטת קדשי' מקרי' מש"ה מחייב אמיעוט קמא דהא גמר השחיטה בעודה קדשי' ואמטו הכי הוה ניחא שפיר לרב נחמן אבל לר"ה דס"ל דאפי' במעשה כל דהו נאסר אפילו להדיוט פריך שפיר אולם לשיטת התוס' דלעיל דכל שנאסר לגבוה קודם גמר שחיטה הואיל ותו אינו מתקבל בפנים לא מחייב אתחילת שחיטה משום שחוטי חוץ וכנ"ל הקושי' במקומה דהיכי ס"ד למימר דחטאת דקני' לי' לכפרה חשיב כדידי' אדפריך רב נחמן לרב הונא תקשי לדידי' נמי דהא חטאת דידי' הוא וכיון דשחט בה פורתא במעשה כל דהו עכ"פ נאסרה לגבוה דלא גרע ממוקצה שנאסר לגבוה אפי' בדבור בעלמא וא"כ לא ליחייב אשחוטי חוץ דהא אינו מתקבל בפנים ובע"כ יצטרך גם הוא לאוקמי בחצי קלה פגום וא"כ בם לרב הונא ניחא ולא פריך מידי (ודוחק לומר דאין מוקצה אלא בשהקצהו קודם שחיטה דזו לא שמענו בשום מקום) הא חדא

א ותו קשה לפי התוס' מאי פריך לקמן אדרב נחמן ור"ע ור"י מהך ברייתא אימא דעד כאן לא קאמרי רב נחמן ור"ע ור"י דאינו אוסר שאינו שלו אלא להדיוט אבל לגבוה מודו דאוסר ותו

ב בגמ' דף מ' ע"א איתבי' רב נחמן לרב הונא וכו' יש להבין לפי המסקנא דמסיק דרב נחמן מודה דאדם אוסר דבר שאינו שלו אלא דגבי ישראל תלינן דלצעורי קא מכוין א"כ גבי שוחט חטאת שלו דלא שייך הא מילתא דלצעורי דהא דידי' הוא גם לרב נחמן יכול לאסור וא"כ אדפריך לרב הונא תקשי לדידי' נמי אלא מיהו הא לא קשי' דמצינו למימר דבמסקנא נמי דמודה ר"נ דאדם אוסר דבר שאינו שלו היינו במעשה רבה אבל לא במעשה כל דהו דהא מנסך מעשה רבה הוא כדפרש"י וכן מצאתי בספר כו"פ שהקשה זאת ותי' כן אולם לדידי קשי' בהא דפריך במסקנא באמת לרב נחמן ור"ע ור"י מהא ברייתא גופי' דשוחט חטאת בשבת בחוץ וכו' ומשני דרב נחמן וסיעתו ס"ל דחטאת כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי' ומוקמי לה נמי בחצי קנה פגום א"כ מעיקרא מאי פריך רב נחמן לר"ה מהא דשוחט בשבת בחוץ וכו' הא לדידי' נמי לא מתוקמי אלא בחצי קנה פגום וממילא ניחא גם לרב הונא

ג תו הקשה בספר כו"פ דמאי פריך לרב הונא מהא ברייתא הא איכא לאוקמי להך ברייתא כר' יהודה ב"ב וריב"ב דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ורב הונא אחי כת"ק

ד קשי לי טובא למאי דמסיק הכא דבין לרב הונא ובין לרב נחמן ור"ע ור"י לא מתוקמי הך ברייתא אלא בחצי קנה פגום והוסיף עלי' כל שהו וגמרו א"כ תקשי מהך ברייתא לרב אדא בר אהבה דלעיל דף כ"ח דס"ל דשחיטת סימן אחד דכשר בעוף הוא דוקא בושש ולא בקנה ומהך ברייתא מוכח אליבא דכ"ע דבשחיטת רוב הקנה סגי וליישב כל זה נציע הסוגי' תחילה

בתוס' ד"ה אי הכי לפי' שני שבקונטרס וכו' מיהו קשה דבסמוך פריך לרב נחמן וכו' ומאי קושי' הא מתוקמי שפיר בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים ותירצו ושמא מתחילה ניחא לי' בחטאת בהמה כל כמה דלא אסיק אדעתי' שנויא דחטאת העוף ובחצי קנה פגום אבל לבסוף מסתבר לי' שנויא דחטאת העוף דאי בחטאת בהמה ונקט חטאת לאפוקי שלמים הו"ל למנקט עולה כדפי' בקונטרס עכ"ל ביאור דבריהם בזה דכל כמה דלא אסיק אדעתי' שנויא דחטאת העוף ובחצי קנה פגום לא הוה קשי' לי' דהו"ל למנקט עולה דמה לי חטאת מה לי עולה אבל לבתר דאסיק מהך אוקמתא דחטאת העוף וחצי קנה פגום קשי' לי' שפיר דאם איתא דטעמא דברייתא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ונקט חטאת לאפוקי שלמים שהם שלו עדיפא הו"ל למנקט עולה לאשמועי' זה דאינו אוסר שאינו שלו ולא חטאת דהשתא דנקט חטאת אכתי לא שמעי' דאינו אוסר דבר שאינו שלו דהא איכא לאוקמי בחצי קנה פגום כדאוקי רב הונא עדיפא הו"ל למנקט עולה דלאו דידי' לאפוקי שלמי' ונשמע מינה שפיר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהא גבי עולה ליכא למטעי בחצי קנה פגום דעולת העוף נמי בעי שני סימנים כדפרש"י בהדי' ועפי"ז יתיישב קשי' הב' והד' אשר יאמר כי הוא זה דודאי רב נחמן עצמו דפריך לרב הונא ודאי לא אסיק אדעתי' מהך שינוי' דחצי קנה פגום או דלא מסתבר לי' לאוקמי הכי דשנויא דחיקא הוא ואמטו הכי ניחא לי' לדידי' שפיר דנקט חטאת לאפוקי שלמי' ולא קשי' לי' דליתני עולה דמה לי חטאת מה לי עולה דלדידי' בחטאת נמי שמעי' שפיר דאין אדם אוסר שאינו שלו למאי דלא אסיק מחצי קנה פגום אולם הש"ס דאסיק מהא דחצי קנה פגום ומסתבר לי' לאוקמי בהכי הוה משמע לי' שפיר סייעתא לרב הונא מזה מדנקט חטאת ולא עולה ואמטו הכי קשי' לי' אליבא דרב נחמן ור"ע ור"י דעדיפא הו"ל למנקט עולה ולא חטאת דאיכא למטעי ולאוקמי בחצי קנה פגום כדאוקי רב הונא ולא שמעי' מינה דאין אדם אוסר שאינו שלו ועלה משני דאפ"ה אין מזה קושי' לר"נ ור"ע ור"י ולא סייעתא לר"ה דאיכא למימר הואיל וקני' לי' לכפרה כדידי' דמי' ואיירי נמי בחצי קנה פגום ומש"ה נקט חטאת וממילא מסולקת